שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה עא
להיות שהר' יום טוב קאדיש נכנס לחנו' פלוני ונתחייב לגוים שבשום זמן לא יטעון שיש לו חזקה ועתה נתגלגל הענין והכר חו ית רבי יום טוב לקנו' החזקה מר' משה ן' זאמירו בה' אלפים לבנים לכן אנו חתומי מטה ראינו שאין מן הראוי שיפסי' ר' יום טוב הנז' הסך הנז' והסכמנו הסכמה שרירא וקיימת וגזרנו מטעם המלך מלכו של עולם ששו' בר ישראל לא איש ולא אשה יהיה רשאי להכנס בחנות הנז' ולא ברבוטיקה בשום זמן בעולם ולא בשום צד בעולם ולא בדרך שותפות עד שהר' יום טוב הנז' יהיה כפר' ומפוייס מהחמשה אלפים לבנים הנזכר ובאופן אחר כל עוד שהוא ובאי כח א יהיו נפרעין מהסך הנזכר לא יוכל ולא יהיה רשאי להכנס בו בשום צד בעולם בשום זמן בעולם כי דין הוא כיון שקנה החזק' שלא יפסיד ממונו ורצינו שההסכמה הזאת תהיה שריר' וקיימת כהסכמו החזקות הנהוגות בשאוני"קי עם כל החזוקין וקייומין שבעולם בלי שיוכל שום נברא בעולם להיות נגד זה ולקוות ביד ה"ר יום טוב הנזכר וביד באי כחו לזכות ולראיה חתמנו שמותינו היום יום ה' י"א לחדש סיון שנת ה"שב ליצירה וקים אחר כך קנה ראובן הריבוטיקא הנזכרת מאת ה"ר יום טוב הנזכר ושאל השואל האם אחר עבור שלשה שנים שתשאר הריבוטיקא הנזכרת ריקנית בזולת שום יהודי האם יוכל להשכירה הואיל ובכאן גזרו והסכימו וקיימו לבל יכנס בה שום יהודה בשום זמן בעולם בשום צד בעולם וחתמו באות' ההסכמה כל החכמים המרביצים תורה באותו הזמן או אם איפשר להשיב דשמא זאת ההסכמה לא הכריזוה אז בכל העיר והואיל ולא הוכרז' הרי היא חשוב' לכלום או אם נאמר דודאי הואיל וכוונתם היתה ליפת כח ה"ר יום טוב הנז' דודאי שהכריזוה אז וגם מי יאמר לנו שאם לא הוכרזה אינה חשובה כלל עוד אם איפשר לומר דהואיל ובהסכמה אמרו עד שיהיה מפוייס ה"ר יום טוב מהחמשה אלפים לבנים שבהם קנה החזקה אי נמי מי שיבוא ויאמר ישומו החנות הגדיל וישומו הריבוטיק' ואני אפרע מה שישוה הריבוטיקא ואכנס בה הואיל ועברו השלש שני חזקה האם כח בידו לעשות כן או אם נאמר דהואיל ובעל החזקה אינו רוצה למוכרה ולפי זאת ההסכמה עדיין חזקתו קיימת וכן לעולם אם כן אינם יכולין להוציאו ממנו בזאת הטענה עוד שאל השואל כי זאת הריבוטיקה הנזכר למעלה והחנות אשר עם זרת הריבוטיקה שהיא מיתום אח' היו ריקניות ועמדו שתי שנים ומחצה ריקניות ובא יהודה אחד ונתפשר עם הגוי ונתן לו מעות כדי שיקנה בתוך הריבוטיקה הנזכר מערה אחת והשכיר החנות והריבוטיקה ממנו וצוה לבנות המערה יהיה יוצא ובא על הבנין ועשה שטר שכירות החנות והריבוטיקה מאת הגוי והלכו ראובן והיתום ואמרו אליו שעדיין לא נשלמו שני חזקתן ולמה עושה הדבר הרע ההוא והוא לא שת לבו והיה בונה בנינו ואמר שכבר נשלמו השלש שנים וכן היו צועקים ראובן והיתום יום ליום עד שנבנתה המערה כלה ואן נתחברו ראובן והיתו' ובקשו מאת החכמי' השלמי' שיסכימו הסכמ' שלא יוכל שום יהודי להכנס באותו החנות והריבוטיקא עוד שלש שנים אחרים וכן עשה שנתנו בידם הסכמה חתומ' ומקויימת בכל חומרות התור' ובכל חומרות החזקות כמנהג שאלוני"קי שלא יוכל שום יהודי להכנס עוד בתוך השלש שנים אחרים ונחתמו באותה ההסכמה כל מרביצי תורה בקהלות מלבד שני' שלא חתמו וחותם החתומים צוו לשמש שיכריז אותה ההסכמה ואחר זה החד מאותם השני חכמים שלא היו חתומים חתם בהסכמה וקבל עליו כל אותם החומרות והאחר כמו כן אומר שהוא מקבל אותה בעד בני קהלתו אף על פי שאינו רוצה לחתום ושאל השואל דהואיל ואותה המערה נבנתה בתוך השלש שנים דכולי עלמא ידעי שהיה הבנין ההוא נעשה עם מעות היהודי ושנתפש' עם הגוי לשכר החנות האם יועיל לו שיאמר שהוא היה חושב שכבר נשלמו השלש שנים ואחר שידע שלא נשלמו כבר לקח מעותיו בעדים וקרע השטר שהיה בינו ובין הגוי ואין לו עסק עמו והגוי עודנו מחזיק בטומאתו ורוצה לאבד החזקה מהיהודים ורוצה להמתין עדיין שלש חדשים שיש מכאן ועד השלש שנים ואינו רוצה להשכיר החנות לבעל החזקה ואם אותה ההסכמה שהם חתומים בה רוב מנין ורוב בנין מבעלי התורה היא קיימת או אם יוכל הא לטעון שכבר בני קהלתו מוחין בזה וגם יש בכאן הסכמה אחרת כתובה וחתומה מאת רבני שאלוני"קי שהג' שנים צריך שיעמוד הבית ריקנית אפי' מגוים ובזה החנות עמדו גוים האם יכולים המוחזקין לומר קים לי כאותם החכמים שהסכימו אותה הסכמה וכבר נתפשט המנהג וכל החכמים שבכאן מסכימים דבעינן השלש שנים רצופים ואם כן הואיל והבנין ההוא נבנה בתוך השלש שנים בצואת היהודי האם נחזר למנות ג' שנים אחרים רצופים יורנו מורנו בכל אלו הפרטים הדין עם מי.
חותם תכנית מלא חכמה וכליל השלמיות החכם המובהק נ"ר זה ימים קבלתי כתב כבודך על זה הנדון והשבותי לכבודך כי נהייתי ונחלתי זה ארבעה חדשים ולא הייתי יוכל להשיב עתה שהוסיף כבודך שנית ידך לבקש ממני על זאת השאלה לא יכולתי להשיב פניך ריקם אך ראשי פרקים ריש מילין אומר במה שכתב כבודך דכל החכמים מסכימים דבעינן דהשלשה שנים שיהיו רצופים דודאי דאם הניח היהודי הבית או החנות שנה אחת וחוזר ולקחה ונכנס בה ועוד חזר והניחה עוד שנה וחזר ולקחה וכן כמה פעמים לעולם אינו מפסיד חזקתו כל זמן שלא תהיה הבית מהיהודי' ריקני' ג' שני' אבל אם חזר הוא או יהודי אח' ברשותו בתוך הג' שני' הימים הראשונים יפלו וחוזר ומונה הג' שנים מהפע' השנית שיצא כדאמרי' אבל אי ידעי' בודאי שנכנס יהודי אחד תוך הג' שנים שלא ברשות ועבר על ההסכמה אותם הימים שישב אותו היהודי באותו הבית אונס מן המנין אבל לא נאמר דאף על פי שנכנס שלא ברשות דנעשה שלוחו לזכותו וימנו השלשה שנים מהיום שיצא זה היהודי האחרון שעבר על החרם ועל ההסכמה כך היה נראה כפי שורת הדין אבל שמעתי בשאלוני"קי מפי גדולי הדור שהמנהג וההסכמה היתה שתהיה הבית ריקנית שלשה שנים רצופים ועל כל פנים אם יכנס בה יהודי אחר ואפילו שלא ברשות שהימים הראשונים יפלו וחוזרין ומונין הששה שנים מהיום שיצא היהודי האחרון ובמה שכתב כבודך שיש הסכמה כתובה וחתומה ממקצת רבני שאלוני"קי שצריך שיעמוד הבית ריקנית אפילו מהגוים שלש שנים ההסכמה הזאת לא שמעתי אותה כל הימי' מהשנים אשר הייתי בשאלוני"קי אפשר שתקנוה אחר שיצאתי משם ועל מה שכתב כבודך מההסכמה שהסכימו שלא יכנס שום יהודי בחנות ה"ר יום טוב קאזי"ס ולא ברבוטיקא עד שיתנו לה"ר יום טוב הנזכ' או לבאי כחו האלפים כנר' מתוך ההסכמה שייפו כחו יותר משאר המחזיקי' אחר שלש שנים הפסידו חזקתם וזה האיש ובאי כחו לא הפסידו החזקה ואפילו שיעברו כמה שנים כל זמן שלא יתנו החמשה אלפים לבנים וכיון שזאת ההסכמה היא כתוב' וחתומה מאת כל החכמים בחזקת קיימת היא עומדת כשאר ההסכמות ומה שנסתפק כבודך אם צריך שיכריזו ההסכמה כדי שתהיה קיימת לא ידעתי מקום לספ' זה אם לא שנאמר לחוש לדעת הפוסקים דס"ל דבמילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח ביד טובי העיר לתקן הסכמה ותקנה אלא מדעת כלם וכשמכריזים ההסכמה בכל הקהלות ואין מוחה הוה ליה כאילו היא מדעת כלם ואפילו שנאמר זה כל הסכמה שנמצאת חתומה מיד החכמים בחזקת קיימת היא עומדת שהכריזוה וקיימוה ואלמוה ועוד דספק חרם להחמיר וכל שכן שהסכמות החזקות לא הוי מילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואף זאת ההסכמה הפרטית שיפו כח ה"ר יום טוב דנראה לכאורה דהוי רווח' ליה ופסידא לכולי עלמא אפילו הכי לא הוי חששא לכולי עלמא דכשם שעתה חששו להפסד ה"ר יום טוב גם כן יחושו לפסיד' דאחריני ועל מה ששאל כבודך מי שיבא ויאמר ישומו החנות הגדולה וישומו הריבוטיקא ואני אפרע מה שישוה הריבוטיקא ואכנס בה הואיל ועברו השלש' שנים מהחזקה בזה אני רואה דברי מי שיאמר כן וליכא להסתפוקי בהא כלל ועל מה ששאל כבודך האם יועיל לו שיאמר שהוא חושב שכבר נשלמו השלשה שנים ואחר שידע שכבר נשלמו כבר לקח מעותיו לפני עדים וקרע השטר שהיה ביני ובין הגוי וכו' כמו שבא בשאלה מסתברא לי דכיון דהלכו כמה פעמים היתום וראובן ואמרו אליו דעדיין לא נשלמו השלשה שנים ולמה היה עושה הדבר הרע ההו' והיו צועקים על זה כל הימים שהיו בונים המערה וכו' כמו שבא בשאלה לאו כל כמיניה למימר דבכל הימים הללו לא נתברר לו דלא נשלמו עדיין השלשה בנים וכן נמי במה שכתב כבודך דרוב החכמים יצ"ו הסכימו שלא יוכל שום יהודי להכניס באותה החנות ובאותה הריבוטיקא עוד שלש שנים אחרי' ונתנו ביד היתום וביד ראובן הסכמה חתומה ומקויימת בכל חומרות התורה ובכל חומרות החזקות וכיון דכן הוא דרוב החכמים רוב מנין ורוב בנין הסכימו בזה ההסכמה זולתי שנים ואפילו אותם החכמים יצ"ו אחד מהם חזר וחתם בהסכמה וקבל עליו כל אותם החומרות והשני כמו כן אמר שהוא היה מקבל ההסכמה בעד בני קהלתו אף על פי שלא היה חותם יראה דמילתא דפשיטא היא שההסכמה היא שרירא וקיימא כשאר ההסכמות מהחזקות ועוד אני אומר דכיון דהסכמת החזקות לא הוי מילתא דהיכא רווחא להאי ופסידא להאי אלא מילת' דהיכא רווח' לכולי עלמ' ומגדר מילתא ועל זה הראשוני' קדושי' אשר בארץ המה עמדו ותקנו זאת ההסכמ' מהחזקות אם כן כל ההסכמות שיסכימו רוב הקהלות שיהיו לחוזק ולקיום ההסכמה הקדומה בתר רובא אזלינן ויש כח ברו החכמים מרביצי תורה ומנהיגי הקהלות בשכבר ניתן להם רשות מהקהלות הקדושות לפקח בענייני הקהלות והן הם טובי העיר ועיני העדה המאורות הגדולות המאירים בתורתם וחכמתם לארץ ולדרים ובתר רובא מינייהו אזלינן הנה השרותי להדר חכמתך כל הפרטי' אשר שאת זעיר שם זעיר שם ורוב הדברי' בלי ראיה כי אני חולה וחלוש מאד ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: