שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה יט
נדרשתי לאש' שאלוני במעש' שהיה שראובן היו לו בנים והיה קור' לשמעון קרוב והיו שואלים אליו מה קורבה היה לו עמו והיה אומר שהיו בני שני אחים ואחר ימים מת ראובן ומתו בניו אחריו ובא שמעון ושאל מהבית דין שיחזיקו אותו בנכסי ראובן כי אין לו גואל קרוב ממנו והבית דין אומרין כי אפשר ואולי שהיו לו לראובן ממשפחתו יותר קרובים ממנו כי באו מארץ מרחקי' ומי יודע אם יש לו באותו מקום או בשא' מקומות יותר קרובים ממנו ושאל השואל אם יחזיקו הבית דין לשמעון באותן הנכסים נכסי ראובן כיון דלא ידעינן בקרוב יותר ממנו וכי יהיו הנכסים ביד בית דין עד שיבוא אליהו או דילמא דשבקינן להנהו נכסי ביד בית דין:
עיקר' דהאי מילת' אית' בפ' יש נוחלין אמרינן התם ההו' תשובה דהוה מוחזק דלית ליה אחי ואמ' בשע' מית' דלי' ליה אחי אמ' רב יוסף מאי ניחוש לה חדא דמוחזק דלי' לי' אחי ועוד הא אמ' בשע' מית' דלי' ליה אמ' ליה אביי הא אמרי דאיכ' עדי' במדינת הים דידעי דאית ליה אחי השתא מיהת הא ליתנהו קמן לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר ופירש רש"בם ההוא דהוה מוחזק לן בגויה דלית ליה אחי חזקה בעלמא בלא עדים ויודעים היו בודאי דאין לו בנים ואי לא דמוחזק לן דלית ליה אחי היה לנו לאסרה מספק כיון דודאי אין לו בנים עד כאן ונראה לכאורה כיון דלענין איסורא היה לנו לאסרה מספק דלעניין ממונא מעכבים הבית דין הנכסים ולא יתנו אות' ביד זה הקרוב וכן נראה מתוך דברי הרי"בש סימן מ"ו וז"ל אמנם אין ספק שצריך שיהא מוחזק בעירו שזהו הקרוב הקודם בירושתו שהרי אפשר שיש קרוב אחר לירש אף על פי שאינו ממשפחתו כגון שאמו היתה ממשפחתו והיתה בת יורשת נחלה ואביו היה ממשפחה אחרת ואיך יורידו אלא מי שידעו בבירור שהוא קודם לירושה אם בעדות ברורה או בעדו' מצד החזקה עד כאן וצריך לעיין בההוא עובדא דפרק קמא דקדושין מההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אי לא וכו' אמרי ליה רבנן לרב חסד' אמרי איכא סהדי באידית דההו' יומא הוה בה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן לאו היינו דרבי חנינא וכו' אשתייר מההיא משפחה ופרשו רבנן מינייהו ולאו משום דסבירא להו כשמואל דאמר חיישינן שמא שוה פרוטה במדי אלא משום דס' כאביי ורבא דכיון דאיכ' סהדי באידית לא מקילינן בה וכתב הר"ן ז"ל דהויא קצא דלא איתחזק דאי אתחזק אפילו רב חסדא מודה דחיישינן ואביי ורבא היינו טעמייהו משום דסביר' להו דאף על גב דבעלמ' לא חיישינן לקלא דלא איתחזק היינו לאחזוקי כולה מילתא משום קלא כגון יצא שמה מקודשת כיון דאיהי בחזקת פנויה קיימא אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קדושין אלא דלא ידעינן אי אית בה שוה פרוטה אפילו בקלא דלא איתחזק חיישינן ודכוותה ההיא דשבוייה דכיון דידעינן בודאי דנשבת אלא דלא ידעינן אם טמאה אם טהורה ונפק קלא דאיכא עידי טומאה הוה לן למיחש אפילו בקלא דלא איתחזק אלא דהקלו בשבויה וכן בפר' יש נוחלין בההוא גברא דמוחזק לן דלית ליה אחי וכו' אסיקנא זיל חוש לה הואיל ואשה זו בחשש איסור היתה עד כאן לשונו ולכאור' יש לתמוה איך משוה הר"ן ההוא דקדיש באבנא דכוחלא דאמרי דאיכא סהדי באידית דההוא יומא הוה בה שוה פרוטה וקלא דלא איתחז' הויא לההוא דהוא מוחזק דלית ליה אחי הרי מדבריו עצמן נראה דיש לחלק דשאני התם דפשטא ידה וקבלה קדושין אלא דלא ידעינן אי אית בה שוה פרוטה ודכותה גבי ההיא דשבויה דכיון דידעינן בודאי דנשבת אלא דלא ידעינן אם טומאה אם טהורה ומשום הכי אית לן למיחש אפילו בקלא דלא איתחזק אבל גבי ההוא דהוה מוחזק דלית ליה אחי אשה זו לאו בחשש איסור הייתה ואדרבה דנראה לכאורה דבחזקת היתר קיימא והוה איצטריך קלא דאיתחזק לאפוקה מחזקתה וכן נמי כראה לכאורה לתמוה דמפשט' דשמעתא דקאמר למאי ניחוש לה חדא דמוחזק דלית ליה אחי משמע דאי לא הוה מוחזק לן דלית ליה אחי דמספק' הוה לן לאסר אע"ג דלא הוה קלא דאית ליה אחי ואמאי והא גבי קדושין אע"ג דפשט' ידה וקבלה קדושי' ולאו בחזקת פנויה היא קיימא אפ"ה איצטרי' לקלא כדי לחוש לה ואפי' בההיא קלא הוה סבירא ליה לרב חסדא דלא חיישינן לה כלל כיון דלא אתחזק ההיא קלא וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכד מעיינן אשכחינן דהא לאו מילחה היא דאשה זו דידעי' בה בודאי שאין לה בנים וכמו שכת' הרש"בם בחזקת אסור היא עומדת עד דידיע לן דלית ליה אחי ומשום הכי אי לא דהוה מוחזק דלית ליה אחי הוה אסרי' לה מספק דאחין הויא מילתא דשכיחא אבל באבנא דכוחלא דהשתא אינה שוה פרוטה לא הויא מילתא דשכיחא כולי האי דבשעת קדושין הוה בה שוה פרוטה ומספק' כי האי לא מחזקינן איסורא אבל ספקא דאחין הויא ספקא דשכיחא וכדכתבינן ומשום הכי אף על גב דהוחזק דלית ליה אחי חזקה בעלמא בלא עדים וכמו שכתב הרשב"ם ז"ל לא סגי ההיא חזקה לאפוקה מחזקת האיסור דהוה קיימא לגמרי וכאילו לא הויא שום חששא מאיסור מעולם כי היכי דלצטריך קלא דאיתחזק לאוסרה אלא בקלא דלא איתחזק חוזר וניעור האיסור וכי היכי דהוה אסרינן לה מספקא אי לא דהוחזק דלא הוה ליה אחי הכי נמי השתא דהוחזק דלית ליה אחי כיון דיצא קלא אפילו דלא איתחזק מבטלינן לה לקלא קמייתא ומהדרינן ליה לאיסורא קמייתא והרב בעל הטורים כתב וזה לשונו לא היה מוחזק באחין יצא קול שיש עדים במדינת הים שיש לו אחין הרי זו חוששת ותמתין עד שיבאו עדים ויעידו עד כאן משמע לכאורה דסבירא ליה דלא כהרש"בם דדוקא היכ' דיצא הקול שיש עדים במדינת הים הוא דחוששת הא לא יצא הקול אינ' חושש' ואפשר לכוין ולהשוות דברי הרב בעל הטורים ודברי הרש"בם ז"ל דעד כחן לא קאמר הרש"בם ז"ל אלא דוקא היכא דקי' לן בודאי דאין לו בנים והרב בעל הטורים מיירי בדלא הוחזק לה באחין לא בבנים ולא קים לן בודאי דאין לו בנים ומשום הכי דוקא היכא דיצא הקול שיש עדים במדינת הים הוא דחוששין וממאי דכתבינן נראין דברי הרי"בש ז"ל דכל היכא דמספקא לן אם יש לו לראובן במדינת הים קרובים ראוים לירש יותר מזה אית לן למיחש ולא יהבינן נכסי ביד היורש דאיתיה קמן אלא היכא דמוחזק לן דלית ליה למוריש גואל קרוב ממנו כך היונראים הדברים אלא דאשכחינן בתשובות הר"אש זכרונו לברכה תשובה אחת דמשמע מדבריו דכל היכא דליתיה קמן ולא הוחזק דאית ליה גואל קרוב יהבינן נכסי להך קרוב דאיתיה קמן ולא חיישינן לקריב' אחריני כיון דלא הוחזקו שכן שאל השואל וזה לשונו ואף על פי שידוע לכל שהיה קורהו בן דודו שמא יש יורש אחר לראובן במדינת הים והר"אש ז"ל השיב וזה לשונו יפה דנתם מאחר שראובן אמר על שמעון בחייו שהוא בן דודו ולא נודע לו קרוב ממנו הרי שמעון יורשו וכו' ויראה לעניות דעתי דודאי פליגי הר"אש והרי"בש ואי אפשר להשוותם וכיון דהויא פלוגתא דהנך תרין אריוותא כעת לא ברירא לי מילתא ואין ולאו ורפי' ואין לי כח כימ' הראשוני' כי ימים הראשוני' היו טובים מאלה להעמיק העיון כי זה כמו שנה אחת שאני חולה ועוד אני מודיע לשואל כי איכא רעותא בנדון דידן כי זה האיש ראובן כשהיה קורא לשמעון והיה אומר שהיו שני בני אחים היו לו בנים ובנות ולא היה ראוי לירש וכתב הרי"בש בסימן מ"ז וזה לשונו ועדיין יש לספק בנדון זה שאפשר לומר שהמשנה לא מיירי אלא במי שאומר עליו שהוא קרובו בעת שהוא ראוי לירשו כגון שהיא אחי אביו ובעת דברו אין לנו קרוב יותר ממנו שאז כאלו אמר עציו שהוא ראוי לירשו אבל נפתלי זה שאמר על ראובן זה שהוא קרובו בעת שהיו לו ראוים לירשו אפשר שלא היתה כונתו על דעת שירשנו ומילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתיה שימותו בחייו או שאר הקרובים הקודמים ויבא זה לירש וכו' יעויין שם איברא דאי לא הוה אלא הך רעותא לא חיישי דודאי דאם אית' להאי דינא לא הוו שתקי כל הפוסקי' מיניה ומילתא כי האי הוא צריך לאודועי ואף הרי"בש ז"ל לא ברירא ליה שכן כתב ויש להסתפק ואפש' ואין ולאו ואפי' בידיה ותו לא מידי:
נאם הצעיר יוסף ן' לב: