שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה לג
נדרשתי לאשר שאלוני במעשה שהיה שאמר אדם אח' לאשה אחת התקדשי לי במנה וטולי אותו מעל גבי קרקע אי אמרינן דלא הוו קדושין כלל כי היכי דאמרי' גבי גרושין דבעינן נתינה מידו או מיד שלוחו לידה או ליד שלוחה או לרשותי:
תשובה יראה לי דדוקא בגרושין הוא דאמרינן הכי דכתיב ונתן בידה ולא שתקח היא מעצמה אבל בקדושין לא כתיב הכי אף על גב דכתיב כי יקח איש אשה דאמרינן בפרק' קמא דקדושין הריני בעליך הריני אישיך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש משום דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו ודאי הוא דקרא להכי הוא דאתא ולא דנימא נמי דאתא לאשמועינן שהוא יקח את האשה בכסף ושיתן את הכסף בידה ולא שתקח היא את הכסף דהא לענין קדושין כתיב נמי ושלחה ולא שישלח את עצמו וכתיב נמי ונתן בידה למדרש שלא תטול היא הגט מעל גבי קרקע ואיבר' דמהא דאמרינן בפ' קמא דגטין ותו בין לרבא ובין לרבה הא איכא מחובר ומסיק כי קתני מילתא דליתא בקדושין מילתא דאיתא בקידושין לא קתני ומשמע דמחובר נמי איתא בקדושין והמקדש במחובר לקרקע אינה מקודשת וכן כתב רש"י ז"ל מילתא דאיתא בקדושין לא קתני כגון לשמה ומחובר איתיה נמי בשטרי דקדישין כדכתיב ויצאה והיתה איתקש יציאה להויה ומשמע לכאורה והוא הדין נמי בנ"ד דלא הוו קדושין כי היכי דלא הוו גרושין דאתקש יציאה להויה דאין הקש למחצה וכי היכי דמקשינן להו לענין לשמה ולענין מחובר הכי נמי מקשינן להו לענין שלא ליטול הקדושין מעל גבי קרקע כי היכי דלא מצי ליטול הגט על גבי קרקע והא נמי ליתא דאפילו דאמרינו הכי הני מילי לענין שטר קדושין דאיהו אתקש ליציאה אבל קדושי כסף לא לשמה ודברים אלו קיימתים מסברא ואחר כך מצאתי רובם או כלם בחדושי ה"רן ובחדושי הרש"בא ז"ל כפי מה שנראה מתוך דברי ה'רן ז"ל בפ"ק דקדושין הויא פלוגתא דרבוותא אי המקדש בקדושי כסף במחובר הוו קדושין ואי לאו והר"שבא כתב פרקא קמא דגטין וז"ל מדאמרינן דמילתא דאיתא בקדושין לא קתני משמע דמחובר נמי איתא בקדושין דהמקדש במחובר לקרקע אינה מקודשת ולי נראה דלא אמרינן כאן אלא לענין שטר קדושין אבל המקדש בארוכה בריש פרקא קמא דקדושין בס"ד וצ"ע דנראה דעד כאן לא קאמר הר"שבא ז"ל דהוו קדושין במחובר אלא דווקא בקדושי כסף אבל בקדושי שטר מודה דלא הוו קדושין כדמוכח פשטא דשמעתא דפרקא קמא דגטין דקאמר מילתא דאיתא בקדושין לא קתני ובתשובת הר"שבא סי' ת"ר כתוב השיב עוד דשטר קדושין כשר במחובר דדוק' בגט פסול משו' דכתיב ונתן ובירושלמי מסקינן מדכתיב ספר מה ספר שהוא בתלוש וכו' דנראה מתוך זאת התשובה דאפילו בשטר סבירא ליה להר"שבא ז"ל דמקודשת במחובר ועתה אני חולה וחלוש ואיני יכול להעמיק בעיוני כראוי אבל לעיקרא דדינא אני אומר דיש בידי ראיה גמורה להוכיח דהזו קדושין בטולי אותן מעל גבי קרקע מהא דאמרי' בפרקא קמח דקדושין התקדשי לי במנה תנהו ע"ג סלע אינ' מקודשת ואם היה הסלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו וכתבו התוספות אם היה סלע שלה מקודשת דחצרה קונה לה ולא. נהירא דאם כן מאי בעי סלע של שניהם מהו פשיטא דאינה קונה כיון דהויא חצר של שניהם וכו' ונראה לפרש דהכ' הטעם אין תלוי בקנין חצר' אלא כשהם לע שלה סמכ' דעת' וכשהסלע אינה שלה לא סמכא דעתה ובעי כשהסלע של שניהם אי סמכא דעתה דהוו קדושין או לא ע"כ הא קמן בהדיא דהוי קדושין בטולי אותן מעל גבי קרקע דאי לאו הכי מאי קא בעי רב ביבי בסלע של שניהם אי סמכה דעתה או לא תיפוק ליה דלא הוו קדושין משום דבעינן ונתן בידה כמו גבי גרושין סלע של שניהם ודאי דאינו קונה מטעם חצרה וכמו שכתבו התוספות אלא ודאי כדאמרן הכלל העולה דיש פנים לכאן ולכאן יש פנים לומר דמקודשת גמורה ולא תפסו בה קדושי אחריני ויש פנים לומר דהויא ספק מקודשת וכעת לא אוכל להכריע כי אני חולה וחלוש ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: