שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה סו
כתב הר"אש בתשובת שאלה וזה לשונו תשובה כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לגוי חייב לפרוע לשמעון כל מה שיברר שמעון שהוצרך ליתן לגוי ואפי' אם היה הגוי תובע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפה עלינו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל מיני היזק שיבוא לשמעון מחמת ערבות זה ואף על פי שלא פיר' זה בפירוש ודאי אמדינן דעתיה שלא היה מכנים עצמו לידי סכנ' להתערב לגוי אם לא לדעת כן וגם ראובן ידע מזה והוה ליה כאילו פירשו והתרו בו ודמי האי מילתא להאי דאמרינן זבין ארעא לגוי אמצרא דחבריה משמתינן ליה וכו' וכן כתב מה"רם מה שנהגו לדון בארץ אשכנז אם ישראל שם את חבירו ערב לגוי שחייב לפצותו ולסלקו מכל הפסד שיבוא לו מן הגוי ותולין הדבר בתקנת הקהלות ואני אומר דדינא דגמרא הוא כההיא דהמקבל זבין לגוי לאו בר ועשית הטוב והישר אלא שמותי הוא דמשמתינן עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה משום דאמר ליה אריא ארבעת אמצראי וכן נמי ישראל ששם את חבירו ערב לגוי אריה הרביע עליו וצריך לסלקי מכל אונסא דאתיליד ליה מחמתיה עד כאן וצריך עיון עם מה שכתבו הנך תרין אריותא עבדינן עובדא כוותיהו או דילמא דאיכא מרבוותא מאן דפליג עלייהו ומספיקא לא מפקינן ממונא איברא דלכאורה נראה דלא כל אפין שוין בזאת הסברא דמה"רם הר"אש ז"ל אלא דהר"מבן והר"אבד והרש"בא ז"ל פליגי עלייהו דהרי כתב המגיד משנה עלה דההיא דפרק המקבל דזבין ארעא לגוי וזה לשונו מדקאמר משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס' דאתי ליה מחמתי' דקדק הר"אבד דכל היכא דלא קביל עליה אף על גב דאתי ליה אונסא מיניה לא מחייבינן ליה וכן הסכימו הר"מבן והר"שבא עד כאן ואילו הר"אש ז"ל לכאורה נראה דסביר' ליה דמחייבינן דכיון דיליף מיניה למי שנתערב לגוי שחייב לפצותו ולסלקו מכל מיני הזיק משמע דבהאי נמי בפרק המקבל אף על גב דלא קביל עליה דמחייבינן ליה בכל נזק דאתי ליה מחמתיה וקודם שיכתוב דעתי אם סברת הר"אש ומה"רם הויא אליבא דכולי עלמא או פליגי עלה הר"אבד והר"מבן והר"שבא כמשמע לכאורה אמרתי לישא וליתן דין ולדון במה שכתב הר"אש ז"ל ולהסביר לשואל הבנת התשובה הזאת כתב הר"אש דהוה ליה כאילו התנו בפירוש וכו' וכיון דכן הוא למאי אצטריך ליה להר"אש לההיא דפרק המקבל דל מהכא ההוא דפרק המקבל הרי כתב דהוה ליה כאילו התנו בפירוש דאמדינן דעתיה דערב שלא היה מכניס עצמו לידי סכנה להתערב לגוי אם לא לדעת כן שיסלק אותו הלוה מכל מיני נזק וגם הלוה ידע והוה ליה כאילו התנו בהדיא איברא דאילו היה כותב הר"אש ז"ל דהערב על מנת כן נכנס בערבות ולא הוה כותב גם על הלוה לא הוה קשיא בדבריו ולא מידי אדרבה דהיה הדין עמו דהוצרך לומר דהערב על מנת כן נכנס בערבות דאי לאו הכי לא הוה מייתי ראיה כלל מההיא דפרק המקבל משום דשאני התם דזבין לגוי שלא מדעתיה אבל הכא הערב דנכנס מרצונו איהו דאפסיד אנפשיה עוד יש לדון למאי דסליק אדעתין השתא והר"אש ז"ל ומה"רם פליגי על ההיא דכתבו הרא"בד והר"מבן והר"שבא אם כן אמאי נקט משמתינן ליה ולא קאמר מחייבינן ליה ואי משום הך לא הוי קשיא שהרי כתב הר"אש בפסקיו וזה לשונו והא דאין ממתינין עד שיבוא לו היזק וינדוהו וכו' משום שהחמירו חכמים לקנסו שיכתוב לו שטר שעבוד על נכסיו ויחול השעבוד מעתה עד כאן לשונו ומצינן למימר דלא פליגי הר"מבן והר"אבד והרש"בא עלייהו דמה"רם והר"אש דבההיא דזבין ארעא לגוי מודו מה"רם והר"אש דמשמתינן ולא מחייבי' משום דהתם לא הוי דינא אלא קנסא בעלמא דהרי הוא עושה ומוכר בשלו ומשום הכי משמתינן לחוד ואי לא קביל לא מחייבינן ליה ומצאתי זה החלוק בדברי הר"אבד שכתב על ההיא דכתב הר"מבם בפ"ז מהלכות חובל ומזיק מהעוש' עבדו אפותיקו וחזר ושחררו חייב המשחרר לב"ח שהרי הפקיע שעבודו וגרם לאבד ממונו וזה לשונו אמר אברהם הרב אינו פוסק דרש"בג ז"ל הוא דאית ליה הכין ורבנן פליגי עליה וקיימא לן כרבנן ולא דמי לשורף שטר חבירו דהתם בדחבריה קא עביד אבל הכא בדנפשיה קא עביד וכו' ואף על פי שרוב הפוסקים הם חולקים על הר"אבד וסבירא להו דהלכ' כרש"בג ומזיק שעבודו של חבירו עדיף מדינ' דגרמי וכל דכן הוא וכמו שהוכיחו הרב המגיד משנה והר"ן מההיא בפר' המניח שאני מזיק שעבודו של חבירו דלא שייך למימר ביה בדנפשיה קא עביד כיון דשעבדיה לחבריה אדרבא דאמרינן ביה בדחבריה קא עביד אבל במוכר חצרו לגוי כל אפין שוין דאמרינן בדנפשיה קא עביד ולא הוי דינא דגרמי אלא קנסא ומשום הכי משמתינן ליה ולא מחייבינן ליה ולא מבעיא למאן דאמר דאפילו דאינו מוצא למכרו לישראל דמשמתינן ליה דודאי דהוי קנסא אלא אפילו למאן דאמר דדוקא כשמוצא למכור לישראל באותו הסך אבל בפחות לא משמתינן ליה אפילו הכי הוי קנסא אבל בראובן שהכניס לשמעון לערב לגוי בכל הנזקי' שיגיעו לו לשמעון מחמת אותו הערבות דנינן ביה דינא דגרמי וכמו שכת' הר"מבן בדינא דגרמי דבכל מילת' דבריא הזיק הויא דינא דגרמי ל"ש שנתכוון להזיק ל"ש שלא נתכוון להזיק משו' דהויא דינא ולא קנסא וראיה מר' אילעא דאחוי דינר' לריש לקיש ולא נתכוון להזיק ואפ"ה אמרי' דהיה חייב לשלם וכונת מה"רם והר"אש במה שכתבו הוי הכי דבישראל הנכנס לגוי ערב בעד חבירו דזה הלוה גרם לו הנזק דינא דגרמי הוי וכי היכי דהתם משמתינן ליה הכא מחייבינן ליה האי כדיניה והאי כדיניה דהתם הוא מוכר בשלו ואינו אלא קנסא בעלמא ומשום הכי משמתי' ליה ולא מחייבי' ליה דבשלו הוא מוכר והכא הערב הזה לא היה לו עסק עם הגוי אלא על הלוה נכנס בערבות ודינא דגרמי הוי צא ולמד ממה שכתב הר"אש ז"ל בפרק הגוזל כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו אף ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו ונוטלין היום מקצתו ולמחר נוטלין כלו ולבסוף מיישרין את נפשו והורגי' אותו שיודה והוה ליה רודף ונתן להצילו בנפשו עד כאן הרי לך שאפי' שהיה בא על עסקי ממון הקל אתיבנא בעלמא אמרינן דבריא הזיקא וסופו לבוא לידי סכנת נפשות חשבינן ליה רודף ומינה אנו למדין לנדון דידן דהוי דינא דגרמי דבריא ההיזק אשר פיהם דבר שוא וימינם מלאה שקר וחמס הכלל העולה מהדברים דכוונת הר"אש ומה"רם ז"ל היינו לומר דכי היכי דבההוא דזבין ארעא לגוי אמרינן דבריא הזיקא ומשום דבנפשיה קא עביד משמתי' ליה בנדון דידן דבחבריה קא עביד זה הלוה שהכניס לראובן לערב הוי דינא ולא קנס' ומחייבי ליה ומכל מקום הקושיא הראשונה במקומה היא עומדת דלמאי אצטריך ליה להר"אש להביא ראיה מההיא דפרק המקבל הרי כתב דהוה ליה כאילו התנו בפירוש הלוה והערב ואם תאמר דרצה להוכיח מהתם דכל היכא דיד הגוי באמצע דבריא הזיקא וכיון דכן הוא הוה ליה כאיל התנה מכל מקום קשה דלמאי אצטריך ליה להר"אש למימר דהוה ליה באילו התנה הלוה בפירוש שיסלקהו מהנזק כיון דמביא ראיה מההיא דפ' המקבל דהוי דינא דגרמי אין אנו חוששי' לדעתו של הלוה לומר דאדעתא דהכי הכניס לשמעון לערב שיסלקהו מכל הנזקים שיבואו לו מחמת הערבות ומה לנו לדעתו הרי הוא דינא דגרמי ותו לא צריך ולא מידי ומי הכריחו להר"אש לומר דהלוה אדעתא דהכי הכניס ערב לשמעון ולבי נוקפי לומר דשמא תרי טעמי קאמר הר"אש חדא דה"ל כאילו התנו בהדיא הערב והלוה ואי נמי דדמי לההיא דפרק המקבל וחסורי מחסר' ודילוג לשון נפל בספרים ומ"מ לעיקרא דמלתא כל אפין שוין במאי דכתב הר"אש ומה"רם ולא פליגי עלייהו הר"אבד והר"מבן והר"שבא וכדכתבינן וכל שכו מהאי טעמא דכתב הר"אש דהוה ליה כאילו התנו בפירו' הלוה והערב דודאי לא יחלקו על זה הר"אבד והר"מבן והר"שבא דהתם דזבין לגוי לא שייך האי טעמא כלל זהו מה שעיינתי וכתבתי בזאת התשובה:
נאם הצעיר דוד בן מהר"ר יוסף ן' לב.