אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה כו

שאלה כה

מעשה שהיה כך היה ראובן היה נשוי עם בת שמעון אחי אמו ומתה לו אשתו והניחה זרע של קימא באופן שהוא היה יורש את אשתו ובשעת מיתתה היו כל מלבושיה ותכשיטיה בבית אביה שהיו מופקדים בידו ועתה טוען שמעון שזה האיש ראובן שהיה חתנו נשאר יתום ילד קטן ולהיות שהיה בן אחותו לקחו בביתו ולקח הממון אשר הניח לו אביו והיה מפרנס את הנער היתום ושם בדעתו לתת לו עשרה למאה ריוח מנכסיו זולת שהיה מפרנסו ועתה אומר שאינו רוצה לשים אשם נפשו לפרוע רבית לזה האיש ראובן ורוצה להחזיק באותם המלבושים ותכשיטי כסף וזהב שהיו מופקדים בידו לגבות מהם הריוח והרבית שנתן לראובן ושאל השואל אם הדין עמו:

תשובה קודם שאבוא לעקר הדין אעתיק לשואל תשובת מה"רם דכתב המרדכי בפרק איזהו נשך ואחר כך אבא לעקרא דדינ' בנדון דידן נשאל מלפניו מאפטרוטא דיתמי שהלוה מעו' היתומי' ברבית הזקוק ברביע לשנה והשיב דאף על גב דמעות של היתומים אסור להלוות ברבית קצוצה ואפילו אם גבו מחזירין דרבית קצוצה יוצאה בדיינין מכל מקום אם מטי ליה רווחא ללוה יהיב כמו שהתנה לזקוק רביע בכל שנה דכיון דהרויח כל כך או יותר איבעי ליה לקיומי תנאיה אף על גב דתנא' דאתני בהדיה אפטרופוס לאו כלום הוא ותנאו בטל אנן יד דיתמי אנן והוי ליה כאלו ב"ד אתנו בהדיה קרוב לשכר ורחוק להפסד כדאמרי' פרק השולח יתומי' אינן צריכין פרוזבול רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים וכו' וכיון דאמור רבנן זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינן גברא דמהימן ומשפן נכסי וכו' ויהבינן ליה קרוב לשכר ורחוק להפסד ואפי' היכא דלא אתני כמה דאתני דמי עד כאן לשונו ואומר אני דאפילו דנימא דלאו כל אפין שוין במה שכתב מה"רם מכל מקום בנדון דידן מילתא דפשיטא היא ולית בה ספיקא כלל ולא מצי שמעון לעכב אותו הממון מחמת הריוח שנתן לראובן דהרי כת' הר"שבא בתשוב' שאלה וז"ל אם הפקידו בידו סתם אין הנפקד רשאי ליגע בה' בין הפקיד בידו צרורין בין הפקיד בידו מותרי' כמו ששנינו בפ' המפקיד המפקיד אצל שולחני אם צרורין לא ישתמ' בהם אם מותרין ישתמש בהן אבל בעל הבית בין צרורין בין מותרים לא ישתמש בהם ואם שלח בהם יד והוציאן הרי זה נעש' גזלן עליהם ומשלם קצח הגזלה ואם הותירו הותירו לגזלן ואם פחתו פחתו לו ואם הרויח בהם לדעת להרויח לבעל המעות אם הרויח לבעל המעות ואם הפסיד הפסיד לעצמו ונפק' זה מעשיו מוכיחין עליו שלצור' בעל המעות נתעסק בהם שהרי נתן לו מתחל' כל הריוח שהרויח בהם והלכך אף כשהרויח עוד על דעת זה נתעסק בהם להרויח לבעל המעות אלא אם כן אמר לפני עדים לעצמי אני מתעסק כאותה שאמרו פרק הגוזל בתרא שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד גייס וטרפה וכו' וכיון דכן הוא בנדון דידן לא שנא אם היה שמעון אפטרופא דמנהו אבי יתומים ולא שנא אם מנוהו בית דין ולא שנא אם הוו יתומים שסמכו אצל בעל הבית כיון דזה כמה שנים נתן לו הריוח כבר גלה דעתו שהיה מתעסק באותו ממון לתת לאותו היתום כל הריוח שירויח בממונו ולאו כל כמיני' למהדר ביה ועוד אני אומר דאפילו דלא הוה יהיב ליה עד השתא ולאו מידי הוה מצי לתבוע ממנו זה האיש ראובן החלק מהריוח שהרוי' בממונו בהיותו יתום דאחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקי ובודאי דלקחם לעצמו כדין נכסי יתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד וכמו שכתב הר"אש ז"ל בפסקיו פרק איזהו נשך וזה לשונו וליכא למימר דכיון דאמר ליה הלוני ודור בחצרי הוי כאלו השכירה לו ואף על גב דעד הנה לא היה רגיל להשכיר' עתה השכירה לו דאחזוקי אינשי לרשיעי לא מחזקי' שיאמר הלוני ודור בשכר בתורת רבית אלא אדרבא הלוני ודור בחצרי דבלאו הכי איני משכירה לאחרים עד כאן לשונו ולפי זה אפילו דנימא דלא כמה"רם ז"ל היכא דנתנם אפטרופא בתורת מלוה ברבי' קצוצה הכא שאני שלקחם האפוטרופוס על עצמו בסתמא דאמרי' אחזוקי אנשי לרשיעי לא מחזקי' וכדאמרן איברא לפי מה שכתב המרדכי בשם ה"ר דוד הלוי וז"ל ויהבי' ליה בבי דינא פר"שי משום דהפקר בית דין הפקר להפקיר ממון הואיל ולא רבית דאוריתא הוא דאינה קצוצה ממש אבל בלא בית דין הוו זוזי דיתמי כמו זוזי דעלמא ואסו' להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד עד כאן לשונו והרב בעל הטורים כתב זה הטעם משם רש"י ולא כתב שום חולק ונראה דמסכים לסברת רש"י ז"ל ולפי דבריהם היה נראה לומר דאין מוציאין מיד האפוטרופוס חלק הריוח שהרויח בממון היתומים שלקח לעצמו להתעסק בהם אבל דברי רש"י ובעל הטורי' יחידאי נינהו דכבר ראינו כל גדולי האחרונים דחולקים עליהם בפירוש וגם המנהג הויא דלא כוותייהו והנה הר"אש ז"ל בפסקיו דיהבי' ליה בבי דינא כי היכי דלהוי עליה אימתי דבי דינא והר"שבא ז"ל כתב דיהבינן ליה בבי דינא כדי ליתן רשות לאפוטרופוס להוציא ממון היחומים מתחת ידם ולמסור אותם ביד שליש כענין ששנינו בבריתא פרק הניזקין אין אפוטרופין רשאין למכור אלא אם כן נטלו רשות מבית דין עכ"ל יש להפלא הפלא ופלא מהרב בעל הטורים איך כתב בסתמא סברת רש"י כאלו לא נחלק אדם עליה וכבר רבו החולקים על פרוש רש"י ובודאי דעבדי' כוותייהו וכיון דכן הוא מילתא דפשיטא היא דמפקינן חלק הריוח מיד האפוטרופוס וכדאמרן דאחזוקי אנשי לרשיעי לא מחזקינן ואף על גב דלכתחילה כשלקח האפוטרופוס המעות של היתומים לעצמו צריך להודיעו לבית דין וכמו שכתב בעל הטורים בשם הרא"בד וז"ל כתב הרא"בד כמו שאפטרופא יכול ליתן המעות ביד אדם נאמן לשם עסק כך יכול ליקח אותם לעצמו בתור' עסק וליקח הריוח שהיה לוקח אחר ובלבד שיודיע הדבר לבית דין עד כאן לשונו ומכל מקום בין הודיעו ובין לא הודיעו צריך ליתן חלק הריוח ליתומים וכדאמרינן והלא דברים. קל וחומר בנדון דידן בשכבר נתן הריוח לראובן וכמו שכתבנו בשם הרש"בא דאף על גב דלא הוה יתום אלא איניש דעלמא דהפקיד פקדון ביד חברו והרויח בפקדון המעו' הריוח לב לבעל הפקדון דמעשיו מוכיחין עליו שהיה מרויח לבעל הפקדון ולא לעצמו וכל הריוח שהרויח מכאן והלאה הוא חייב ליתן לו ובפרק הגוזל עצים כתב המרדכי וז"ל אמנם כן הוא שהמבטל כיסו של חברו והרוח בו שנותן הריוח לבעל המעות דוקא אם נותנו לו מתחילה לקנות לו להרויח וחזר ואמר לא קניתי לך או לא הרוחתי אלא לעצמי אבל בתורת פקדון לא וכו' נראה דגבי פקדון נמי אם תובע פקדונו מפני שאמ' אני רוצה להרויח בו או להלוות והלה מעכב ומרויח גם זה מבעל כיסו ואם ידוע שמרויח בו חייב ליתן לו מכאן ולהבא וכו' יעויין שם ועוד כתב ובתשובת רבי' האיי גאון מצאתי וז"ל המפקי' מעות אצל חברו אסור להשתמש בהן בלא רשות בעל הפקדון ואם עבר ושלח בהם יד חייב באחריותן ואם הרויח בהם נותן לו מחצית שכר עד לשונו והקשה רש"בם וזה לשונו דכיון דשלח בהם יד הוה ליה כגזלן ותנן כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ואמאי יתן לו מחצי' הריוח ואומר אני דמה שעבר קודם שתבעו לא עלה על לב הגאון והיינו כמו שהוכחנו לעיל ולא משגיחנן לגאון שוגג אך בני האי גוונא קאמר שזה תובע להחזיר לו פקדון ששלח בו יד כדי להרויח דהתם ודאי אם מסרב ודחי ליה מחייב נמי בריוח למפלג בהדיה ותו לא מידי עכ"ל משמע מדבריהם דאינו חייב לתת לו כי אם המחצה מהריוח היכא דנתן לו מתחילה כל הריוח משמע מתוך דברי הרש"בא מהתשובה הנז' דכל זמן שלא יאמר בפני העדים לעצמי אני מתעסק כל הריוח הוא לבעל המעות הכלל העולה מהדברים דבנדון דידן כל אפין שוין וליכא ספיקא כלל דמה שנתן נתן ולא מצי לעכב המלבושין והתכשיטי' שהופקדו בידו וחיי' להחזירן לראובן ומה שיש להסתפק קצת בכל נכסי יתומי' דיהבי להו קרוב לשכר ורחוק להפסד דלפעמים מיד כשלוקחים אותם פורעי' בהם חובותיהם וצרי' עיון אם מצו למעבד הכי כיון דאינו מתעסק באותם מעות של היתומים ונר' דלא מצו למיעבד הכי לפי מה שכתב הרש"בא דהא דמעו' של יתומי' מות' להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד דווק' כשהתנו שיעמדו כל המעות מיוחדים ושיקבלו היתומים חלק הריוח שירויחו באותם מעות אבל לא שיוציאם המלוה לצרכו ושיפרע לאחר מכאן ואף על גב דכתב הרש"בא בתשובה הנז' וזה לשונו ובנדון שלפנינו אם אמר בפני עדי' לעצמי אני מרויח הוה ליה גזלן כמו שאמרנו ואם הרויח לעצמו הרויח וחזר הממון להיות מלוה ומכל מקום נראה שאם רצה ליתן כלו או מקצתו אין כאן משום רבית דאין כאן אגר נטר עד כאן מכל מקום אינם סותרו' דבריו זו לזו דהא והא איתנהו דשאני התם דהמעות הם מיוחדים ומתעסק בהם בפני עצמן ואף על גב דבאו לידו בתורת פקדון ונעשה עליהם כגזלן ואמר בפני עדים לעצמי אני מרויח אפי' הכי אם רצה ליתן לו כל מה שהרויח או מקצתו נותן אבל היכא דפרע חובותיו באותם המעות מחזי כרבית גמור ואף על גב דלא מצינו דבר זה מפורש בשום אחד מהפוסקים מכל מקום מי לנו יותר גדול באחרונים ממנו וראוי לחוש לדבריו ואף על גב דהוו פליגי רבוותא עליה בפי' וכל שכן שלא מצינו מי שיחלוק עליו בפירוש אלא שלא כתבו בהדיא זה החלוק שהוא ז"ל חלק ותו לא מידי:

נאם הצעיר יוסף ו' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה