שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה מ
ראובן היה לו אהבה עם השרי' ויועצי המלכות ולפעמים היו תופשין מחמת המלכות לקצת יהודים עשירים והיו כותבין לשראפיש או לשאר אומניות כמנהג המלכות הלז וזה היהודי שיש לו אהבה עם השרים יש לאל ידו להציל איזה יהודי מאותה הצרה אבל ירא לנפשו שאם יציל לשמעון יקחו ללוי תחתיו ומאן לימא ליה דדמא דשמעון סומק טפי דילמא דמא דלוי סומק טפי ועל זה שאל אם הרשות בידו להציל לשמעון מצרתו:
תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא ביבמות פ' הערל אמרי' התם מאי שנא הני אמר רב הונא העבירוה לפני הארון כל שהארון קולטו למית' כל שאין הארון קולטו לחיים מתיב רב חנה בר בזנא ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו וכי משוא פני' יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו החרון מהך שמעינן בנדון דידן שאם כבר כתבו ליהודי אחר לשאראף ותפשו אותו והדבר ידוע שאם ימלט זה שיקחו אחר תחתיו אין להשתדל להצילו אבל הם יצאה גזרה לקחת קצת יהודים לאומנות המלך לשראף וכיוצא בו הרשות נתונה להשתדל להציל לכל מי שירצה והאי דכתבי' דאם כבר נכתב למלכו' דאסור להשתדל להצילו כיון דמנהג הוא לקחת אחר תחתיו היינו דוקא היכא דהוי ודאי דלית ספיקא אבל היכא דאיכא ספיקא די עידנא ישתנה ויעבור זעם ולא יקחו אחר תחתיו אין ספק מוציא מידי ודאי ובנדון דידן הא חזינן דרבים נצולו ולא לקחו אחרים במקומם ומשום הכי מילתא דפשיטא הוא דכל המציל אינו מפסיד אדרבה מצוה רבה קא עביד דאף על גב דעל עסקי ממון הם נתפסים הא אמרינן בפרק הגוזל בתרא כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו וכתב הר"אש דמעסקי ממון בא לידי סכנת נפשות יעויין שם בפסקיו ואם לחשך אדם לומר דכיון דאמרינן בכמה דוכתי דשב ואל תעשה שאני היינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב דמשום גזרה דשמא יעבירום ארבע אמות ברשות הרבים מבטלי' לי' למצות עשה הא קמן דמשום ספיקא מבטלינן לה למצות עשה בשב ואל תעשה והכא נמי דכיון דיש לחוש דבהאי מצוה דקא עביד להציל לראובן שמא יגרום נזק וסכנה לאחרים שאם זה האיש ראובן מצר' נחלץ יבאו אחרי' תחתיו יש לחלק לך ולומר דהתם מבטלינן מצות עשה דשופ' ודלולב משו' גזר' שלא יבוא לידי חלול שבת החמו' אבל בנדון דידן דשקולי הם ומאן לימא דדמא דאחריני סומק מדמא דהאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרן וכפי מה שהוא רשום בזכרוני לא אשכחינן בשום דוכתא דמשום גזר' דשמא מבטלינן למצות עשה בשב ואל תעשה אלא כדאמרן דהשתא חמיר טפי ולולי כי השואל נחוץ ואני שוכב על ערש דוי הייתי מעיין באות' שמעתא דפרק האשה רבה דאמרינן התם בעינ' דאותיבך ער"ל הז"אה ואזמיל וסדין בציצית וכבשי עצר' ושופר ולולב השתא דשניות לן שב ואל תעשה לא מעקר הוא כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו ואפילו דהוה משתכח בההיא שמעתא דפרק האשה רבה או בשיש דוכתא בתלמוד' דשמא לא חמיר טפי מכל מקום יש לחלק בין שמא לשמא דהיכא דהשמא מצוי להיות הוא דגזרי' אבל בנ"ד לא הוי השמע מצוי להיו' דרווח והצלה עומד להם ומן השמים מרחמי' וגזרה עבידא דבטל' ונפס' הענין ואם לא היה ניצול אותו היהודי הנה מה שעשה עשוי ונשא' אותו היהודי באותה הסכנה כי לפעמים מכים אותם כשאינם מוציאים מעות לאותו האומנות שהם עסוקים בו ויכול לבוא לידי סכנת נפשות וכדכתבינן לעיל ההיא דפרק הגוזל בתרא כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמים עליו אף ישראל כיון שנפלו ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: