אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה סט

שאלה סח

כתב הר"אש בתשובה כלל י"ח וזה לשונו ושאשל מקוה שהמים נמשכים לו מן הגגין והמקוה נעול במפתח והמפתח ביד ישראל והמקוה של גוי וגם הגגין שיורדים מהם הגשמים למקוה הם של גוי והגוי משכיר כל מי שטובל בו פרוטה ויש ימים רבים שלא ירדו גשמים מי חיישי' שהגוי ישליך מים מן הגג שלו למקוה מי אמרינן דגוי אינו מתכוין להעביר או לא גם המקואות שהם ברשות הגוי מאחר שהוחזקו בכשרות מי חיישינן שהגוי יפסלם או לא:

תשובה על המקוה שהוא של גוי ומקבל ממנו שכר אין להאמין לגוי כי בודאי יעשה כל מה שיוכל כדי שלח יפסיד שכרו אמנם כל זמן שיש במקוה כ"א סאה אינו נפסל אם הגוי שפך על גגו ונמשכו למקוה דשאינ' מטהרת במשיכ' ורדייה כדאמרינן בפ"ק דתמורה תניא ר' אלעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא ובכתף י"ט סאין ופתקן למקוה והם טהורים שהשאיב מטהרת במשיכה ורדיי' ומקוה שטוב לי' בו תדיר בקל יכול להיות כ"א סאה לפי חשבו' אמה על אמה ברום שלש אמות שמחזיק אבל אם פסקו חמיו לגמרי ולא נשאר כ"א סאה יש לחוש שהגוי ימשוך לתוכן מים שאובים עד כאן לשונו יראה לכאורה דכוונת הר"אש ז"ל לומר דודאי מקוה שטובלין בו אדיר אין רגילות שיפסקו המים עד שלא ישארו במקוה כ"א סאה וכיון דאין לחוש אלא מכ"א סאה ולמעלה בהמשכה מן הגגין הלא אמרינן בפרקא קמא דתמורה שהשאיבה מטהר בהמשכה ורדייה ונראה דהר"אש ז"ל אזיל לשיטתיה דסבירא ליה כרבינו שמשון דפי' דכולו שחוב פסול מן התור' עד שיהא רובו בהכשר ומשום דהויא ספיקא אזלינן לחומרא אבל לפי סברת הפוסקים דסבירא להו דכולו שאוב אינו פסול מן התורה אלא מדרבנן מההיא דתניא בתוספתא מקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר וריקן מלא שלא היה בו כלו' מצינן למימר דכל המקואו שהם ברשות הגוים לא חיישינן לשאובים דדילמא חסרו ומלאום שאובים כיון דכולו שאוב אינו פסול אלא מדרבנן ולכאורה יש לתמוה בדברי הר"אש ז"ל לכ"ח סאה ולמעלה אמאי אצטריך לטעמא דרדייה והמשכה דמשמע דדוקא באותו המקוה שהמפתח ביד הישראל ואין לחוש לשאיבה בכתף אלא להמשכה הוא דכשר משום דשאיבה מטהרת בהמשכה ורדייה הא במקוה דאין המפתח ישר דיש לחוש שמא הגוי שאב מים ומלא בכתף במקו אינו כשר ואמאי לא כיון שרגילו להיות בו כ"ח סאה ואין אנו חוששין אלא מכ"א סאה ולמעלה ודאי דהוא כשר ואפילו לסברת הר"אש ז"ל דסבירא ליה דכולו שאוב פסול מן התורה כיון דאיכא רובו דודאי אינו שאוב אף על גב דאיכא להסתפוקי בכ"א סאה ולמעלה הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכבר היה אפשר לומר דסבירא ליה להר"אש ז"ל דכגון האי לא הוי ספיקא אלא ודאי כל זמן שיראה הגוי המקוה חסר ימלאנו מים שאובים וכיון דרגילות להיות המקוה חסר ואף על גב שהחסרון מכ"א סאה ולמעלה דלא הויא אלא ספיקא דרבנן אזלינן לחומרא דהאי לאו ספיקא היא אלא קרוב לודאי שהגוי כדי שלא יפסיד ימלאנו במים שאובים ואי הכי הוא הוה נפקא לן דאפילו לסברת המקלים דסבירא להו דכולהו שאוב פסול מדרבנן לא היה לנו להתיר המקואו' העומדי' ברשות הגוים ואפשר נמי למימר דהר"אש זכרונו לברכה אין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי כדקאמרינן אבל כיון דבאותו הנדון שנשאל מלפניו היה המפתח ביד הישראל ולא היה מקום לחוש אלא להמשכה ורביה עדיפא ליה דאותו המקוה היה כשר בודאי ולא מטעמא דספיקא ואין הכי נמי דאם לא היה המפתח ביד הישראל ואף על פי שהיה לחוש למים שאובין שלא בהמשכ' אם החששה היתה מכ"א סאה ולמעלה דהויא ספיקא דרבנן ולפי זה אפילו לסברת הר"אש אין לנו לחוש במקואות העומדים ברשות הגוים כל זמן שאין לחוש אלא מכ"א סאין ולמעלה דהחסרון הויא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא והך דינא דכתב הר"אש הוא דוקא במקוה מי גשמים אבל במעיין העומד בבית הגוי והם מים חיים נובעים מן הקרקע אפילו שלפעמים יחרב המעיין ולא ישאר אלא רביעי' הלוג אין לחוש למים שאובין משו' דשאיבה אינה פוסלת את המקוה כל זמן שיש בו ארבעים סאה ולמעיין כל שהוא ולמאי דקאמר דכל שהוא אינו פוסל במעיין לא הוי במה שכל גופה עולה בהם אלא כדי רביעית וכמו שכתב רבינו ירוחם בשם מה"ר דוד הכהן וז"ל דמעיין כל שהו' ר"ל שיש בו מים כמו רביעית הלוג והשליכו עליו מים שאובים עד מ' סאה מותר לטבול בו מדתנן מעיין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובים וכו' ואם הלכו אותם המים שהשליכו במעין למקוה חסר שלא היה בו כלום יש מתירים גם כן לטבול בו עכ"ל ותו לא מידי:. נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב.

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה