שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה כז
ילמדנו רבינו ומורינו ראובן הי' אפטרופוס מנהו אבי יתומי' ובא אח' מקרובי היתומים והיה איש אלם דסנו שמעניה והיה משתדל בערכאות שלהם להוצי' הממון מיד האפטרופוס אבי היתומים ולהיות הוא אפטרופוס והיה קרוב לודאי שאם יכנסו הנכסי' בידו שילכו כלם לטמיון ולפיכך השתדל האפטרופוס והוציא הוצאות ושחדיו' בערכאות שלהם לבטל את עצמו ושאל השואל אם מחויב ראובן לפרוע אלו ההוצאות משלו דדלמא לא היה יכולת ביד אותו האלם להוציאו מהאפטרופוס ולקחת הממון בידו ועל הספק לא היה לו לפזר ממון היתומים:
תשובה עקרא דהאי מלתא איתא בפ' אלמנה נזונת אמרינן התם רבינא הוה בידי' חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה לדידיה חמרא הוה קמסיק לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר להו מהו לאמטויי בהדן אמר ליה זיל לא עדיף מדידך וכתב הטור דזה לא איירי אלא במי שהן בידו ולא נתמנה אפטרופוס אבל האפטרופוס אין צריך עוד בית דין אלא יעשה כפי הנראה לועד כאן לשונו הא קמן דאף על גב דהיה לו לחוש שמא תטבע הספינה וכמו שכתב רש"י ז"ל אפילו הכי יש יכולת ביד האפטרופוס כל שהוא עושה לתועלת היתומים דחושש דלמא מיתקיף אלא שיש מקום לחלוק ולומר דהתם דיש לחוש דאי הוה מסיק יתיה לסיכרא שמא תטבע הספינ' ואם היה מניחו שם דלמא מתקיף הרשות בידו לחוש יותר למה שיראה לו אבל בנדון דידן להוציא ממון היתומים כדי שלא יבוא ביד אותו האלם מדאגה מדבר שלא יאבד אותו הממון בידו אף על גב דיש לחוש לזה מכל מקום מחמת הספק לא היה לו להוציא ממון דדוקא התם בההוא חמרא דרבינ' דהוה ספק לחד גיסא דלמא תטבע הספינה וספק לאידך גיסא דלמא מתקף הרשות הוא ביד האפטרופוס לחוש למה שיראה לו שראוי יותר לחוש ואפילו בקום עשה ולא אמרי' שב ואל תעשה שאני אבל בנדון דידן דהוי ספק וודאי אין ספק מוציא מידי ודאי מכל מקום יראה לי דאם היה נראה לאפוטרופוס דהיה קרוב לודאי דאותו האלם היה מנצח בדין בערכאות שלהם להוציא הממון מידו דהרשות בידו להוציא הוצאות ושוחדו' לקים האפטרופוסו' בידו כדי שלא יביאו הנכסי' ביד אותו האלם כיון שהוא ודאי או קרוב לודאי שילכו כל הנכסים לטמיון ואם באנו לחלק ולומר כדאמרן לעיל דשאני הכא בנדון דידן דהוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי אף התם נמי בההוא חמרא דרבינא נחלוק ונאמר דחמרא היכא דקאי ליקום ולא ניחוח לספקא בקום עשה ושב ואל תעשה שאני אלא ודאי דהרשות נתונה ביד האפוטרופוס אפילו בקום עשה לחוש למה שירא' לו שיש יותר לחוש והוא הדין במי בנדון דידן אף על גב דהוי ספק וודאי הרשות ביד האפטרופוס להוציא הוצאת ושוחדות כיון דהוי ספק קרוב לודאי כדאמרן וכד מעיינן שפיר אשכחי' דנדון דידן עדיף מההוא דחמרא דרבינא דהתם ליכא פסידא אלא מההוא חמרא לחוד לא שנא דמסיק יתיה לסיכר ותטבע הספינה בים ולא שנא דלא מסיק יתיה ומתקיף ובנדון דידן אם ינצח אותה האלם בדין כל הנכסים הם קרוב לודאי שילכו לטמיון ומוטב להוציא ממון מועט כדי להציל ממון המרוב' והיה אפש' לומ' דלא מבעיא האפוטרופוס אלא אפילו שהיה בא אדם מן השוק להציל ולהוציא הוצאות ושוחדות כדי שלא יכנסו הנכסים ביד זה האלם כיון שהוא ודאי שהיו הנכסים מהיתומי נפסדים בידו כי היה גוזלם וחומסם היו חייבים לפרוע לו ואף על גב דאיכא מרבוותא דסבירא להו דמאי דאמרינן פרק שני דייני גזרות דפורע חובו של חברו דאין צריך לשלם לו דבכל חוב איירי והיה נראה לכאורה דכל שכן מי שהציל ממון חברו שלא יהיה חייב לפרוע וכד מעיינן אשכחינן דלאו מילתא היא דהרי אמרינן בפרק הכונס אבל נחבטת אימא מבריח ארי מנכסי חברו ומה שנהנ' במי לא משלם קא משמע לן ואימא הכי נמי מבריח ארי מנכסי חברו מדעתו האי לאו מדעתו אי נמי מבריח ארי מנכסי חברו לית ליה פסיד' האי אית ליה פסידא והקשו בתוספות והרי פורע חובו של חברו דחשבינן ליה מבריח בריש אין בין המודר דאף על גב דאית ליה פסידא ושקלי וטרו טובא בהך שמעתא והכלל היוצא מדבריהם דהיכא דאיכא תרתי שלא מדעתו ואית ליה פסידא כההיא דנחבטת על גבי קרקע לא חשיב מבריח משום דאית ליה פסידא ולאו מדעתו ופור' חובו של חבירו אע"ג דאית ליה פסיד' הוי מדעתו ומאי דאמרינן דתרתי בעינן דאית ליה פסידא ושיהיה שלא מדעתו היינו דוקא כשההפסד הוא בספק כגון שהארי רחוק ואינו ידוע אם יבוא הארי לכאן אם לאו ואינו מצילו אלא מן הדאגה שמתפחד שמא יבא אבל אם הדבר ברור וקרוב לודאי שיבוא לידי הפסד אף על גב דהוי מדעתו לא הוי מבריח ארי מנכסיו וחייב לשלם לו ופורע חובו של חברו לא הוי ודאי שיבוא לידי הפסד כדמפ' בירושלמי דיכול למימר מפייסנא ליה ויהיב לי משכוני ואפילו בבעל חוב דוחק יכול לומר הייתי מוצא הרבה בני אדם שהיו פורעים בעבורי ומשום הכי מסיק בסוף השוכר את הפועלים בשומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם חייב ואם קדם חוזר ונוטל מבעל הבית ומשמע דשומר חנם לא מחייב לקדם בשכר אבל קידם בשכר כ"ש דשפיר עביד ונותנים לו כל מה שהוציא ומסתברא הוא הדין איניש שאינו שומר וגם שכר עצמו נוטל דאין סברא לחלק בין רועה שמוטל עליו להתעסק ולשמור לאניש דעלמא זהו כלל דבריהם והן הן דברי הר"אש בפסקיו הא קמן בנדון דידן שהוא קרוב לודאי והדבר ברור שיבו' לידי הפסד וגם שהוא ודאי או קרוב לודאי שזה האל' ינצח בדין בערכאו' שלהם דלא פשע אפטרופוס ואתי שפיר נמי לפי התירוץ שתרצו התוספות בטעמא שאינו חייב לשלם מה שפרע בעדו לפי שאינו מצילו מן ההפסד דמה שהיה הלוה זקוק לפרעו הרי נתחייב ואינו מצילו אלא מצער דעלמא וחשיב מבריח ארי ולזה התירוץ הסכים מה"רם בתשובת שאלה וכמו שכתב המרדכי על אחד שפדה לחברו בעל כרחו מיד האלם ואם כן בנדו' דידן שהצילו מן ההפסד שפרעו חייב לפרעו שהרי היהודי לא חייב מן הדין לגוי שתפשו עד כאן לשונו ובנדון דידן ודאי דהציל את היתומים מן ההפסד וכיון דכן הו' נראה לומר דאפילו איניש עלמא שהיה בא ומציל היו חיבים לפרוע לו לכל התירוצי' שתירצו התוספות וכל שכן בהיותו ראובן אפטרופוס ולא היה צריך ליטול רשות ואם לחשך אדם לומר דבנדו' דידן הוו תרי ספקי ספק אם ינצח בדין ואם תמצא לומר שינצח שמא לא יפסדו בידו ואף על גב שהוא קרוב לודאי דינצח בדין וגם שהוא קרוב לודאי שיפסדו הנכסים ביד האלם מכל מקום הוו חרי מעוטי הא נמי לאו מלתא היא דבשלמא אי הוה אניש דעלמא היה מקום לפקפק אבל כיון שהו' אפטרופוס והוא מוחזק ואנו באים להוציא מידו ההוצאו' והשוחדות שהוציא להציל הממון והנכסים מן היתומים שלא יכנסו ביד אותו הקרוב האלם אין לחוש למיעוטא דמעוטא כיון שהיה הדבר ברור וקרו' לודאי שהיה האלם מנצח בדין לקחת ממון היתומי' מידו ולהיות הוא אפטרופוס והיה נמי הדבר ברור וקרוב לודאי שהיו הנכסי' נפסדי' בידו וכל שכן דאיכא מרבוותא מאן דאמר דאפטרופוס שפשע בנכסי יתומים דאינו חייב לשלם אם מנהו אבי יתומים ואיברא דאין דנין כוותיה ומכל מקו' בנדון דידן דאיכ' כמה צדדין לטיבותא דהיה אפשר לומר דאם היה בא אפטרופו' ליטול רשות היינו נותנים לו כל שכן דלא מחיבינן לפרוע הוצאות מטעם דפשע והרב רבי ישראל ז"ל בספ' הפסקי' סימן קס"ב כת' וז"ל על דבר בצוע ופשר' וכו' והכי משמ' דשרי לבית דין לוותר ממון היתומים חוץ מן הדין כדי להשקיטם ממריבות וקטטות ממהיא דאמר רב נחמן להנהו דבנו אפדנ' אקקילי דיתמי וכו' יעויין שם וכל דכן הוא להציל ממונם ודבר שהיא קרוב לודאי שיפסדו כל הנכסים שראוי להוציא קצת הוצאות שוחדות וקל וחומר דלא מחיבינן ליה לאפטרופוס לפרוע ההוצאת מטעם פשיעה ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב: