אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה לט

שאלה לח

ילמדנו רבינו הדרך ישכון אור להורות לראובן שהי' זקן שהגיע לגבורו' והיה מתירא שמא יארע לו המות פתאום והיה לו ממון רב והרבה בנים וקרא לטובי הקהל וחלק נכסיו לבניו במתנת בריא ובקנין ואמר שזולת המתנות שנתן וחלק לבניו שעוד נשאר בידו קצת ממון וחלק ממנו הקדיש לעניים וחלק ממנו היה רוצה לשמור לעצמו להתפרנס עד יום מותו והשאר היה רוצה לחלק לקרוביו וקרא לבניו ואמר להם תנו לפלוני קרובי כך וכך ולפלוני קרובי כך וכך ואחר שנתים נפטר לבית עולמו ובאו הקרובים ושאלו מאת היורשים המתנות שחלק להם אביהם והיורשים טוענים שאביהם היה בריא בשעה שחלק ונתן להם המתנות ולא נעל קנין על זה:

תשובה עקרא דמלתא איתא בגטין בשלהי פרקא קמא תנן התם תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה ואתמר בגמרא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא שצבורי' ומונחין בקרן זוית במאי עסקינן אלימא בבריא כי צבורין מאי הוי הא לא משך וכו' והוקשה לכולהו רבוותא אמאי לא אוקמוה למתניתין אפילו בדלא צבורין וכמאן דאמר מצוה לקים דברי המת ותירץ רבינו תם דלא אפשר להעמידה בטעמא דמצוה לקים דברי המח דלא אמרינן מצוה לקים ד"ה אלא בדבר שהוא מוציא מידו ומיד היורשים ונותנו ביד שליש או ביד שליח כענין המשלי' מעות לבתו או האומר תנו שקל לבני בשבת והול מנה לפלוני דאמרינן בה מצוה לקים דברי המת אבל במה שאינו מוציא מידו ונתנו ביד אחרים לא אמרינן בהו מצוה לקים דברי המת והביא ראיה לדבריו ממתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין וא"עג דמת ולא אמרי' מצוה לקים דברי המת דהיינו טעמא משו' דלא אוקמי ביד אחר כך כתב הר"שבא בשם רבינו תם והר"אבד ז"ל כתב דלא אמרינן מצוה לקים דברי המת אלא במוסר ביד שליש או ביד שליח או במה שהוא ביד אחרים וצריך לעיין ולדקדק במה שכתב הרב בעל הטורים וזה לשונו קימא לן מצוה לקים דברי המת אפילו בבריא במה דברים אמורים שנתנו ליד שליש לכך אבל אם באו לידו אחר הצוואה או שהיו בידו ולא לשם כך לא עד כאן לשונו ופליג במה שכתב הר"שבא דהיכא דהו ביד אחרים תחלה אפילו לא הושלשו מתחלה לכך אמרי' מצוה לקים דברי, המת ומה שכתב הרב בעל הטורים הם דברי הר"אש בפסקיו שכתב וזה לשונו והא דלא אוקמא בבריא ומשום מצוה לקים דברי המת משום דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר המושלש לכך ביד שליש דומיא דהמשליש מעות לבתו ותנו שקל לבני וכו וההיא דסוף פרקין הולך מנה לפלו' ומתניתין משמע שלא הושלש מתחלה לכך מדלא קתני מנה זה לפלו' וכן משמע מעובד' דאסור גיורא דאמאי לא נתנם רבה לרב מארי משום מצוה לקים דברי המת אלא משום דלא הפקידו בתחלה ביד רבה לתתם לרב מרי עד כהן לשונו ובודאי דהר"אש ז"ל סברת דנפשיה קאמר ולא סברא דרבינו תם דהרי כתב ה"רן וזה לשונו ואם תאמר ובההוא עובדא דאיסור גיורא דהוו תליסר אלפי זוזי בי רבה ואמר רבה היכי ליקנינהו רב מרי להני זוזי לימא מצוה לקים דברי, המת תירץ רבינו תם ז"ל דבגט לא אמרינן מצוה לקים דברי המת דכל היכי דאיתיה בירושה מצוה לקים דברי המת הואיל ולא פסק כחו מאותו ממון דמכחו באין יורשים אבל גט דליתיה בירושה ופסק כחו מממונו אין מצוה לקים דברי המת עד כאן לשונו ואם איתא דאית ליה לרבינו תם מה שכתב הר"אש ז"ל למאי איצטריך לההוא תרוצא דתריץ בההיא דאיסור גיורא לימא כדקאמר הר"אש משום דלא הושלש בידו לכך והר"מבן ז"ל הקשה על סברת רבינו תם מהתוספתא דבתרא דתניא תנתן שדה פלוני לפלוני רבי מאיר אומר לא קנה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשים לקים דברי המת הכי תירץ דכי אמרינן מצוה לקים דברי המת היינו דוקא בממנה שליח או במצוה ליורשיו עשו אתם כך וכך מנכסי דבכי האי גונא מת מצוה לקים ד"ה וזה שאמר לקמן בהולך מנה לפלוני שמצוה לקים ד"ה אבל באומר הריני נותן מנה לפלוני במתנה אין אומרים מצוה לקים דברי המת שהרי הוא לא צוה ליתן אלא אם הוא נתן מתנה אם קנה מן הדין קנה ואם לא קנה אין מצוה לקים מה שאמר ובהך מתניתין דקאמ' תנו אמאי לא אוקימנא משו' לקיי' דברי המת תרצו בה תרצין הרש"בא וה"רן בחדושיהן הכלל העול' מה דברי' דשלש מחלוקות בדבר רבינו תם והרש"בא והר"אבד וזולתם סבורין דלא אמרי' מצוה לקים ד"ה אלא היכא דמוציא מרשותו היורשים ונותנם ביד אחרים אי נמי כשהוא ביד אחרים מתחלה ואפילו לא הושלשו לכך והר"אש והטורי' והר"אש כתבו דצרי' דהושלשו מתחלה לכך ולא שנא להו אם אמ' תנו או הריני נותן או יטול או יזכה והרמ"בן כתב אם אמר תנו ליורשים אף על גב דלא הוציא מרשותו כלום מצוה לקים דברי המת אבל אם אמר הריני נותן או יטול או יזכה אם מן הדין קנה קנה אבל לא נאמר מצוה לקים דברי המת והרי"טבא בחדושיו הסכים לסברת הרמ"בן והוים קצת דברים וזה לשונו ואמר רבינו ז"ל דלעולם לא אמרינן מצוה לקים דברי המת אלא כשיש בו ג' דברים הא' שאינו רוצה לעשות מעצמו אלא שהוא מצוה לאחרים והיינו דבמתנת ש"מ או מצוה מחמת מיתה לא נחוש למצוה לקים ד"ה וכיון שאמר נתתי או אני נותן או יטול הרי הוא עוש' מעצמו לפיכך צריך שיאמר בלשון צוואה כגון קנו או עשו או תנתן לו דההוא נמי צוואה לאחרים משמע ובעינן שאותם אחרים שצוה שיהא ספק בידם כגון שהדבר ברשות' ולהכי לא משכחת לה אלא ביורשים או באחר במטלטלים שתחת ידו אבל לא בקרקעו' ובעינן נמי שאותם שצוה להם קבלו עליה' או שתקו דשתיקה כהודאה דמיא עד כאן לשונו עוד כתב הרב הנז' בההיא עובדא דאמן של בית רוכל שהיתה חולה ואמר' תנתן כבינתי לבתי וקיימו חכמי' את דבריה ופריק בגמרא דאף במתנת ש"מ במקצת קנה ופריך התם במצו' מחמת מיתה והקש' ואמאי לא משני דהתם קימו את דבריה משום מצוה לקים דברי המת ותירץ דלא אמר כן ליורשים שספק בידם לעשות או שלא קבלו עליהם היורשי' דליכא משו' מצוה לקים דברי המת עד כאן הלך לשיטה זו דג' בעינן כדי לומר מצוה לקים דברי המת ומשום הכי כתב דבההיא עובדא דאמן של בית הרוכל אף על גב דאמר תנתן דהוה ליה כאלו אמר תנו אפ"ה לא משני משום מצוה לקים דברי המת משום שלא אמר כן ליורשים או שלא קבלו עליהם היורשים ואחר שכתבתי כל זה היה נראה דבנדון דידן הויא פלוגתא דרבוותא דלדעת הרמ"בן והנמשכי' אחר סברתו זכו אלו הקרובים באותה המתנה מטעם מצוה לקים דברי המת ולדע' רבינו תם והנמשכים אחריו לא זכו כיון שלא הוצי' כלו' מרשותו ואפילו דנימא הכי דהוה פלוגתא דרבוותא נכסי בחזקת יורשים קיימי ולא מפקינן מנייהו ואף על גב דכופין היכא דאמרינן מצוה לקיים דברי המת וכמו שכתב הר"ן בחדושיו הלכות פ"ק דכופין היכא דלא הוו יתומים קטנים דלא בני מעבד מצוה נינהו ועוד אפשר לומר דאליבא דכולהו רבוותא לא אמרינן בנדון דידן מצוה לקים דברי המת דהרי כתב הרי"בש וזה לשונו מכל מקום צריך הרמ"בן לומר דבבריא שצוה ומת צריך שימסור ביד שליש וכן נראה מלשונו דבשכיב מרע בלבד אמרו שאין צריך שימסור ביד שליש דאל"תה בההיא דפלוני שפחתי עשו לה קורת רוח למה אמרו מי שאמר בשעת מיתתו אם היינו אומרים כן אפילו בבריא שצוה ומת אלא ודאי חלוקו של רבינו תם מוכרח בבריא שצוה ומת שאין אומרי' בו מצוה לקים דברי המת אלא במוסר ביד שליח וכו' אבל בברי' שמצוה דבר בדבור לבד נראה דבר ברור שאין דבורו כלום ואין מצוה כלל לקיים דבריו כשמת שכיון שאין דבריו ככתובין וכמסורין אינו הלא כמהתל ומפליג בדברי' עד כאן איברא דזה חדוש לא מצאתיו לזולתו והנמשכין אחר סברת הרמ"בן ובודאי דבכגון האי הוה צריך לאודועי אי הוה סבירא להו הכי גם הרי"בש עצמו כתב כמסתפק שכן כתב ועוד שאף אם היינו אומרים כן בבריא שמת וכו' ומכל מקום אף על גב דלהוי פלוגתא דרבוותא אוקי ממונא בחזקת היורשים וכדאמרן ולהיות השואל נחוץ ולא יתנני השב רוחי איני מאריך בכמה דברי' דשייכי בנדון הלז ותו לא מידי:

נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה