שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה כא
ראובן היה נשוי עם לאה והוא אשכנזי ומנהג האשכנזים משונה ממנהג הספרדים שכותבים בתנאי הכתובה באופן זה שאם חם ושלום תעדר לאה בשנה הראשונה אחר החופה בלא בנים יחזיר ראובן כל נדוניתה ליורשי' ואם תעדר בשנה השנית יחלוקו הנדוניא ראובן ויורשיה ואם בשנה השלישי' יחזור הענין לדין תורה שבעל יורש את אשתו ועתה קרה מקרה שמתה לאה בלא בנים ביום אחרון לשנה השנייה שהם ב' שנים נמנים מיו' ליו' אחר החופה ונקברה ביום ראשון לשנה השלישי וכשנשא ראובן ללאה היה בתוך השנה והנה יורשי לאה תובעים לראובן כי מאחר שמתה לאה לסוף שנה שנית קודם שיכנס שנה שלישית יחזור להם ראובן חצי הנדוניא כאשר הוא בתנאי הכתוב' וראובן טוען שהוא יורש את הכל כדין תורה מאח' שלא נקברה בתוך שנ' שנייה אלא בתחלת שנה שלישית ועוד טוען שמה שכתוב בתנאים שאם תעדר בשנה ראשונה אינה אותה שנה נמנת מיום ליו' שנים עשר חדש אלא מאחר שהוא נשא את לאה בתוך השנה תשלום השנה שהוא ראש השנה שבא אחריו נקרא שנה תמימה ואם כן לפי חשבון זה כשמתה לאה כבר עברו ימים רבי' משנה שלישית ועוד טוען שאפילו שנמנה שנה ראשונה שני' עשר חדש מיום ליו' מכל מקו מאחר שאחת משתי שנים אלו נתעברה ואם לא נמנה שנת העיבור אלא שנים עשר חדש נמצא כשמתה לאה עבר כבר חדש אחד מהג' כי שנה אינו נקרא אלא שנים עשר חדש מכל אלו הטענות אומר שהוא יורש את אשתו ועתה יורנו המורה מורה צדק הדין עם מי:
תשובה החכם המובהק נ"רו ראה ראיתי מה שכתב כבודך בזאת השאלה ורם דברים טובים ונכוחים דברי פי חכם חן אמנם בקצת דברים יש לדקדק בהם ולולי כי אהבת כבודך אלצתני וגם כי עתה מקרוב נדרתי לכבודך שלא להשיב פניך ריקם במה שתשאל ממני הייתי משיב אחור ימיני מלכתוב תשובה כי אני חולה וחלוש מאד ולא אוכל לעצור כח אמנם נתחזקתי להפיק רצון כבודך עתה באתי לכתוב מה שיש לדקדק בדברי כבודך ואחר כך אגיד לכבודך דעתי הקצרה בזה הנדון ראשונה כתב כבודך וזה לשונו הרי מצינו בבתי ערי חומה דתנן המוכר שדה אין מונין שנה אלא משעה שמוכר שנאמר עד מלאת לו שנה ובודאי כשהתורה אמרה והיתה גאולתו עד תם שנת ממכרו הוא לתועלת המוכר ואפילו הכי טעמא דרבי רחמנא עד מלאת לו שנה וכו' הא לאו הכי היינו אומרים שאותה שנה היא שנת עולם ולפעמים תקנת הגאולה לא היה מועיל כלל למוכר גם בשדה אחוזה דתניא בנידה פרק יוצא דופן שהן שתי שנים מיום ליום וקאמר בגמרא מנא לן דכתיב במספר שני תבואות הוא מוכר לך פעמים שאתה אוכל שלש תבואות בשתי שנים פירש רש"י כגון אם מכרה לו באלול מלאה פירות אם נמנה שתי שנים מיום ליום נמצא אוכל שלש תבואות טעמא דכת' רחמנא תבואות הא לאו הכי היינו אומרים כי אותן השנים הם שנת עולם ולא יאכל אלא שתי תבואות ולפעמים תבוא' אחת עם היות כי אלו השתי שנים הם לתועלת הלוקח עד כאן לשונך מה שכת' כבודך טעמ' דרבי רחמנ' עד מלא' שנה תמימה וכו' לא היא דמקרא דעד מלאת לו שנה לא נפקא אלא שמונין שנה לראשון ולא לשני כמו שכת' בבריית' וכדפרש"י במשנ' אבל דלהני שנת מיו' ליו' לא נפקא אלא מעד תם שנח ממכרו וכדאמרי' בהדיא בגמרא ובודאי דהא לא מעלה ולא מוריד דלענין דינא לא נפקא מיניה כלל ובמה שרצית לדמות ההיא דבתי ערי חומה ושדה אחוזה דנתקנו לתקנת המוכר והלוקח ולפעמים אין להם תקנה ובפרט בבתי ערי חומה היכא דמכר סמוך לר"ה אם היינו מוני' שנות עולם ואפ"ה טעמא דרבי רחמנא בבתי ערי חומה ובשדה אחוזה הא לאו הכי מונין שנות עולם ומכאן רואה כבודך להוכיח דבנדון דידן מנין לשנות עולם ואם נשא ערב ראש השנה ומתה מיד לא יחזיר כל הנכסים ואף על גב דזאת התקנה תקנוה המתקנים לחמלת אבי האשה ולעגמת נפש שבפתע פתאום יפסיד הבת והנכסים וכו' אינם נראים דברים אלו מכמה טעמי חדא דמה ראיה מביא כבודך מבתי ערי חומה ומשדה אחוזה מטעם דאי לא הוו יתורי הוה אמרינן שהתורה לא הקפידה לתת תקנה לכל המוכרים בבתי ערי חומה ולמה כבודך תביא ראיה ממאי דהו' אמרי' אי לא הוו כתיבי קראי יתירי למימר דמנין מיום ליום ואדרבה יש לך להביא ראיה ממאי שכתוב בתורה יתורי דמנינן מיום ליום ושהתורה רצת' לתת תקנה שוה לכל המוכרי בחמל' השם עליהם אם כן נתבטלו דברי כבודך במה שרצית להביא ראיה מבתי ערי חומה ומשדה אחוזה וכן נמי אין להביא ראיה דכיון דאיצטריך קרא בכמה דוכתי למימר דהוה שנה מיום ליום משמע דסתם שנה הויא משנת עולם דודאי לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ובהסכמות ותקנות אזלינן בתר לשון בני אדם כדאזלינן בנדרים וכמו שכתב הרש"בא בתשובה ותדע לך דהא בפרק קונם הויא בעיא ולא אפשיטא היכא דלא קאמר שנה זו או השנה אלא דקאמר שנה לחוד או הויא שנת עולם או שנה מיום ליום משום דבנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם שנה אחת הויא שנה מיום ליום ושנ' זו והשנה הויא שנת עולם ובשנה לחוד מספקא אי הויא כשנה א' או כהשנה ומה שכתב כבודך דכיון דהויא בעיא ולא אפשיטא כי היכי דלענין נדרים אזלינן לחומרא משום דהויא ענין דאיסורא הכי נמי לגבי ממונ' אזלי' בתר המוחזק וזה האיש הוא מוחזק גם בזה אינם נ"ל דברי כבודך מכמה טעמי חדא מטעמא דכתבי' דאזלי' בתר כוונת המתקנים כיון דלישנ' ספוקי מספקא לן ובודאי דהמתקנ' לא נתנו דבריהם לשעורי' אלא ודאי שתקנו תקנ' שוה להועיל לכל בין לאות' שמשיאי' את בנותיהן בתחלת השנה או באמצ' השנה או בסוף השנה וכדכתבי' לעיל ועוד שקרוב אני לומר שמה שכתוב בשטר התנאי' לשנה ראשונה הוה לי' כמאן דאמר שנה אח' ועוד שבהדיא כתוב בשטר התנאים אחר החופ' דמשמע שתהיה נמנת השנה מזמן החופה ומה שכתב כבודך לדחות זאת הראיי' וז"ל ואם תאמר מה הועילך כל מה שכתבת מאחר שכתוב בתנאים אם תעדר בשנה הראשונה אחר החופה דמשמע שיהיה נמנת תחילת השנה אחר החופה אשיב כי גם נוכל לפרש דמה שכתב בתנאים אחר החופה לא קאי אמינוי תחילת השנה שיתחיל אח' החופה אלא קאי אמלת תעדר שאפי' אחר החופה שמדין תורה הבעל יורש את אשתו אפילו הכי יחזור הנדוניא ליורשיה וכבר הוכחתי מבתרא פ' גט פשוט דיד בעל השטר על התחתונה אפילו שלשון השטר משמ' יותר לזכות בעל השטר עד כאן ותמיהא לי דלמאי הלכתא יכתבו בשטר התנאים דאף על גב שמדין תורה הבעל יורש את אשתו אפילו הכי יחזיר את הנדוניא ובודאי דהך לישנא דלאחר החופה מוכח בהדיא דמזמן החופה ימנו השתי שנים לא לשנות עולמי' ואף על גב דהלשון לא היה מוכיח מה שהוא מוכיח מכל מקום הוי לישנא יתירא וכל לישנא יתירה ליפוי כח קאתי ומהר"י קולון כתב בשורש י"ב משם הרש"בא דאף על גב דמחמת הלשון עצמו היה נשמע דלגרוע כח מי שנאמר לו קאתי אפ"ה אמרינן דכיון דלישנא יתירא הייא ליפוי ולתועלת מי שנאמר לו קאתי יעויין שם ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה כיון דאי דרשינן ליה לגריעותא דבעל השטר הוי לישנא יתירא ובנדון דידן ודאי דהלשון מוכיח בהדיא שימנו השתי שנים מזמן החופה ואפילו שתמצא לומר דלא מוכ' בהדיא מכל מקום לישנא יתירא הוי וכל לישנא יתירא ליפוי אתא עוד כתב כבודך שמצא סמך לדבריו לומר דבראש השנה יהיה תשלום השנה מההיא דכתב הרב בעל תרומת הדשן שמצא בתשובות ישנות ממה"דם ודייק מאותה התשובה מדנקט תנא דבריתא בפרק אף על פי מניקה אסורה לינשא וליארס עד אחר כ"ד חדש ור' יהודה או' לאחר י"ח ותנא דמתני' דפרק מי שאחזו נקט שתי שנים ופירש רש"י ז"ל דפלוגתא חדא היא אלמא דשתי הלשונות לחומרא נקט לה והא דנקט שתי שנים אתיא לאפוקי חדש העיבור דלא חשבינ' ליה למנין כ"ד חדשין אלא ב' שנים מיום ליום בעי' ונקט נמי כ"ד חדשים דב' שנים הוה מצית לפרושי' לפי מנין שנות עולם ולהשלים כשיגיע ר"ה כדאשכח' בכמה דוכתי וכו' הא קמן בתשובה זו שכתב דנקט כ"ד חדשים דב' שנים הוה מצינן לפרושי שנות עולם אף על פי ששתי שנים אלו של מנקת תקנו אותם חכמים בעבור סכנת הולד ואם היינו אומרים שהיו שנות עולם לא יועיל לכל הולדות אלא לאותם שנולדו בתחילת השנה או קרוב אמנם לאות' שנולדו סמוך לשנה שנית לא יועיל להם התקנה ונשארו בספק סכנה גם בנדון דידן וכו' עד כאן לשונו ובמה שכתבתי למעלה גם זאת הטענה היא נדחת דלמה נביא ראיה ממאי דהוה סלקא דעתין אי לא דנקט בפרק אף על פי כ"ד חדשים אדרבה יש להביא ראיה מקושטא דמילתא דהשוו את כולם בשתי שנים שלמות מיום ליום וחששו לכל הולדות שלא יכנסו בספק סכנה והוא הדין נמי בנדון דידן השתי שנים תהיינה שלמות מיום ליום ולא למנין שנות עולם וכל שכן כדאמרינן שכתוב בשטר התנאי' אחר החופה ואין להסתפ' בזה כלל ומה שהוקש' לכבודך בההי' ברייתא דפ' קמא דראש השנה תנו רבנן המודר הנאה מחברו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא בכ"ט באלול כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה דאמאי לא פשיט תלמודא בפרק קונם מאי דאי בעיא להו קונם מן שאני טוע' יום אי דיניה כהיום ואינו אוסר אלא עד שתחשך או דילמא כיום אחד ואסור בכ"ד שעות מהך ברייתא דקאמר שנה מונה י"ב חודש מיום ליום דאלמא שנה כשנה אחת ויום נמי כיום אחד דמי ותרץ כבודך דשנה דקאמר בריתא לישנא קלילא נקט ושנה אחת קאמר ולא נהירא דכיון דכל עצמו דתנא דבריתא לא אתא הלא למימר דהמודר הנאה מחברו לשנה דצריך למנו' י"ב חדש מיום ליום ולא סגי למנין שנות עולם א"כ אמאי לא אסיק למילתיה ואמאי לא קאמ' שנה אחת אלא ודאי נר' דס"ל לתנא דשנה כשנה אחת דמי ומה שיראה לי לתרץ דתנא דברייתא דהמודר הנאה מחברו וכו' לא אתא לאשמועינן דאינו מונה למנין שנות עולם אלא אתא לאשמועינן דלא נימא דבעינן מעת לעת כדבעינן גבי בתי ערי חומה משום דכתיב ימים למעת לעת ולא נחית למימר דלא מנינן למנין שנות עולם דלא קפיד למימר אחת והכין הוא אורחא דתלמודא בכמה דוכתי ועל מה שכתב כבודך דהויא מילתא דתליא בפלוגתא דרבוותא בחדש העיבור דהרמ"בם ז"ל סבירא ליה דהמשכיר בית לחברו דנתעבר' השנה לשוכר ואפי' דקאמר שנה אחת והרש"בא ס"ל דמחניתין דפרק השואל דקאמר נתעברה לשוכר דוקא באומר שנה זו אי נמי השנה דקימא לן דהוי כאומ' שנה זו אבל באומר שנה אחת אין לו אלא שנים עשר חדש ובעל הטורים הביא סברת הרש"בא בהמשכיר בית לחברו ולא הבי' שום חולק עליו נראה דסבירא ליה כוותיה ובהלכות נדרים כתב כסבר' הרמ"בם דכת' שאיני אוכל בשר שנה אחת הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום ואם נתעברו השנה אסור בה ובעיבורה וכבודך כתב דהרש"בא לא סמך על דעתו הלכה למעשה בנדרים דהויא מילתא דאיסורא להקל וחשש לדברי רבותיו וכמו שכתב בתשובותיו סימן תתק"סה כתב בחידושי נדרים ולמעשה היה חושש לדברי הרמ"בם ורבותיו שחולקי' עליו עכ"ל אבל בהמשכיר בית לחברו דהוי לאוקמי ממונא בחזקת מריה דקרקע בחזקת בעליה עומדת לא יחוש לדברי רבותיו דכי היכי דאמרינן ספיקא דאיסורא לקולא הכי נמי אמרינן בממון המוטל בספק דאוקי ממונא בחזקת מריה ובהמשכיר בית לחברו אף על גב דהשוכר הוא מוחזק בממון נקרא מוציא מחברו דהלכה כרב נחמן בהזכיר לו חדש ישנה דמספקא אי תפו' לשון ראשון או לשון אחרון דקרקע בחזקת בעלי' עומדת ומשום הכי בעל הטורים כתב כסברת הרש"בא ולא הביא שום חולק עליו והסכי' לסברתו ובנדרי' כתב להחמיר כדברי הרמ"בם וזהו מה שאני מבין מדברי כבודך וזאת הסברא לאו חדתא היא לי כי כבר עלתה על לבי וגם קצת מהחכמים השלמים אשר בשאלוניקי אשר כתבו בזכות הבעל על זה היסוד בנו סברתם והאריכו הרבה בזה אבל ידוע תדע כי יש בידי קובץ מתשובות הרש"בא ז"ל ובאותו הקובץ כתוב תשובה אחת וזה לשונו תשוב' דעת הראשונים הוא דהמשכיר בית לחברו לשנה סתם ונתעברה השנה נתעברה לשוכר ונראה להלכה ולא למעשה דנתעברה למשכיר משום דאזלינן בתר רוב שנים ואין לו אלא שנים עשר חדש ולא משכחת דיש לו י"ג חדש אלא בדקיימי בראש השנה ואמר שנה זו שהרי בבית בבתי ערי חומה לא נכתבה אלא מיתורא דקרא דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה ואמרי' תמימה לרבות חדש העיבור עד כאן לשונו הא קמן בהדי' דהרש"בא לא סמך על דעתו למעשה אפי' בהמשכיר בית דהוי אוקמי ממונא בחזקת מריה והשוכ' הוא מוציא מחברו וכדאמרי' משום שזה הסבר' היא חדשה מדעתו ולא ראה התר לזולתו ובטל דעתו לגמר' מפני דעת כל הפוסקי' דודאי מילת' דפשיט' היא דכל הפוסקי' אשר מעולם אשר כתבו מתניתין דפרק השואל ככתבה וכלשונה ולא חלקו זה החילוק שחל הרש"בא דאוקמי מתני' באומר שנה זו או השנה דהוי כמו שנה זו ודאי דסבירא ליה כהרמ"בם והר"אש ואף על פי שהר"אש לא כתב בהדיא כהרמ"בם כן נראה מדבריו ומפירושו במסכת נדרים ואיברא דלכאורה יש מקום לומר דנהי דהרש"בא בטיל דעתו לגבי דעת הראשונים בין להקל ובין להחמיר בין לאפוקי ממונא ובין לאוקומי ממונא מהכרח התשובה דכתבינן אבל אפשר דהטורים מספיקא ליה אי הוי הלכת' כהרש"בא או כהרמ"בם ומ"ה פסק באיסורא לחומרא ובממונא להקל לנתבע וכדאמרינן תיקו דאיסורא לחומרא ותיקו דממונ' לקולא דנתבע אבל זה לא מסתב' דאם הרש"בא דהוא מריה דשמעתא בטל דעתו מפני דעת הראשוני' וכי יבוא בעל הטורים ויסמוך על דעת הרש"בא ויחלק בין איסורא לממונא וטוב היה שכבודך היה מעיין בפירוש מסכת נדרים ומציע' להרש"בא כי נאמר לי כי במקומך נמצאים וגם היית מעתיק ושולח אלי מה שהוא ז"ל כותב שאין לי ספק שמתוך דבריו יתבאר אם בטל דעתו מפני דעת הראשונים לגמרי כדמשמע מהתשובה שכתבתי לעיל או אם סמך על דעתו להחמיר ולאוקמי ממונא כמו שכתב כבודך ועל מה שהרב בעל הטורים סתם בנדרים כהרמ"בם ובהמשכיר בית סתם כהרש"בא אפשר למימר דה"ק השוכר בית לשנה ונתעברה שנה אין צריך להוסיף בשביל חדש העיבור בכל גווני והכי היא מסקנא דמילתא וסברת כל הפוסקים והרש"בא לחוד חלק וכתב בד"א כשעמד בראש השנה ואמר לו שנה זאת אי נמי וכו' ודכוותה מצאתי בדברי הרב בעל הטורים בדוכתי אחריני וכיון דכן אין לנו שים חולק בפירוש על סברת הראשונים דחדש העיבור בכלל השנה וה"רן בסוף פרק קונם כתב כסברת הרש"בא בגדרים היכא דלא אמר מהיום משום שהרי אם לא נהג באיסורו שנה זו משלם לשנה הבא הפשוטה ואע"פ שאסור לעשות לכת חילה וחלק על דברי הרש"בא במה שהוסיף לומר דאפילו באומר שנה אחת מיום זה אין חדש העיבור בכלל וכתב בסוף דבריו לפיכך נ"ל דנודר ושוכר כל שקדם נדר ושכירו' לחדש העיבור ואמרו שנה אח' מיום זה מונים י"ג חדש ואתא מתני' דפרק השואל כפשטה וכי תימא אם כן תקשי לי ההיא דערכין לאו ראיה היא כלל שאלו היה התנאי בין מוכר ללוקח בשנה מעוברת לומר אם לא תגאל מיום זה לשנה אחרת יהא חלוט אין הכי נמי דלהביא חדש העיבור לא הוה צריך ריבוייא אבל הכא אין מוכר ולוקח מתנין אלא התורה היא שפסקה להם זמן בכל השנים אם לא יגאל עד השנה יהא נחלט לכך אי לאו ריבוייא הוה אמינא דהתורה זמן א' פסקה להם לכל החלוקים דהיינו י"ב חדש כרוב השנים וכו' ואני חוכך עוד לומר דאפי' בנדר שנה אח' סתם דאסור בעיבורה וכו' יעויין שם וירא' לי דה"רן סבירא ליה בנדון דידן דחדש העיבור הוא נמנה בכלל השתי שנים כיון שמתנין התנאי החתן והכלה ואף על גב דזה התנאי הוא מכח תקנה קדומה שיש בין האנשים האשכנזים כפי מה ששמענו נקראת תקנת שום על שם ג' מדינות בראשי תיבות שום וכיון דכן הוא יש מקום לומר דהוי כעין בתי ערי חומה דכתב הר"ן דכיון דהתורה פסקה להם זמן בכל השנים זמן אחד פסקה לכל הלוקחים דהיינו י"ב חדש דהוי שנה ברוב השנים והכי נמי החכמים שתקנו זאת התקנה זמן אחד נתנו לכל דהיינו י"ב חדש דהוי שנה ברוב השנים איברא דהכי הוא אם היו סומכים על התקנה ולא היו כותבים זה התנאי בשטר התנאים אבל כיון דכתבו זה התנאי בשטר התנאי' הוי חדש העיבור בכלל כדאמרינן ואפילו אם תמצא לומר דלפי דעת הר"ן בנדון דידן אין חדש העיבור בכלל שתי שנים מההוא טעמא שחדש וחלק שהתורה נתנה זמן אחד לכל הלוקחים זה החילוק אינו מוסכם דהרי מצינו שמה"רם בשתי שנים שנתנו חכמים למניקה כתב דחדש העיבור בכלל וצריך כ"ה חדשים כנראה דלא סבירא ליה כסברת הר"ן ז"ל במה שהתורה נתנה זמן לכל הלוקחים וגם הגהות ישנות כתבו דצרי' להמתין כ"ה חדש היינו משום דנקט בבריתא כ"ד חדשים הא לאו הכי הוה אמרינן דהוה צריך כ"ה חדשים כשנת העיבור הא קמן דהנך רבוותא סבירא להו לכולהו דלא כה"רן בזה החילוק שחלק וחדש ומכל הני הוה אפשר למימר דאף על גב שהבעל הוא מוחזק דהוה מפקינן מיניה ואף על גב דיוכל המוחזק לומר קים לי כמיעוטא דרבוותא בנדון דידן ליכא אלא מיעוטא דמיעוטא וכל זה אני כותב להלכה ולא למעשה אחרי שכבר כתבו במעשה שהיה זה כמה שנים כמה חכמים שלמים וכן רבים בזכות הבעל וטוב הדבר לפשר ביניהם או לחקור אחר המנהג איך נהגו בשנה המעוברת וכמו שכתב הר"ן ז"ל בחרם רבינו גרשום שלא יקח האיש שחי נשים אם תוכל האשה להתירו ולתת רשות לבעל או אם נאמר שאפשר שהרב הגאון ז"ל חשש שמתוך שהנשים כפופות לבעליהן אם יספיק הרשות שלה שמא יקניטנה בעלה עד שתרצה ולחכמים הצרפתים משפט הגאולה שהם יודעים היאך פשטה תקנה זאת במקומותם עד כאן לשונו אם כן הראה שראוי לחקור אחר המנהג והמנהג הוא העיקר בנדון הלז ותו לא מיירי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב: