שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה פב
מעשה שהי כך היה ראובן צוה לפני מותו וחלק מתנות לקרוביו ויורשיו והיתה האלמנה לפניו והתחילה להתרעם באומרה שלא תמצא מקום לגבות כתיבה והוא בקש ממנה שלמען אהבתו שתתפייס ולא תערער על מה שנתן ועל מה שצוה והיא שתקה ולא אמרה לא הן ולא לאו ושאל השואל אם אותה השתיקה כהודאה דמיא או דילמא דלא הויא כהודאה משום דהיא אומרת דשתקה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואנן לא ידעינן מה נידון בהך שאלתא יורנו מורינו הדרך ישכון אור ולך תהיה צדקה:
תשובה בפ' יש נוחלין תנן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו תשובה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק להו בפניה ושותקת ואיתותב רב ושמואל דהוו סבירא להו דתנא קמא סביר' ליה דכתיבה לחוד מהניא ואפילו הכי פסק הרב האלפסי ורש"בם והר"אש ז"ל כשמואל משום דאיתמר בגמרא אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב והא שמואל מר כמאן סבירא ליה אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבני' איבדה כתובתה וסביר' ליה לרב האפסי ולרש"בם ולהר"אש דאע"ג דאיתותב היינו אליבא דרבנן ורב נחמן אמר אליבא דרבי יוסי דאית ליה דקבלה מהניא והוא הדין כתיבה ורבינו חננאל ז"ל סבירא ליה דתרתי בעינן קבלה וכתיבה ומאי דקאמר רב נחמן דוקא בשעשאה שותף בין הבנים שנתן לה חלק כאחד מן הבנים אבל כתב לה קרקע כל שהוא כתיבה וקבלה בעינן כתנא קמא דרבי יוסי וכן כתב הר"אש בפסקיו והנה באתי להעתיק כל המחלוקות שנחלקו הפוסקים בהך שמעתא דהואיל ואתא לידן אמינא בה מילתא רש"בם סבירא ליה דלאו דוקא הכותב נכסיו לבניו אלא הוא הדין לאחר ותמה על דבריו הר"אש ז"ל דמשמע דדוקא בשביל כבוד שעשה לה שחלק לה מנכסיה שתק' ומחלה אבל אם חלק נכסיו לאחרי' מה לה לערער ומה כבוד עש' לה דאית לן למימר שמחלה כתובתה ובשתיקה לא הפסידה כתובתה דמצי דאמר נחת רוח עשיתי לבעלי דדוקא כותב כל נכסיו אבל שייר מהם לעצמו לא אבד' כתובתה וכדמוכח עובדא דההוא דפלגינהו לנכסיה ושייר דיקלא וכתב הר"ן ז"ל דלפום דינא דגמרא דווקא שייר קרקע אבל מטלטלי לא הוי כדאמרן לקמן בפ' מי שמת והלכתא בכל הני שמעתת' מטלטלי לא הוי שיור לבד מכתוב' אשה דמקרקעי תקינו ליה מטלטלי לא תקינו ליה רבנן ומיהו לאחר שתקנו הגאונים שתהא כתובת אשה נגבת מן המטלטלין אפילו שייר מטלטלין כל שהוא כתובת' קיימת וכן כתב הרמ"בם ז"ל עד כאן וכן כתוב בהגהה דפסקי הר"אש וה"רן כתב דברי רבינו חננאל בסגנון אחר ממה שכתבם הר"אש וזה לשונו כתב רבינו חננאל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה הכי קאמר לא סבירא לי כחד מינייהו אלא כתיבה וקבלה בעי' דכי האי גוונא כיון שעשא' שותף בין הבנים איבדה כתובתה והיינו בכתיבה וקבלה שאין נעשה שותף לחבירו אלא בקבלתו וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל ועוד כתב הר"מה דכתיבה וקבלה נמי כי מהניא דווקא בכתובה ומקולי כתוב' שנו כאן אבל ב"ח לא נראה מדבריו דהך קבלה לאו קבלה גמורה הוא לומר שהיא מסלקת זכותא מאותם נכסים דאי הכי מחילה היא זאת ואפילו בבעל חוב מהניא אלא הך קבלה היינו שנתרצתה בחלוק אותן הנכסים והך קבלה דוקא בכתובה מהניא משום ולי כתובה אבל בעל חוב מצי למימר לפיכך נתרציתי שהשני נוח לי עד כאן ושני' הפירושים לדעת רבי' חננאל הם נכונים דהר"אש פירש דמהאי דקאמר שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים היינו שהשוה לה ונתן לה חלק כאח' מבניו ומשום הכי לא בעינן אלא כתיבה לחוד אבל בכתב לה קרקע כל שהוא כתיבה וקבלה בעינן וה"רן ז"ל פירש דמאי דקאמר שאני אומר וכו' שאין אד' נעשה שותף עם חבירו ואלא בקבלתו וזה שאמר כיון שנעשה שותף בין הבנים כלומר שקבלה עליה והיינו כתיבה וקבלה ונפקא מיניה בין שני הפירושים דלהר"אש אם נתן לה חלק כאחד מבניו בכתיב' לחוד סגי לדעת ר"ת ולה"רן לדעת ר"ח לעולם בעיא תרתי כתיבה וקבלה ואפשר דנוסחאות מתחלפות היו להם או שמא ר"ח סתם דבריו וקאמר דרב נחמן תרתי בעי כתיבה וקבלה והר"אש וה"רן באו לפרש דבריו והר'"מבם ז"ל כתב דהואיל ועשאה שותף בין הבנים ולא מחתה איברא כתובתה עד כאן וה"רן והמגיד משנה חולקים בפירוש דבריו דה"רן סבירא ליה דהר"מבם פסק דלא כרב ושמואל ורבי יוסי בר רבי חנינא יעויין בחידושיהם ודברי הרב המגיד משנה הם עיקר וכן משמע ממה שכתב הרמ"בם בפירוש המשנה וכמו שכתב המגיד משנ' ונמצינו למדין דהרב אלפסי והר"מבם והרש"בם והר"אש ז"ל כולהו סביר' להו דבכתיב' לחוד סגי וכדשמואל דמחלק' לפני והי' שותקת והרב בעל הטורי' הוסיף על דבריהם דאפילו לא חלק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ואפשר שדקדק הרב הנזכר דכיון דהוי טעמא משום יקרא דעביד לה לתת לה חלק בין הבנים ולא משום דשתיקה הויא כהודאה וכמו שכתב הר"אש בפסקיו אם כן הוא הדין נמי אע"ג שלא חלק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ובעל העטור ור"ת זל הסכימו לדעת אחד דכתבו דרב נחמן תרתי בעי קבל' וכתיב' כת"ק דמתניתין ויש לתמוה כיון דאיכא קבלה אמאי אצטריך כתיבה והתוס' הוקשה להם זאת הקושיא וכתבו דבקבלה גרידא מצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ולדברי הרב בעל המאור דכתב דהך קבלה לאו קבלה גמורה היא ניחא וכיון דכן הוא בנדון דידן נראה דהויא מילתא דפשיטא דאליבא דכולהו רבוותא כתובה קיימת ולא הפסיד' כלל ולא מבעיא בנדוניא דאיכ' מרבוותא דסבירא להו דהוי כחוב דעלמא אלא אפילו מהתוספות דהוי מקולי כתובה לא הפסיד כלל ואם נפשך לומר דהא דכתב הרמ"בן דהיכא דלא מחתה כששמעה הצואה איבדא כחובתה והיה נראה דיש לנו לחוש לדבריו משום דאמרינן בפרק יש נוחלין בבריא היאך שכיב מרע הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה אבל בבריא סברה הדר קני או דילמא השתא מיהא לית ליה תיקו וכתב הרב האלפסי עלה הילכך מוקמי' כתובתה אחזקה ועל הבעל להביא ראיה דמחלה כך נמצא בקצת נוסחאות מהרב האלפסי ובהגה"ה מהר"אש כתוב דרש"בם פסק כהר"אש ז"ל דמספיקא לא מפקי' מיתמי ורבינו ברוך מארץ יון כתב דמספיקא לא מפסדינן כתובתה והר"ן כתב בחדושיו ומסקנא דשמעתין דבין בבריא ובין בשכיב מרע איבדה כתובתה דכיון דאיבעיא לן בבריא היאך ולא אפשיט נקטינן לקונא דנתבע וכן כתב הר"מבם והר"שבם עד כאן לשונם הא קמן דאף על גב דהויא פלוגתא דרבוותא אי שתיקא הויא כהודאה להפסיד הכתובה מכל מקום כיון דרובא דרבוותא כתבו דמספיקא מפסידי' כתובה בתר רובא דרובא דרבוותא אזלינן דכתבו דהעמד נכסים בחזקת היורשין ועל האשה להביא ראיה ועל מה שנמצא כתוב בנוסחאות הרב האלפסי יש לתמוה טובא דהרי הרא"ש והר"ן לא כתבו דבריו ואפשר שהוא טעות נפל בספרים וכיון דכן הוא היה נראה לכאור' לחוש לדברי הראב"ן ולהפסידה כתובה אם היורשים מוחזקים וכד מעיינן אשכחינן דלאו היא דהרי הראב"ן הוי יחידאה וכבר כתב מהר"י קולין דאין לומר קים לי כפלו' הגאון אפילו בדיני ממונות היכא שכל חכמי ישראל חולקים ואף על גב דאמרינן בכמה דוכתי דאין הולכים בממון אחר הרוב אלא אחר המוחזק מכל מקום כי הוי מיעוטא דמיעוטא כנדון דידן הרא"בן כנגד כל הפוסקים הראשונים והאחרונים אין לחוש לדבריו כלל ואף על גב דהוי לאוקומי ממוכח בחזקת מאריה ולא אמרינן זוזי היכא דקיימו לוקמו וכל שכן דלכאורה הוי דברי הראב"ן הלכתא בלא טעמא דלא כתנא קמא ולא כר' יוסי לח כרב ולא כשמואל ולא כרב נחמן ומתי דאפשר לומר לתת טעם לדבריו דסבירא ליה להראב"ן ז"ל דרב נחמן קאי כרבי יוסי בר חנינא וכמו שכתב הר"ן דהכי סבירא ליה להרמ"בם דלא צריך שיהיה מחלקת לפניה היכא דכתב לה קרקע כל שהוא וכתב כל נכסיו והיכא דסלקא לפניה ושתקה לא אצטריך כתיבה ולא מידי והיינו קבלה דאתמר בגמרא וקבלה לאו דוקא אלא היכא דשתקא במחלקת לפניה הויא כקבל ולא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ומכל מקום בטלה דעתו אצל כל הפוסקים וכבר היה אפשר לומר דאפי' הראב"ן היה מודה בנדון דידן דכיון דבתחילה ערערה על הצואה והוא בקש ממנה למען אהבתו שתתפייס ותתרצ' תוכל לומר דנחת רוח עשתה לבעלה אלא שאין צריכין אנו לזה שכבר כתבנו לדברי הראב"ן ואם לחשך אדם לומר שהרי כתב המרדכי בשם רבינו שמואל בר ברוך דמתנת שכיב מרע מפקיע מידי כתובה וכיון דכן הוא יכול המוחזק לומר קים לי כהראב"ן ורבינו שמואל בר ברוך ואף על גב דהוו מתרי טעמי וכמו שכתב מהרי קולון בשורש מ"ה על אותן המקומות שלא היה נמצא אלא הדס שוטה וכתב דשמא היו סומכין על דעת בעל ההשלמה ורש"י אף על גב דלא הוו מחד טעמא והוא הדין בנדון דידן לאוקומי ממונא בחזקת מאריה קמא אזלינן בתר הראב"ן ורבינו שמואל בר ברוך הא נמי לאו מילתא היא שהרי כתב הרב רבי ישראל בספר הפסקים וז"ל ותו דאיכא למימר דהא דה"ר שמואל בר ברוך לא איירי אלא במתנ' ש"מ לאחרי' אבל במתנת ש"מ לבניו ולבנותיו שהם יורשין גמורים אינם אלא בירוש' וירושה ודאי אין מפקיע כדכתב מהר"ם בפר' נערה עכ"ל ובנדון דידן כפי הנשמע המתנות שנתן זה האיש היו לבניו ועוד אני אומר דאפילו שלא היו מקבלי המתנות יורשין ואפילו שהיו מוחזקים לא היה לנו לחוש לדברי הראב"ן ורבינו שמואל בר ברוך כיון דלא הוו מחד טעמא ועוד דחשיבי כיחידאי לגבי כל חכמי ישראל ולכאורה יש לתמוה על דברי הרב רבי ישראל שכתב ותו דאיכא למימר דה"ר שמואל בר ברוך לא איירי אלא במתנת שכיב מרע לאחרים וכו' דנראה שכתב דבריו כמסתפק והלא הם דברי' ברורי' ויש בזה תרוץ ברו' ואיני יכול להטריח את עצמי וגם זכורני כי ראיתי במרדכי ובתשובות רבני אשכנז כתוב הרבה על ענין כיוצא דנדון דידן אבל אני חולה וחלוש מאד ולא אעצור כח לחפש בספרים ולכתוב יותר ממה שכתבתי ונתחזקתי כי לא יכולתי להשיב פני השואלי' ריקם נאם הצעיר יוסף ן' לב.