אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה כ

שאלה יט

ראובן צוה מחמת מיחה שיתנו מלבושיו לאביו לאחר מיתה ונפטר וחיי לרבנן שבק והניח בן קטן בן שלש שני' ובת קטנה בת שנה אחת ואשתו מעוברת וגבתה האלמנה כתובתה ולא נשארו למזונות היתומים אלא המלבושי' ועוד דברים אחרים ששוים אלף לבנים ואבי המת תובע המתנה ושאל השואל אם נשתעבדו המלבושים למזונות היתומים או יתנום לבעל המתנה ועוד שאל אם לקחו המלבושים מיד האלמנה אם לקחום שלא כדין וחייב להחזירם או לא:

תשובה החכם השל' המובהק סיני ועוקר הרי' יצו ראה ראיתי מה שכת' כ"ת בזא' השאל' והן אמת כי הם דברי פי חכם הוצק חן וחכמה סברה ישרה בשפתותיך שפתי צדיק ידעו רצון ועתה אני בא להשיב על דברי כבוד תורתך ראשונה כתב מעלתך כי אין מוציאין למזון הבנים הקטנים ואפילו פחותי משש ממתנת שכיב מרע משום דלא נשתעבדו הנכסים והאב אינו חייב לזונם כי אם בחיים חייתו ולא אחר מיתה ודייק לה כבוד תורתך ממה שכתב הרי"אף בפ' נערה שנתפתתה וז"ל בת היבמה ובת השנייה ובת הארוסה ובת אנוסה כולן עלו בתיקו הילכך לית להו דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע והני מילי לאחר מיתה אבל בחיי אבוהן חייב לזונן שש שני' כדכתבינן לעיל עד כאן לשונו והרמ"בם כתב בת הממאנ' הרי היא כשא' הבנות ויש לה מזונו' אבל בת היבמה ובת השנייה ובת האנוס' ובת הארוסה אין להם אחרי מיתת אביהן בתנאי זה אבל בחיי אביהן הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן עד כאן לשונו ומכל הני לישני כתב כבוד תורתך דמשמע דאין האב חייב במזונות בניו ובנותיו הקטני' מתקנ' אוש' רק בחייו אבל מית' אח"כ אינו חייב במזונו' הבני' ואפילו פחותים משש אלא לבנות מטעם תנאי כחובה דבני נוקבן וכו' וקוד' שאכתוב מה שיש לדון בדבר זה לענין מעשה אני מסכי' לסברת כ"ת כי אין להוציא הדברים מידי פשוטן ממאי דמשמע מלשון הרי"אף והר"מבם וכמו שכתב כ"ת אבל קשה לי טובא למאי איצטריך ליה לרי"אף למימר דבחיי אבוהון בת היבמה ובת השנייה וכו' אביהן חייב לזונן בתקנ' אושא ומהיכ' תיסק אדעתין למימר איפכא והלא אי הוה קא מבעיא ליה לבעיין לא הוה אלא מטעם דתנאי כתובה ככתובה וכיון דלית להו כתובה דילמא דלות להו נמי תנאי כתובה דבנן נוקבן אבל במזון הבנים והבנות דלא הוי מטעם תנאי כתובה אלא תקנ' אושא מילתא דפשיטא היא דבת הארוסה ובת היבמה ובת האנוסה הרי הן כשאר הבנות ומשום הכי הוה אפש' לדחוק הלשון ולמימר דמאי דקאמ' הרי"אף והני מילי לאחר מיתת אביהן אבל בחיי אביהן וכו' הכוונה היא למימר דתנאי כתובה לאחר מיתת אביהן לית להו דהינו תנאי דבנן נוקבן אבל המזונות דתקנת אושא דהוי נמי בחיי אביהן ולא הוי מטעם תנאי דבנן נוקבן אית להו וכל עצמו של הרב אלפסי ז"ל לא אתא אלא לאשמועינן דתקנת אושא דמזון הבנים הקטנים שייך לאחר מיתה וחייבים היתומים לזון לאלה הבנות בת היבמה ובת השנייה ובת אנוסה וכו'. לאחר מיתה עד שיהיו בנות שש שנים דדוקא התנאי דבנן נוקבן דהוי לאחר מיתת אביהן הוא דאין להם משום דתליא בכתובה ותנאי כתוב' ככתובה אבל מזון הבנים והבנות הקטנים דישנו נמי בחיים חייתו יש להן והא ודאי חדוש ארבא אשמועינן דלא נימא דתקנת אושא לא נתקנה אלא לחיים אבל לאחר מיתה לא תקנו משום שהבנים יורשים הנכסי' מאביהם והבנות אית להו מזונות עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין ואתא לאשמועינן דהתקנה היא גם כן לאחר מיתה להנך בנן נוקבן דלית להו תנאי כתובה דבנן נוקבן וכן נמי למילי אחריני וכמו שאכתוב ולישנא דהרמ"בם דייק קצת דקאמר אין להם מזונות אחרי מיתת אביהן בתנאי זה וכו' ולכאורה היה נראה להביא ראיה ממאי דכתב הרא"ש בשם מה"רם דאפילו שיש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמן דחייב לזונן דכיון דתקנת חכמים היא זכו במזונותיהן אפילו יש להם להתפרנס משלהם עד כאן וכיון דכן הוא אתמהא דתקנו מזונות בחייו אפילו לבני' שאינן צריכין למזונות דאית להו נכסים מבית אבי אמן ולא תקנו לאותן שאין להן מזונות כגון בת האנוס' ובת הארוס' ובתו ביבמה לאח' מיתה איבר' דיש להשיב דבתר רובא תקנו ורוב הבנים והבנות אין להם במה שיתפרנסו בחיי אביהן ורוב הבנות נזונות לאחר מיתה בתנאי דבנן נוקבן אבל הקושיא הראשונ מקומה עומדת דמאי אצטריך ליה לרי"אף ולהרמ"בם ז"ל למימר דבחיי אביהן חייב לזונן וצ"ע כי בודאי אין להוצי' דברי הרי"אף והרמ"בם מידי משמען דודאי דס"ל דהתקנ' ממזון הבנים הקטנים לא תקנוה מחיים אלא לאח' מיתה וכמו שכתב כ"ת ומה שכתב כבוד תורתך דמזון הבנות נמי אינו מפקיע מתנת שכיב מרע בנדון דידן משום דהוו נכסים מועטים ואין כאן קרקעות אלא מטלטלים ושוים הם בזה הבנים והבנות כאשר כתב הרי"אף בפרק מי שמת וז"ל והני מילי במקרקעי אבל במטלטלי כיון דתקנתא דבתראי דמתזני אף על גב דמועטים נינהו ניזונים מהם אלו ואלו דלא תקנו רבנן אלא למהוי כבנים אבל למהוי יתיר מבנים לא תקנו והרי שדר גאון כדכתבי' עד כאן וכן כתב הרמ"בם פרק י"ט מהלכות אישות וז"ל בד"א בשהניח קרקע אבל אם לא הניח אלא מטלטלים הואיל ותקנת הגאונים הוא שיזונו הבנות מן המטלטלים הרי הבנים והבנות נזונין כאחד מן הנכסים המועטים דלא תקנו להן במטלטלין אלא שיהיו כבנים וכן הורו הגאונים עד כאן כפי המובן מדברי כ"ת הוא דאפילו דנימא דהיכא שהיה מניח נכסים מרובים אם היה נותנן במתנת שכיב מרע לא היה מפקיע מזון הבנות משום דמטלטלי דמתנ' שכיב מרע משתעבדי למזון הבנות דלא כהריט"בא שכתב בשם ר"י אפילו הכי בנכסים מועטים שהבנות אינן אלא כבנים כי היכי דמתנת שכיב מרע מפקיע ירושת הבנים מפקיע נמי ירושת הבנות דאלו ואלו יורשין הם וכמו שהאריך כ"ת בזה ואחר כך כתב כ"ת דמסתברא למימר דהרי"אף והרמ"בם וכל הפוסקים שכתבו סברת הרי"ף דבנכסים מועטין במטלטלין הבנים והבנות שוים על כרחך אית להו סברת הריט"בא שכתב בשם ר"י דמטלטלים דמתנת שכיב מרע לא משתעבדי לבעל חוב דלא תקנו הגאונים אלא ביורשין לבד עד כאן וכיון שכתבו שלא תקנו להם במטלטלים אלא שיהיו כבנים ולא יהיו יותר מבנים וכשם שאין כח בבנים להפקיע זכות בעל המתנה ואפילו במטלטלים כך אין הבנות מפקיעות זכות בעל המתנה במטלטלים דלא עדיפי מבנים במטלטלים אלו הם דברי כ"ת ואשיב על הראשון דנהי דהגאונים לא הפקיעו ירושת הבנים מנכסים מעטים משום דירושה הוי מדאוריתא וכמו שאמרו בפרק יש נוחלין השתא ירושה מדאוריתא וכו' מתנת שכיב מרע דרבנן וכיון דכן הוא בנכסים מועטים לא רצו להפקיע הירושה מדאוריתא ויזונו כאחד ואפילו בקרקע קאמר אדמון וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ויש מן הפוסקים שפסקו כוותי ואם כן אית לן למימר דהיכא דהבנים נזונים מנכסי' מועטי' הוא דהפקיעו ממטלטלים ומזון הבנות אבל היכא דנתן מהנכסים מעטים במתנת שכיב מדע ואם לא יזכו הבנות באלו הנכסים מעטים יזכה בעל המתנה על כיוצא בזה ודאי שתקנו הגאונים שמטלטלים הם כקרקעות דדוקא לגבי בנים הוא דכתב הרי"אף דלא תקנו תקנת מטלטלים בנכסים מועטי' מטעמא דכתבינן ועוד מטעמא אחריתי דגבי בנים שייך למימר אלו ואלו יזונו כאחד ואין אנו מסלקין כח הבנות לגמרי אלא שאנו משוים אותן כבנים ואלו ואלו יזונו וגבי מתנת שכיב מרע מילתא דפשיטא דלא שייך למימר הכי ואם נקיים מתנת ש"מ במטלטלים מועטים אנו מסלקין הבנות לגמרי מהמטלטלין המועטין הכלל העולה שיראה לעניות דעתי דאף על גב דמטעם מזון הבנים הקטנים אין לסלק בעל המתנה וכמו שכתב כ"ת דודאי צדקו דבריך דמלשון הרי"אף והרמ"בם משמע דלא תקנו התקנה אלא דווקא בחיים אבל לאחר מיתה לא מכל מקום מזון הבת מפקיע המתנה ואפילו שהם מטלטלים ונכסים מעטים כדכתבינן ועל מה שכת' כ"ת דהרי"אף וכולהו רבוותא דסבירא להו דבנכסי' מועטים לא תקנו הגאונים דלהוו מטלטלי כמקרקעי והבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אלא שיזונו אלו ואלו דדי להן דלהוו כבנים ודאי דסבירא להו נמי דמטלטלי במקבל מתנת שכיב מרע לא משתעבדי למזון הבנות דכיון דסבירא להו דלא תקנו הגאונים דלהוו הבנות אלא כבני' במטלטלים והבנים היורשים אינם מוציאים מתנת שכיב מרע גם הבנות אינן מפקיעות מתנת שכיב מרע כבר כ"ת רואה שבמה שכתבתי ליתא זאת הסברא ועוד דמי לנו גדול בדור הזה האחרון מרי"בש והנה הוא כתב שלא מצא מי שחלק זה החילוק שחלק הריטבא בשם ר"י בין מטלטלי דיורשים למטלטלי דמתנת שכיב מרע בשום אחד מהמחברים אם כן נראה דלא סבירא להו כמו שכ"ת כתב דכולהו רבוותא דכתבו מה שכתב הרי"אף דלא תקנו הגאונים בנכסי' מעטים במטלטלי' לי' שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ס"ל כסברת הריט"בא שכתב בשם ר"י והדין עמו דודאי האי הוה צריך לאודועי ואין לומ' שסמכו על מה שכתבנו דבנכסים מעטים דמטלטלי' לא תקנו הגאונים וכו' כיון דהא בהא תלי' הא ודאי ליתא דהא אפילו לדעת כבוד תורתך אין הדב' כל כך ברור דהא בהא תליא דלא הוה איצטריך להו לפרושיה ואפילו האמורא דרכו לפרש ולא לסתום וכל שכן הפוסקי' ואפילו הרב בעל הטורים שהוא אחרון לאחרונים כתב לפסק הלכה ההיא דהרי"אף דלא תקנו הגאונים וכו' ובחשן המשפט כתב דמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא. אחר מיתה לפיכך מוציאין מיד המקבל למזון הבנות וכו' ולא חלק בין מקרקע ובין מטלטלי ודרכו לפרש ולא לסתום ולא היה לו לסמוך על מה שכתב באבן העזר ההיא דרב אלפסי דלא תקנו הגאונים תקנת מטלטלים בנכסים מועטים וכו וגם הריט"בא לא כתב זאת הסברא אלא בשם ר"י דנראה דלא סבירא למה שכתב כ"ח דהריא"ף ז"ל והרמ"בם סבירא להו כסברת ר"י ז"ל ובחפשי הסוגיות דהוו שייכות לנדון דידן מצאתי לשון מהרי"אף בפרק יש נוחלין על ההי' מתני' דקאמ' זה חומר בבנו' מבבני' שהבנות נזונו על הבני' ואינם נזונו' על הבנות וז"ל פירוש אם הבנות קטנו' והבני' גדולים נזונות הבנות עם הבני' בלי חשבון ואע"פ שהקטן צריך הוצאה במזונותיו יותר מן הגדול אבל בנים עם הבנים אין הקטנים נזונים על הגדולים בלי חשבון אלא חולקי' הנכסים בשוה וניזונין אלו לפי צרכן ואלו לפי צרכן ובנות עם הבנות נמי וכו' ויש לתמוה אמאי לא פירש הרי"אף פירוש המשנ' כמו שפירשה הרש"בם דמוקי לה בנכסי' מרובים יעויין שם או כמו שפי' נמקי יוסף דבנכסים מועטים מיירי וכשיש בנים ובנות הבנות יזונו והבני' ישאלו על הפתחי' וכתנא קמא דאדמון וכשלא יש אלא בנות הגדולות והקטנות נזונות כאחד ולא אמרי' הקטנות יזונו והגדולות ישאלו על הפתחים דתקנת בנן נוקבן אינה אלא אצל הבני' ולא אצל הבנות ובודאי דהרי"אף לא פירש המשנה לא כפירוש הראשון ולא כפירוש השני שאם היה מפרש כך לא הוה שייך למימר מאי דקאמר הבנות הקטנות עם הבנים הגדולים נזונות בלי חשבון ואף על פי שהקטן צריך הוצאה במזונותיו יותר מן הגדול ואם הם נכסי' מרובי' מילתא דפשיטא היא דהן נזונות בלי חשבון דמה חשבון שייך ואם מועטים הבנות נזונות והבנים אינם ניזונים ואם נאמר שהרי"אף סבירא ליה דמתניתין מיירי כשהשוה הבנות לבנים ועשה לבנות יורשות כבנים וקאמר שיש חומר בבנות דאילו בני' קטנים ובני' גדולי' ואי נמי היכא דליכא בנים ואיכא בנות גדולות וקטנות חולקי' הממון בשוה ואחר כך הגדולים נזונים לפי צרכן והקטני' לפי צרכו וכשיש בנות קטנות ובנים גדולי' ועשה לבנים כבנות יורשי' אינם חולקים בשוה וכל אחד נזון לפי צרכו אלא הבנות הקטנות והבני' הגדולי' נזונים כאחד ויש לתמוה דאמאי אמרינן הכי דודאי אם פירש בהדיא דבריו קיימים אבל על הסתם אם השוה הבנות לבני' לא עשאן יותר מבנים ויש לתמוה על נמקי יוסף שפירש במשנה פירוש קמא ואי נמי וכו' ותרויהו לא שייכי כלל לדברי הרי"אף ועשה עצמו כאלו לא ראה דברי הרי"אף ז"ל בהיותו מפרש הלכותיו והשי"ת עד ודיין עלי כי אהבתך אלצתני וחכמתך ותורתך חזקוני לכתוב זה המעט כי זה לי יותר משנה וחצי כי רוב הימים אני שוכב על ערש דוי ועול העיון מהחברי' מובהקים הוא כבד עלי גם איני בן חורין להפטר ממקצת פסקי' פעם ופעמי' בחדש ולבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם אין אתי ועם כל צרותי לא אמנע מהפיק רצון כבוד חכמתך ותורתך כי שמתיך כחות' על לבי כי לשמע אזן שמעתיך ועתה ראיתי כי הוספת על השמועה יוסיף השי"ת על ימי מעלות כבוד חכמתך כהם וכהם כנפשך החכמה ונפש הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה