אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה נה

שאלה נד

אני הצעי' החתום למטה שתי את לבי לעיין ולדקדק בתרי מימרי חדא דפ' אלמנה נזונת וחדא דפרק הכותב משום דמנייהו נפקי כמה הלכות דין האלמנה עם היתומים ועם בעלי החובו' איכא כמה ספקות וכמה מחלוקות בפרק אלמנה נזונת אמרינן אמר רבי אלעזר אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה תניא נמי הכי אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מינה מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא לכתובה ממקרקעי ולא ממטלטלי למזונות נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא למזוני מאי דתפסה תפסה הכי נמי לכתובה אמר ליה רב יצחק בר נפתלי לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבה כוותך ובהך שמעתא אפליגו בה רבוותא ופירשו בה כמה פירושי ואף על גב דלכאורה נראה דכיון דתקינו הגאוני' דכתובה ומזוני נגבין ממטלטלי דיתמי לא נפקא לן ולא מידי בהנך פירושי וכד מעיינן אשכחינן דנפקא לן מידי ומשום הכי אצטריך למכתיבינהו ולדייוקי בהו רב האלפסי כתב דהך מימרא דאלמנה שתפסה למזונות מיירי בתפסה לאחר מיתה ומשום הכי קאמ' רבינ' דדיוק' למזוני מהני' תפיסה אבל לכתוב' לא מהני' תפיסה אבל תפס' דמחיי' אפילו לכתובה מהניא וכתב הרב האלפסי דאיכא חד מרבוותא דקאמר דהא דקאמר רבי יעקב בר נפתלי לרבינא משמיה דרבא ליתא דהא הדר ביה מההיא עובדא דההיא אתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה כי היכי דלא תיקשי דרבה אדרבה וקסבר דהני שמעתתא כלהי בשתפסה מחיי' עד כאן ולפי דבריו לכתוב' לא מהנ' אפילו תפיס' דמחי' ולמזונו' דוק' תפיסה דמחיים מהניא אבל תפיסה דלאחר מיתה לא מהניא וכתב הר"ן זאת היא סברת רבינו חננאל ובעל ההלכות והר"מבם ז"ל הסכים לסברת הרב האלפסי ואחרים פוסקים כמר בר רב אשי דבין לכתובה ובין למזוני מאי דתפס תפס בתפיסה דמחיים ומשמו שלרש"י ז"ל אמרו דאלמנה שתפסה מטלטלין דאמרינן דווקא תפסה לה מרשות הרבים או מסימט' אבל מרשות היורש לא דכי היכי דלרבי טרפון דמהניא תפיסה דלאחר מיתה לכתובה לא מהניא אלא בהני גווני הכי נמי לדידן בתפיסה דמחיים ומיהו כל הני מילי דווק' לדינא דגמרא אבל עכשו כבר תקן הגאון ז"ל דכתובה גביא ממטלטלי וה"ה נמי דאית לה מזוני ממטלטלי ואפילו לא תפסה גביא מהם דתנאי כתוב' ככתובה וכמו שכתב הרי"ף ז"ל עד כאן לשון ה"רן ז"ל ויש לדקדק בדברי הרב האלפסי ובדברי ה"רן דכתבי דכל הני מילי דוקא לדינא דגמרא אבל עכשו דתקנו הגאונים דכתובה גביה ממטלטלי וכו' דנראה לכאורה דלאחר התקנה לא נפקא לן ולא מידי מהך שמעתא ומהנהו פירושי דאחפרשו בה והא ודאי דנפקא לן טובא דרבי אלעזר תרתי אשמעינן וכמו שכתב ה"רן בעצמו חדא דתפיסת מטלטלין מהניא למזונות ועוד דאפילו תפסה כמה לא מפקינן מינה ולא אמרי' דאין לה לתפוס אלא לשלשים יום ולסיועי הך מילתא בתרייתא אמר שכך היו בכלתו של ר' שבתי דתפס' דיסקייה מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא' מידה ובודאי דהנך מילתא בתרייתא נפקא לן טובא אי מהניא הך תפיסה שתפסה יותר מן הראוי דוקא כשתפסה מחיים או דילמא אפילו אחר מיתה ואפילו אחר התקנה נפקא דהרי מן הדין אם לא תפסה לא יתנו לה אלא אחד לשלשים יום וכדאמרינן כיצד מוכרת אמר רב הונא מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס אחד לשלשים יום ורב יהודה אמר מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחד לשלשים יום וכן נמי נפקא לן אחר התקנה אי אמרינן דלא מהניא אלא דוקא כשתפס מסימטה או מרשות הרבים אבל מרשות היורש לא וכמו שכתב ה"רן בשם רש"י או דילמא דמהניא אפילו מרשות היורש ואפשר לדחוק ולומר דמאי דכתבו הר"יף וה"רן ז"ל דהאידנא דתקינו רבנן דהכתוב' והמזונו' נגבין מהמטלטלין לא נפקא לן ולא מידי היינו דווקא אי תפסה לשלשים אבל אי תפסה יותר דקאמר רבי אלעזר דלא מפקינן מינה נפקא לן טובא אפילו לאחר התקנה אי אמרינן דדוקא אי תפסה מחיים או דילמא דאפילו בתפסה לאחר מיתה ואי נמי אי אצטריך תפיסה מסימטא ומרשות הרבים או דסגי אפי' מרשות היורש אי נמי אפשר למימר דסבירא ליה להר"יף ולה"רן ז"ל דאפילו מאן דאמר דאצטריך תפיסה דמחיים היינו קודם התקנה דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי למזונות אבל לאחר התקנה דתקנו דלהוו משתעבדי אין לחלק כלל בין תפיסה מחיים לתפיסה לאחר מיתה ואית לן למעבד עובדא דאפילו תפסה לאחר מיתה מה שתפסה תפסה דאפילו דנימא דהויא פלוגתא אי תפיסה לאחר מיתה הויא תפיסה כיון דהיא תפוסה ומוחזקת לא מפקינן מינה דמצי אמרה קים לי כהני רבוותא דקאמרי דתפיסה דלאחר מיתה הויא תפיסה וכן נמי מצי למימר קים לי כהני רבוותא דקאמרי דאין צריך תפיסה מסימטא ומרשות הרבים כדפרש"י ז"ל אלא דסגי אפילו מרשות היורש כדמשמע מתוך תשובת הרב ר' יצחק בר ששת ומתוך תשובת רי"צבא שנחלק על אחיו רבינו שמשון ז"ל ולית לן למימר דמאי דאמרינן דמצי המוחזק למימר קים לי כהני היינו בשאר דוכתי אבל היכא דהפלוגתא הויא אי החזקה והתפיסה הויא חזקה ותפיסה לא מצי למימר קים לי כהני דכיון דסוף סוף תפסה והיא מוחזקת היאך מפקינן מינה ומצי אמרה קים לי כמאן דאמר דהך דאנא תפיסנא דהויא תפיסה וכל שכן דאתמר בפרק אלמנה כוונת דאפילו לאפוקי הויא מוחזקת דאמרינן החם בעי ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה נכסי בחזק' יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה או דילמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומי' להבי' ראיה ופשטה מדתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומי' להביא ראיה נשא' עלי' להבי' ראי' וכתבו התוספו' והר"אש דלא כפרש"י שפירש דמי המזונות השנה הבאה בהא פשיטא דעל היתומים להביא ראיה דהא ר' יוחנן הוא דאמר הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ואפילו מאן דלית ליה דרבי יוחנן מודה הכא דאי מהימנא לומר פרעתי מה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו לה מזונות בכל שעה יאמרו פרענו אבל מזונות שעברו מוכחא מילתא דקושטא קאמרי מדשתק' עד השתא וכן מוכח דפשטה מדתני לוי דאיירי במזונות שעברו עד כאן לשונו הא קמן דאפילו במזונות שעברו הויא היא מוחזקת ומפקינן מיתמי ואף על גב דיש מקום לחולק לחלוק דאין למדין מהך שמעת' לנדון דידן וקל להבין מכל מקו' כבר כתבינן דסוף סוף היא מוחזקת ואע"ג דאיכ' מאן דאמ' דהך תפיסה לא הויא תפיסה לא מפקינן מינה וכיון דכן הוא זכינו לדין דהך תפיסה שתפסה זאת האלמנה אי לאו ב"ח באמצע לגבי היתומים זכתה בדין ולא מפקינן מינה ואפילו שתפסה יחר על כתובתה דהרי רובא דרבוותא ס"ל הכי שהרי הר"מבם ז"ל כתב אפילו תפסה ככר זהב אין מוציאי' מידה ומה"רם והר"אש הסכימו לדבריו ורבינו שמשון הכי נמי סבירא ליה ואף על גב דרי"צבא אחיו נחלק עליו כמו שכתוב בפסקי הר"אש כרובא דרבוותא עבדינן עובדא וכל שכן דהאלמנה היא המוחזקת וכדכתבין ואיברא דלכאורה נראה דהדברים הללו הם תמוהין דאם כן לא שבקינן חיי לכל בריה וכמו שכתב רי"צבא וזה לשונו מה שכתבת דאלמנה שתפסה למזונותיה כל מה שתפסה יכולה לעכב לפי זה לא שבקת חיי לכל בריה נשים גבירות ישולטו' בממון בעלים ויש להן בנים קטנים יקחו כל הממון ולא יתבעו לעולם כתובה ויתפסו הכל בשביל מזונות וכן נשים שאינם גבירות אם יש מטלטלין הרבה בתוך הבית או כסף וזהב יקחו הכל עד כאן לשונו ואחד מן החכמים בימי הרי"בש ז"ל נתקשה בדבר זה ושאל את הרב הנזכר והשיב לו יעויין שם בסימן ק"ז:

ובפרק הכותב אמרי' אמר אמימר האי מאן דאיכא עליה כתוב' אשה וב"ח אית ליה ארעא ואית ליה זוזי לב"ח מסלקי' בזוזי ולאשה מסלקינן לה בארעא האי כדיניה והאי כדיניה ואי לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לב"ח יהבינן ליה לאשה לא יהבינן מאי טעמא יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ומזאת המימרא קשיא לי למאן דסבירא ליה דמאי דאמרינן מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה היינו מבעל חוב אבל הכתובה אפילו מחיים אינה נגבית אלא מהקרקע קודם תקנת הגאונים ואם כדבריהם למאי אצטריך לאמימר למימר לאשה מסלקי' לה בארעא כיון דאינה נגבית אלא מהקרקעות וכתב הרב האלפסי ושאר הפוסקים דמאי דקאמרינן לב"ח מסלקינן בזוזי ולאשה בארעא היינו דוקא כבזמנן שוה אבל אם אין זמנן שוה למוקדם נותנין לו המעות וכן נמי מאי דקאמר ואי ליכא אלא חד ארעא לב"ח יהבינן ולאשה לא יהבי' היינו כשזמנן שוה דאילו היה שני בעלי חוב היה הדין נותן שחולקין ואי תפיס חד מנייהו לא הוו מפקי מיניה דדוקא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אבל כשזמנן שוה מה שגבה גבה וכמו שכתבו הר"אש וה"רן ז"ל יעויין שם והר"יף ז"ל האריך הרב בזא' המימר' ובסוף דבריו כתב וז"ל הילכך בין ששט' חוב וכתובה יוצאים ביום א' ובין ששניהם כעין לוה ולוה ואחר כך קנה בין מטלטלין בזמן הזה הואיל ושעבודא דידהו כהדדי קאתי וליכא קדימה לחד מינייהו אי ליכ' דשקיל אלא חד מינייהו לבעל חוב יהבינן לאש' לא יהבינן דיות' משה משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא עד כאן וכתוב בהגהות במרדכי דמה"רם דקדק ממאי דקאמר לבעל חוב יהבינן וחזר וקאמר ולאשה לא יהבינן דאפילו אם קדמה האשה ותפסה לא מפקינן מינה דכי האי גוונא דייקינן בפרק מי שהיה נשוי וכו' ויש לעיין אם הר"ן ז"ל והרא"ש סבירא להו הך דינא דמה"רם ז"ל לפי שהוקש' להם דכיון דהדין נותן דיחלוקו היאך גוזלים את האשה ונותנין לבעל חוב והר"ן ז"ל תרץ וזה לשונו דלוה ולוה אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה דבעל חוב מאוחר דוקא אמרו שלא גבה אבל בשוים מה שגבה גבה הילכך כיון שאלו קדם ובא ב"ח לבית דין והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבעל חוב תחל' משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהם מן הדין עד כאן לשונו והר"אש ז"ל תרץ וזה לשונו וכן משמע מתוך דברי הרב האלפסי ז"ל דמשוה ללוה ולוה לשני שטרות שזמנן ביום אחד וכתב ויהבינן לב"ח בשלמא אי אמרינן דאי תפס חד מינייהו לא מפקינן מיניה ניחא מטעם יותר ממה שהאיש רוצה ליש' מתפסינן לוה לבעל חוב ופקע כח האש' אבל אי אמרינן דאי תפס חד מנייהו מפקינן מיניה לא מסתבר דמטעם ממה שהאיש רוצה לישא מפקיעין כח האשה כיון דאפילו לאחר שבא ליד בעל חוב עדיין יש לאשה זכות בהם עכ"ל ולפי דבריהם ז"ל יראה לכאורה דלא סבירא להו כמה"רם ז"ל דכיון דיהבי טעמא דהוי כאילו הגבו והתפיסו בית דין הקרקע לבעל חוב אם כן היכא דגבתה האשה לא מפקינן מינה ודלא כמה"רם ז"ל דדקדק דמדקאמר לאשה לא יהבינן משמע דלא יהבינן כלל לאשה ואפילו אם קדמה ותפס' ואפשר להשוות הדעות ולומר דכבר הכריע הר"אש בפסקיו בפלוגתא דאיכא בין הרמ"בם והרב רבינו יונה ז"ל דהרמ"בם סבירא ליה דבין בקרקעות ובין במטלטלין היכא דהדין דחולקין אם קדם ותפס האחד אין מוציאין מידו דדוקא בבעל חוב מאוחר אמרו מה שגבה לא גבה אבל בשוין לא אמרו והרב רבינו יונה מוכיח מההיא דבעל חוב גובה חצי השבח דהרי התם הוי המלוה ולוקח כעין לוה ולוה ואחר כך קנה והלוקח הוא מוחזק בכל השבח ואפילו הכי כיון שלא גבה על ידי בית דין בעל חוב גוב' חצי והר"אש הכריע כדברי הרב רבינו יונה במקרקעי דכל זמן דתפס האחד מעצמו ואפילו על ידי שומה כל זמן שלא היתה הגביה על ידי בית דין מפקינן מיניה אבל במטלטלי הכריע דלא כרבינו יונה דלא אצטריך גביית בית דין אלא אפילו מעצמו סגי ולפי זה נפקא לן בבעל חוב ואשה אם קדמה מעצמה ותפסה מטלטלי לא מפקינן מינה אבל אם תפסה מקרקעי מפקינן מינה ואפשר למימר דגם הר"אש דייק ההיא דיוקא דמה"רם ז"ל דההיא מימרא דאמימר בקרקע קא מיירי ולקרקע הוא דקאמר לאשה לא יהבינן ואפילו שתפסה ודוקא דתפסה מעצמה ומה"רם ז"ל נמי אפשר דלא דייק ההיא דיוקא אלא בקרקע ובשלא גבתה על ידי בית דין איברא שראיתי תשובת הר"אש שכתב וזה לשונו אשר שאלתם אם בעל חוב קודם או כתובת אשה קודמת הנה פסק ר"י בפרק הכותב דבעל חוב קוד' וכן פסק רי"ף ואפי' הבעל חוב מאותו' דלא שייך קדימ' במטלטלין ורי"ף האריך בו וכן ראיתי שדן רבינו מאיר והוציא מיד האשה ונתן לבעל חוב עד כאן לשונו משמע דמה"רם ז"ל אפילו במטלטלין סבירא ליה דאה תפסה מפקינן מינה דהרי הר"אש בזאת התשובה במטלטלים קא מיירי ואי מה"רם היה דן בקרקע דוקא ובשלא הגבוה בית דין הוה ליה לפרושי ולא למסתם הכלל העולה מהדברים דבכל מקום שחולקים לבעל חוב יהבינן לכתובה לא יהבינן ואם תפסה מטלטלין לא מפקינן מינה ואפילו שתפסה שלא בבית דין אבל קרקע דוקא כשהגבוה בבית דין ואף על גב דבדברי מה"רם יש להסתפ' וכדכתבי' אין ספיקו של מה"רם מוציא מידי ודאי של הר"אש איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר דהנדונייא הרי היא כחוב לכל מילי ומקולי כתובה אינם אלא במנה מאתים ותוספת וצריך לעיין כי המנהג הוא לכתוב בשטר הכתוב' שעבוד מקרקעי ואגבן מטלטלי שקנה ושיקנה ובשטר החוב לא נהגו לכתוב אלא אחריות סתם ולכאורה משמע דשעבוד הכתובה אם קדמה חל ואפילו שקנה אחר שנשא ולוה דשעבוד השטר חוב אינו חל כיון דהוי מאוחר ולא כתיב ביה דאקנה ואפילו אם תפס מפקינן מיניה ואף על גב דאיכא פלוגתא דרבוותא בבעל חוב מאוחר אי אמרינן מה שתפס תפס כבר כתב הרב המגיד משנה דלא עבדינן עובדא אלא כרבינו חננאל והאלפסי זולתם רבו כמו רבו דקאמרי דמפקינן מהבעל חוב המאוחר מכל מקום יראה לי מכמה טעמי דאפילו הכי לבעל חוב יהבינן בתוספת ובמנה מאתן דהרי אם היו שניהם לווין הוי חולקים ואף על גב דבשטר הכתובה כתיב דאקנה ובשט' החוב לא כתיב דאקנ' דהרי הרש"בא והר"אש ז"ל שהם גדולי האחרוני' כתבו דאמרינן אחריות טעות סופר אפילו בדאקנה ואפי' לדעת הרמ"בם וזולתו מהפוסקים שכתבו דלא אמרינן אחריות טעות סופר בדאקנה עתה שרגילי' לכתוב בשטרות ואחריות וכו' אפשר דהוי כמאן דכתיב בפירוש דקנאי ודאקנה וכל שכן שהרגילות הוא לכתוב בשטרות מסודר בכל חזוקי סופר ובכל תוקף אפשור לומ' דמהני הני לישני לאחזוקי האחריות אפילו במה שיקנה וכל שכן שנראה מדברי בעל המשרים דכל זמן שלא בא לטרוף מן הלקוחות אפילו דכתב לראשון דאקנה ולשני לא כתב השעבוד של שניהם חל כאחד וחולקין כתב וזה לשונו ואם לראשון כתב דאקנה ולשני לא כתב דאקנה וקנה ומכר אין השני גובה מן הלקוחות אבל אם נמצא ביד הלוה גובה כמו הראשון עד כאן לשונו איברא דצריך להתבונן במה שכתב איהו ז"ל ולפעמים נוטל בעל חוב כל השבח כגון שכתב ללוה דאקנה ולא כתב ללוקח עד כאן וכן כתב הר"אש ז"ל בפסקיו בפרקא קמא דמציעא וצריך עיון במה שכת' הר"אש ז"ל בפסקיו בפרק הכותב וזה לשונו לכושל שבראי' פירש רש"י ששטרו מאוחר ורב אלפס כתב מאי כושל בעל חוב ואמאי קרו ליה כושל דלא גבי אלא בראיה אבל אשה גובה בתנאי בית דין והירושלמי סעד לפרש"י וכו' ומדקאמ' לכושל שבראיה משמע איזה מהן שהוא הכושל שבראיה וכן ב' בעלי חובין יתננו למאוחר ואף על גב דאפסיקא הלכתא כרבי עקיבא הוצרכנו לפרש דברי רבי טרפון לפי דבתר דתקינו רבנן בתראי גובה ממטלטלי עבדינן כרבי טרפון ואליבא דרבי יוסי בר חנינא דאיהו קשיש טפי מדרבי יוחנן וכן לקמן בפרקין היכא דקיימי אשה ובעל חוב לגבות יפה כח בעל חוב משום נעילת דלת עד כאן לשונו וכנראה מדבריו דהיכא דמלוה ופקדון ביד אחרים שינתן לשטר המאוחר והלא הוא ז"ל כתב כדברי הרב אלפסי דמטלטלין בזמן הזה דאין בהן קדימה כגון שלא שעבד נכסיו מקרקעי ואגבן מטלטלי דיהבינן לבעל חוב ולא לאשה ומה לי שיהיו ביד אחרים ומה לי שיהיו ביד היתומים וכי היכי כשהם ברשות היתומים יהבינן לבעל חוב ולא לאשה הכי נמי היכא דהוו ברשו' אחרים הוה לן למימר שינתנו לבעל חוב הן שיהיה מוקדם בראיה או מאות' ואיברא דנראין הדברים לכאורה דלא נפקא לן ולא מידי מההיא פלוגתא דר' יוסי בר' חנינא ורבי יוחנן וכן מדברי הרב אלפסי שכתב בסוף ההיא שמעתא וזה לשונו אלא מיהו הני מילי בזמן דמטלטלים לא הוו משתעבדי לבעל חוב אבל האידנא דמטלטלים משתעבדי לבעל חובות גבי מינייהו דיתמי בין תפס בין לא תפס עד כאן לשונו ואי הוה מצינן למימר דס"ל להר"אש דהך מימרא דאמימר מיירי במחיים ולא לאחר מיתה וכמו שכתבו התוספות בשם רבינו תם וזה לשונו לאשה לא יהבינן לה וכו' ואם תאמר דאמרינן לעיל דכתובת אשה משום אהבי ואפילו רבי בנימין לא פליג אלא כש"בח הוא כושל אבל כששניהם שוים מודה דיהבינן לכתובת אשה ותירץ רבינו תם ז"ל דהכא יהבינן לבעל חוב משום דאיכא טעמא דנעילת דלת ובאשה לא שייך נעילת דלת כדאמרינן יותר משהאיש רוצה וכו' אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא כדאמרינן בנזיקין דלא אסיק אדעתיה דמלו' דמית לוה ונפלי נכסי קמיה יתמי עדיפא כתובת אשה משום חנא עד כאן לשונו ואי הר"אש הוה ס"ל כרבינו תם הוה א"ש דבחיים דליכא נעילת דלת יהבינן למאוחר ולאחר מיתה דאיכ' נעילת דלת יהבינן לבעלי חובו' ולא לאשה אבל לא מצינו בפסקיו שום רמז לחלוק זה וצריך נמי לעיין בדברי הרב רבינו אב"יה שכתב המרדכי בשמו דבמטלטלים ואין ספק לשניהם והמחוייב בחיים חייתו יהבינן לבעלי חובות ולא לכתוב' בין שתהיה המלוה מוקדמ' או מאוחר משו' דבבעל חוב אמרינן מיניה ואפילו מגלימ' דעל כתפיה ובכתוב' אפילו מחיי' לא גבי אלא מתקנת רבנן סבוראי דהא פסק רבא הלכתא דמקרקעי ולא מטלטלי משתעבדי לכתובה ולא אשכחן תנא דאמ' מטלטלי משתעב' לכתובה חוץ מרבי מאיר ומעתה אין להעביר את בעל חוב שזוכ' בהם מדין התלמוד וליתן לכתובה שאין שרש זכייתה אפילו מחיים אלא מתקנת הגאונים ואיכא למימר דכי האי גוונא וכו' ותו כתב דהיכא דהמחויי' מת ובאים שניהם לגבות ממטלטלים שאין בהם כדי ספק לאחד הדין שיחלקו שניהם כל אחד לפי חובו לפי שדין הבעל חוב והכתוב' לאחר מיתה במטלטלים מתקצת הגאוני' ולכך זוכים חלק כחלק הכל לפי החוב נוטל כל אחד לפי חובו ואין בזה תורת מוקדם ומאוחר במטלטלין עד כאן לשונו ואיכא למידק אמאי אצטריך לראב"יה למימר דלב"ח יהבי ולא לכתובה משום דבעל חוב זוכה במטלטלי' מדין התלמוד והכתובה אינה זוכה אפילו מחיים אלא מן החקנ' והא ליתא דאפילו דנימא דהכתובה נמי זוכה ממטלטלים מחיים מדין התלמוד כסברת רוב הפוסקים אפ"ה אמרינן דבמטלטלים דלית בהו דין קדימ' היכא דלא שעב' מקרקעי ואגבן מטלטלי דיהבינן לב"ח ולא לכתוב' משום נעילת דלת וכמו שכתבו הרי"אף והר"אש וזולתם דבמטלטלין דאין בהם דין קדימה דלב"ח יהבינן ולא לכתובה דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ותו איכא למידק במאי דכתב דהיכא דהמחייב מת ובאים שניהם לגבות מן המטלטלין דכל אחד נוטל לפי חובו ואמאי לא יהבינן לבעל חוב ולא לכתוב' אשה משום דיותר משהאיש רוצה וכי היכא דאמרינן בקרקע היכא דזמנן שוה דיהבינן לבעל חוב ולא לכתובה וכי היכי דסגי טעמא דיותר משהאיש רוצה לישא בקרקע היכא דזמנן שוה הכי נמי סגי במטלטלין שאין בהם דין קדימה ומאי שנא מטלטלים מהקרקעות ואיברא דאמימר נקט ארעא במימריה דה"ק ואי ליכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד מינייהו לב"ח יהבינן ולא לכתובה ברם טעמא הוי משו' דקא מיירי אפילו לאחר מיתה ומטלטלי דתנא לא משתעבדי לבעל חוב ולמאן דס"ל דאפילו מחייב לא משתעבדי מטלטלי לכתובה לא הוה מצי למנקט אלא ארע' אבל אין טעם לחלק דדוקא בקרקע הוא דאמרינן דלבעל חוב יהבינן וכו' ולא שייך האי טעמא במטלטלי ואפשר דבשערים של הרי"ף שכתב ראב"יה דמשם למד הדינין הללו יתבררו הדברי' וכע' אינם נמצאי' בידיו איכ' מרבוות' דס"ל דמטלטי דיתמי בזמן הזה מדין הגמור גובה מהם בעל חוב וכתובת אשה מבלי תקנת הגאונים ואע"ג דלא כתיב שעבוד מטלטלי מההיא דאמרינן בפרק מציאת האשה אמר רבי שמואל בר נחמני גמלים של ערבייא אשה גובה פורנה מהם וכתבו התוספות בשם רבינו תם בכתובה איירי שהאשה גובה כתובתה מהם דאסמכתייהו עלייהו כמו שפירש הקונטרס עצמו גבי ארנקי דמחוזא ומכאן פוסקין דמטלטלין דידן משתעבדי לכתובה דהוו כגמלין של ערבייא דאסמכתיהו עלייהו ואין נראה לרבינו תם דהנהו כקרקע דמו ואם מכרן הבעל מוציא אשתו מיד הלקוחות ואם כן לדבריהם בטלת תקנ' השוק אלא מחמת תקנת הגאונים גבי ממטלטלי דיתמי כמו שכתוב בכתב רב שרירא גאון ע"כ והר"אש כתב דברי ר"ת בסגנון אחר וז"ל ולא נהירא לר"ת דאי כקרק' דמו כהנהו דשמעתין א"כ אם מכרן הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות אחר מותו ולדבריהם בטלה תקנ' השוק ואמ' ר"ת דהרי נהיגי האידנ' לגבו' מלטלי דאנן מקרק' ומטלטלי כתבינן דהכי כתבינן נכסים דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין אין לכתובתיך ואמרינן בפרק חזקת הבתים ואי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי ממקרקעי וגבי ממטלטלי ואף על גב דמסקינן בפרקא קמא דאגב בעינן ולא כתבינן אגב להכי לא תקינו למכתב אגב דלא למשוינהו כמקרקעי לגמרי לגבות מן הלקוחות אלא להכי אהני דלקני להו עם הקרקע לשוינהו עם הקרקע לגבותם אי הוו בעין לאחר מיתה או לאחר הגירושין עד כאן לשונו ולפי מה שכתב הר"אש זכרונו לברכה בשם רבינו תם נראה דלא סבירא ליה לרבינו תם תקנת הגאונים דהרי קאמר דמשום דכתבי מקרקעי ומטלטלי משום הכי גובה האשה ממטלטלי ועוד יש לדקדק בדברי רבינו תם במאי דדחה הפוסקים משום דאם כן בטלה תקנת השוק ואי סמכתינהו אמטלטלי לא קשי' ולא מידי דהרי בכמ' מקומות נהגו לכתו בשטרות שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ומאי דנידון בהו נידון לפי סברת אותם הפוסקים אינימא דמפני תקנ' השוק לא מפקינן מהלקוחות וכמו שנראה לכאורה מדברי הרב בעל הטורים שכתב וזה לשונו ואם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז יש להם דין קרקע לכל דבר אף לטרוף במה שמכר אחר כך אם כתב לו דנקנה וכן לכל דבר וכתבתי למעלה בסימן ס' דאף על פי כן אין נזקקין לטרוף ממטלטלין המשועבדין מפני תקנת השוק ע"כ אף אנו נאמר לפי סברת אותם הפוסקים דמפני תקנת השוק לא מפקינן מהלקוחות ולהוו כמקרקעי לכל מילי אחריני דלא שייך בהו תקנ' השוק כגון לגבות מהם מיתמי ודלהוי בהו דין קדימה ואי נימא דלא אלימא טעמא דבטלה תקנת השוק לאפקועי מאי דכתיב בשטר' שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ומפקינן מהלקוחות וכמו שנראה מאותה התשובה מהר"אש שכתב הטורים בסימן ס' שכתב וזה לשונו סבור הייתי שאי אפשר שלא תוכלו לעמוד על המנהג לכן כתבתי שאין להוציא מיד הלקוחות עד שיתברר המנהג וכו' ואומר אני כיון שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה ויגבו לבעל חוב מהמטלטים הידועים שקדמו ללוה קודם שלוה עד כאן אף אנו נאמר לפי סברת אותם הפוסקי' דלא אלימא טעמ' דא"כ בטלה תקנ' השוק לבטל מאי דאסמכתינהו אמטלטלי ואפשר לומר דסבירא ליה לרבינו תם דכיון דבטלה תקנת השוק אית לן למימ' דלא אסמכתינהו אמטלטלי ואינ' סומכות אמטלטלין דסבורו' דהוי מילתא דלא אפשר לסמוך אמטלטלי דאם כן בטלה תקנה השוק וצ"ע במה שכתבתי שכתב הטורים וז"ל וכתבתי למעלה בסי' ס' דאף ע"פ כן אין נזקקין לטרוף ממטלטלין המשועבדין מפני תקנת השוק ע"כ ונראה מדבריו דאע"ג דליכא מנהג ובסימן ס' יראה איפכא דדוקא היכא דאיכא מנהג קבוע אבל היכא דליכא מנהג קבוע מעמידין הדבר על דין תורה ולא חיישינן לתקנת השוק ולא ראינו מי שיפקפק בתקנת הגאונים במטלטלים זולת מה שנרא' מדברי רבינו תם גם הרמ"בם שדי בה נרגא שכתב וזה לשונו תקנו הגאוני' בכל הישיבו' שתהיה האשה גובה כתובתה אף מן המטלטלין כדרך שהתקינו לב"ח לגבות מן המטלטלין ופשטא תקנה זו ברוב ישראל וכן שאר תנאי כתובת ככתובה וישנן במטלטלין כבקרקע חוץ מכתובת בנין דכרין כבר נהגו בכל המקומות שידענו וששמענו שמען שיכתבו בכתובה בין מקרקעי ובין מטלטלי ודבר זה תיקון גדול הוא ואנשים גדולים ונבונים הנהיגו דבר זה שהרי זה תנאי שבממון ונמצא גובה מן המטלטלים בתנאי זה הרי שלא כתוב כך בשטר הכתובה אלא נשא סתם אם היה יודע בתקנה זו של גאונים גובה ואם לאו או שנסתפק בדבר מתישבים בדבר הרבה שאין כה בתקנת הגאונים לדון בה אף על פי שלא נתפרשה כדין תנאי כתובה וכו' עד כאן לשונו ויש לעיין ולדקדק בדבריו ז"ל דנראה דס"ל דלא אלימי הגאונים לאפקועי ממונא מן היורשים ותמיהא מילתא שהרי הוא ז"ל כתב בפרק כ"ד מהלכות סנהדרים וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ולאבד זכותם כפי מה שיראה לו לגדור פרצ' הדת ולחזק את הבדק או לקנוס אלם והרי הוא כתוב בעזרת וכל אשר לא יבוא לשלשה ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מכאן שהפק' ב"ד הפק' עד כאן לשונו נראה דכל בית דין רבה דאתרי' חשוב לאפקועי ממונא ואיבר' דשלש מחלוקו' יש בדבר אית דס"ל דכל בי דינא רבה באחריה אלים להפקיר ממונא וכמו שכתב הרש"בא וזה לשונו ואי נמי דאפילו למאן דבעי בי דינא דאלים לאו כבי דינא דסור' ונהרדעא אלא בי דינא רבא באתריה כרב אמי ורב אשי באתרייהו וכן דעת רבינו תם ז"ל עד כאן והסברא השנית מאן דס"ל דרב אמי ורב אסי דוקא קאמ' דאינהו ודכותייהו אלימי לאפקועי אבל בדורות הללו אפילו הגדולים שבדור לא אלימי לאפקועי ממונא והסבר' השלשית היא דדוק' הבית דין הגדול והחשוב שבדור הוא דאלי' לאפקועי ממונא ומה' סנהר' ירא' דכל בי דינא רבה באתריה אלים לאפקועי ממונא וכן הביא הרי"בש ז"ל ראיה לדבריו לענין הפקעת הקדושין בי דינ' רבה באתרי' והכא בנדון דידן בתקנת הגאונים במטלטלי' יראה מדבריו דכל מי שלא ידע בתקנה ובמנהג כדי שנאמר דכל הנושא סתם על מנהג המדינה הוא נושא או שיסתפק לנו אם ידע בתקנה אין כח ביד הגאונים להוציא ממון היורשים שאינם הסנהדרין הגדולים ולכאורה משמע מדבריו דאפילו בי דינא דרב אמי ורב אשי לא אלימי וגם צריך לעיין ולדקדק במה שכתב מתישבים בדבר הרבה ומה ישוב שייך הוה ליה למימר דאם הדבר ספק דמספקא לא מפקינן ממונא ובודאי דאין כוונתו לומר דהדבר ספק אם יש כח בתקנת הגאונים ז"ל לדון בה אע"פ שלא נתפרשה וצריך להתישב בדבר זה הרב' ואחר שכתבתי זה אמרתי לעיין ולדקדק במה שכתבו התוספות בההיא מימרא דכתבינן לעיל דפרק הכותב דלבעל חוב יהבינן ולאשה לא יהבינן וכן נמי בההיא עובדא דפרק הכותב דאמרינן התם ההיא דהוו מפקדי גבה מליגא דשטרי אתו יורשים קא תבעי מינה אתו לקמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי דתבעוה מינך מחיים ולא יהבית ניהלייהו אמר' ליה לא אם כן תפיס' דלאחר מיתה לאו כלום היא בהך עובדא דסלקינן מינה חולקים התוספות והר"אש ז"ל דהר"אש סבירא ליה דהנך עובדא הוו שהרי דאפקידו גבה ההיא מליגא דשטרי וגם ראו עתה המליגא דשטרי בידה דאם לא כן הוה קשיא למאי אצטריך סהדי דתבעינהו מינה מחיי' ולא יהבה ניהלייהו ואמאי לא מהימנא במיגו דנאנסו או במיגו דלא היו דברים מעולם או במיגו דהחזרתים לך או במיגו דממושכנין היו אצלי מעיקרא אבל כיון דאיכא סהדי שהפקידו אצלה בתורת פקדון וגם עתה ראו השטרות בידו אין לה שום טענה להפטר אלא אם כן אית לה סהדי דתבעינהו מחיי' ולא יהבה ניהליהו והתו' לא אסיקו אדעתייהו בפירוש הר"אש משום דודאי דדחיקא מילתא לאוקמי דמיירי דאיכא סהדי דאפקידו גבה ואיכ' סהדי נמי דראו עתה המליגא בידה דלא הוזכר מזה כלל והקשו דאמאי בריכה סהדי ניהמני לדידה במיגו דאי בעיא אמרה לקוחים הם בידי דאף על גב דאין אותיות נקנות במסירה וצריכה מסירה ושטר לקיחה וכו' ותירץ ר"י דלא חשיב מיגו הואיל ועכשיו אינה יכולה לטעון לקוחי' הם בידי שכבר אמרה מחיי' תפיסנא ומשום דאי בעיא אמרה לקוחי' הם בידי בשעה שאמר' מחיים תפיסנא לא מהימנא השתא הוי מיגו למפרע ומיגו למפרע לא אמרינן והביאו ראיה מפ' שבועת הדיינין ובודאי דבהך תירוצ' דתירץ ר"י ז"ל לההיא קושיא דהקשה דלהימנה במגו דאי בעיא אמרה לקוחים הם בידי איתרצו נמי הנהו קושיי דהקשה הר"אש דלהימנה במגו דנאנסו או במיגו דהחזרתים לך או במיגו דלא היו דברים מעולם דכיון דמגו לא אמרינן וכיון דקאמר' מחיי' תפיסנא תו לא מצי למימר נאנסו ולא החזרתים ולא היו דברים מעולם ויש לתמוה אמאי הקשו התוספו' הך קושי' דלקוחי' ואצטריכו לכמה מילי לאוקומי ההיא קושיא ואמאי לא הקשו מיגו דנאנסו או מיגו דהחזרתים לך או מיגו דלא היו דברים מעולם דהוו דברים פשוטים ובההיא עובדא דלבעל חוב יהבינן ולאשה לא יהבינן כתבו התוספות וזה לשונם ואם תאמר דאמרינן לעיל לכתובת אשה משום חינא ואפילו רבי בנימין לא פליג אלא כשבעל חוב הוא כושל אבל כששניהם שוים מודה דיהבינן לכתובת אשה ולכאורה צריך לעיין דמנא להו לתוספו' למימ' דרבי בנימין מודה בששניה' שוים דיהבינן לכתוב' אשה ואמאי לא נימא דסבירא ליה למימר דבשניהם שוים יהבינן לבעל חוב משום נעילת דלת דנהי כשהאחד הוא כושל דיהבינן לכושל שהוא המאוחר אבל בשניהם שוים יהבינן ליה לבעל חוב והא ודאי לאו קשיא כלל דכיון דרבי אלעזר קאמר משום חינא בכל מילי בין דשניהם שוי' ובין דה"בח מאוחר ואי רבי בנימין הוה פליג עליה בתרתי דהיכא דשניהם שוים יהבינן לבעל חוב והיכא דאין שניהם שוים יהבינן למאוח' הוי ליה לפרושי דהיכא דשניהם שוי' דיהבינן לבעל חוב אבל כיון דלא איירי כלל בהיכא דשניהם שוים משמע דמודה ליה לר' אלעזר דיהבינן לכתובת אשה משום חינא ותו כתבו התוספות ומורי הרב רבי יחיאל השיב למורי הרב בשם ר"י דאפילו לאחר מיתה יהבינן לבעל חוב קרקע וכו' ואפילו קודם זמן הכתובה לזמן השטר כיון שלא תקנו שתטרוף מן הלקוחות ולא חל שעבוד כתובה עלייהו כלל וכו' וצריך פי' לפירושם אפשר דפליגי התוספות על מאי דקאמר רש"י ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה והתוספות סבירא להו כמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא ואח' מלוה על פה ואחד מלוה בשטר אינה טורפת מן הלקוחות ותקנו שמלוה בשטר שתטרוף מן הלקוחות כדי שלא תנעול דלא בפני לווין ולא תקנו בכתובה שתטרוף מן הלקוחות ומשום הכי אין בהם דין קדימה וכונתן לומר דהנך מימרא דאמימר היא סתמית וכוללת ואפשר לפרש נמי דמאי דקאמרי ואפילו זמן הכתובה קודם לזמן השטר קאי אדלעיל אמאי דקאמרי אי אפילו מטלטלים אחר תקנת הגאונים שתקנו דאש' ובעל חוב גובין מן המטלטלים וכתבו דאפילו שתקנו הגאונים שתגב' האשה מן המטלטלין היינו היכא דלא מכרה אבל לא תקנו שטרו' מן הלקוחות וכיון דכן הוא אין דין קדימה במטלטלין ויהבינן לבעל חוב כדי שלא תנעל דלת בפני לווי' ואפשר לפרש נמי בדוחק דקאי אמאי דכתיב לעיל בסמוך עדיף כתובת אשה משום ח נא וקל להבין הנה עיינתי וכתבתי כל זה כדי להתלמד ולעמוד על בוריין של דינין הללו ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ו' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה