אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה נד

שאלה נג

מעשה היה באנ"קונה ראובן היה חייב מנה לגוי אחד והגוי ההוא היה חייב לשמעון ובאו שלשתן במעמד ואמר הגוי לשמעון המנה שאני חייב לך קחהו מראובן בעל חובי וכן קבל ראובן לפרוע לשמעון בשביל הגוי וקרע השטר חוב אשר היה לו לגוי על ראובן ונתחייב ראובן לשמעון בשטר אח' שעשה לו וכמו שמנ' ימים קודם שהגיע זמן הפרעון מהחוב הנז' שהיה חייב ראובן לשמעון מצד הגוי גזר האפיפיור על כל מי שיש ממון כסף או שוה כסף של שמעון ילך ויודיעהו וימסרהו לעבדיו שופטי הארץ וכל זה בקנ' מית' ואבוד נכסי' וכרוז' קרי בחייל ולהיות כן הלך ראובן והודי' המנה אשר חייב לשמעון והתרו בו שכשיגיע זמן הפרעון שלא יפרע לשמעון כי אם לגבאי האפיפיור יען נלקתו כל נכסי שמעון למלכות אחר כך פשתה נגע הצרעת והעליל על כל היהודים פורטוגיזיז אשר היו אנוסי' מקדם ונלקחו כל נכסיה' למלכות ונכסי ראובן עמהם מלבד כמה נפשות שנשרפו על קדושת ה' מראובן ושמעון נצולו ועתה שמעון תובע מראובן המנה שנתחייב לו בשביל הגוי טוען ראובן שכבר אנסוהו להודיע האמת ונתעכב הממון ההוא בידו מצד האפי"פיור שלא יפרענו לשמעון כי אם לגב אי המלך ונחלטו כל נכסיו של שמעון עם אלו שיהיו להאפיפיור ושמעון טוען שלסוף גם עליו עבר כוס הגזרה ההיא ואם נלקחו הנכסים מידו היו נלקחים גם בעד עצמו ואין לפטרו מלשלם לו בעד העכוב ההוא שעשו לו הואיל ועדיין לח גבו מידו עד אשר גזרו על ראובן ועל נכסיו הדין עם מי:

תשובה לכאורה היה נראה דראובן אינו חייב לשמעון כלו' דהרי נמסר ונכת' ממונו של שמעון והתרו בראובן שיפרע לגבאי האפיפיור ובנדון דידן אמרינן דכל העומד לגבות כגבוי דמי ולא אמרי' דילמא ישובו וינחמו ממחשבתן הרעה דהרי כתב הר"אש בפרק הגוזל בתרא על ההיא דאמרינן כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר אין מרחמים עליו אף ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם אין מרחמין עליו ונוטלים היום מקצתו ולמחר כלו ולבסוף מוסרין את נפשו והורגין אותו שיוד' אולי יש יותר ממון והוה ליה רודף וניתן להצילו בנפשו הא קמן שאפילו בא על עסקי ממון הקל אתיבנה בעלמא אמרינן דבריא הזיק' וסופו לבוא לידי סכנת נפשות וניתן להצילו בנפשו וכיון דאמרית דבריא הזיקא כולי האי מילתא דפשיטא היא דבנדון דידן אמרינן כל העומד ליגבות כגבוי דמי ועוד מטעמא אחריתי היה נראה לכאורה דראובן פטו' ואינו חייב לשמעון כלום דהרי כשלקח האפיפיור כל נכסי ראובן אילו היה חייב זה האיש ראובן ממון לאיזה אדם שלא היו נכסיו מוכתבים למלכות היה מניח האפיפיור כדי החוב לפרו' לאותו הבעל החוב דאם זה האיש ראובן נכתבו נכסיו להאפי"פיור נכסי הבעל חוב לא נכתבו וכיון דכן הוא כשלקח האפיפיור נכסי ראובן והיה באותם הנכסים החוב שהיה חייב לשמעון, מחמת שמעון לקחו אותו הממון לאינו היה חייב למי שלא היו נכסיו מוכתבים למלכות היה כור' לז האפיפיור חובו וכדאמרן מרן ולכאורה היו נראין הדברים בדזרים ולית בהו ספקא כלל וכד מעיינן שפיר אשכחינן דלה מילתא היא האי דאמרינן משום דבמאי דאמרינן דינא דמלכות' דינא רבו הסברות ומהרי קולון כתבם בקיצור סימן ס"ו כתב דקצת המפרשים ס"ל דלא שייך דינא דמלכותא דינא מלח בקרק' ובדבר השייך לקרקע והר"מבם וה'רן ס"ל דדינא דמלכותא דינא הוי בדיני' הקבועים במלכותא שהוא והמלכים אשר לפניוהנהיגו הדברים כך ומשום הכי קאמר דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא והרב בעל התרומה כתב דלא שייך דיצא דמלכותא אלא בדברים שהם עסקי המלך ולא בדברים שהם עסקו ישראל עם ישראל חברו וכתבו התוספות בפרק הכונס על אותם היהודים הבורחים והשר מחזיק בקרקעותיהם שאם בא ישראל וקנה מהשר מחזירו ונוטל מה שההנה שאין זה דינא דמלכותא הלא גזלה דמלכותא שהרי אין זה דין הגון כלל עד כאן וכפי הנשמע אלו הצדיקים אשר נשרפו על קדושת ה באנ' קונה היה רשות להם מהאפיפיור שקים וכתב בספר וחתם בתותמר שיתיהדו שמה באנקונה כי הגוים אשר נגזר עליהם בפורטוגאל היה בתונס וכיון דכן הום מילתח דפשיטא היא דלא המרינן בנ"ד דינא דמלכותא דינא וכיון דכן הוא ה"ל כאילו באו אנסים ואנסו ממונו של ראובן דאפילו שיאמרו דמחמת שמעון באים עליו מכל מקום כיון דבגזלות חומסים הות ממון דאין שמעון חייב להם כלום לית דין ולית דיין דחייב ראובן לפרוע לשמעון חוב ואיברא דישראל שאנסוהו גו ים ולקחו ממנו הפקדון שיש בידו מחבירו אף על גב דנשא ונתן בידו פטור אליבת דכולהו רבותף לא מבעיא לדעת הגאון והר"א אבד ז"ל שכתבו דנשא ונתן ביד באונס שהות פטור אלא אפילו לדעת הרב האלפסי ז"ל והר"מבם והר"אש והר"שבא וזולתם דסבירא להו דהיכא דאנסוהו לילך לבית פלוני ולהביא מה שבבית ונשא ונתן ביד שהוא חייב ופירושו מאי דאיתמר בירושלמי תן לנו ממון פלוני חף על גב שהוציא ונתן ביד פטור ולכאורה משמע דאנסוהו לילד לבית פלוני להביא ממונו דמיירי כגון שידע האנוס הממון שבבית אותו פצובי ואנסוה להביא משום הכי פטור ובההיא דאמרינן בגמרא בפרק הגודל בתרא ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהליהו אתא לקמיה דרבא פטריה אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חברו הוא אמר רב אשי נחזי אנו אי אמיד עליה אתו ואי לא אמיד אההוא כסא הוא דאתו עד כאן משמ' בהדיא דפקדון אליבא דכולהו רבוותא אפילו נשא ונתן ביד פטור ואפילו לדעת רב אלפס והנמשכים אחריו דלא פליגי אלא במראה ממון של חברו דבפקדון כולי עלמא מודו וכמו שכתב הר"אש בפסקיו בהך מימרא דההוא דאפקידו גביה כסא דכספא וכו' וזה לשונו דאף על גב דאמרינן לעיל אם נשא ונתן ביד אפילו באונס חייב שומר שאני דאדעתא דהכי קבל שמירה שיציל אח עצמו אי אתו אדעתא דכסא ולפי הירושלמי ניחא כיון שידעו הגנבים שהכוס בביתו אפילו אנסוהו להביא פטור עד כאן ומכל מקום אין הנדון דידן דומה לפקדון כלל דפקדון ברשותיה דמריה קיימא ואדעתא דהכי קבל שמירה ומלוה להוצאה נתנה וגוף הלוה משועבד לה ואם אנסוהו ולקחו ממונו של הלוה אפילו שיאמרו דמחמת המלוה באים עליו כיון דהמלוה אינו חייב לאנסים כלום מילתא דפשיטא היא וברירא ולית בה ספיקא כלל דחייב הלוה למלוה לפרוע לו חובו ואינו נפטר מחמת האונס שאנסוהו ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה