שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה נב
נדרשתי לאשר שאלוני מק"ק מגנאשי"אה ילמדנו רבינו במעשה שהיה בראובן ושמעון שקנו חזקת חנות אחת בשותפות וזהו נסח השטר בין ראובן ושמעון בפנינו עדים חתומי מטה באו ראובן ושמעון וכך אמרו לנו היו עלינו עדים וקנו ממנו בקנין שלם ובשבועה חמורה לדעת הב"ה ולדעת הנשבעים באמת וכל אחד ממנו לדעת חבירו שיקנה ראובן חזק' לוי על ידי אפוטרופוסי' בערך שיצא מהכרזת בית דין ויעשה ראובן כל הבא מידו לקנות חזקת החנו' ונתחיי' שמעון להיו' שותף עם ראובן בקניי' חזקת החנו' בזה האופן שמשלשה חלקים של מעות יפרע האחד שמעון והשנים חלקים ראובן וכל הוצאו' אשר יצטרך בחנות יהיה בזה האופן הנזכר ואם יצטרך איש עסק שישב בחנות יהיה על פי שניהם ביחד וכן בכלל השבועה נתחייב שמעון לפרוע חלקו ביום שיפרע ראובן וגם כן נתחייבו שניהם בכלל השבועה שלא ימכור ראובן חלקו אלא לשמעון וכן שמעון לא ימכור אלא לראובן ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו ושריר וקים ועתה טוען ראובן כי הנה עברו חמש שנים והחנות סוגר' ומסוגר' או קנה חלקי או אקנ' חלקך ושמעון משיב איני רוצה לא למכו' ולא לקנות יורנו מורנו הרב מורה צדק אם יוכל ראובן למכור חלקו או לכוף לשמעון שימכור או שיקנה ושלום יגדל יגדיל תורה ויאדיר לעד אמן:
תשובה יראה דודאי לא מצי ראובן לכוף את שמעון בגוד או איגוד דהרי הר"אש ז"ל בפסקיו כתב בשם הרב רבי' יוסף הלוי דגוד או איגוד לא שייך אלא ביורשים או במקבלי מתנה אבל אם לקחו בית שאין כדי לזה וכדי לזה אין אחד מהם יכול לומר גוד או איגוד שהרי לדעת ששניהם יהיו שותפים בו לקחוהו ולא למכרו איש לאחיו עד כאן הא קמן דלדעת הרב רבינו יוסף הלוי אע"ג דבזאת החנות לא יהיה בו דין חלוקה אפילו הכי לא מצי ראובן לכוף את שמעון בגוד או איגוד וזאת אינה צריכה לפנים ומה שצריך לעיין בזאת השאלה הוא במה שנשבעו אחד לחבירו שלא ימכור חלקו אלא לחבירו ויש להסתפק דכיון דהשותף מצי לסלוקי ללוקח ואפי אם קנאו המצר' כדמוכח בפ' המקבל וכמו שכתבו הפוסקים אם כן אמאי אצטריך לישבע זה לזה שלא ימכור חלקו אלא לחבירו אלא ודאי דכוונתם היה לומר שלא ימכרו שום אחד מהם חלקו אלא כשירצה חבירו לקנות אבל אם לא ירצה חבירו לקנות לא ימכור שום אדם והאי ודאי נמי לא מוכח טובא דאיכא פנים לומר דלאו כולי עלמא דינא גמירי ואמרינן כמי עביד איניש דזבין דיניה וכיון דכן הוא אף על גב דהוה אמרינן דדינא הוה גמיר מכל מקום רצה להטיל עליו שבועה כדי שלא יצטרך לעמוד עמו בדין והשתא דאתינן להכי אמינ' דהאי דינא תליא בההיא דתנינן התם בפ' ב' דנדרים סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים ובנדון דידן אם יאמר לא כוונתי אלא שאם תרצה לקנות לא אמכרנו לאחר מהימן איבר' דיש להסתפ' דיש פני' לומ' דה"מ דמהימן האד' לומ' בכך נתכוונתי בדברים שבין האדם לקונו אבל כשנוגע לחבירו לאו כל כמיניה לומר אדעת' דהכי נשבעתי וכמו שחלק הר"אה ז"ל בדבר דומה לזה דאמרינן בכתובות פרק האשה שנתארמלה מעשה באשה גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים וכתב הר"ן בשם הר"אה וזה לשונו דאס אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהימנא בשום אמתלאה אלא אם כן מודה בדבר דכיון שאודית שנתקדש' לו לאו כל כמינה לחוב לו להפקיע עצמה ממנו עד כאן לשונו ובתשובה אחת של תרומת הדשן עם שבאו דבריה סתומי המעיין בה יראה שהוא ז"ל מסתפק בדברי הר"אה ועם היות שלא מצינו מי שיחלוק בפירוש על סבר' הראה גם כן לא מצינו שחלק זה החלוק שחלק הר"אה לזולתו ונראה לכאורה דאי שאר הפוסקים הוה סבירא להו הכי לא הוו שתקי מיניה כי דרכם לפרש ולא לסתום ובפרט בערוה החמורה לאפרושי מאיסור' ואפילו שדברי הר' אה ז"ל יתד היא שלא תמוט מכל מקום רואה אני שהרב בעל הטורים מחמי' יותר בכדרים מבממון מון שהרי בממון לא אזלינ' בתר רוב' וכדאמרי' בפרק המניח את הכד דרובא קדו לכדא כדא ולחביתא חביתא מהר דתימא ניזיל בתר רובא קמשמע לן דאין הולכים בממון אחר הרוב ויוכל המוחזק לומר אני. מן המיעוט שקורין לפביתא כדא או לכדא חבית ואלו בנדרים כתב הרב בעל העורי שאם הרוב קורי בשר מליח סתם לבש זהשלמי" אינו נאמן לומר שהוא מן המיעוט שקורין בשר מלית סתם לבשר עבודה זרה ואף על פי שזאת הסברא אינה מוסכמת מכל הפוסקים מכל מקום נלמוד בנ"ד שאין להחמיר יותר בממון שבנדרים ושבועות וכי היכי דלענין השבועה הוא נאמן לומר שדעתו וכוונתו לכך הכי נמי לענין אותו זכות שיש לכל אחד ואחד על חבירו הוא נחמן לומ' לכך נתכוונתי ומי שירצ' לעיין בספ' הפסקי' שלי יראה הדברים האלה יותר ברורים וארוכים ובנדון דידן לא נשאר לנו שום ספק אלא אם יאמר שמעון איני זוכר לאי זה דבר כיוונתי כשנשבעתי אי תלינן להחמיר שהרי אמרו סתם נדרי' להחמיר או אם תלי' להקל דנראה לכאורה דבר תמוה שקבל על עצמו שלא למכור חלקו לשום אדם אם לא ירצה חבירו לקנותו ומסתברא לי דתלינן להחמי' כיון דכתבינן לעיל דלא הוו צריכין לישבע אם האחד היה רוב' לקנות דהא שותף מצי לסלוקי ללוקח ואפילו שהי' מצרן ואף על גב דכתבינן דאיכא פנים לומר דלאו כולי עלמא דינא גמירי ועוד דעביד איניש דזבין דיניה מכל מקום ספיקא הוי וסתם נדרים להחמיר והייתי רוצה להאריך בזה לולי שהשואל הוא נחוץ מאד וכתבתי מה שכתבתי מהדברים אשר היו רשומי' בזכרוני ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב: