שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה מט
מעשה שהיה כך היה ראובן מת ולא נשאר לו זרע והוחזק בהרבה אחין שהיה לו בארץ מרחקים ואחר שנתים בא אדם אחד ואמר שהיה אחיו של ראובן ובקשו ממנו שיחלוץ ונתפייס לחלוץ ולא נמצא במדינה מי שיכיר אותו אלא שתי נשים שהיו מאותו המקום שהיה מקום דירתם של ראובן הנפטר ואחיו ומשפחתו והעידו לפני בית דין שהיה זה האיש אחיו מראובן מאב יורנו רבינו ומורינו אם הן נאמנות לפי שיש קצת יודעי ספר ומעיינים מפקפקים בדבר זה.
תשובה איברא דלכאורה היה נראה דהאי מילתא דפשיטא היא דהן נאמנות מההיא דאמרינן בפרק החולץ ואשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה ולא מצינו בשום אחד מן הפוסקים מי שחלק שום חלוק בדין הזה אלא סתמא כתבו מגלויי מילתא בעלמא ואפילו קרוב ואפילו אשה זולת הרב רבי יצחק בר ששת שדקדק מדברי הרב אלפסי ז"ל שאין אשה וקרוב נאמנים לומר זה אחיו של פלו' כשמעידין בממון או באיסו' בשע' מעש' ומשנ' שלימ' שנינו בפ' יש נוחלין באומר זה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו אלא אם כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם ויכולים העדים או הדיינים לומר בלשונם ואשתמודעינהו וכו' כיון שכבר הוחזק על פי אלו קודם מעשה עד כאן ואיברא דנראים דבריו כמו שדקדק הרב האלפסי ומעולם היה קשה בעיני במאי דכתב הרב האלפסי מילתא בעלמא הוא דמגלי דהדין איהו גבר פלן והא איהי אתתא פלניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי איתחזק גביה בההיא סהדא מפומא דהאי קרוב או מפומא דהאי איתתא דהאי ניהו פלניא והא איהי פלניתא הילכך שרי ליה לסהדא למסמך אפומייהו ולמיסהד עילויה דההוא גברא או עילוה דההיא איתתא בין לענין איסור' ובין לענין ממונא ע"כ ואמאי אצטריך ליה להרי"אף לומר דמיירי דהעד או העדים הבאים לפנינו שמעו מפי קרובו או מפי אשה לימא דהקרוב או האשה הן שבאים לב"ד ומעידין דהאי איהו פלניא אחוה דמיתנא אלא ודאי דנראה כמו שכתב הרב רבי יצחק בר ששת דדיקא בכי האי גוונא הוא דמהני וכנרא' לכאור' מדברי הרב האלפסי דאפי' לגבי ממון מהני כי האי גונא דכן כתב הילכך שרי ליה לסהדא וכו' בין לענין איסורא ובין לענין ממונא ומדברי הרי"טבא בחדושיו נראה דפליג עליה דהר"יק בתרתי שכתב במסכת נידה וזה לשונו כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכו' פירש דאף על גב דהאי דבר שבערוה תלוי בו שאינו בפחות משנים כיון דמילתא דאיפשר לאיתגלוי הוא ואין מעידין על דבר שבערוה ממש אלא על גופן של שערות עשאוה כשא' איסורין שנאמנת בהן אשה עד כאן הא קמן דס"ל דדוקא לענין איסורא הוא דמהני מטעם דעד אחד נאמן באיסורים דילפינן מנדה דכתיב וספרה לה לעצמה וכמו שכתבו בפרק האשה רבה והני מילי היכא דלא איתחזק איסור' וכן נמי נראה מדבריו דפליג על הרי הרי"אף ואפילו בשעת מעשה יכולין להעיד האשה או הקרוב כיון דיהיב טעמא משום דעשוה כשאר איסורין ויראה לי דלכולהו פירושי נאמנת האשה או הקרוב מדאורייתא להרי"טבא ז"ל כיון דקאמר דילפינן לה מנדה ולהרב האלפסי נמי כיון דלא בשעת מעשה קאמרי ודוקא בעד א' להתיר את האשה הוא דאמרינן דמשום עגונא אקילו בה רבנן והאמינו לעד אחד ומה שכתב הר"שבא דעד אחד נחמן בעדות מן התורה משום דהויא מילתא דעבידא לאיגלויי ולא עבידי אינשי דמשקרי כבר הכה על קדקד סברתו הרב רבי יצחק בר ששת בתשוב' הנזכר ובודאי דדבריו הם תמוהין ולא מצינו מי שהעלה על דעתו מה שיהא עד א' נאמן בתורה היכא דהויא מילתא דעבידא לאיגלויי איברא דאי מצינן לאסוקי אדעתין למימר דעד אחד נאמן בעדות אשה מדאורייתא הוי טעמא דמשום חומר שהחמר' עליה בסופה היקלת עליה בתחלתה דאנן סהדי דדייקא ומנסבא וכבר כתבו התוספות פרק האשה רבה דאין לפרש הכי אלא היכא דהוי מדרבנן ולכאורה היה נראה לתמוה דהיאך איפשר לפרושי הכי והא בהדיא קאמר על ההיא דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה היקלת עלי' בתחלתה לא להחמיר ולא להקל ומשני משום עגונה אקילו בה רבנן א"כ משמע דהויא מדרבנן ואיפשר לשנויי הכי דמשום עגונה אקילו בה רבנן במה שהחמירו בסופה וכשהחמירו אנן סהדי דדייקא ומנסבא ואנן סהדי הוי מן התורה ורבינו יצחק לא רצה בזה הפירוש וקאמר דאפילו הכי הוי מדרבנן ונחזור לנדון דידן ואומר דראוי להחמיר כשבאין להעיד בשעת מעשה דודאי כך נראין דברי הרב אלפסי ותא חזי כמה גברא רבא קא מסהיד על הדין פירושא ועלה בלבי הואיל ואתא לידן לישא וליתן עם כבודך במאי דקאמר הרב אלפסי בנדון דידן ודוקא במקום דליכא חשדא ומייתי ראיה מפרק גט פשוט אלא שאני חולה וחלוש מאד וטרוד בכמה טרדות ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן לב: