אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה סה

שאלה סד

נדרשתי לאשר שאלני א' מן המעיינים

דהוקשה לו במאי דכת' רש"י בההיא ברייתא דפרק השולח דאמרי' התם ת"ר האומר נתתי שדה פלוני לפלוני נתתיה לפלוני הרי היא שלו אתננה לפלוני ר' אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכולן בשט' וכתב רש"י וכולן בשטר ואני שמעתי וכולן בשטר צריך לכתוב גט שחרור וכן גבי שדה צריך לכתוב שטר מתנה והאומר דקתני אמירה בעלמא היא ויש להקשות בשלמא גבי עבד איכא למימר דלשון חירות פקע כספא וקנה העבד עצמו בן חורין אבל גבי שדה מי איכא למימר הכי והיכי נימא קנה נהי דגבי נתתי ונתתיה נימא הרי הודה שכבר נתן על ידי שטר או בקנין מתנה גמורה אבל אתננה היכי נימא דקנה עד כאן לשונו איברא דיש לעיין ולדקדק דלפרש"י תקשי אמאי אצטרי' לנתתי' ונתתי שטר הרי הודה דנתן וכי היכי דקשה למאי ששמע דאתננה היכי סגי בלי שטר תקשו ליה דנתתי ונתתי' והרי הוא שלו כיון דהיא הודאה תו לא צריך שטר ולכאורה היה אפשר לומר לדעת רש"י דנתתי ונתתי' תרתי משמ' משמע הודאה ומשמע מתנה ואוקי ממונ' בחזקת מאריה ואמרינן דלמתנה נתכוון ומ"ה אמר וכולן בשטר וכד מעיינן שפיר בחדושי ה"רן אשכחינן קושטא דמילתא שכתב ה"רן ז"ל וזה לשונו וכי תימא בין בעבד ובין בשדה אמאי לא מהני אפילו בעל פה באומר עשיתי ונתתי משום הודאת בעל דין יש לומר דכי אמר בדרך הודאה הכי נמי אבל הכא בבא לשחררו עכשו בלשונות הללו עסקינן ומשו' דלא היי לישנא מעליא וכו פירוש לפירושו דגלי בהדיא דלאו הודאה היא אלא דבא ליתן את השדה ולשחרר את העבד בלשונות הללו ובהכי מתיישבים דברי רש"י ולא קשיא ולא מידי וצריך עיון במה שכתבו ה"רן ורש"י ז"ל דלהונ' מטעם הודאה והלא אמרי' דאדם שוי שלא להשביע את בנו בין בבריא ובין בשכיב מרע ואפשר לתרץ דסבירא ליה מה שכתב רש"בם בפרק מי שמת דאמרי' התם אי בעיא להו שכיב מרע שהודה ופירש הרב ז"ל כגון שהודה ואמ' חפץ פלוני או קרקע פלו' של פלוני הוא והיינו מוחזקין שהיה של עצמו מי חיישינן שאומר כן שלא להשביע את בניו ואפילו מת לא קנה או לא ואסיקנא דהודאתו הודאה ואף על גב דבסנהדרין אם קנא דאדם עשוי שלח להשביע את בניו התם הוא במודה שחייב לפלוני דלא משוי נפשיה עבד לוה לאיש מלוה אבל הכא שהוא מודה על דבר מסויים שהוא של פלוני עד כאן ומשום הכי אפשר לומר דרש"י וה"רן כתבו דבלשון הודאה הוה מהני ולא אמרינן דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו איברא דר"י כתב דלא כהר"שבם והרי"טבא הסכים לסברת רבינו יצחק שכתב וזה לשונו ואינו מחוור חדא דהוה ליה לתלמודא לפרושי בהדיא מי חיישינן שעוש' שלא להשביע את בניו ועוד דאם כן וכו' והנכון כמו שפירש רבינו יצחק דהכא בשהודה הודאה גמורה כראוי ואמר אתם עדי בדבר שאין מוחזקין ודאי שהוא שלו ואינו אומר כן אלא בדרך מתנה מי הויא כמתנה שאם עמד חוזר או תהוי כהודאת בריא לגמרי ועמד אינו חוזר עד כאן לשונו ואף על פי שנאמר כדי ליישב דברי רש"י וה'"רן דסבירא להו כהרש"בא אפילו הכי כיון דהויא פלוגתא דרבוותא אי אמרינן כדברי הרש"בם דכתב במסקנה דהתם בסנהדרין דאדם עשוי שלא להשביע את בניו נפטרי' מלשלם היינו טעמא דכיון דעושה את עצמו עבד לוה לאיש מלוה ודאי להחזיק את עצמו כעני היה עושה אבל כיון שהממון הוא בעין והוא מודה של פלוני הוא יש לומר שהפקידו אצלו השכיב מרע או הקנה לו על ידי אחר והוא חפץ שיבוא לידו עד כאן לשון רש"בם ז"ל וכב' כתבתי דהרי"טבא וזולתו הכו על קדקד סברתו ומחו ליה מאה עוכלי בעוכלא ומשום הכי אית לן למימר דהעמד הנכסים בחזקת היורשים ומספיקא לא מפקינן ממונא ובכל דבר בין הלואה בין דבר המסויים אמרינן דאדם עשוי שלא להשביע את בניו אם לא שיאמר תנו וכדאמרי' בפרק גט פשוט שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין והני מילי היכ' שלא תבעוהו אבל אם תבעוהו אפילו בלא אמר תנו וכדאמרינן התם שכיב מרע שהודה כלומר על ידי הודאה צריך לומר אתם עדי וכו' הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב.

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה