אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה יג

שאלה יב

אשה אחת שהיתה זקוקה ליבם מהאנוסים שאלה אשה אשר במלכות פורטוגאל והיתה הורתו ולידתו בגיות ובא אנוס' א' ואמר איך ראה לאותו האנוס מת על שפת הים והכירו שהיה כל גופו שלם בלי נזק והזכיר שמו ושם אביו והיה מכיר גם כן ליבמה ולבעלה וכל זה העיד לפני בית דין אך לא אמר קברתיו יורנו רבינו אם יש לנו לחוש לדברי הרמ"בם והר"יף שכתב שצריך לומר קברתיו או אם יש לנו להקל כיון דעובדא דידן הויא ביבס אנוס מהאנוסים וכן נמי יורנו אם המנהג לפסו' בעד אחד שמת היבם להחמיר כדברי הרא"ש או כדברי הרי"ף והרמ"בם ורוב הפוסקים שכתבו להקל:

תשובה איברא דמילתא דפשיטא היא דיש לנו להחמיר ולחוש לדברי הרי"ף והרמ"בם דכתבו דעד אחד במלחמה ובמים צריך לומר קברתיו וכמו שכתב הרש"בא בתשובת שאלה וזה לשונו אבל מקצת האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ואע"פ שאין דעתי מכרעת כן דעתי נוט' מפני שיש ראיות מן הגמרא ומהירושלמי ומכל מקום מי יקל ראשו כנגד אבות העולה בדבר שבערוה ואין לנו אלא נשית לבנו לדעתם ואיני מורה להקל בדבר זה עד כאן וכן כתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל לפי ההלכה ועקר השמוע' נדחו דבריהם דלא בעינן קברתיו אלא באשה עצמה במלחמה הבל בעד אחד במלחמה או במים אין צ"ל קברתיו ועוד כתב וכן הסכימו כל גדולי האחרונים אלא כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמ"בם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם וכי הרב האלפסי והרמ"בם קטלי קני באגמא נינהו הלא הם גאוני עולם ועמודי התורה ומי יתיר אשה לשוק שהיא ערוה לדעתם חלילה עד כאן ואיברא דבא מעשה לידי זה ימים רבים בעד מפי עד שאמר על כלו' שראהו מת שפלטו הים ולא אמר קברתיו והתרתי אותה האשה וכתבתי שאפילו לדעת הרי"ף והרמ"בם ז"ל אותה האשה היתה מותרת מטעם דכתב הרב ר' ישראל בספר הפסקים והכתבים דתלינן להקל בעד השומע והביא ראיה לדבריו ממאי דכתב הרמ"בם וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלים אותו היאך ראית במה ידעת שמת וכו' והוא הדין נמי דתלינן להקל בעד השומע דדילמא הראשון קברו ולא ספר הדבר לאותו העד שבא לפנינו וכשם דתלי' להקל בגוי המסיח לפי תומו ששמע מפי גוי שמת פלו' דאותו הראשון נמי הסיח לפי תומו ואפילו מי שחלק על זה לא חלק אלא מטעם דמסיח לפי תומו חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה ואף על גב דיש מקום לחלוק ולומר דקברתיו הוא דבר רשום ואף על עי שאינו מכוון להעיד אם היה שקברו היה מספ' אותו וראיה לדבר מכל הנהו עובדי דאיתנהו בגמרא בעד המסיח לפי תומו דבכלהו אומר וקברתיו וגם בעובדא דההיא פונדקית קאמרה זהו מקלו וזהו תרמילו וזהו קברו שקברתיו איברא דאי קברתיו הוי דוקא ודאי דהוה לן למימר הכי דאם איתא דקברו היה מספר ואומר קברתיו אבל כבר כתב הר"ן בתשובת שאלה מכל מקום הוי זהירין דלא בעינן קברתיו ממש אלא כל שאומר דברים שהן ברורין שאין לספק בהן דאמר בדדמי סגי כגון דאמר נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקו' וכיוצא באלו וכדאמרינן פרק האשה שלום כגון דקאמר אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר עכ"ל וכיון דכן הוא תלינן להקל ודלמא הגוי הא' לא קברו אלא שינה אותו ממקום למקום או אחרים שינו אותו ממקום למקום בפניו או נגע בו וכיוצא בזה ולא חש לספר אלא שראהו מת וכב' כתבתי על זה דדעתי והסכמתי היא דהיכא דהוו תרתי לטבות' חדא דאמרן שיהא עד השומ' ולא הרוא' ועוד ששמע מפי גוי מסיח לפו תומו דכתבו ההגהות מימוניות דבגוי מסיח לפי תומו כיון דאינו מתכון להעיד לא חיישינן ביה דאמר בדדמי עד כאן ואף על גב דלא עבדינן כסברת ההגהות מכל מקום תהיה זאת הסברא סניף לטעמא דכתבינן דתלינן להקל בעד השומע ומשום הכי באותו המעשה שבא לידי שהעיד יהודי אחד מפי גוי מסיח לפי תומו איך ראה מת לאותו היהודי שפלטו הים אף על גב דלא אמר קברתיו כתבתי להתיר ונעשה מעשה על ידי וקצת מגדולי הדו' כתבו באותו נדון וכונתי לדעתם אך אמנם אם הראשון לא היה גוי אלא ישראל אף על גב דהיא סברת גדולי' למימר דתלינן להקל דדלמא שינה אותה ממקום למקום ולא חש לספרו וכדתלינן בגוי מפי גוי דהראשון נמי הוי מסיח לפי חומו ומכל מקום לא בא מעשה זה לידי ולא דנתי להקל אלא דוקא היכא דהוו תרתי לטיבותא וכדאמרן ואם היה בא במעשה לידי היכא דלא הוו תרתי לטיבות' הייתי מסכים להחמיר וקוד' שאגיד לשואל דעתי בנ"ד אשיב על מה ששאל אם יש לנו להחמיר בעד אחד ביבמה להתירה לשוק כדברי הרא"ש או אם יש לנו להקל כדברי הרי"ף והרמ"בם וזולתם איברא דהר"אש האריך הרבה בפסקיו ותמה על דברי הרב האלפסי שכתב דאף על גב דדחינן לההיא דרב ששת ולההיא דרבה הנך דחייתא לאו דסמכו נינהו אלא דקיימא לן דעד נאמן ביבמה להתירה לעלמא כדפשט רב ששת וכדפשע רבה וכן הלכתא עד כאן לשונו והוא ז"ל כתב דלאו שנויי דחיקי נינהו אלא דסמכא ועלי הו סמכינן להחמיר ולא סמכינן על עד אחד להתיר יבמה לשוק ורוב הפוסקים הסכימו לסברת הרב האלפסי ועבדינן כוותייהו שלא יש מנהג להחמיר ולפי מה ששמעתי מפי הגדולי' בסלונוקי' נהגו להקל אף כי רוב הדברים של אסור והתר נהגו על פי הרא"ש כי הוא אחרו' הפוסקים שבספרד מכל מקום בנדון הלז נהגו כדברי הרב האלפסי רוב הפוסקים שמנשכו אחריו גם בקשוט' נדונה כפי מה שראיתי מתוך פסק הרא"ם ז"ל לא נהגו להחמיר לפי שהוא ז"ל כתב שבמקנאשיאה שכל הקהלות אשר שם היו ספרדים היה להם להחמיר כסבר' הרא"ש כי הוא ז"ל היה הרב שבספרד וכולם היו תלמידיו ומסתמ' קימו וקבלו עליה' פסקיו כנראה מדבריו שבקושטאנדינה נהגו שלא להחמי' גם בסלוניקו נהגו להקל וכדכתבי' והיכא דליכא מנהג להחמיר ודאי דבעינן כסברת הרב האלפסי והנמשכים אחריו כי הם רוב מנין ורוב בנין ואחר שכתבתי כל זה אבוא לנדון דידן ואומר דאם היה שזה אנוס מתחלה לא הסיח לפי חומו אלא שכיון להעיד ובא לבית דין והעיד ודאי דהוא פסול משום דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וכבר כתב הרב האלפסי בשלהי יבמות דפסול מדרבנן דוקא דהוא דכשר לעדות אשה אבל פסול מן התורה פסול לעדות אשה והביא ראיה לדבריו מפרקא קמא דראש השנה ובפרק כיצד אמר רב מנשה גזלן לדבריהם כשר לעדות אשה גזלן לדברי תורה פסול לעדות אשה אלא דוקא היכא דהוי מסיח לפי תומו אבל אם מתחלה הסיח הדברים לפי תומו ואחר כך הביאוהו לבית דין להעיד אפשר לדון ולהקל אף על גב דלא אמר קברתיו כיון דהיבם היה מהאנוסי' ואף על פי שאני כתבתי להחמיר ואפילו באנוסים הקדומים יעויין בספר פסקים שלי מכל מקום כיון דמת וקברתיו לאו כל אפין שוים ביה אדרבה רוב הפוסקים כתבו להקל וביבם משומד נמי הוי פלוגתא דרבותא הוה ליה כעין ספק ספיקא ספק אם יש זיקה בזאת היבמה ספק אין בה זיקה ואם תמצא לומר דיש בהזיקה דילמא בעד אחד במים אין צריך שיאמר קברתיו ואף על גב דהרא"ש וזולתו סבירא ליה דעד אחד ביבמה אינו נאמן ואיכ' למימר דאדרב' איכא תרי ספיקי להחמיר ספק עד אחד ביבמה אינו נאמן ואפילו אם תמצא לומר דנאמן דילמא דהיינו דוקא היכ' דאמר קברתיו כסברת הרי"ף והרמ"ב' לאו מילתא היא דכיון דנהגו להקל על פי רוב הפוסקים בעד אחד ביבמה לא מקרי ספיקא להחמיר והוה ליה ההיא ספיקא כמאן דליתיה וכל זה שכתבתי הוא להלכה אבל למעשה ראוי להחמיר דהרי כתב המרדכי בפר' החולץ דבכמ' דוכתי אשכחינן דאפילו בספק ספיקא אזלינן להחמיר ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה