שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה לב
ראובן מת והניח בנים גדולים וילדה קטנה בת שלש' חדשי' ואחר מיתתו כמו ארבעה חדשים פרעו הבנים הגדולים לאלמנה כתובתה ועתה תובעת האלמנה שכר היניקה מאחר שגבתה כתובת' ואינה ניזונית מהיתומי' והבנים היורשים טוענים שהיא חייבת להניק כ"ד חדשי' ובין שגבתה כתובתה ובין שלא גבתה אינם חייבים ליתן לה שכר דדוקא בגרושה אמרו בגמ' דכופ' בזמן שמכיר' ונותן לה שכרה יורנו מורינו ורבינו הדרך ישכון אור כדת מה לעשות כי לא מצינו הדין הלזה מפורש בספרי הפוסקים:
תשובה איברא דלכאורה ולפום ריהטא היה נראה דהדין עם היורשים דהרי בפר אף על פי אמרינן התם נדרה שלא להניק את בנה בית שמאי אומרים שומטת דד מפיו ובית הלל אומרים כופה ומניקתו נתגרשה אינה כופה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה ואמרינן נמי התם ת"ר מניקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש הרי זו לא תארס ולא תנשא עד כ"ד חדשים וכו' ולא הוזכר כלל לא בבריתא ולא בגמר' שנותנין שכר לאלמנה מהניק' ולא הוזכרה שכר אלא בגרושה משום שיש לו אב לולד וכמה קולות הקלו בגרושה לענין יניקת הולד מלא הקלו באלמנה חדא דבגרושה אם אינו מכירה אין כופין אותה להניק ואפילו בשכר ואלו האלמנה חייבת להניק אפילו שאינו מכירה וכמו שאמרו בפרק אלמנה נזונית אמר רבי יוסי בר חנינה כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשיו חוץ ממזיגת הכוס והצעת המט' והרחצת פניו ידיו ורגליו ובהדיא תנן במתני' בפרק אע"פי ואלו מלאכות שהאשה עושה טוחנ' ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה וכן נמי בגרושה איכא מ"ד דאפילו במכיר' נשאת דאחר ג' חדשים שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים אבל כשמת בעלה אף על פי שאינה מחוייב להניקו מכל מקום כיון שאין לו אב עשו חכמי' תקנה שתניק האם כך כתב הר"אש ז"ל בשם רבינו שמשון הזקן וכתבו דרבינו תם והשאלתות פליגי עליה ולכאורה נראה דיש לדקדק במאי דכתב שאינה מחוייבת מן הדין אלא שעשו חכמים תקנה כיון שאין לו אב שתניק האם אמאי קאמר שאינה מחוייבת ומאי שנא משאר מלאכות דאמרי' כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה עושה ליורשים והא ודאי לאו קושיא ולאו מילתא דכי אמרינן כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה עושה ליורשים היינו ודאי היכא דלא גבתה כתובה אבל היכא דגבתה כתובה הדין היה נותן שלא תהיה חייבת להניק את בנה ותנשא אפילו בתוך עשרים וארבעה חדשים אלא שחכמים עשו תקנה לולד דכיון שאין לו אב שתניק האם ומכל הני היה נראה לכאורה דלג מרי עשו חכמים התקנה זאת לולד וחייבו לאלמנה שתניק את הבן ולא תנשא עד תשלום זמן היניקה כ"ד חדשים אפילו שגבתה כתובתה ואינה נזונית מנכסי יתומים לא תטול שכר על היניקה וכדאמרן דדוקא בגרושה קאמר בגמרא דנותנין לה שכר וכד מעיינן שפיר אשכחינן דלא היא וכבר מצינו דבר זה מפורש בספרי הפוסקים וכמו שאכתוב בע"ה וטעמא דמסתבר היא דכיון דהגבה הכתובה לאלמנה ואינה נזונת מנכסי היתומים למה תניק שלא בשכר וכתב הרב המגיד בפרק י"ח מהלכות אישות וזה לשונו וכן כתבו מן המפרשים ז"ל ואמרו שאפילו היתה מניקה יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר ואף על פי שאינה רשאה לינשא תוך כ"ד חדש ללדת הולד כמו שנתבאר פרק י"א מהלכות גרושין וכן הסכים הרש בא ז"ל עד כאן לשונו הא קמן בהדיא דאפילו בזמן שמניקה יכולה לגבות כתובתה וליטול שכר מהיניקה ולא מצינן למימר לה דאם תטול כתובתה לא יהבינן לה שכר יניקה וכל שכן היכא דסלקו היתומים לאלמנה מהמזונות והגבו לה כתובתה בעל כרחה במקום שיש מנהג כאנשי יהודה שהדבר תלוי ביד היתומים אי נמי במקום שנהגו כאנשי גליל והם רצו לתת לה כתובתה והיא נתפייסה לקחתה דודאי שנותנים לה שכר היניקה וגם מתוך דברי הר"אש נראה כדכתבינן ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן':