אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה סח

שאלה סז

נדרשתי לאשר שאלוני על מה שכתב הרמ"בם בפרק שבעה עשר מהלכות מאכלות אסורות וז"ל פולין ואפונים ועדשים וכיוצא בהם ששולקי' אותם הגוים ומוכרן אותם אסורין משום בשולי גוים במקום שעולין על שולחן מלכים משום פרפרת ומשום געולי גוים בכל מקום שמא יבשלו אותן אא הבשר או בקדרה שבשלו בה עד כאן ושאל השואל אי מאי דחייש הר"מבם ז"ל געולי גוים אם סברתו היא מוסכמת אליבא דכולי עלמא איברא דרוב הפוסקים רוב בנין ורוב מנין הם חלוקים על סברתו התוספות כתבו בפרק אין מעמידין דרש"י ורבינו תם ור"י ז"ל כולהו ס"ל דסתם כלים של גוים אינם בני יומן משום ספק ספיקא וה"רן ז"ל האריך בזה וכתב וזה לשונו לבני יומן לח חיישי' והבית רבינו תם ז"ל ראיה לדבר ממאי דאמרינן בכוספן של גוים דתפילו הואמו חמין ביורה גדולה שרי דנותן טעם לפגם הוא אלמא לא חיישי' לבת יומא וכו' ויש שדוחקים לומר דלעולם לבני יומן חיישינן אלא שאלו כלן נפגמים הן אפינו בבני יומן אבל בדברים חיישינן ואין זה מחוור דכיון דהוזכרו בגמרא הרבה פת ושמן וקפריסין וקפטלאות וחמין וכוספן ודוחק הוא לומר שכל אלו הם נפגמים בבני יומן ושנחוש לכל הדברים שלח הוזכרו בגמרא אלא ודאי לכלי בן יומו לא חיישינן וטעמא דמילתא משום דהוו ספקי טובא ספק נשתמשו בו ספק לא נשתמשו בו היום ואם תמצא לומר נשתמשו בו שמא בהתר ואם תמצא לומר באסור שמא אין בזה בנותן טעם או שמא טעם פגום מעיקרו וכיון דהוו ספקי טובא שרינן ליה כדאמרינן בתרי ספיקי בכתובת פ"ק עכ"ל ולכאורה יש לתמוה על הרמ"בם איך החמיר בכמה ספיקו ואפשר לתרץ ולומר דסבירא להר"מבם דכל ספק ספיקא דאינו מתהפך לה אמרינן ביה ספק ספיקא וכמו שכתב הה"ר ישועה שמצא כתוב בשם התוספות וההוא ספק ספיקא דפרקא קמא דכתובות הוא מתהפך דמצינן למימר ספק זנתה תחתיו ספק לא זנתה תחתיו ואם תמצא לומר זנתה תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומצינן למימר במי ספק באונס ספק ברצון ואם תמצא לומר ברצון ספק לא זנתה תחתיו וזה הספק דנדון דידן אינו מתהפך דאם נאמר אם תמצא לומר בשלו אותם עם בשר תו ליכא שום דילמא להקל ושמא לזה נתכוון הר"מבם ז"ל במאי דכתב שמא יבשלו אותם עם הבשר או בקדרה שבשלו בשר עד כא וה"רן כתב בשם הרש"בא בפרק קמא דחולין וזה לשונו ומכאן למד הרש"בא שאסו' לומר לחנוני גוי שיעשה לו מרקחת או לפלטר שיעשה לו פת דטעמא דשרי ליקח מהם הינו משום דסתם כליהן של גוים אינם בני יומין כדמוכח בע"ז והוי נותן טעם לפגם ובדיעבד שרי אבל כשאומר להם לעשות לכתחלה הרי הוא כמבשל לכתחלה ואסור כדאמרינן הכא דכיון דאמר לה עשי לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי וכתב שאפשר שעל זה נהגו היתר בדורות הללו בכך לפי שכיון שהם אומנים והכל לוקחים מהם מיחדים כלים לאומנותם כדי שלא תפגם מלאכתם בחליפת כליהן עד כאן לשונו הא קמן דפליג הרש"בא עליה בתרתי חדא דהר"מבם סבירא ליה דסתם כלים של גוים הם בני יומן והר"שבא ז"ל סבירא ליה כסברת שאר הפוסקים דסתם כלים של גוים אינם בני יומן וכוותיהו עבדינן ופליג נמי עליה דהר"מבם דאיהו ז"ל סמך על היתר הדורות דכיון שהם אומנים והכל לוקחים מהם שהם מיחדים כלים לאומנותם והר"מבם סבירא ליה בפולין ועדשים ואפונים ששולקים אותם הגוים ומוכרים אותם משמע דבאומנין קא מיירי ואפילו הכי כתב דהם אסורים בכל מקום משום געולי גוים. ואף על גב דלא קיימא לן כוותיה והר"מבם וכדכתבינן מכל מקום נפקא מינה למי שיאמר לגוי שיעשה לו מרקחת דודאי דהוא אסור אליבא דכולי עלמא וכמו שכתב הר"שבא ז"ל אי לאו טעמא דהאומנים דמייחדין כלים לאומנותם וכיון דהר"מבם ז"ל לא סבירא ליה הכי ראוי להחמיר ואפילו הרש"בא נמי כתב להחמיר אלא שנתן טעם למנהג ולפי זה היה ראוי נמי שלא לתת לגוים בגדים לתפור דחיישינן שיחליפו המשי בחוטי פשתן וכמו שכתב ה"רן ומיהו בחשודין על הגזל הדבר ברור שאין מפקידים אצלם דכל שכן שהם חשודין להחליף אלא שאפשר לי לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין גוי ובין ישראל שרי מדאמרינן בפרק התכלת גבי ציצית דנקחת מן האומן ולא חיישינן לקלא אילן עד כאן לשונו וכיון דה"רן לא סמך על דעתו למעש' היה ראוי להחמיר וכבר יש פנים לומר דאע"ג דנסמך על המנהג להקל ולומר לגוי שיעשה מרחקת האי חמיר טפי וקל להבין וכבר נתפשט המנהג להקל ותו לא מידי:

נאם הצעיר דוד בן מהר"ר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה