אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה סז

שאלה סו

אני הצעיר החתום למטה עיינתי על מעשה שהיה מאלמנה שרצת' להנשא והיתה לה בת אחת וקודם הנשואין מסרה קצת מעות ביד שליש מנשואי הבת הנז' ואחר כך עמדה ונשאת ואחר זמן מתה הבת קוד' שנתארסה ובאו יורשיה ושואלים אותו הממון באמרם כי זכתה בהם הבת הנז' והאם טוענת שלא נתנה לה אלא על מנת שתנשא שכך אמרה היא לשליש והשליש מודה בכך וגם יש עדים שמעידים כדבריה:

עיקרא דהאי מילתא איריא בפרק אף על פי אמרינן התם ר' אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה ולכאורה נראה דנדון דידן כל דכן הוא כיון דאמרה דלנשואי הבת היתה מוסרת אותו הממון ביד השליש ברם המרדכי מייתי פלוגתא דרבוותא בעובדא דומיא דנדון דידן כתב וזה לשונו בספר אביה כתוב מעשה באחד שנדר מעות להשיא יתומה אחת והרויח בהם ונפטרה היתומה ותבעוהו יורשיה ופטרו ה"ר חיים כהן צדק ז"ל והביא ראיה מפרק אף על פי שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה כל שכן הכא שלא כתב ושלא נדר לה אלא על מנת להשיאה לראבי"ה נראה דכיון דאמרינן בפרק הזהב האומר מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו פשיטא אלא מותר לחזור בו ואמרינן בירושלמי הדה אמרה בעשיר אבל בעני נעשה נדר וזכו בו יורשיה מדתניא בפרק נגמר הדין מותר המת ליורשיו דעד כאן לא פליגי רבי ורבי נתן אלא בתפיסת דאיסורי הנאה הא לאו הכי לכולי עלמא הויא ליורשיו אלמא אע"ג דלא נתנו הנותנים וגם הגובין לא גבו לצורך היורשים אפילו הכי זכו היורשים מכח המת וכו' ואיברא דצריך עיון ודקדוק בזה הלשון ומכל מקום למדנו דנדון דידן הויא פלוגתא דרבוותא ומילתא דפשיטא היא דבנדון דידן אמרינן העמד זוזי בחזקת מאריה קמא ואף על גב דהממון אינו ביד האשה אלא ביד השליש אפי' הכי מהניא חזקת מאריה קמא ועוד אני אומר דאפי' שהיה השליש יורש הבת אפילו הכי לא הוה מהניא ליה התפיסה ואף על גב דהויא תפיסה דקודם שנולד הספק וכמו שכתב הר"אש שנראה מדברי הרב האלפסי בפרק כיצד הרגל דלא הביא הך דרב אשי אם יש שנוי לצרורות לרביע נזק וסלקא בתיקו דסבר דאין נפקותא בהך בעיא משום דלא מצינו בבבל צרורות דבעוט הוי משונה וקנסה הוא אלא אם תפס וכי תפס לא מפקינן מיניה עד דמשלם חצי נזק כיון דעלתה בתיקו והוא מוחזק והקשה על דבריו דכיון דספק דדינא הוא מאי מהניא תפיסה כיון דלא אפשיטא הבעיא אוקי ממונא בחזק' מאריה ושלא כדין תפיס דדמיא לספק ברור דאם תקפו בהן מוציאין מידו עד כאן לשונו ואם נפשך לומר דעד כאן לא פליג הר"אש עליה דרב אלפס ז"ל אלא משום דתפס אחר שנולד הספק אבל בנדון דידן דתפס קודם שנולד הספק דילמא לא פליג הר"אש עליה דרב אלפס הא ודאי ליתא דהרי כתב הר"אש בפרק קמא דמציעא וזה לשונו כללא דמילתא לטענת בריא מהניא תפיסה אבל מי שהוא מסופק לא מהניא תפיסת' לאפוקי מחזקת מאריה קמא עד כאן משמע דבכל תפיסה קאמר דלא מהניא ואפילו בתפיסה דקודם שנולד הספק ומסתברא דטענת קים לי לא הויא טענת בריא אלא טענ' שמא איברא דמהר"י קולון כתב בסי' קס"ה דקים לי כהני רבוותא הוי כעין טענ' בריא ואף הר'מה ורבינו יונה פליגי עליה דרב אלפסי כפי מה שכתב הר"אש ז"ל דבריהם בפרק האשה שנתארמלה כתב וזה לשונו אמ' רב נחמן אוקי תרי דבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה קמא וכרש"י ז"ל והא דקתני אין נאמנין לאו דלהוי שרירא מעליא אלא דאי תפיס והדר אי האי ותבע מיניה והא דמהני תפיסה מספק וכו' מיירי בדתפיס קודם שנולד הספק אי נמי שאני הכא שטוען טענ' בריא ומצאתי בשם ה"ר יונה דתפיסה לא מהניא אלא מיירי הכא שהתפיסהו בית דין או שהתפיסה המלוה קודם שבאו העדים והר"מה כתב דאף תפיסת בית דין לא מהניא דאף אם התפיסה בית דין קודם הספק כשיבואו העדים מוצי' מידו עד כאן לשונו ואף על גב דהר"אש דחה דבריהם דכתב דכל היכא דטוען טענ' בריא המחזיק במטלטלין אין כח ביד בית דין להוציאו מתחת ידו מכל מקום זכינו לדין דבנדון דידן הים מקום לומר דאפילו שהיה השליש היורש מהבת אפילו הכי כיון דטוען טענת שמא דדילמא הלכה הראבי"ה ז"ל דמסתברא דלא חשבינן לטענת ודאי מאי דקאמר המוחזק קים לי כהנך רבוותא ומאי דקאמר מהר"י קולון דהוי כעין טענת בריא סברת יחיד היא שלא מצינו כתוב דבר זה לזולתו איברא דלדעת הרב האלפסי אפילו בטענת ספק מהניא התפיסה ואפי' שתפס אחר שנולד הספק ולפי סברתו היה יכול השליש אם היה יורש הבת כי כך נראה לי מתוך דברי השואל מכל מקום לא שבקינן כולהו רבוותא ועבדינן כרב האלפסי ואף על גב דיש מקום לחלוק ולומר דסברת הרב האלפסי ז"ל לאו סברת יחיד דמשמע מדברי בעל תרומת הדשן דרבינו שמואל בר ברוך ס"ל כוותיה וכיון דכן הוא אמאי לא אמרי' דמצי המוחזק לומר קים לי כהרב האלפסי וקים לי כראבי"ה וכ"ש שיש להסתפק דדילמא סבירא ליה להר"אש דהיכא דתפס קודם שנולד הספק דמהניא טענת ספק ממאי דכתב בפרק השואל בההיא גברא דקאמר לחבריה אושלן לי מרא וכו' איברא מפרקא קמא דמציעא ומפ' האשה שנתארמלה לא משמע הכי אלא נראה מדבריו דבתפיס דקודם שנולד הספק לא מהניא טענת שמא ונדון דידן אף על גב דהויא טענת שמא הויא תפיסה דקודם שנולד הספק אפילו הכי יראה לי דכיון דדבריה"ר חיים כהן נראים יותר מפקינן ממונא מיד השליש היורש ויזכה בממון האם שנתנה המתנה ואין ליורשים שום זכות כלל ותו לא מידי באם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה