שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה מב
ראובן משכן חזקות חצר אחד לשמעון וזהו נוסח השטר לפנינו עדים חתומי מטה בא ראובן ומשכן לשמעון חזקות החצר והבתים והחנויות שלו שהם במקום פלוני בתור' משכנתא גמורה בעד חמשה אלפים לבנים שפרע בעדו לפלוני והרי מעתה ועד שיפייס ויפרע לשמעון הנז' הסך הנז' בשלמות יאכל שמעון פירות הבתים והחנויות הנז' של המשכנתא הנז' בעד שני בתים שידור בהם ראובן בחנם אין כסף עד כאן לשון השטר ושאל השואל דכיון דבזאת החזקה זולת מה שהיו פורעים לתוגר אדון החצר וזולת השני בתים שהיה דר בהם ראובן בחנם אין כסף היה עודף השכירות מהבתים והחנויו' סך מה ואותו הסך היה זוכה בו שמעון מחמת החמשה אלפים שהלוה לראובן וזה הריוח היה בטוח שהיה עולה לעולם השכירות שהיה שמעון מקבל מהבתים והחנויות יותר ויותר ממה שהיה פורע לתוגר אדון החצר וכיון דכן נסתפק השואל אי משכנתא כי האי הויא רבית קצוצה או אבק רבית או דילמא שהיה מותר לכתחילה עוד נפל מחלוקת בין ראובן ושמעון ששמעון רוצה לכוף ללוה שיפדה המשכון ויפרע לו מעותיו וראובן טוען דאף על גב דהוו ליה זוזי כסף או שוה כסף לפדות המשכנתא שאינו מחוייב מן הדין שהרשות הוא בידו לפדות המשכנתא כל זמן שירצה או להניחה בידו לעולם וכל שכן שאין בידו לא כסף ולא שוה כסף אלא המשכנתא ההיא ושמעון תובע מהבית דין שתמכר אותה המשכנתא ויפרעו לו ואם יחסר שיפרע לו ראובן לכשתשיג ידו ושאל השואל אם הדין עם ראובן או עם שמעון:
תשובה איברא דבהך דינא דמשכנתא רבו כמו רבו הדעות והמחלוקות גם בהבנת דבריהם ז"ל צריך עיון ופי' לפירושם ולא רציתי לקצר במקום שראוי להאריך כדי להסביר לשואל הדברי' על בוריין ואף כי אני חולה וחלוש בחסד השם בטחתי יגמור בעדי והנה באתי לכתוב ולפרוש הסברות והמחלוקות אחת לאחת למצוא חשבון הסברא הראשונה היא סברת רש"י דדייקא פשטא דשמעתא כוותה מדאמרן התם בפרק איזהו נשך האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקי' ליה אכל טפי לא מפקינ' מיניה ומשמע דדוקא באתרא דמסלקי הוא דהוי אבק ריבית אבל באתרא דלא מסלקי הוא מותר אפילו לכתחיל' ואף על גב דליהוי משכנתא בלא נכייתא ובן נמי בנכייתא אף על גב דהויא באתרא דמסלקי הוא מותר לכתחילה ומאי דקאמר רבינא בריש פרקין דמשכנת' בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה קא מיירי באתרא דמסלקי משום דהוו תרתי לרעותא חדא דמסלקי וחדא דהויא בלא נכייתא אבל היכא דאיכא חדא לרעותא וחדא לטבותא מותר לכתחילה ויש לתמוה במה שכתב בעל המישרים וז"ל ונר' חילוק כמו כן בין פ' רש"י לפי' התוספות כי לרש"י באתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי רבית קצוצה ולפירוש התוספות אבק רבית עד כאן לשונו ואיך אפשר למימר הכי והלא מאי דקאמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא דמשכנתא באתרא דמסלקי דהויא אבק רבית על כרחין אצטריך למימר דקא מיירי בלא נכייתא דאילו בנכייתא לא הוי אבק רבית אסברת רש"י אלא מותר לכתחילה וכמו שכתב בעל המישרים בעצמו וכן כתב הר"אש ז"ל בפסקיו בפירוש וזה לשונו כללא דמילתא לפירוש התוספות לפירוש רש"י משכנתא באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי דהוי מכר עד אותו הזמן ובאתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים ובנכייתא שרי כרבינא עד כאן לשונו והרב בעל המישרים הוא סבור כדברי רש"י דהיכא דאיכא חדא לרעותא וחדא לטבותא הוא מות' לכתחילה והיכא דאיכא תרתי לרעותא הוא רבית קצוצה וכבר חשבתי שהיה טעות כפל בספרים אלא שמצאתיו בספרים מדוייקים מכתיבת ידו ואפשר לומר בדוחק דבבתים קא מיירי ואתא לאשמועינן דכי היכי דאיכא חילוק בין רש"י והתוספות היכא דאיכא חדא לטבותא וחדא לרעותא בשדות מותר לכתחילה ובבתים הויא אבק רבית הכי נמי היכא דאיכא תרתי לרעותא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא אף על גב דבשדות לא הוי אלא אבק רבית בבתים הויא רבית קצוצה וכן נמי יש לדקדק ולעיין בדברי הר"אש ז"ל במאי דכתב כללא דשמעתא לפרש"י ולפירוש התוספות משכנתא באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי דהוו כמכר עד אותו הזמן וכן משכנתא דסורא אף על גב דמצי מסלק ליה ומנכה מחובו כפי שנים שאכל מכל מקום כיון שכתב סכום השנים מיחזי כמכר עד כאן לשונו ואתמיהא דמאי איצטריך ליה להר"אש למימר דמשכנתא דסורא היא מותרת אף על גב דמצי לסלוקי ליה למלוה משום דכיון שכתב סכום השנים מיחזי כמכר כיון דרש"י ז"ל ס"ל דכל בנכייתא שרי אפילו דמצי לסלוקי והתוספות ז"ל דיהבי האי טעמא דכת' הר"אש למשכנתא דסורא היינו משום דקאמר בגמרא וצורבא מרבנן אפילו במשכנתא לא ניכול אלא במאי ניכול במשכנתא דסורא וכו' והוקשה להם לתוספות דמה לי משכנת' דעלמא ומה לי משכנתא דסורא כיון דבמצי לסלוקי מיירי דאי לא מצי לסלוקי בלא נכייתא נמי שרי ותרצו שמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלוא' אלא כלוקח פירות כל השנים הללו באותן הדמים אבל הר"אש דכתב דלסברת רש"י בלי משכנתא בנכייתא שרי ואפילו דמצי לסלוקי אמאי איצטריך למימר דלפירושו משכנתא דסורא היא מותרת ואף על גב דמצי לסלוקי והלא מילת' דפשיט' היא כדאמרן הסבר' השנית היא סברת הרמ"בם פרק ששי ממלוה ולוה וזה לשונו הורו רבותי שהמלוה את חברו ומשכן לו שדהו ועל מנת שיאכל פירותיו כל ימי המשכונה אף על פי שאינו מנכה לו כלום הרי שו אבק רבית ואינה יוצאה בדייני' שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן את הבית שהרי אין בשדה פירו' מצויין בשעת ההלוא' ואפשר שירויח ויהיו שם פירות ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתו ולפיכך הוא אבק רבית וכן אין המשכנתא דומה למי שמכר באסמכתא שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפירותיו ובזה יראה מן התלמוד שהמשכנתא אבק רבית ואין לך להעמידה אלא במשכן שדהו כמו שהורו רבותי וכן הורו מקצ' הגאונים דכל משכנת' שאין בה ניכוי כלל הרי הוא דבית קצוצ' ולא ירדו לעומק הדבר להפריש בין שדה לחצר ולפיכך נתקשו להם דברי התלמוד וכו' עד כאן לשונו יראה מדבריו דמשום דקשיא ליה דרבינא ארבינא דקאמר בגמרא חשיב ואפיק פרי בזביני דאסמכתא ולעיל קאמר כל משכנת' בלא בכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ומשום הכי הוצרך לחלק בין בית בשדה ובשדה הוא דקאמר בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה דהוי אבק רבית ומאי דאמר דרבינא חשיב ואפיק פרי דמשמע דהוי רבית קצוצא מיירי בבתים ומשום הכי קאמר שהגאוני' לא ירדו לעומק הדבר להפריש בין שדה לחצר ונתקשו להם דברי התלמוד דקשי' דרבינא ארבינא ויש לדקדק ולעיין בדברי הרמ"בם דכיון דכתב דאין המשכנתא דומה למי שמכר באסמכת' שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו והממשכן גמר והקנהו אם כן אין אנו צריכין לחלק בין בית לשדה דמאי דקאמר רבינא דהויא אבק רבית מיירי במשכנתא ומאי דקאמר חשיב ואפיק פרי בזביני דאסמכתא דהויא רבית קצוצה ולא קשיא שרבינא ארבינא ואין אנו צריכין לחלק בין בית לשדה משום דקשיא דרבינא ארבינא ומאי דקאמר הרמ"בם ולפיכך נתקשו להם דברי התלמוד הא לא קשיא להו ולא מידי וכדאמרן ונראה מדברי הרמ"בם דאין לחלק בין מסלקי ללא מסלקי דכולא מילתא תליא בנכייתא ובלא נכייתא ובנכייתא מותר בין מסלקי ובין לא מסלקי ובלא נכיית' אסור בכל גוונא ומשום הכי כתב נמצא' למד ששלש משכונות הן משכונא שהיא רבית קצוצה ומשכונא שהי' אבק רבי' למשכונא שהיא מותר' כיצד משכן לו מקום שפירותיה מצויין תדיר כגון חצר או מרחץ או חנות ואכל פירותיהן הרי זו רבית קצוצה משכן לו שדה וכיוצא בה ובאו שם פירות ואכלן הרי זו אבק רבית וכן אם משכן חצר וכיוצא בה בניכוי הרי זה אבק רבית משכן שדהו בניכוי הרי זה מותר עכ"ל ולא חלק כלל בין מסלקי ללא מסלקי ולא חש להנהו מימרי דאתמרו משמיה דרבא דמחלקי בין מסלקי ללא מסלקי אלא סבירא ליה דהלכתא כרבינא בהנהו תלת מימרי דקאמר והאי דקאמר רבינא אפיק וחשיב פירי היינו בזביני דאסמכתא אי נמי במשכנתא בבית ובחצר והאי דקאמר רבינא דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה מיירי במשכנתא דשדה והלכה ברבינא נמי במאי דאיפליגו רב כהנא ורב פפי ורב אשי דלא אכלי בנכייתא ורבינא אכיל בנכייתא אי נמי אפשר לומר דסבירא ליה להרמ"בם דלא פליגי הנהו מימרי דאתמרו משמיה דרבא אדרבינא דמאי דקאמר האי משכנתא באחרא דמסלקי דהויא אבק רבית מיירי בלא נכיית' ומאי דנקט מסלקי רבותא נקט דאפילו דמסלקי אבל טפי לא מפקינן מיניה משום דכולא מילתא תליא בנכייתא ולא נכייתא ומסלקי לא אלים לאפושי איסורא ומאי דקאמר האי משכחנא באחר' דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא אפשר דגריס הרמ"בם ז"ל כאית דגרסי באתרא דלא מסלקי ואתא לאשמועי' דאף על גב דהוי אחרא דלא מסלקי אפילו הכי לא נוכל אלא בנכייתא משום דכול' מילת' תלייא בנכייתא ובלא נכייתא ואני סבור שעל כל פני' בספרי בעלי החדושין ז"ל ימצא כוונת הרמ"בם ז"ל וטעם לדבריו והפירוש שהוא ז"ל מפרש בההיא שמעתתא אבל אין בידי כי אם ספרי הדפוס ובעל התרומות ומה שכתבתי דכוונת הרמ"בם ז"ל הוא מעיון דעתי' קצר' ונמצא לפי מה שכתבתי דרמ"בם הוא מתמי' מרש"י והתוספו' דאילו הם ז"ל בחדא מינייהו לטבותא או דלא מסלקי או בנכיית' בשדה מותר לכתחילה ולדעת הרמב"ם אפילו בשדה דלא מסלקי בלא נכייתא הויא אבק רבית הסברא השלישי' היא סברת הרא"בד דכתבה בעל התרומות וזה לשונו אך מצינו להרא"בד ז"ל שאחז דרך לישב המנהג הנהוג בינינו שכתוב בפרק איזהו נשך בפירושיו והרי במשכנתא בלא נכייתא וכו' קשיא לן והא רבינא חשיב ואפיק פרי וקשיא מדידיה אדידיה והא מילתא הכרעות בה טובא ושקילנא וטרינא זימנ' אריכא ולא אשכחית בה ארח' דמתקנ' מהאי דכתיבנ' השתא דרבינא מקל במשכנת' כדאיתא לקמן דהוא אכיל בנכייתא ורב אשי לא הוה אכיל בנכייתא מיהו כי אכיל בנכייתא דוקא באתרא דלא מסלקי אלא בזמן ידוע או אפי' בסתם משכנתא שתא באתרא דלא נהיגי לסלוקי כל אימת דבעא אבל באחרא דנהיגי דכל אימת דבעא מסלקי ואפילו בגו שתא לא אכיל בנכייתא עוד פשט מנהג בכל המקומות שאין יכולין לפדות משכנתה כי הם מתחלת השנה לתחילת השנה שאם יכניסם יום אחד תוך שנה לא יוכל לפדותה עד סוף השנה וזהו ודאי באתרא דלא מסלקי והוא כמוכר בכל שנה ושנה משנכנס בה יום א' ואתרא דמסלקי בלא נכיית' הויא רבית קצוצה יוצאה בדייני' ובנכיית' אבק רבית ואסור ואחרא דלא מסלקי אכיל לכתחילה ובלא נכייתא הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדייני' זהו הדרך אשר בחרתי בו מכל אשר היו לפנינו ע"כ הסברא הד' היא סברת הרב אלפסי ז"ל והיא קרובה לסברת הרא"בד ולא פליגי אלא בחדא מילתא כתב הרב ז"ל דקיימא לן כרבינא בזביני וכ"ש במשכנתא דהלואה היא ודווקא במשכנתא בלא נכייתא אבל משכנתא בנכייתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה הוה אכיל בנכייתא אבל רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא הוו אכלי בנכייתא וליתא לדרבינא בהא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ותו כתב במאי דאתמר אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתי ליה זוזי אכל מלוה שיעור זוזי מסלקינן ליה בלא זוזי וכו' האי משכנתא משכנתא בנכייתא כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דהא משכנת' בלא נכייתא קיימא לן כרבינא דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים דהויא לה כהלויני על מנת שתאכל שדה זו בחנם דהיינו רבית קצוצה עד באן ולפי פשוטן של דברים משמע דלא מחלק בין מסלקי ללא מסלקי אלא בין נכייתא ללא נכייתא דבנכייתא הויא אבק רבית ואפי' דלא מסלקי ובלא נכייתא הויא רבית קצוצה ואפילו דלא מסלקי אלא שלפי פשוטן של דברים אלו היה קשיא דרבינא אדרבינא דהרי רבינא חשיב ואפיק פרי ואילו לעיל קאמר משכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ואין שום דרך לתרץ זאת הקושיא אלא בחד מן תלת גווני חדא דנימא דקילא משכנתא בלא נכייתא מזביני דאסמכתא ואי גמי דים לחלק מבתים לשדו' ובבתים הויא רבית קצוצה ובשדות הויא אבק רבית ואי נמי דנימא דיש לחלק בין מסלקי ללא מסלקי ובדלא מסלקי הוא דקאמר רבינ' משכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה דמשום דאיכ' חדא לטבותא לא מסלקי אף על גב דאיכא חדא לרעותא דהויא בלא נכייתא לא הויא אלא אבק רבית ומאי דקאמר דרבינא חשיב ואפיק פרי בזביני וכל שכן במשכנתא הויא משכנתא דאיכא תרתי לרעותא חדא בלא נכייתא ואתרא דמסלקי דכיון דהרב אלפסי לא חלק בין בתים לשדו' וגם בין זביני אדסמכתא למשכנתא אדרבה דכתב וקיימא לן כרבינא וכל שכן משכנת' אצטריך על כרחין למימר דמחלק בין מסלקי ללא מסלקי וכדמסלקי בלא נכייתא הוא דהויא רבית קצוצה אבל כל היכא דליכא תרתי לרעותא אי נמי היכא דאיכא תרתי לטבותא הויא אבק רבית וכן כתב הר"אש ז"ל וזה לשונו ולרב אלפסי באתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים ובנכייתא הויא אבק רבית ובאתרא דלא מסלקי בלא נכייתא הוי אבק רבית לכולי עלמא ובנכייתא פליגי אמוראי והלכתא כמאן דאסר ולא שרי אלא במשכנתא דסורא במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף וכולה סוגיא מוכחת דלא כרי"אף עכ"ל הא קמן דלא פליגי הרי"אף והרא"בד אלא בחד' מילת' היכ' דאיכ' תרתי לטבות' דלא מסלקי ובנכיית' דלסברת הרי"אף הלכתא כמאן דאסר ולהר"אבד מותר לכתחילה אבל היכא דאיכא תרתי לרעותא מסלקי ולא נכייתא הויא רבית קצוצה לתרוויהו וכן נמי היכא דאיכא חדא לטבותא וחדא לרעותא הויא אבק רבית לתרוויהו ז"ל ואחר שכתבתי כל הסברו' והמחלוקות דאיפליגו רבוותא בדינא דמשכנתא צרי' אני להסביר לשואל פירוש דאתר' דמסלקי ומאי דקאמרי סתם משכנת' שתא לפי מה שנר' מדברי כל המפרשים והפוסקים ז"ל דאפילו שקבעו זמן למשכנתא הוה מסלק הלוה למלוה כל אימת דהוה בעי אבל בסתם מקומות דליכא מנהגא מסתברא דהזמן קבוע ביניהם לא מצי לסלוקי ומאי דקאמר סתם משכנתא שתא פר"שי ז"ל אפילו באתרא דמסלקי וכתבו הפוסקים ז"ל דאפילו באתרא דלא מסלקו אם התנו בפירו' דמצי לסלוקי מסלקי וכן נמי איפכא אי הוי אחרא דמסלקי והתנו בפירו' דלא מצי לסלוקי לא מסלקי והר"טבא ז"ל פירש סתם משכנתא שתא פירוש באתרא דלא מסלקי אם משכן לו קרקע סתם אינו יכול לסלקו תוך שנה אבל באתר' דמסלקי לעול' מסלקו כמנהגם ואפילו קבע לו זמן ודלא כפר"שי שפירש אפילו באחרא דמסלקי ודין אחר' דמסלקי אינו אלא בעיר ישנה שהתנו כן טובי העיר במעמד אנשי העיר עד כאן לשונו ונמצינו למדין ממה שכתב דנדון דידן ודאי דהוי כאתרא דמסלקי דהרי לא קבעו זמן במשכנתא וסתם המשכנתא אינו אלא שתא ואפי' בסתם המקומות דנין להו כאתרא דלא מסלקי היינו היכא דקבעו זמן ביניהם אבל היכא דלא קבעו זמן אלא בסתם מילתא דפשיטא היא דלא הוי אלא שתא וכדכתיבנן ועוד אני אומר דנדון דידן הוי כמפרש דמצי לסלוקי ליה למלוה כל אימת דבעי לוה שכן כתוב בשטר מעת' ועד שיפייס ויפרע לשמעון הסך הנז' יאכל שמעון הפירות של הבתים והחנויות וכו וכיון דכן הוא בנדון דידן הוי כאתרא דמסלקי אף על גב דהוי בנכייתא שהיה מניח שמעון לראובן לדור בשני בתים בחנם מבלי שיפרע שום שכירות לתוגר אדון הבתים והחנויות מכל מקום לדעת הרי"אף והרא"בד דהויא אבק רבית דהרי ס"ל דבחד' לרעותא הויא אבק רבית ולדעת הרמ"בם נמי הויא אבק רבית כיון דהמשכנתא הויא בבתים ומשכנת' בבתי' אפילו בנכייתא ס"ל להרמ"בם ז"ל דהויא אבק רבית ואפילו לדעת רש"י ז"ל דס"ל דבחדא לטבותא הוי מותר לכתחילה הני מילי בשדות אבל בבתים הוי אבק רבית וכמו שפירש גבי לא ישכור ממנו בפחות איברא דלדעת התוספו' ורבינו תם הוי מותר לכתחילה ואפשר עוד למידק ולמימר דאפילו לדעת התוספות הויא אבק רבית משום דרש"י ז"ל פירש הכא נמי לא קץ לא קצץ בפירוש שיאכל הפירות בשכר מעותיו אלא שמשכן לו סתם אבל בנדון דידן שפירש כל זמן שלא יפייס ויפרע לשמעון החמשה אלפים יאכל שמעון פירות החנויות והבתים הוי ליה כקץ ואפשר לדחות דהתם מיירי לדעת רש"י במשכנתא בלא נכיית' ומשום הכי אי הוה ליה קץ הוי רבית קצוצה אבל הכא בנדון דידן דהויא משכנתא בנכייתא שכן כתוב בשטר יאכל פירות החנויות והבתים בעד שני בתים שידור בהם ראובן בחנם אין כסף אפשר דאף על גב דקאמר עד שיפייס ויפרע לשמעון החמשה אלפים יאכל פירות הבתים והחנויות אפילו הכי כיון דהדר ופירש ואמר בעד שני בתים שידור בהם ראובן בחנם הוי מותר לכתחילה לדעת רש"י ז"ל וזולתו ז"ל לדעת כולהו רבוותא הוי אבק רבית ועוד אני אומר דלכאורה יש פנים לומר דבנדון דידן הויא רבית קצוצה משום דתנן במתניתין המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית ונדון דידן יראה דדמי לשוכר ממנו בפחות ולא למשכנתא בנכייתא משום דאינו מנכה לו כלל מהמעות שהלוה לו אלא שמניח לו לדור בשני בתים בחנם אין כסף כמו שכתוב בשטרו ובשוכר ממנו בפחות כתב הרב בעל התרומות דהויא רבית קצוצה וז"ל המלוה את חבירו ואומר לו בשע' ההלואה על מנת שתדור בחצרך חנם עד שתחזי' לי מעותי או ששכר ממנו בפתוח בלא משכנתא וקצב לו הדבר שיפחות מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו כל זה הוא רבית קצוצה מן התורה ויוצאה בדיינים עכ"ל והריט"בא כתב וז"ל ולא ישכור ממנו בפחות קשיא להו לרבנן מ"ש ממשכנתא בנכייתא דשריא ותרץ רש"י ז"ל שלא התירו אלא בשדה וכרם שצריכין הוצאות ולפעמים שאין בו שבח אבל בבית אסור דהא לא שכיח שיפול או ישרף ור"ת כתב דבית או שדה כי הדדי נינהו ויש מתרצים דכל שהחצר ממושכנת למלוה עצמו בנכייתא הוי כאילו מכרה לו לפירו' אבל כשאינה ממושכנת לא דמי למוכ' והוי כרבית קצוצה והנכון דשאני משכנתא בנכי תא שמנכה מן החוב עצמו ואפשר דכליא כל החוב בההוא נכייתא והוי כעין משכנתא דסורא מה שאין כן בזו שהחוב קיים והו' שוכר ממנו בפחות דהוה ליה רבית קצוצה וכן פי' רבי' הרמ"בן עכ"ל מכל הני משמע דנדון דידן דמי לשוכר ממנו בפחות דהויא רבית קצוצה וכד דייקי' שפיר אשכחי' דלא הויא רבית קצוצה לשום אחד מרבוותא דהרי למי שחלק בין ממושכנת לשאינה ממושכנת בנדון דידן כתוב בפי' שמשכן לו בתורת משכנתא גמורה ולדעת רש"י ז"ל דכתב בהך דלא ישכור ממנו בפחות בבתים וז"ל יש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור אפי' בנכייתא דתנן ולא ישכור ממנו בפחות ולא דמי למשכונ' של כרם דהתם זמנין דלא שקיל פירי מידי ואפי' הכי מנכה ליה והוה ליה קונה את הפירות בנכייתא זו על הספק אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות עכ"ל על כרחין אית לן למימר דס"ל דלא ישכור ממנו בפחות ולא הוי' רבית קצוצ' דהרי לפי דעתו ודאי דלא גרע ממשכנת בלא נכיית' ובמשכנת' בלא נכייתא ס"ל דלא הוי אבק רבית ואף על גב דלכאורה נראה דלפי האי טעמא דכתב הרמ"בם דלא דמי למשכנתא משום דבמשכנתא אפשר דכליא כל החוב בההוא נכייתא מה שאין כן בשוכר בפחות שהחוב הוא קיים דהוה ליה רבית גמורה ולפי האי טעמא נדון דידן דמיא לשוכר ממנו בפחות וכת' דהוה ליה רבית גמורה ומשמע רבית קצוצה אפ"ה יש לחלק ולדקדק במה שכתב בעל התרומות וז"ל או ששכר ממנו בפחות וקצב לו הדבר שיפחות מן השכר עד שיחזיר לו מעותיו וכו' דמשמע דטעמא דהויא רצית קצוצה היינו טעמא דקצב לו הדבר שיפחות לו מן השכר אבל היכא דלא קצב לו הדבר שיפחות לו מן השכר לא הויא רבית קצוצה והרמ"בם נמי שכתב בשוכר ממנו בפחות דהוי רבית מן התורה דקדק בלשונו דדוקא דהיכא דקצב לו הדבר שיפחות ממנו שכתב וז"ל וכן המלוה את חבירו והתנ' עמו שידור בחצרו חנם עד שיחזי' לו הלואתו ששכר ממנו בפחות ונקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו או שמשכן לו מקום שפירותיו מצויין בעת ההלואה כגון שמשכן לו חצרו על מנת שידור בחנם הרי זו רבית של תורה עכ"ל אם כן זכינו לדין דלא הויא רבית קצוצה לשום אחד מרבוותא אבל אבק רבית הוי נדון דידן אליבא דכולהו רבוותא איברא דלדעת ר"ת והתוספות יש מקום לומר דסבירא ליה בנדון דידן דהויא מותר לכתחילה ויש מקום לומר דאפילו לרבינו תם והתוספות בנדון דידן סבירא להו דהויא אבק רבית אי נימא דנדון דידן דמיא לההיא דלא ישכור ממנו בפחות הכלל העולה מכל מה שכתבנו דבנדון דידן הויא אבק רבית ואפי' הכי לא מנכינן ליה כלל לראובן מן החוב שהוא חייב לשמעון וכדאמרינן בפרק איזהו נשך אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה הכל טפי לא מפקי' מיניה רב אשי אמר השתא דאמרת אכל טפי לא מפקי' מיני' אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקי' ליה בלא זוזי מאי טעמא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא הוי אבק רבית ואבק רבית אינה יוצאה בדיינים ואף על גב דאיכא מרבוותא דדייקי לישנא דקאמר סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא וכתבו דמנכינן ליה קצת כבר כתב בעל המישרים דהסכמת האחרונים דלא כוותייהו וזהו לשונם ומה שאמרנו כשהפירות אבק רבי' דאם אכל שיעור זוזי דלא מסלקינן ליה בלא זוזי כלומר לגמרי אבל מנכינן ליה קצת כמו שיראה לבית דין כך כתבו קצת המפרשים וכן נראה דעת הרמ"בם ז"ל וגדולי' האחרוני' הסכימו דלא מנכינן ליה כלל וכן נרא' עיקר דכל דמנכה ליה אפוקי מיניה הוא עד כאן לשונו ועל מה ששאל השואל אם יכול המלוה לכוף את הלוה שיפדה המשכונא כיון דכתבינן דבנדון דידן מצי הלו' לסלוקי ליה למלו' כל אימת שירצה הכי נמי המלוה מצי לסלוקי ליה ללוה כל אימת שירצה וגדולה מזאת כתב בעל המישרים וזה לשונו ובאתרא דמסלקינן כל אימת דמייתי זוזי כמו שהלוה יכול לסלקו למלוה כך המלוה יכול לכוף הלוה שיפדנה עד כאן לשונו ואי באתרא דמסלקי תוך הזמן דאיכא למימר למאי נכתב הזמן אי מצי לסלוקי נמי המלו' ללוה ואפילו הכי אמרינן דמצי לסלוקי כל שכן בנדון דידן דלא נכתב זמן קבוע למשכונא דמילתא דפשיטא היא דכשם שהלוה יכול לסלוקי ליה למלוה כך המלוה יכול לסלוקי ליה ללוה והר"אש ז"ל כתב בפסקיו וזה לשונו ושביעית משמטתו מכאן יש ללמוד דמשכונא באתרא דמסלקי יכול המלוה לכוף הלוה לפדותו בכל עת במו שהלוה יכול לסלק את המלוה כך המלוה יכיל לומר. ללוה פדה משכונך דאם לא כן אמאי שביעית משמטת והא לא קרינא ביה לא יגוש ודמי למלוה לחבירו לעשרה שנים ואין שביעית משמטתו עכ"ל וגם בנו בעל הטורים ז"ל כתב סברא זו בלי שום חולק ואף על גב שיש מי שחולק וסבירא ליה דלא מצי המלוה לסלוקי ללוה בגו זמנא באתר' דמסלקי התם הוי טעמא דלהכי כתבי זמן במשכנתא אבל בנדון דידן דאין קביעות זמן במשכנתא אלא שיכול הלוה לסלק המלוה בכל עת הוא הדין נמי דהמלוה מצי לסלוקי ללוה הכלל העול' מכל מה שכתבתי דהך משכנתא דבנדון דידן הוי אבק רבית אליבא דרובא דרבוותא כיון דהוי באתרא דמסלקי אף על גב דהוי בנכייתא אבל מה שאכל לא מנכינן ליה כלל ואפשר לומר דאפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב המלוה להחזי' האבק רבית ללוה ואף על גב דזאת הסברא אינה מוסכמ' מכל מקום בנדון דידן כיון דהויא פלוגתא דרבוותא דלסברת קצת מהפוסקים יש מקו' לומ' דהויא מותרת לכתחיל' אפשר לומר דאפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב ולפי ששמעתי דיש קצת מקומות שנוהגים במשכנתא בנכייתא אפילו בבתים וסומכים על דברי המקילים ולא ידעתי אם בזאת המדינה יש מנהג קבוע להקל אני מודיע לשואל שמ' שכתבתי לא כתבתי אלא במקו' שלא יש מנהג קבוע שראוי ודאי ללכת אחר סברת המחמירים דרבו כמו רבו אבל במקום שיש מנהג קבוע להקל איני מערער כנגד שאיני כדאי לכך ובפרט בעיר גדולה של חכמים וגאוני עולם ואפילו מי שהיה כדאי אין ראוי לערער במנהג כזה אחרי אשר ראינו כי כתב הרב המגיד כי נהגו באותו מלכות להקל במשכנתא בנכייתא אפילו בבתים וגם מדברי הרב בעל התרומות נראה שכך היו נוהגים במקצת מקומות בזמנו וכיון דהויא ספקא דרבנן אין לערער איברא דנדון דידן חמיר טפי דהויא בבתים ומסלקי ויש מקום לומר דדמיא לשוכר חצר בפחות ואפילו הכי מאי דאכל אכל ויכול לכוף את הלוה שיפדה המשכונא ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: