אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה ל

שאלה כט

ראובן לקה אשה אחת זקנה שלא היתה ראויה לבנים וישב עמה קצת שנים ויש ביניהם מריבה וקטטה יען וביען יש לאשר הנז' אחין ובני' והיא אומר' למה תפקיע נחלת' מאחיה ובני אחיה לתת אותה לאיש נכרי וזה האיש ראובן נתפייס להתנות עם אשתו שאח' מיתתה ירשו היורשין כל הנדוניי' שהכניסה לו ונסתפקתי בכמה דברים במאי דכתב הר"ן ז"ל בפרק הכותב וזה לשונו ולפיכך עקר הפסק כדברי הרי"ף ז"ל דלא קיימא לן כרש"בג אלא כרבנן והא דאתמר בירושלמי אילין דכתבין לנשיהן אי מתה בלא בני כל מאי דיליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים הכתובה בהלכות לא משכחי' לה אלא בכות' לה ועודה ארוס' אבל לאחר שנשאתי לא אלא אם כן מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה דבכי האי גוונא ודאי מהני עד כאן לשונו ומספקא לי דכיון דק"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא דווק' בנחלה הבא' לאד' ממקו' אחר דאדם מתנה עליה שלא יירשנה וכמו שכתבו התוספות וז"ל ומייתי ראיה דלא תקשי למאי דאוקמי' בכות' לה ועודה ארוסה היכי מצי מקני לה והא קיימא לן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואף על גב דר' ינאי דמוקי לה בעודה ארוסה סבר בהאשה רבה דאדם מקנ' דבר שלא בא לעולם מייתי ראיה לדידן דקיימא לן דאין אדם מקנה מדרב כהנא שיכול להתנות בכי האי גוונ' וכו' ואם כן מאי מהני במאי דמחייב עצמו להחזיר ליורשי' מה שירש ממנה סוף סוף הוי דבר שלא בא לעול ובנשוא' אין יכול להתנות ותו במאי דכתב הרמ"בן ז"ל בשם רבו דמייתי ליה הר"ן ז"ל וזה לשונו ותרץ הרמ"בן בשם רבו לדעת ר"ח דלעולם בכותב הבעל לאשתו מיירי ומאי דאמרינן דתנאי ממון הוא וקיי' היינו מפני שאינו מתנה עמה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה לה דמחזיר לה ירושתה ע"כ מספק' לי אם הן הן דברי הר"ן ז"ל שכתבתי לעיל ומחד טעמ' נינהו או דילמא דהם טעמים מתחלפים על הכל יבוא דברי מורנו ורבינו וגם יאיר עינינו באותו הדבור מהתוספות בשמעתא קמיתא בפ' הכותב כדרב כהנא וא"ת וכו' דשייך לנדון דידן ובהיותי מעיין בזה הדין הוקשה לי בו כמה דברי' וכמה גמגומי ואני מיחל ומצפה תשובתך רבינו פתח פיך ויאירו דבריך זקוקין דנור דנפקין מפומיה דמר יהיו לי למשיב נפש ויאורו עיני:

תשובה החכם המובהק יצ"ו ראה ראיתי דבריך טובים ונכוחי ובספקות שנסתפק כבודך אין ספק שראוי להסתפק בהם ולכאורה נראה כדברי כבודך דאם באנו לחוש לדבר שלא בא לעולם לא מהני ולא מידי במאי דמחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה ומי שיעיין בדברי הרמ"בם יראה דאינו חושש לדבר שלא בא לעולם שכן כתב בפרק י"ב מהלכות אישות וזה לשונו התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל ואע"פ שירוש' הבעל מדברי סופרי' עשו לדבריהם חזוק בשל תורה וכל תנאי שבירושה בטל ואף על פי שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט לדורות ובשאר הדברים תנאו קיים עד כאן והרא"בד השיג עליו וכתב ומה צריך לחוקת משפט והיאך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם איך יאמר לאביו או לא' ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסיכ' אחר מיתתם ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות עד כאן והרב המגיד משנה הליץ בעד הרמ"בם יעויין שם אבל הר"ן ז"ל כתב בהדיא דהאי פלוגתא דת"ק ורש"בג הוי בארוסה משום דלא דמי לאומר לא אירש מאבא דלא אמר כלום דהתם שאני לפי שאין אדם יכול להסתלק ממה שראוי ליירש מעכשו אבל זו כיון שעכשו אין ראוי לירשה יכול לסלק עצמו מנכסיה ולכונסה על מנת שלא ירשנה ומשום הכי קאמר ת"ק דתנאו קיים ורש"בג פליג עליה משום דכל מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל והלכה כתנא קמא והרמ"בם ז"ל סבירא ליה דירושה שאני שנאמר בה לחוקת משפט ותנאו בטל אחר הנשואין ולא פליגי תנא קמא ורש"בג אלא בעודה ארוס' דתנ' קמא סבר דכיון דעדיין לא זכה בירושה לא קרינן ביה מתנה על מה שכתוב בתור' ורש"בג סביר' ליה דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה אף על גב דהיא ארוסה וכיון דכן הוא תינח דלדברי הרמ"בם הוה אתי שפיר דאם היה מחייב את עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה אפילו אחר הנשואין דתלאו קיים דהרי אינו מבטל הירושה ואינו מתנה על מה שכתוב בתורה דהרי אינו מסלק עצמו מן הירושה אלא שהוא רוצה לזכות בה ומחייב את עצמו להחזירה ליורשיה אבל לדברי הר"ן אין ספק דקשיא טובה וכמו שכת' כבודך ועוד קשיא לי במאי שכתב הרמ"בן בשם רבו לדעת רבינו חננאל דלעולם בכתיבת הבעל לאשתו מיירי ומאי דאמרינן דתנאי ממון הוא קיים היינו מפני שאינו מתנה עמה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה דמחזיר לה ירושתה עד כאן ובודאי דרבינו חננאל חושש לדבר שלא בא לעולם וכמו שכתבו דרבינו חננאל פסק כרש"בג ולאו מטעמיה דהא קיימא לן דבדבר שבממון תנאו קיים אלא משום שהו' כמתנה על דבר שלא בא לעולם והוי כאומר לה אירש את אבא דלא אמר כלום וכתבו שהבית ראיה לדבריו מההיא דגרסינן בירושלמי רבי ירמיה בשם רב אמר הלכה כרש"בג ולא לענין דבריו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאמר שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מה שכתוב בתור' תנאו בטל דהתם בתנאי הגוף והכא בתנאי ממון אכן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף זכה בהן כלומ' שלאח' מיתתה הוא יורשה וכיון דאין הדב' ברשותו אינו יכול לסלק עצמו מירושתה כשם שאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו וכיון דכן הוא דסבידא ליה לרבינו חננאל דהלכה כרש"בג ולא מטעמיה אלא משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם כן מאי מהני מאי שלא מתנה עמה שלא יירשנה אלא שיורשה ומתנה עמה להחזיר לה ירושתה כיון דמטעם שלא בא לעולם הוא בא ובשלמא לההיא תרוצא דתרוצו דההוא ירושלמי דאילין דכתבי לנשיהן וכו' מיירי בכתיב' האב לבתו דהוי כמתנה על מנת להחזיר ולפי הך תרוצא אתי שפיר אף על גב דלהוי טעמא משום דבר שלא בא לעולם אבל לפי מה שתירץ הרמ"בן ז"ל בשם רבו לא אתי שפיר וכדכתבי' וכבר חשבתי לומר שטעמו שלרב הרמ"בן ושל הר"ן הוא דאף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו היכא דמקנה דברים מסויימי' ואינו מחייב את עצמו אבל היכא דמחייב את עצמו יכול לחייב את עצמו אפילו בדבר שלא בא לעולם וכמו שכתב בעל הטורים וזה לשונו והמחייב את עצמו בדבר שלא בא לעולם ואינו מצוי אצלו חייב אף על גב דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה אבל בלשון חיוב חייב לפיכך לא מבעיא כתב לו מודה אני לך שאני חייב לך כך וכך מדות של פירות שהוא חייב לתת לו שהרי הודה לו בהם אלא אפי' אמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני כך וכך מדות של פירות שהוא חייב ודווק' בלשון חייב חלה אחריות והשעבוד על החיוב אבל הנותן מתנה וכו' ורבינו ירוחם כתב כדברי בעל הטורי' וזה לשונו ואל תטעה כי יש הפרש בין מחייב עצמו בחוב למקנה כי מחייב עצמו יכול לשעבד עצמו ואף על פי שאינו ברשותו אבל מקנה שנותן או מוכר אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו עכ"ל הא קמן דהנך תרין אריוותא בתראי דבתראי דעמדו על כל דברי הראשונים כתבו בסתמא דהיכא דמחייב את עצמו חל החיוב אפילו בדבר שלא בא לעולם וגם הרש"בא בתשובת שאלה כתב דבר בדור הוא דחייב דלא אמרו אין אדם מקנה דבר שלא בא לעול' אלא יאכל פלוני פירו' דקל אבל בחיי' את עצמו ליתן מה שיוצי' מדקל לאח' עשר' שני דבריו קיימי' שזה אינו מקנ' הפירות אלא מחייב את עצמו ליתן ועוד האריך יעויין שם ואיברא שאני כתבתי בזה פעם ופעמים והארכתי בכמה חקירות לדעת אם כל אפין שוין בזאת הסברא ואם הרמ"בן והרמ"בם ז"ל פליגי עלה כדמשמע לכאורה מדבריהם ולפי זה החלוק שחלקו הרש"בא ז"ל ובעל הטורים ובעל המישרים מהיכא דמקנה להיכא דמחייב את עצמו יתיישבו דברי ה"רן ורבו של הרמ"בן דמאי דכתבו דאם מחייב את עצמו להחזי' ליורשיה מה שיירש ממנה דבכ"הג מהני ולפי זה לא יצטרך שיכתוב להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה כיון דכולי מילתא תלי' משום דמחייב את עצמו לא איכפת לן אם יכתוב מה שיירש ממנה דבשלמ' אי הוי טעמיה משום דמתנה על מה שכתוב בתורה ומבטל הירושה דהיא מדאורייתא או מדרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה היה צריך לכתו' מה שיירש ממנה דבהכי אינו מתנה על מה שכתוב בתורה ולפי זה אנו צריכין לומר דהר"ן ורבו של הרמ"בן ז"ל לא דוקא נקטי בלישנייהו מה שיירש ממנה וכל עצמן לא באו אלה לומר דלא מהני אם יסלקו את עצמן מן הירושה לפי. שלא חייבו את עצמן ובדבר שלא בא לעולם אין דרך להקנות אלא כשיחייבו את עצמן וכבר היה אפשר לומר דאפילו דהוי טעמא משום דמתנה על מה שכתוב בתורה ומבטל הירושה דאפילו הכי לא הוה צריך שיכתוב מה שיירש ממנה וסגי במה שיכתוב להחזיר ליורשיה דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומבטל הירושה אלא דווקא היכא דכתב דמתנ שלא יירשנ' אבל היכ' דכת' להחזי' ליורשי' הנדוניי' לא הוי מבטל הירוש' דמצינן לפרושי דהכי קאמר שיירש הנדונייא ומחייב עצמו להחזירה ואחר שכתבתי זה אודיע לכבודך כי אין בידי חדושין ממסכת כתובו' לא מהרמ"בן ולא מהרש"בא כי כבר ידעת כי אין בידי כי אם ספרי הדפוס ואפשר שאם היה כבודך מחפש בחדושין אם נמצאים אצל כבודך היו נמצאים הדברים ברורים ולא אאריך בזה יותר ועתה באתי להפיק רצון כבודך במה ששאלת על אותו הדבור משמעתא קמייתא בפרק הכותב מדרב כהנא כתב כבודך שהוקשה לך כמה קושיו' וגמגומים ולא כתב כבודך שום אחד מהם וגם כי אני חולה וחלוש ואני לא מנעתי את עצמי מלהפיק רצון חכמתך ובריש מילין אומר מה שיש להסתפק בו ומה שיש לדון בו כפי כחי כעת כי לא אעצו' כח להעמיק בעיון איכ' למידק טובא חדא דהקשו תרתי ולא תרצו אלא חדא ולא תרצו למאי דהקשו דאי אפשי הוי לשון טוב וכדמוכח בפרק בתרא דכריתות ועוד יש לדקדק במאי דתרצו דמדקאמר נחלה הבאה לו לאדם דוקא ולא שכבר באת לו משמע דבלשון גרוע מיירי דבלשון טוב אפילו באת לו כבר יכול להתנות עליה עד כאן ולכאורה נראה דלא מתרצי ולא מידי דאין הכי נמי דבלשון טוב קא מיירי ומאי דנקט נחלה הבאה לאשמועינן דאף על גב דלא בא לעול' יכול להתנות עליה ותו איכא לאקשוי במאי דקאמרי התם אינו חדוש במה שאין לה מזונות דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה וכו' והלא בדין ודברי' אין לי בנכסייך נמי מצינן לאקשויי וכי יש לו ליטול פירות בעל כרחה אלא ודאי דהכונה היא לומר דאי קאמר חדא זימנא דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיך תו לא מצי למיהדר ביה וכן במזונות נמי מצינן למימר דהחדוש הוי במה שאין לה מזונות דאי אמרה חדא זימנא איני נזונו' תו לא מצי למיהד' בה ואפשר לתרץ דלישנא דיכולה אשה לומר קא דייקי דאלו אתא לאשמועינן דתו לא מצי למיהדר בה הוה ליה למימר אם אמרה איני נזונות ואיני עושה שוב אין לה מזונות ואכתי קשה דאפילו דנימא דיכולה להפקיע מעשי ידיה אתא לאשמועינן אמאי לא נימא דסבירא ליה שהמזונות הם קנויים לבעל אף על גב דהוו דבר שלא בא לעולם ואי נימא דהמזונות אינם קנויים משום דהוו דברי' שלא בא לעול' אם כן לא יהיב טעמ' לדרב כהנא ותו איכא למידק במאי דקאמרי ואם תאמר בלא רב כהנא נמי וכו' וכיון דהכי סבירא להו לתוספות אם כן אף על גב דנימא דאתא לאשמועינן שיכולה להפקיע מעשי ידיה מכל מקום ממילתיה שמעינן דיכול להתנות בדבר שלא בא לעולם ותו איכא למידק במאי דמתרצי ויש לומר דהכא מיירי באומר לה שלא על דרך תנאי ואם כן מאי סייעתא מדרב דקאמר אדם מתנ' עלה וכעת תו לא מידי נאם הצעיר יוסף לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה