שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה עו
ראובן צוה מחמ' מיתה שאשתו תהיה אפטרופ' על כל נכסיו על פיה יסעו ועל פיה יחנו ותסתחר ותעסו' בהם כל ימי חייה אמנ' אמר כדי ליישב דעת שמעון אחיו שלא יחשוד את אשתו שתעלים נכסיו שאשתו הנז' תגיד ותודיע כל מה שישאר מנכסיו ללוי ויהודה והם יכתבו סכום כל הנכסים אשר תשאיר אחריו וכן מששה לששה חדשים תודיע להם אם השביחו הכנסים ואם לאו ואם אחיו ירצה לדעת סכום הנכסים כמה הם הם יודיעוהו על פה ולא בכתב שאינו רוצה שיהיה כתב ביד אחיו מסכום הנכסים לא בכלל ולא בפרט כי בידיעת הנבררים הנזכר כמה הם ובהיותו כתוב אצל' די בזה להיות בטוח מהנכסים שלא תעשה דבר בלתי הגון עוד צוה שבתו תהיה לאשה ליעקב בנו של שמעון אחיו כשתגיע לפרקה וזה יהיה תלוי ברצונה וברצון יעקב בן אחיו הנזכר עוד צוה שאם חס ושלום חמות אשתו שבאופן זה יהיה אחיו שמעון אפטרופוס כמו שהיתה אשתו כל הנז' לעיל צוה ראובן הנז' מחמת מיתה עד כאן לשון הצואה ואחרי מותו נתחייב' האלמנה להכניס את בתה לחופה עם יעקב הנזכר אחר עשר שנים ועתה עדיין לא נגמרו העשר שנים והבחור יעקב הנזכר רוצה ליכנס לחופה מכח הצואה שאומ' שבתו תהיה לאשה ליעקב כשתגיע לפרקה והאלמנה טוענת ואומרת כי בתה אינה ראויה להיות לאיש כי היא שוטה ועתה טוענין בית דין אביהם של היתומים לאמר דעת הנפטר הואיל שהוא היה יודע שאחיו יש לו עליו דין ודברים וקטטות מקצת נכסים שהיה שואל ממנו רצה ברצונו לצוות מחמת מיתה שבן אחיו ישא את בתו היורשת כל נכסיו למען אשר יסתלק מזה מכל התרעמו' והתלונו' והתביעות אשר היה אחיו שואל מאתו ועוד דאמדינן דעתיה שרצה שלא יירש נחלתו איש זר הואיל ובן אחיו הגון מאד והואיל שהבחור רצה וקביל רוצים בית דין להשתדל להביא אלה הנשואין לידי גמר שיותר כבוד הוא לנערה שתנשא ובזה תנוח נפשו בארץ החיים ואם תמצא לומר שאין כח לב"ד להכריח לאלמנה הנזכר שתנשא בתה מכח הטענות הנזכרות יורנו מורנו האם יכולים ב"ד לומר שהואיל והיא שוטה שרוצים למנות אפטרופוס אחר כי בעלה ראובן לא מינה אותה אפטרופא אלא אדעתה שתנשא בתו לבן אחיו הנזכר ועתה שנתבטל קצת מהצואה במה שאומרת שאינה ראויה להנשא בטלה כולה וחוזר הדי שראוי למנות אפטרופוס אחר מאחר שלא נתקיימה כל הצוא' ועוד טוענין ב"ד הק"ק ואומרים כי קולר תלוי על צוארם להשגיח על היתומי' בני שמעון מאחר שהיא אומרת שבתה היא שוטה ואינה ראויה להנשא אם כן ראוי להשגיח על נכסיה כי סוף סוף כל נכסיה לבות ליתומים קטנים בני שמעון אחי ראובן מאחר שאינה ראויה והם שניים בני שני אחים ואין לנערה בת ראובן גואלים קרובים מבני שמעון אחיו יורנו מורנו אם יכולין בית דין או לא:
תשובה הן אמת כי להיותי חולה וחלוש עד מאד הייתי רוצה להמנע מלהטפל בנדון הזה אבל מה אעשה והשואלים ממני הפצירו בי ולא יכולתי להשיב פניהם ריקם כי אמרו נא כי בא השאלה על ידי רץ משאלומק"י והאמת כי אני תמה מה ראו על ככה להטריח את עצמם כי ידעתי כי יש שמה גדולים וטובים ממני והיו יכולי' לשאל את פיהם ואולי כי נפל מחלוקת ביניהם ולכן היה מן הראוי שהייתי מונע את עצמי וכ"ש בהיותי חולה ולא אוכל לכתוב הדין בראיות אלא ריש מילין אבל מה אעשה והשואלים ממני משאלוניקי ומקושטנדינ"ה הם אנשי המעלה והחכמה ושלמים באהבתי ולא אוכל להשיב פניהם ריקם מלהגיד להם דעתי הקצרה וחומר כי דברי זאת הצואה הם סתומים וחתומים כי זה האיש ראובן צוה שאשתו תתעסק ותסתחר בכל נכסיו כל ימי חייה ואחר פטירתה יכנס שמעון אחיו במקומה ואחר כך צוה שיתנו בתו בת יחידה לבנו של שמעון אחיו כשתגיע לפרקה ואם הבת היורשת תקח כל הנכסים בנדונייתה כי אין לו יורש אחר במה תתעסק ותסתחר כל ימי חייה כי בודאי כשתנשא בתו לבן שמעון ירצה הבעל לקחת כל הנכסים זולת הכתובה שתקח האלמנה ואם כן יש לנו לפרש ולומר שכוונת ראובן במה שתתעסק ותסתח' כל ימי חייה בכל נכסיו היינו עד שתגיע הבת לפרקה וכוונתו היא לומר שאם תמות האשה קודם שתגיע הבת לפרקה שיכנס שמעון במקומה אבל בעוד בחיים חייתה ולא הגיעה הבת לפרקה תתעסק ותסתחר האלמנה בכל נכסיו ולשמעון אחיו לא יהיה לו עסק בהם או אפשר לפרש ולומר דזה האיש ראובן לא רצה שיתנו הנכסים למי שתנשא בתו אליו בנדונייא בתורת נכסי צאן ברזל דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו אלא שיהיו הנכסים נכסי מלוג ושיהיו ביד אשתו כל ימי חייה ואחר מיתתה ביד אחיו שמעון ושיאכל הבעל הריוח והפירות והקרן יהיה קיים כדין נכסי מלוג ואיברא דאם לכוונה הראשונה נתכוון ראובן צריכים בית דין לחקור אם היא אינה שוטה כיון שהגיע לפרקה והיא גדולה בת י"ב שנים ויום אחד אם הביאה שתי שערות יתנו לה כל נכסיה שהניח אביה וכמו שכתב הרב רבי יצחק בר ששת שאם היתום בן י"ג שנים ויום אחד והביא שתי שערות שמוציאים הנכסים מיד האפטרופוס ומוסרין אותם ליתום ואף אם הוא טפש ובלתי יודע בטיב משא ומתן מונעים אותו מנכסיו שהרי מכיון שהוא גדול אין צריך לאפטרופוס ובודאי הוא הדין לבת כשתהיה בת י"ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות שיתנו לה כל נכסיה אם לא פירש אביה שיהיו הנכסים ביד האפטרופוס עד שתנשא ואם יראה לבית דין שזאת הנערה היא שוטה כיון דכתבינן דסתם אפטרופוס אינו אלא עד שיהיו היתומים גדולים בשנים וזאת הנערה כבר הגדילה נסתלקה האלמנה מהאפטרופוסות שמנה אותה בעלה והבית דין ממנין לה אפטרופוס וכדאמרינן בכתובות פרק נערה שנתפתתה מי שנשתטה בית דין יורדין על נכסיו וכולי ואם נפשך לומר דדילמא לכוונה השנייה דכתבינן נתכוון ראובן שתהיה אשתו אפטרופא כל ימי חייה אף לאחר שתנשא הבת ויהיה הריוח והפירות לבעל והקרן יהיה קיים ביד אשתו לבתו וכיון דכן הוא דהויא ספיקא אם נתכוון ראובן לכוונה הראשונה או לכוונה השנייה לא מסלקינן לה מספיקא מהאפטרופוסות הא ודאי לאו מילתא היא דמסתברא דכיון דאמרינן בפרק הנזקין דאין בית דין ממנין נשים אפטרופ' וכיון דהויא ספיקא אם זאת האלמנה מינה אותה בעלה כל ימי חיה או עד שתגיע לפרקה וב"ד אביהם של יתומים והם ממנין האפטרופוס כל זמן שלא מנה האב אפטרופוס אם כן אין ספק מוציא מידי ודאי וכבר היה אפשר לומר דמהאי טעמא אפי' היכא דנפל ספק בכל אפטרופוס אף על גב דלא הוה אשה אלא גברא מסלקי' ליה וכבר כתבתי בי אני חולה וחלוש מאד ולא אוכל להאריך והכלל העולה דיראה לעניות דעתי הקצרה דאם נתברר לבית דין שזאת הנער' היה שוטה דממנין ליה אפטרופא ומסלקי ליה לאלמנה ואפילו אם תמצא לומר בסתם בני אדם כשממנין אפטרופוס על הבת היינו עד כדי שתנשא מכל מקום בנדון דידן כיון דהיא שוטה ודבר דלא שכיח' היא שתנש' כשהגיעה לפרקה מיד בית דין מסלקי לה לזאת האלמנה והם ישגיחו בכל עניני הבת כפי ראות עיניהם ולבם לשמים ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב.