אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה כח

שאלה כז

מעשה היה בפיר"ארה שמת ראובן והניח ילדה קטנה והניח לאשתו אפטרופוסת על כל נכסיו והזקן אביו של ראובן תובע לאלמנה שתתן לו חשבון מכל הנכסים שהניח בנו ושיהיה למזכר' בידו והלך הזקן הנז' לבית דין ושאל מהם שיעשו מזכרת מהנכסים הנקרא בלעז אוינט"אריו והאלמנה טוענת שאינה חייבת מן הדין:

תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא פרק הניזקים אמרינן התם וצריך לחשב עמהם באחרונה דברי ר' ורבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ואין עושין אפטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינם אבי יתומים הרשות בידו וכתב הרב בעל העיטור וז"ל דוקא באחרונה אין מחשבין אבל בתחילה צריכין בית דין לחשב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל מה שנתנו בידם דאף על גב דאמרינן דאין נשבעין הני מילי בטענת שמא אבל בטענת בריא כגון שאמר לו יודע אני שלקחת משלי כך וכך הילכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו וכתב הרא"בד ז"ל דכותבין ב' שטרות אחר לאפוטרופוס וא' לקרובים של היתומים אות באות והוא הנקרא שטר שימוש בית דין עד כאן מה שכתב ה"רן בשם בעל העיטור ז"ל כי ספר בעל העיטור לא נמצא בידי ובודאי דהך ברייתא מיירי באפטרו' שמנהו ב"ד וכמו שכתבו ה"רן דמדקאמר בסיפא דברייתא ואין עושים אפטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינם אבי יתומים הרשות בידו מכלל דעד השתא במנהו בית דין איירינן וכיון דכן הוא יש לעיין ולדקדק בדברי הרב בעל העיטור במאי דקאמר אבל בתחלה צריכין בית דין לחשב עמהם וכו' דאף על גב דאמרינן דאין נשבעין הני מילי בטענת שמא וכו והלא במנהו בית דין נשבעין אפילו בטענת שמא כדתנן פרק הניזקין אפטרופין שמנהו אבי יתומים ישבע מנוהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חלוף הדברים וכתב הרב אלפסי אפטרופוס שמנהו אבי יתומים וכו' אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול והני מילי בטענת שמא אבל בטענת בריא משבעינן כגון דגדלי יתמי וטענו עליה בטענת בריא וכפר איהו כגון דא ודאי משתבע עד כאן לשונו ואפשר לתרץ ולומר דברייתא באפטרופוס שמנהו בית דין ובמנהו אבי יתומים ובתרוייהו קא מיירי והשוה אותם לכל הדינין השנויין בברייתא ולא חלק ביניהם אלא בהך מילתא דאין עושין אפטרו' נשים ועבדים וקטנים ואם מנם אבי יתומים הרשות בידו ובהכי ניחא דברי הרב בעל העיטור ומיהו במה שכתב הרב בעל הטורים צריך לעיין שכתב וכאשר ימנו אותו צריכין ב"ד לחשוב עמו וכו' ולכאורה נראה דסתרן דבריו אהדדי דמדקאמר וכאשר ימנו אותו נר' דבאפרו' דמנהו ב"ד קא מיירי והדר קאמר דהא על טענת בריא משבעי' ליה משמע דבאפטרופוס שמנהו אבי יתומים קמיירי ואיברא דאפטרו' שמנוהו בית דין נראה דאין צריך לחשוב עמו בראשונה דכיון דנשבע על הספק אמאי איצטריך לחשוב עמו כבראשונה וכן נמי צריך לעיין במה שכתב ה"רן וז"ל עוד שאלת באפטרופוס שנתמנה בצוואת המת אם צריך לעשות שטר שימוש הנקרא בלעז אוינט"אריו בנכסי המת תשובה שטר שימוש זה לא מצינו בתלמוד אלא מיהו בעל העיטור כתב דהא דאמרי' פרק הניזקין ואין צריך לחשב עמהם באחרונה אבל בתחלה צריכין בית דין לחשב עמהם ולכתוב חשבון הקרקעות והמטלטלין והחובות וכל דבר שיתנו בידם דאף על גב דאין נשבעין הני מילי בטענת שמא אבל בטענת בריא משבעינן ליה והלכך צריך שידעו מה שיקבלו ומה שיחזירו וכתב הרא"בד דכותבין שני שטרות אחד לאפוטרופוס ואחד לקרובים אות באות והוא הנקרא שטר שימוש וכל אלו הדברים הם לומר שהבית דין כשהם ממנים אפטרופוס בנכסי יתומים ראוי להם שיעשו כך לתועלתם של יתומים אבל האפטרופוס עצמו אינו מוטל עלינו לעשות כך בין שמנוהו בית דין בין שמנהו אבי יתומים ואינו צריך לפנים עד כאן לשונו ואחר שכתבתי זה בא לידי ספר העיטור וכתב וז"ל וצריך לחשוב עמהם ואין עושין אפטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מנם אבי יתומים הרשות בידו ופסק גאון הלכה כרש"בג דהלכה כרבי מחברו אבל לא מאביו ומסתברא דפלוגתי דרבי ורבן שמעון בן גמליאל בפלוגתה דאבא שאול ורבנן שייכא דמאן דאמר צריך לחשוב עמהם כמאן דאמר לא נשבע ומאן דאמר לא צריך כמאן דאמר נשבע וכיון דאפסיק' הלכתא כאבא שאול באפטרופ' שמנהו אבי יתומים צריך לחשוב עמהם ומנוהו בית דין צריך לחשוב עמהם כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריכין ב"ד לחשוב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל דבר שיתנו בידם דהא על טענת בריא משבעינן כדלקמן והילכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו וכתב הרב אב ב"ד כותבין שני שטרות א' לאפטרו' וא לקרובים והוא הנקרא שטר שימו' הכתוב בשין וב"ד שמנו אפטרו' ולא חשבו צריך להוציא הכל מידו בשבועה ולכתוב הכל בתחלה ע"כ עוד כתב וז"ל ואע"ג דקים לן כאבא שאול דאמר מנהו אבי יתומי' לא ישבע הני מילי דלא תשתכח פסידא אבל אשחכח פסידא מסלקינן ליה ומשבעינן ליה וכי לא מפסיד נמי בטענת שמא לא משבעינן ליה אבל בטענת בריא משבעינן ליה לכי גדלי עד כאן הא קמן דנראה מדבריו דבמנוהו בית דין צריך לחשוב עמהם בראשונה שכן כתב ובמנוהו בית דין אין צריך לחשוב עמהם כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריכין בית דין לחשוב וכו' ובכל דבריו שקיל וטרי במנוהו בית דין וכן מוכח נמי מנוסח השטר שכתב הרב הנזכר באפטרופוס שמנוהו בית דין וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא לאוקמי אפטרופא להלין יתמי דפלוני בר פלוני חיי לרבנן ולכל ישראל שבק ואשכחי' ליה מקרקעי כך וכך ומטלטלי ומאני כך וכך וחובות כך וכך ובדקינן איניש מהימנא ואשכחינן הדין פלוני דגברא זריזא ומהימנא הוא וידוע להפוכי בזכות' דיתמי ומצינן ליה אפטרופוס ומסרנ' לידיה כל הלין נכסי למעבד בהון כאפטרופוס בקי ונ"מ ויהא ליה רשותא למזבן ולמעבד כל מידי דאיצטריך ליתמי מיומא דנן ולעלם עד דגדלי יתמי ומאי דיתגלי לנא מנכסי יתמי יהיבנא בידיה דאכטרופוס וכו' עד כאן לשונו איברא דצריך לעיין בכל הני מילי דדיקינן וכתבינן לעיל ומכל מקום אני מודיע לשואל שמה שדעתי גומר לעקר' דדינא בנדון הלז הוא דלדעת הרב בעל העטור והרב אב בית דין צריך לחשוב עם אפטרו' בראשונה בין שמנוהו תדין כדמשמע בהדיא מכל דברי הרב בעל העיטור ובין שמנהו אבי יתומים כדמשמע מההיא דכתב דעל טענת בריא משבעינן ליה ובתרווייהו כותבין ב' שטרות ואחד נותנים לאפטרו' ואחד לקרובים וצריך עיון לכוון דברי הרב בעל העיטור ולהבינם ולישבם וכעת אין לי בעת הכושר גם השואל נחוץ ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה