שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה נח
כתב בעל הטורים וזה לשונו כתב הר"מבם ז"ל מתה האלמנה יורשי הבעל חייבי' בקבורתה נשבעה שבועת האלמנה ואחר כך מתה יורשיה יורשי כתובתה הם חייבים בקבורת' עד כאן יראה שחושב ליורשי הבעל יורשיה כל זמן שלא נשבעה כיוןן שאין יורשיה נוטלין כל זמן שלא נשבעה ולא נהירא כיון שראויין ליירש אותה אילו נשבעה חשיב שפיר יורשיה וכן כתב הרא"בד ע"כ ולכאורה נראה דמתני' בפ' אלמנה נזונת תקשי להרמ"בם ז"ל שכתבו התו' ואין חייבים בקבורתה ואם תאמר וכו' ויש לומר דאצטריך לאשמועינן אפילו היכא דלא שקלא אלמנה כתובתה וכו' ולכאורה נראה דכוונת התוספות היא לומר דאמאי דקאמ' יורשי' יורשי כתובתה חייבי' בקבורתה כלומ' אות' היורשי' שהיו ראויים ליירש כתובתה אם הניח מקרקעי חייבים בקבורתה ובהכי מיתרצה ההיא קושיא דהקשו התוספות לעיל תיפוק ליה מדאצטריך למתני הך בבא כלל ויש לתמוה על דברי התוס' דאימ' כוליה להכי הוא דאתי למימר דאשומר' יבם יורשיה יורשי כתובתה חייבי' בקבורתה ולא יורשי נכסי מלוג ומשו' דבעל למתני יורשי כתובת' חייבים בקבורתה תנא אין חייבים בקבורתה ומנה להו לתוספות למימר דהיכא דליכא מטלטלי דלא שקלה אלמנה כתובתה אין חייבים בקבורתה ואפשר דהתוספות הכי נמי קאמרי דאי לאו דתני במתני' יורשיה יורשי כתובתה הוה אמינא דמתני' אתא לאשמועינן דאפילו היכא דליכא מטלטלי דלא שקלה אלמנה כתובתה אבל השתא דקתני יורשיה יורשי כתובתה ובשומרת יבם קא מיירי דהיא אלמנה שיש לה שני יורשין תו לא אמרינן דמתני' אתא לאשמועינן להיפ' דלא שקלה אלמנ' כתובתה ובהכי ניחא דלא תקשי מתניתין להר"מבם במה שכתב. מתה האלמנה יורשי הבעל חייבים בקבורתה ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב: