שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה עז
מעשה שהיה כך היה ראובן ארס בת שמעון ואחר ימי' נתחרט שמעון שלקח אותו הבחור לחתן כי לא מצא חן בעיניו יען וביען לא היה בן תורה והשתדל שמעון עם ראובן ונדר לו ממון כדי שיתן גט לבתו וראובן לא אבה שמוע לדבריו כי חפץ בבת שמעון וכשראה שמעון כי לא היה יכול לו העליל על יעקב אביו של ראובן שהיה חייב לו ממון מרובה והביא עדים שקרים ועשה והצליח ושמו אותו בבית הסוהר מקום אשר אסירי החובות אסורים וישב שמה הזקן שנים שלשה חדשים ונכנסו אנשים בין ראובן שמעון ועשו שיתר שמעון נזקן מבית האסורים ושיתן מאה שולטחני לחתנו במתינה גמורה כדי שיגרש את בתו וזה האיש ראובן לא מסר מודעא ואחר קצת ימים בא וערער על הגט שמחמת האונס והעלילה שהעליל על אביו נתן תת הגט ולח מרצונו והגט הוא גט מעושה ושאל השואל חי חשבינן ההוא אונס דאניס שמעון לאביו של ראובן כאילו אנס את ראובן עצמו ואם תמצא לומר דחשבינן לההוא אונס' דאיתניס הזקן כאילו אנסו לבנו אכתי מבעי אי אמרינן דכיון דלא מסר מודעה אגב זוזי דקביל גמר וגרש כי היכי דאמרינן בפרק חזקות הבתים דתליוה וזבין זביניה זביני דאגב זוזי גמר ומקני:
תשובה איברא דאי הוה חשבינן לההו' אונסא דאיתניס האב כאילו אנסוהו לבן הוה אמרינן דהגט הוא מעושה ואף על גב דקביל זוזי אליבא דרובא דרבוותא איברא דהר"שבא ז"ל לפי מה שכתב בתשובת שאלה נראה מדבריו שדעתו להקל היכא דקביל זוזי ולא מסר מודעא שכתב וזה לשונו נראה לי שהגט זה הוא מעושה ופסול ואף על פי שלא מסר מודעא דאין צריך מסירת מודעא אלא היכא דשקיל זוזי דמסתמ' היכא דשקיל גמר עבד ומחל אונסי' וכדאמרינן תליוה וזבין זביניה זביניה ואגב זוזי ואונסא גמר ומקני ואפילו הכי אי מסר מודעא המודעא מבטלת תבל תליוה ויהיב לאו כלום הוא ולא צריך מודעא היכא דידעינן באונסיה ותליוה וגרש גרושיו לאו גרושין דהא ליכא זוזי דאי משום דמפטר בגט זה משאר כסו' ועונה הא מוכח בגמרא בהדיא דהפקעת דברים אלו לא חשבינן להו כקבלת ממון ואם כן הוה ליה כתליוה ויהיב עד כאן לשונו ויראה לי דהר"שבא סבירא ליה אפילו היכא דלא יהיב האונס השווי אמרינן דאגב זוזי מחיל אאונסיה ואיכא מרבוותא דסבירא להו דלא מחיל אלא היכא דיהבי ליה כל השויי ולדידהו ודאי דהוי גט מעושה דאם יתנו לאיש ממון רב באהבה בוז יבוזו לו וכן כתב הרב רבי יצחק בר ששת בתשובותיו אמנם דן והכריע וחלק חלוק אמתי ודן כמנהגו שכתב וזה לשונו אמנם אני אומר דכל שקבל מעות בגרושין דמי לזביניה לענין שאם ימסור מודע' צריך שידעו העדי' באונסו ואי לא מודעי' לאו מודע' דכיון שקבל מעו' לאו גלויי מילת' היא עד כאן לשונו הכלל העולה דגט מעושה הוא בטל אפילו דקביל זוזי וכן יראה מדברי מהר"י קולון בשורש ס"ג ולא זה בלבד אלא היכא דהותר מהאונס אם הוא ידוע שיש ביד האונס לחזור ולאנסו באותו האונס כמבראשונה הוי גט מעושה שכן כתוב וז"ל ואשר שאלת היכא שאנסו אחד ליתן גט והיה מאותם שאין כופין להוציא ואחר כך נתפייס ליתן גט אם מחמת ממון אם מחמת וכו' ומכירים שמגרש לאנסו במה יודע שנסתלק האונס וכו' לעניות דעתי נראה דודאי הוא עומד בחזקתו הראשונה עד שיברר לנו שנשתנה הענין שאין ביד האונס לאונסו כאשר בתחלה דאז אין לתלות ולומר מחמת האונס עשה כיון שנשתנה הענין חשיב כדברים שבלב ואם באנו לתלות ולומר שעוד ירא פן יאנסנו פעם אחרת כיון שהסב' הראשונ' הלכה לה ואף על גב דאפשר לומר דעדיין יש כח ביד האונס לאונסו מכל מקום כיון שתשש כחו בקצת אין לנו לבדות מלבנו אונס אחר כדי לבטל המעשה הנעשה בפנינו דשיב כדברים שבלב עד כאן ובנדון דידן יש להסתפק מחמת שהאונס לא נעשה למגרש עצמו כי אם לאביו אי חשבינן להו הא אונס' דאיתניס הזקן כאילו אנסו לבן איברא דמעולם לא בא מעשה כזה לידי גם לא ראיתי לשום אחד מהראשונים קדושים אשר בארץ המה שבא מעשה כזה לידם כדי שמפיהם נהיה חיים וגם בתשובות שאלות לא מצאתי מי שכתב בזה זולתי בתשובה אחת להרי"בש כתב וזה לשונו מכל מקום אין זה אונס לבן מכמה טעמי חדא שאף שהאונס הנעשה לאב הוא כמו אם נעשה לבן דומיא דמאי דאמרינן בפרק ד' דנדרים דחשבינן נדרי אונסין חלה הוא או שחלה בנו שהרי חייב לשמשו בחוליו וזה באונס גדול כמו חולי אבל לעכב שלא יצא מן העיר לפי שהיו חושבים שכוונתו להרחיק נדוד כדי לעגן את האשה או שתתן הון רב כופר נפשה אין זה אונס וכו' ועוד שאין העכבה אונס של כלום שבעבורו יגרש זה את אשתו שהרי אפילו אם יצוה לו האב לגרש את אשתו אינו חייב לקיים את מצותו בזה שהרי אם יאמר לו אביו עבור על דברי תורה או על דברי חכמים אין לו לעשות מצותו שקשים גרושים ועוד האריך הרבה יעויין שם בתשובת קכ"ז וגם מדבריו לא נוכל ללמוד לא התירא ולא איסורא משום דמצינן למימר שהרב זלה"ה סמך להקל באותו הנדון משום שהיו באותו הנדון ארבעה או חמשה טעמים להתיר מה שאינם בנדון דידן זכורני כי ביעי חרפי בהיותי במונישטי"ריו נתארסה אשה אחת אלמנה לאיש אחד שהיה סמוי באחד מעיניו ואחר כך נתחרטה האלמנה ולא רצתה בשום אופן להנשא לו ונמצא שמה כופה אחד שהיה לו מעלה עם השרים ולקח לגיסו של אותו הארוס והעלילו עליו שהיה חייב ממון רב ושמו אותו בבית הסוהר ואחות הארוס היתה בוכה לפני אחיה שיגרש לארוסתו שכבר היה ידוע שהכופה העליל על בעלה אותה העלילה כדי שיגרש הוא לארוסתו כי האלמנה והכופה היו קרובים והארוס נכמרו החמיו על אחותו וגם כן נתני לו מעות וגרש לארוסתו על ידי חכם והן שהי' מרביץ תורה בקהל ההוא ואני בעניי היה רע עלי המעשה ודברתי עם החכם הזקן ההוא ולא ידע להשיב הכלל העולה כי יש פנים לכאן ולכאן כי מצד אח' יראה להקל ולא מבעיא כשיהיה האונס באחד מן הקרובים אלא אפי כשיהיה האונס באביו דאם באנו להחמיר באביו משום דדרך הבן לרחם על אביו גם כן דרך האח לרחם על אחיו ואח לצרה יולד ודרך האח לרחם על בנו ובאותו מעשה שהיה במונישטיר"יו קודם ששמו לבעל אחותו בסוהר היו נודרים לו בכפלים ממה שנתנו לו בסוף ולא רצה לשמוע ומי יוכל לשער ולעמוד על אלו הדברים ואם באת לומר דאין לו אלא אביו ובנו השנויים במשנה דנדרי אונסין דכתבינן לעיל אין הנדון דומה לראיה דהתם הוי טעמא דאביו משום דחייב לשמשו אבל בנדון דידן אם באנו להקל באחים אם כן נקל גם באב דגם האחים הם ראשון בראשון כמו האב והבן ומצד אחר נראה להחמיר ולומר דאפי' שיהיה הקרוב רחוק כיון דחזיה שמחמת האונס הבא לאותו הקרוב גמר לגרש ונכמרו רחמיו על אותו הקרוב הרי הגט הוא מעושה אנוס הוא על נתינתו ומה שלבי חושב ודעתי גומר דהיכא דליכא אלא חדא ולטיבותא או שנתנו לו מעו' כדי לגרש או שהאונס לא היה בעצמו של המגרש אית לן לדון ולהחמיר ולמימר דהגט הוי מעושה האל היכא דאיכא תרתי:
לטיבותא שנתנו לו מעות כדי לגרש והאונס לא היה בעצמו של המגרש אלא באביו או בבנו או באחים איכא פנים להחמיר ואיכא פנים להקל ונפשי יודעת מאד כי שמה ישבו כסאות למשפט ויש כמה חכמים יודעי דעת ומוראי הוראה ולהם המשפט והם יבחרו ולא אני ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב.