אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה כג

שאלה כב

ילמדנו רבי במלכות פורטוג"אל יש חק ומנהג שהאלמנה תזכה במחצית הנכסי' אשר הניח הבעל בין שהכניס הרבה או מעט בנדונייתה ויש להסתפק דהוי דבר שלא בא לעולם וגם דהוי בלא קנין אע"פ שכותבי' כתבים וחזוקים בערכאות של גוים וגם הוא מנהג קבוע ביניהם על הסתם ומתו אותם היהודים באותו המלכות ואחר כך באים האלמנה והיורשים לטורקיאה לחסות תחת כנפי השכינה יורנו מורה צדק אם זוכות אלו האלמנות במחצית הנכסים כמנהג אותו המקום אשר נשאו שמה או דילמא דלא יהבינן להו אלא נדונייתא שהכניסו לבעליהן:

תשובה יראה לי דכל אפין שוין ולית ספיקא כלל דזכתה האלמנה במחצית הנכסים ולא מבעיא אם תפשה שאין מוציאין מידה אלא אפילו שיהיו הנכסים ביד היורשים מוציאין מידם ונותנים מחצית הנכסים לאלמנה כמנהג אותו המלכות ומעשים כאלו באו בסלוניקי פעמים רבות ולא ראינו מי שפקפק בזה כלל אלא שהיו האלמנות זוכות במחצית הנכסים ואיברא דאילו לא הוה אלא תנאי שהיו מתני' ביניהם הבעל והאש' בשעת הנשואין לחלק הנכסים בין האשה ובין היורשים דודאי דהויא פלוגתא דרבוותא דהרמ"בם ז"ל כתב בפרק ד' דשותפין דהאומנים שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינם שותפי' וכו' והרמ"בן הסכים לדבריו כמו שכתב הרב בעל הטורים והרא"בד ז"ל השיג על הרמ"בם וכמו רבותי הורו שאדם יכול להקנות עצמו בקנין כדין עבדים וכו' ומה"רם כתב בפרק הגוזל בתרא על ההיא דרשאין בני העיר להתנות וכו' פירש ה"רם דבלאו קניין איירי והא קא משמע לן שהתנאי קיים בדברים בעלמא וכן הדין בכל מה שהשותפין מתנים שהתנאי קיים בדברים בעלמא בלא קנין וכתב מה"רי קולן עליה דמשמע דבכל עניני תנאי קאמר דלא בעינן קנין ואפילו התנו על דבר שלא בא לעולם דבההיא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני אהדדי ואפילו שלא בא לעולם והתוספות כתבו בזה בריש פרק אף על פי וזה לשונו תימא דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אף על פי שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחיי' אפילו נאבדו נכסים אלו וקונה אחרי' הם משתעבדים אף על פי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מכל מקום אדם משעבד דבר שלא בא לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למקני כדאמרינן בפרק מי שמת אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לאו היינו דש"בל והשיב רבינו אליה דמצי' כענין זה בפרק השוכר את הפועלין דתניא מתנ' שומר להיו' כשואל ופרי' במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע דבכל ענין ואף על פי שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ונכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא ויש מפרשי וכו' והר"אש בפסקיו כתב זאת הסברא הא קמן בהדיא דאלו לא היה אלא תנאי שהתנו ביניהם דהויא פלוגתא דרבוותא והנכסים בחזקת היורשים קיימי ויוכלו היורשים לומר קים לן כהני רבוותא וכל שכן בנדון דידן דאינם מקנים בקנין באות' המקומות ואיברא דלכאורה נר' דג' מחלוקות בדבר דהרמ"בם והרמ"בן ס"ל דאין שום צד לקנות דבר שלא בא לעולם ואפילו במחייב את עצמו והרא"בד ס"ל דבקנין יכול להקנות את עצמו והתוספות והר"אש ממקו' שבאו מההיא דפרק השוכר את הפועלים דמתנה שומר להיות כשואל ופריך במאי ומשני בשקנו מידו ורבי יוחנן אמר אפילו תימא דלא קנו מידו בההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וכתב הר"אש וכן הלכתא נראה מדבריהם דאפילו בלא קנין כסברת מה"רם וכבר היה אפשר לומר דאפילו הרמ"בם והרמ"בן ז"ל מודו בכי האי גוונא דמחייב את עצמו דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויוכל להתקיים ענין השותפות וכמו שכתב הרב בעל הטור' זאת הסברא בסימן ס' בלי שום חולק והרב בעל המשרים כתב גם כן וזה לשונו דע"כ יש הפרש בין מחייב עצמו בחוב למקנ' כי מחייב את עצמו יכול לשעבד את עצמו ואע"פ שאינו ברשותו אבל מקנה שנותן או מוכר אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו עד כאן וכבר בא מעשה לידי במי שהקנ' לחבירו וחייב את עצמו בסחורות שלא היו בידו וברשותו וכתבתי בכל אלו החקירות אי הרמ"בם והרמ"בן מצו למימר כסברת הרא"בד והתוספו' והר"אש ואי הר"אש והתוספות מיירי בקנין או בלא קנין דמפשטן של הדברים דלא הזכירו סבר' רבי יוחנן נראה דצריך קנין ומדהלכתא כרבי יוחנן נראה דלא צריך קנין אם לא שנאמר דהכא לא שייך ההיא טעמא דאמרינן התם דבההיא הנאה דמהימניה ליה גמר ומשעבד נפשיה וגם דברי התוספות והר"אש בריש פרק אע"פ צריך פירוש לפירושם להבין דבריהם על כל אלו החקירות העליתי בידי באותו הפסק דברים טובים ונכוחים ולא רציתי להטריח לשואל לכתבם בפסק הלז משום דאין אנו צריכין להם וקצתם לא שייכי לנדון דידן ובנדון דידן כל אפין שוין דזכתה האלמנה במחצית הנכסים ולא מבעיא אם תפסה שאין מוציאים מידה אלא אפילו היו הנכסים ביד היורשין מוציאים מידם וכמו שכתב הרש"בא בתשובת שאלה דהיכא שרבים הסכימו אפילו שאינם כל בני העיר אלא שהם כל בני האומנות שבאותו העיר שהסכמתן קיימת בלי שום קנין עד כאן וכתב מה"רי קולון וזה לשונו ונראה לעניות דעתי דכן סבירא ליה להרמ"בם דהיכא שכל אומני העיר הסכימו להשתתף שהסכמתן קיימת בלא שום קנין ואין א מהם יכול לחזור בו שכח הרבים יפה כדכתב הרש"בא דעד כאן לא פליג הרמ"בם ז"ל על שאר הפוסקים אלא על שני שותפים דעלמ' ואינו הסכמת כל בני האומנו' של אותה העיר אבל היכא שכל בני האומנות התנו להשתתף מודה הוא דרשאין ותנאי' קיים וכו' ותדע דכן הוא דהרמ"בם מוד' דהיכא דבכל בני האומנות שבאותה העיר הסכימו יחדו שדבריה' קיימין מבלתי חזרה דאטו הרמ"בם ז"ל תנא הוא ופליג אתוספתא דרבי חייא דקתני רשאים הצמרים והצבעים וכו' אלא ודאי דהרמ"בם ז"ל מפרש לה בהסכמת כל הצמרים והצבעים של אותו העיר ומשום תיקון הרבים דומיא דרישא דקתני רשאים בני העיר להתנות על המדות ועל השערים וכדפי' הר"שבא וזה נכון וישר דבהא מודה הרמ"בם עד כאן לשונו וכיון דכן הוא בנדון דידן מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מחצה במחצה מילת דפשיטא היא דאליבא דכולי עלמא דזכתה האלמנה במחצית הנכסים וכן כתב הרמ"בם בפרק כ"ג מהלכות אישות מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שנהגו שיכתבו בכתובות הנדונייא יתר על דמיה בשליש או בחומש או במחצה וכו' הנושא סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכן היא שפסקה להכניס נותנת כמנהג המדינה וכשתבוא לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובתה כמנהג המדינה ובכל הכתובים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהיה מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ וכן כתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל סימן שמ"ה וזה לשונו אם נהגו על דרך משל שהמלוה את חברו בעדים לא יהיה נאמן לומר פרעתי או ששומר חנם חייב כשואל אין מנהגם כלום לבטל ההלכה אלא אם כן התנו עליו אבל בעיניני הקניות וכן בשכירות הפועלים וכיוצא בזה כל שנהגו כעין הסוחרים בקניית הסחורות אין חוזרים בהם וכן ששכירות הפועלים הולכין אחר מנהגם אפילו דסתם מנהגם מבטל הלכה המצריכה קנין ומשיכה וכן בעניני הנדוניא והתנאים הרגילין לעשות בה הולכין אחר המנהג ואפילו לא התנו עליו בני העיר עד כאן מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל ההלכה וכ"ש בהיותם באותו המלכות נוהגים באותו המנהג והמנהג הוא פשוט וקים בכל המדינה והבעל מת באותו המלכות אשר שם חק ומשפט המנהג ההוא ואחר כך באה האלמנה והיורשים בטורק"יא לחסות תחת כנפי השכינה מילתא דפשיטא היא דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידה אלא אפילו היו כל הנכסים ברשות היורשים מוציאין מידם ונותנים לאלמנה חלקה המגיעה לפי החק והמנהג מהמלכות ההוא וכבר בא מעשה עידי בכיוצא בזה פעמים רבות בשאלוניקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בדבר זה ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה