אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה נז

שאלה נו

כתב הר"אש ז"ל בפסקיו פרק הגוזל עצים וזה לשונו והיינו דוקא היכא דבעי מי שהממון בידו ליתנו לשליח אז נפטר מאחריות אבל אי לא בעי למיתבה ניהליה בהאי שליחותא לא כפינן ליה למתבינהו ניהלי' דהא אמר נהרדעי כל אורכת' דלא כתיב ביה זיל ודון ואפיק לנפשך לאו אורכת' היא דחמר ליה לאו בעל דברים דידי את וצריך טעם לדבר כיון דידעינן דשוייה שליח ואם ימסור לו יפטר מאחריות הדרך ושלוחו של אדם כמותו בכל דבר היאך מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את הלא פי השליח כפי הבעלים לכל דברים שנעשה שליח ועשייתו כעשייתו ולמה יתנו חכמים יד לזה לעכב ממון חבירו שלא כדין ונראה לי דחיישינן שמא יבטל המפקיד שליחות השליח בפני עדים אבל כי כתב ליה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך הוי כאלו נתנו לו במתנה ושוב לא מצי מבטל ליה ואף על גב דמסקינן לעיל בפ' מרובה והלכתא שליח שויא ואף על גב דכתב ליה זיל דון ואפיק לנפשך היינו לענין זה דלא מצי שליח למתפס לנפשיה כיון דכתב כל דמתעני ליה מן דינא קבילית עלי אבל ודאי אהני הא דכתב ביה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לענין זה שלא יוכל לבטל השליח עד כאן לשונו משמע מהכא דסבירא ליה להר"אש ז"ל דלא מצי מבטל לשליח כיון דכתב זיל דון ואפיק לנפשך ואילו בפרק מרובה משמע דסבירא ליה דמצי לבטולי שליחות שכן כתב וזה לשונו אמר אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמ' מדכתב בה כל דמתענה ליה מן דינא קבילית עלי שליח שווייה ואיכא דאמרי שותפא שוייה מאי נפקא מינה למתפס פלגא יש ספרים שכתוב בהם והלכתא שליח שווייה ומתוך מה דכתב הרב אלפסי משמע שאין לו להיות כתוב בספרים כי כתב אתמר משמיה דרב יהודאי גאון ז"ל דקיימא לן שליח שוייה הילכך כי בעי לבטולי לשליחותיה ולשווייה שליח איניש אחרינא אית ליה רשותא למעביד הכי ומתוך הלשון משמע כיון דקיימא לן שליח שוייה מצי לבטולי שליחותיה ולומר אין רצוני שתהיה שלוחי אבל אי שותפא שוייה לא מצי לבטולי דמצי אמר ליה כבר זכיתי בחלקי אבל בטל ההרשאה בלא ידיעת המורשה והלך עם המחזיק בנכסים ונתחייב בדין לא מצי המורשה למימר כבר בטלתי שליחותי דכיון שנזקקו בית דין לדון ע"פ ההרשאה והיה כתוב בו זיל דון וזכי ואפיק לנפשך דיניהם דין וכן אם נתן לו הממון ונאנס פטור עד כאן לשונו ואין לתרץ ולומר דמאי דכתב הר"אש בפרק מרובה דמצי לבטולי שליחות השליח הן הם דברי הרב אלפסי וליה לא ס"ל איברא דהרב אלפסי ז"ל כתב בפרק מרובה איתמר משמיה דרב יהודאי גאון ז"ל דקיימא לן דשליח שוייה הילכך אי בעי לבטולי שליחותיה ולאורוכי איניש אחרינא אית ליה רשותא למעבד הכי אבל דוחק הוא לומר דהר"אש ז"ל פליג עלה דהרי הרב בעל הטורים כתב בלי שום חולק וזה לשונו מי שהרשה לחבירו ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר רשאי עד כאן לשונו ועוד צריך עיון בדברי הר"אש במאי דכתב ונראה לי דחיישינן שמא יבטל המפקיד שליחות השליח בפני עדים וכו' ומאי חששא היא והלא כתב הוא לעיל דאף על גב דמצי לבטל השליחות אם נתן הממון ונאנס פטור אם בטל ההרשאה בלא ידיעת המורשה וכיון דכן הוא מאי איכפת לן דיבטל השליחות אפילו הכי על הסתם מצי למיהב ליה למורשה דהא אפילו אם בעל השליחות ונאנס הממון בדרך פטור ואפשר לתרץ ולומ' דכונת הרא"ש למימר דלא כפינן ליה לנפקד למיהב הממון אי לא הוה כתיב זיל ודון וסב לנפשיה דכיון דמצי המפקיד לבטל השליחות יכול הנפקד לומר לא יהיבנא לך ולא מידי דדילמא לאו בעל דברי' דידי את דשמא בטל המפקיד ההרשאה והשליחות ואף על גב דלא איכפת ליה ולא מידי לנפקד אם בטל השליחות וכדאמרן אפילו הכי לא מצינן למכפיייה כיון דהמורש' אינו ודאי שליח ודילמא כתב על שליחתו ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מהו"רר יוסף ו' לב ה

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה