שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה עד
שאלה זה לי ששה שנים שכרתי קצת בתים מאת ראובן בכך לשנה ואחר קצת זמן בא לי וכן אמר לי רצוני למשכן שתי בתים אלו ולקחת עליהם קצת מעות כי דחקתני צורך השעה לכן אם תרצה אתה לעשות זה ואם לאו דע שאהיה מוכרח להוציאך מהן ולקחת עליהן קצת מעות בדרך משכנתה אמרתי לו אם כן אתה רוצה לקחת מעות בהלואה עליהן והוא אסור לעשות כן שהוא רבית קצוצה היוצאה בדיינים לכן אם תרצה לעשות לי מכירה חלוטה לגמרי אקח אותם ואי לאו לאו אזי נתרצה ראובן ונתתי לו ארבעת אלפים וארבע מאות לבנים וקניתי ממנו הבתים בשטר מכירה חלוטה בכל חזוקי סופר בית דין כהוגן וכתיקון חכמים ז"ל בלי שום תנאי כלל ועמד בידי שער המכירה ויהי היום אחר ששה שנים שהבתים עמדו ברשותי בא לי ואמר תן לי הבתים במעות עצמם שלקחתי ממך כי אני התנתי עמך שבכל עת שאביא המעות תתנם לי אמרתי לו לא היו דברים מעולם כי אני ואתה לא דברנו על תנאי כזה ולא נעשה לא קודם המכר ולא אחר המכר ולא בזמן המכר ואם ימצא עד או עדים או כתב שאומר כן הרי אני מחוייב אבל לא מפיך אנו חיים השיב לי כן הוא שמעולם לא דברתי עמך בדבר זה לפי שהייתי סומך על באמנותיך כי אתה ידעת בלבך שרצוני לא היה אלא למשכנם והשטר לא עשיתיו אלא בעד האיסור שהיה בדבר כמו שאתה אמרת בדבריך וראיה גדולה לזה שאני מכרתי לך זאת החזקה על תנאי שלא תפרע אתה לתוגר כלו' מהשכירו' ואל יעלה על דעת אדם שיש מכירה כזאת שלא יפרע הקונה כלום כי נמצא שאני פורע בשבילך השכירות מידי שנה בשנה לתוגר ועוד כי אחר שנעשתה המכירה אמר לי האדון אביך נר"ו כי אבטח עליו שכל זמן שאביא המעות הוא יעשה שאתה תחזור לתת לי החזקה אמרתי לו אפילו שאני בעצמי הייתי אומר לך כן אחר המכר היה פטומי מילי כל שכן שאני לא דברתי עמך מעולם על זה ועוד שמה שאתה טוען משכירות אנחנו עשינו אז תנאי שתקח אתה השכירות ממני מאותם הבתים ותעמיסהו ותטילהו על שאר הבתים שנשארו לך והארכנו הדברים על זה באותו השטר כהוגן וכתיקון חכמים ז"ל ואפילו עם זה אתה מרויח מאד בשכירות שאר הבתים על מה שאתה פורע לתוגר סוף דבר שטר המכירה בידי והיא חלוטה לגמרי וכבר יש ששה שנים שאני בהן ועמדו הבתים ליפול והוצאתי בתקונם לעיניך ואם היו נופלים בודאי שהיו לאחריותי כי על שמי הם נקראים גם בעומדם דהנינת ההפסד עלי דידי ליהדר אם כן איני רוצה בשום צד לתת לך הבתים וכל מה שאמרו לך משמי שאתנם לך פטומי מילי נינהו יודיעני האדון הדין עם מי ואם טענתו במה שאמר כי מדברי שאני אמרתי לו הדבר הזה אסור לעשות כן כי הוא רבית קצוצה לכן אם תרצה וכו' יש לו סמוך או אם נאמר שדברים שבלב אינם דברי' אדרבה מאותה הדברים נראה שאני לא הייתי רוצה אלא לקנות קנין גמור וכמו כן טענתו מענין השכירות שנשאר הוא לפרוע לתוגר בעד אותם הבתים כי אמר לו חכם אחד מארצנו שהוא אומדנא דמוכח שלא היה אלא משכנתא ועוד אמר לו החכם הנז' כי נראה לו שאסור לעשות כן רוצה לומר לקנות חזקה אחת קנין גמור כהוגן בלי תנאי כלל אך בתנאי שהמוכר יהיה חייב לפרוע השכירות לתוגר ושאר החכמים חולקים על זה ואומרים שהוא תנאי שבממון והוא מותר:
תשובה קודם שאגיד דעתי לשואל בזאת השאלה אמרתי לישא וליתן בההיא שמעתא דפר' איזהו נשך דשייכא לנדון דידן דאמרינן התם מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר מאי שנא רישא ומאי שנא סיפ' אמר רבא סיפ' דא"ל מדעתי' ההו' גברא דזבין ארעא לתברי' שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב אמ' ליה אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא אמר ליה רב אשי לאמימר והא אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה הא לא אמר ליה מדעתיה לא אמרינן פטומי מילי בעלמא הוא אמר ליה נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה וקשיא לי טובא היאך אסיק אדעתיה דרב אשי דרבא בדאמר ליה מדעתיה בהדיא קאמר דאי הכי אמאי נקט רישא במוכ' לפלוג ולתני בדידה במה דברים אמורים בדאמר ליה מדעתיה אבל אי לא אמר ליה מדעתיה אסור ולא מצית אמרת דהשיטה הפשוט' בתלמוד דלפלוג וליתני בדידה היינו לפלוג ברישא וליתני במה דברים אמורים ולא מצינו דלימא ליפלוג וליתני בדידה אסיפא דהא אשכחי' כמה דוכתי דקאמר לפלוג וליתני בדידה נמי אסיפא והנה באתי להודיע לחכמתך כי נתחדש לי תרוץ במה שהקשה הרב בעל הטורים עליה דהר"מבם ז"ל במה שכתב וזה לשונו מכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזור לך קרקע זו הרי התנאי קיים והלוקח אוכל הפירות ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חייב את עצמו בתנאי זה עד כאן לשונו והקשה עליו בעל הטורים וזה לשונו ואיני מבין דבריו כין שמחשיב אותו תנאי וצריך הלוקח לקיימו היאך יאכל מהפירות אלא ודאי אין כאן תנאי כלל ויש לתמוה מהרב המגיד משנה איך לא הוקשה לו זאת הקושיא בדברי הרמ"בם ז"ל אדרבה שכתב בדבריו הם מורשי' בההיא ברייתא ובמאי דקאמר רבא סיפא דקאמר ליה מדעתיה ובהדיא אמרינן בההיא שמעתא דרב סבירא ליה דפטומי מילי בעלמא נינהו והתנאי אינו קיים ואפשר לומר דההוא דינא דקאמר הר"מבם דהתנאי קיים ולוקח אוכל פירות לאו מהברייתא מפיק ליה להך דינא דהברייתא קא מיירי כשהתנה הלוקח באמצע המקח כגון אחר שנתן המעו' ולא נכתב השטר במקום שכותבין את השטר ומשום הכי אמרינן פטומי מילי בעלמא נינהו וכמו שכתבו הר"אש ז"ל והר"שבא אבל אם בתחילת המק' התנה הלוקח לא הוי פטומי מילי וגם הר"מבם סבירא ליה הכי אלא דמסבר' דנפשיה קאמר דינא חדתא דאם אחר שנגמר המקח לגמרי בנתינת המעות ובשטר רצה הלוקח להבטיח למוכר שיחזיר לו הקרקע אם יחזיר לו מעותיו ודאי שהוא מותר אלא שיש לחלק שאם יהיה בלא קנין התנאי הוא בטל דהרי אפילו קודם שנגמר המקח אמרינן פטומי מילי בעלמא נינהו כל שכן אחר שנגמר המקח ואם היה בקנין התנאי קיים והלוקח אוכל פירות והוא דלא קאמ' מעכשו ובהכי איירי הר"מבם ז"ל ואחר שכתבתי זה מצאתי הגהה אחת בפסקי הר"אש ז"ל וזה לשונו רבינו חננאל פירש סיפא שמכר לו מכירה גמור' לאחר כך נתנדב הלוקח מעצמו והבטיח למוכר ואמר לו לכשיהיה לך מעות אחזירם לך מותר והוא דקני מיניה דהאי מאור זרוע עד כאן לשונו ובההיא הגהה קשיא מאי דהוה קשיא בדברי הרמ"בם מעיקרא ואפשר לומר בדוחק תרוץ דשוה לתרוויהו להר"מבם ולרב בעל הגהה ז"ל דסבירא להו דברייתא מיירי כשהתנו הלוקח אחר גמר המקח ובקנין וכדאמרן והתנאי הוא קיים והלוקח אוכל פירות ומאי דקאמר נעשה כמאן דאמר ליה מדעתי' הכי פירוש' דאחר גמר המקח הוא מותר אף על גב דקנו מיניה והתנאי קיים כשם דמדעתיה הוא מותר בכל אנפי ואפילו בתחילת המקח לפי שפירש וקאמר בהדיא מדעתיה וזה התרוץ אף על גב דנראה דחוק הוא עולה יפה ותו יש להקשות אמאי משני נעשה כמי שאמר ליה מדעתיה אתמר לימא דרבא בעא לאוקומי לברייתא בכל מילי ואפילו בשהתנה בתחילת המקח דודאי אי לא אמר מדעתיה בפי' התנאי הוא קיים ואסור וכמו שכתבו הפוסקים ואם תאמר דלא משני הכי משום דהוה קשיא מאי דכתבינן לעיל לפלוג וליתני בדידה ומשום הכי משני נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה אפילו הכי קשיא לי למקשן דלא חש להך קושיא דלפלוג ולתני בדידה אמאי לא הוה מתרץ הכי ולא הוה מקשי ולא מידי ואחר שכתבתי זה אבוא לעיקר התשובה ואמר שלא צדק ראובן בשום אחת מהטענות שטוען במה שטוען דכיון שהוא אמר לשמעון שהיה רצונו למשכן הבתי' ולקחת מעות בהלואה עליהם ושמעון השיב לו שהוא אסור לעשות כן ושהוא רבית קצוצה ויוצאה בדייני' ולכן שימכרם לו מכירה חלוטה שמתוך דבריו הבין שהיה רוצה להחזיר לו הבתים כל זמן שיתן לו המעות ושמעון טוען דהוו דברים שבלב ואינם דברים ועוד דאדרבה שמדבריו נראה שהוא לא רצה אלא לקנות קנין גמור רואה אני דברי שמעון טובים ונכוחים דאין בדבריו שום הוכחה דרצה לקחת הבתים במשכנתא ולהחזירם לו כשיתן לו מעותיו ואף על פי שנראה מדברי שמעון שאם לא שמחמת הדין היה אסור והויא רבית קצוצה היה לוקח הבתים במשכנתא שכן שחוב בשאלה ואסור לעשות כן שהוא רבית קצוצה ולכן הם תרצי לעשות לי מכירה חלוטה לגמרי עד כאן דמשמע שהיה רוצה לקנות קניה גמורה לפי שהיה אסור להתנות להחזיר לו הבתים כשיחזיר לו מעותיו אפילו הכי הקנייה היא קנייה גמורה ואינו מחוייב להחזיר הבתים דלא גרע מהיכא דאמר לו הלוקח בתחלת המקח שמדעתו יחזיר לו הבית או השד' אבל אם ישתנה דעתו לח יהיה מחוייב להחזירם דודאי שהוא מותר והתנאי אינו תנאי ואפילו שהתנ' בתחילת המקח כיון דקאמר מדעתיה בפירוש וכמו שכת' הרב בעל הטורים בטור חשן המשפט סימן ר"ז וזה לשונו אבל אם אמר הלוקח מעצמו אחזירנו לך כשתרצה או לאחר שהתנ' עליו המוכר השיב עליו הלוקח כן אעשה אם לא תשתנ' דעתי אבל אם תשתנ' ולא ארצ' להחזירם איני מתחייב להחזיר' אין כאן תנאי לפיכך יכול הלוקח לאכול הפרות שאף אם יחזירנו אחר כך הוי כמוכרו לו מעת' עכ"ל ודברי הרב אפשר לפרשם בשני פנים או שנאמר דמיירי בתחילת המקח ומאי דקאמר אם לא תשתנ' דעתי קאי נמי אמאי דקאמר הלוקח מעצמו או אפשר לפרש דמאי דקאמר אם אמר הלוקח מעצמו אחזירנו לך כשתרצה מיירי כשהתנ' באמצע המקח ומשום הכי נעש' כמאן דאמ' מדעתי ולכולהו פירושי מוכח שפי' שאפי' בתחל' המקח אם התנ' הלוקח ואמ' בפירוש מדעתי' דהתנאי הוא בטל ומותר לעשות כן דהרי אינם מחלקי' הפוסקי' בין בתחילת המקח לאמצע המקח אלא דוקא גבי לוקח דבתחילת המקח לא אמרינן נעש' ובאמצע המקח אמרינן נעש' אבל לגבי המוכר אפילו באמצע המקח הוי תנאי גמו' ואפי' הכי אם השיב הלוקח כן אעשה אם לא תשתנה דעתי אבל אם תשתנה דעתי ולא ארצה להחזירה זיני מתחייב אין כאן תנאי הא קמן בהדיא דאפילו שהתנה הלוקח בתחילת המקח אם יאמר בפירושא כן אעשה אם לא תשתנה דעתי אין כאן תנאי ומסתברא דנדון דידן אף על גב דנימא דגלה דעתו הלוקח דאם לא דמחמ' הדין הוא אסור לקחת הבתים היה לוקחם על זה התנאי אבל כיון שהוא אסור לעשות כן הוא רוצה לקנותם קני' גמורה ואף על גב דהוה הך מילתא בתחילת המקח מכל מקום לא עדיף מהיכ' דהתנ' הלוקח בתחילת המקח להחזירם אלא שפירש ואמר אם לא תשתנה דעתי אבל אם תשתנה דעתי איני מחוייב דהתם לא הוי תנאי אף הכי נמי בנדון דידן לא הוי תנאי ועל מה שטען עוד ראובן ואמר שאביו של שמעון הבטיחו שהוא יעשה עם בנו שכל זמן שיחזיר לו מעותיו שיחזיר הבתים שלו מילתא דפשיטא הוא דלא מהניא ולא מידי ולא מבעיא שאמר לו אחר המכירה דהא אפילו באמצע המכירה אמרי' דאם התנה הלוקח נעשה כמאן דאמר מדעתיה אלא אפילו שהיה אומר לו אביו של שמעון קודם המכירה שלא בפני בנו שיבטח עליו לא הויא ולא מידי ואף על גב דאמרינן בפרק איזהו נשך ההיא אתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקרובי אזל זבן לה אמר ליה אי הוה לי זוזי מהדר' ליה ניהלי אמר ליה את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי אמרינן סמכה דעתיה ולא גמר ומקני ארעא הדרת פירי מאי רבית קצוצה הוו ויוצאים בדיינים וכו' אמר רבה בר רב הונא מסתברא כי אבק רבית הוו ואינן יוצאין בדיינים אמר רב פפי עבד רבינא עובד' וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וקצת הפוסקים כתבו דהלכה כרבינא וקצתם כתבו דהלכה כרבה בר רב הונא אבל ארעא הדרא ופירי אבק רבית הוו מיהת לכולי עלמא אפילו הכי מילתא דפשיטא היא דלא דמי ההיא דאת ונוולא אחי לנדון דידן דהתם ההוא גברא שלוחא דלוקח הוה והמוכר התנה וקאמר אי הוו לי זוזי מהדרת לה ניהלי אבל בנדון דידן אביו של שמעון לא היה שלוחו של בנו ולא היה לו שייכות במכירה הזאת כלל וכיון דכן אף על גב דהבטיחו קודם המכירה שלא בפני בנו לא הויא ולא מידי וכל שכן שהבטיחו אחר המכירה וזו אינה צריכה לפנים ומה שיש לפקפק ולעיין בנדון דידן הוא שהמוכר קבל עליו לפרוע לתוגר כל השכירות כאשר היה פורע מלפנים ושמעון הקונה אינו פורע שכירות כלל מהבתים שלו ונמצא שזה האיש ראובן המוכר בשכר המעות שקבל משמעון פורע השכירות מהבתים לתוגר בעדו ודמי קצת למאן דאמר הלויני ודור בחצרי חנם וכד מעיינן שפיר אשכחינן דהא לאו מילתא היא כלל דבשלמא אי הוה תנאי בין המוכר ובין הקונ' שאם יגרש התוגר לשמעון מהבתים שיחזיר לו המעות שקבל ממנו הויא דמיא להלואה אבל בנדון דידן הויא מכירה שמכר ראובן לשמעון הזכות מהחזקה שהיה לו באותו החצר ולקח לעצמו קצת מהבתים כדי להשכירם או לדור בהם וכפי מה שבא בשאלה יש ריוח באותה החזקה אפילו שלא יפרע שום שכירות שמעון מאותם הבתים שקונה ובודאי שהתנו תנאים ביניהם שלא יוכל ראובן לצאת מהחצר כדי להוריד השכירות או אפשר שנתפייס שמעון שיוכל ראובן לצאת מהחצר כדי להוריד השכירות יהיה מה שיהיה חזקת החצר היא מכורה לשמעון ונתרצ' ונאותו ביניהם שירויח שמעון באותה החזק' שכירות אותם שני בתי' ושאר הבתים ישארו לראובן וכל מאי דאפשר למימר ולתקוני היכי דלא ליהוי רבית אית לן למימר דלהכי נתכוונו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וכמו שכתב הר"אש בפסקיו בפרק איזהו נשך וז"ל וליכא למימר דכיון דאמר הלויני ודור בחצרי הוי כאילו השכירה לו ואף על גב דעד הנה לא היה רגיל להשכירה עתה השכירה לו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן שיאמר הלויני ודור בחצרי בשכר בתורת רבית אלא אדרבה אמר ליה הלויני ודור בחצרי דבלאו הכי איני משכירה לאחרים הילכך לא מפקינן אגר ביתא מיניה עכ"ל ואיברא שהיה בדעתי לעיין ולהעמיק ולהאריך בזה לולי שכעת אני חולה וחלוש ושוכב על ערש דוי והכביד עלי החולי שהתחיל זה שנתי' ולא היה לי כח להשלים זה הפסק ולבקשת השואל נתחזקתי וסיימתיו והנראה לעניות דעתי הקצרה כתבתי נאם הצעיר יוסף ן' לב: