שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה פא
מעשה שהיה שראובן מת וצוה לפני מותו ואחר שצוה תכף ומיד נפטר לבית עולמו ועידי הטמאה לא בדקו אם היה מיושב בדעתו ואם לא ראו בו שום בלבול ולא שום טרוף בדעתו אלא דברים מועטים דבר וצוה לפניהם ומיד חלף הלך לו לבית עולמו ונסתפק לשואל אם יש לפקפק בזאת הצואה אם לאו:
תשובה איברא דבפרק מי שאחזו אמרי' התם נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים ואם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי זה יכתב ויחנו ואיתמר נמי התם תנו רבנן כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאו' ולמתנות ולעדיות ולירושות לעדיות אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב ששת בעדות אשה דאקילו בה רבנן משום עגונה אבל בעדות בעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ואפליגו בהך מילתא רבותא איכא מאן דאמר דמתניתין דוקא מיירי דנשתתק מתוך בריו ומשום הכי חיישינן לטרוף דעת אבל בנשתתק מחמת חולי דמי לשחט בו שנים או רוב שנים דאין צריך בדיקה כלל דהא בהדיא אמרינן שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויחנו משום דליכא למיחש לטרוף דעת וכתב הר"ן דהירושלמי פליג על זאת הסברא דגרסינן עלה דמתני' תני ב ה דברים אמורים שנשתתק מתוך בריו אבל בנשתתק מתוך חליו דיו פעם אחת וכתב עוד דמן התוספתא נרא' דאפי' נשתתק מתוך חליו בעי בדירה שלשה פעמי' דתניא התם היה חולה או משותק והרכין בראשו בודאי אותו שלשה פעמים אם אמ' על הן הן ועל לאו לאו דבריו קיימין והרש"בא נמי בחדושיו כת' דברי הירושלמי ודברי החוספת וכנר' מדבריהם דיש לנו להחמיר בדברי התוספתא דאין לחלק בין נשתתק מתוך חליו לנשתתק מתוך בריו ולענין גוסס נמי כתבו הרש"בא והר"ן פלוגתא דרבינו יואל ורבינו יצחק דרבינו יואל כתב דכמת הוא חשוב ואף על פי שדעתו מיושבת עליו ודבריו מכוונין בפיו אינו יכול לגרש מדאמרינן בפרק יש נוחלין ובפרק עשר' יוחסין ולרבי מחיר דאמר אדם מקנה דבר שלח בא לעולם יכיר למה לי בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ופירש שם רבי' חננאל שהינו יכול להקנותם כיון דרוב גוססין למיתה הרי הוא חשוב כמת לענין גטו ומתנתו ור"י בעל התוספות כתב דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ובשעתו מיושבת עליו ויכול לדבר מתנתו מתנה וגיטו גט גמור והביא ראיה לדבריו מדאמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי זה יכתבו ויחנו ואין לך גוסס מזה וטפי עדיף מגוסס דפעמים שהגוסס מתרפא ושחט שנים חי אפשר לו לחיות ולהתרפאת וכן מגוייד דגוססין הן ותניא כותבין ונותנים ותניא נמי בפרק קמא דערכין גוסס נודר ומעריך אלמא מתנתו מתנה דאי לא לא עדיף אמירתו לגבו' ממסירתו להדיוט הכלל העולה מדבריהם דגוסס שהוא מדבר יכול לגרש וליתן מתנה וההיא דנפלו לו נכסים בשעה שהוא גוסס לאו משום דגוסס אין מתנתו מתנה נקט אלא משום דרוב גוססין אין יכולים לדבר אבל ודאי כשיכול לדבר נותן מתנה ומזכה וכתב הרש"בא וזה לשונו ואפשר נמי דרבינו חננאל ז"ל לאו משום דחשבינן ליה מעתה כמת אף על פי שיכול לדבר קאמר אלא משום דכמת הוא חשוב שאינו יכול לדבר קאמר עד כאן ואחר שכתבתי זה אבוא לנדון דידן ואומר דכל אפין שוין כיון דלא נשתתק דלא בעינן בדיקה דדוקא בנשתתק ואפילו מחמת חולי הוא דנראה מן התוספת' דבעינן בדיקה ג' פעמים משום דחיישינן לטרוף דעת כיון דנשתתק אבל כשלא נשתתק על הסתם לא חיישינן לטרוף ולא צריך בדיקה כל זמן דלא חזינן טרוף בדעתו ובלבול בדבריו אלא אפילו דלא אשתעי מידי להבחין אם הוא שפוי בדעתו כיוצא דנדון דידן דלא קאמר אלא שאשתו תהיה אפטרופ' על נכסיה ועל בניה אם לא תנשא ונתן והקדיש מתנות הראויות ומכוונות לפי עשרו ואחר קצת שעות נפטר לבית עולמו לא חיישינן לטרוף דעל הסתם מחזיק ליה בחזק' שפוי בדעתו ואפילו דנימא דהוה גוסס הרי כתבינן דכולהו רבוותא זולת רבינו יואל הסכימו לדעת אחד דגוסס כשהוא מדבר גיטו גט ומתנתו מתנה ולא הצריכוהו בדיקה ואם נפשך לומר דר"י כתב דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וכשדעתו מיושבת עליו ויכול לדבר משמע דאע"ג דבדיקה לא בעי צריך להכיר מדבריו דדעתו מיושבת עליו ואפילו דנימא הכי מ"מ בנדון דידן כבר ניכר מתוך, צוואתו שמינה אשתו אפטרופסית על מנת שלא תנשא והמתנות וההקדשו' שהקדיש כפי מה שבא בשאלה היו נאותים כפי הנושאים וכפי נכסיו ואע"ג דלא אשתעי במילי אחריני כדי שיהיו יכולים להבחין אם היה שפוי בדעתו לא אכפת לן כיון דבהנהו מילי דאישתעי דשייכי. לצואה דידיה ניכר כדאמרן דשפוי בדעתו הוא והרב בעל העיטור כתב במתנת ש"מ וז"ל והא דרגילי למכתב בצוואות ודבריו ומלוליו שוין ויודע להשיב על הן הן ועל לא לאו מילתא יתירתא היא דלא בעינן בדיקה אלא בנשתתק כדפרשית לעיל עד כאן והרב הנזכר כשכתב טופס שטר מצוה מחמת מיתה לא הזכיר כלל הנהו לישני דדבריו ומלוליו שוין ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו שכן כתב וזה לשונו איך פלוני בר פלוני פקיד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה ותקיף לעלמא טובא ומיגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה וחיים לכל ישראל שבק וכך אמר לנא פלוני דנן כל נכסי דאית לי מקרקעי ואגבן מטלטלי כולהון לפלו' לדיליה לדאתי' מחמתיה ואינש לא ימח בידיה מיומא דכן ולעלם ותפקדת' דאפקדי' קדמיכון מחמת מותא דלא להשנאה בה כחומר כל שטרי פקדתא דנהיגי בישראל ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנא כל מאי דשמענא מפומיה ויהיבנא לפלוני למהוי בידיה לראיה ולזכו' עד כאן לשונו ואיברא דיש מקום לומר דהרב הנזכר לא איירי אלא בסתם מצוה מחמת מיתה דתקיף ליה עלמא טובא אבל אינו גוסס ואין הכי נמי דבגוסס בעינן שיהא ניכר מתוך דבריו שהוא מיושב בדעתו ועל הסתם לא מחזקינן ליה לגוסס בחזקת שפוי ומכל מקום בנדון דידן ודאי דהצואה היא קיימת ולית בה שום פקפוק כלל דהרי ניכר מתוך הצואה ומתוך המתנות וההקדשות ומתוך קצת דברים שדבר לענין המתנות כפי דברי השואל שהיה שפוי בדעתו ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב: