שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה יב
נדרשנו לאשר שאלנו כה"ר מנחם מומיליאן יצו אבי וגואל האשה שנחבשה בחבלי כבלי העיגון כי זה עשר חדשים עבר פה דרך ארצנו ד' יעקב מלכו' חתנו הי"ד ושכר פה חמר תוגר ללכת לשאלוניקי ולא זכה להגיע שם ולא נודע מקומו איו וכאשר לא הודע אליו דבר ממנו אמר וגמר בלבו לשוטט בגלילו' הללו לדעת מה היה לו וכאשר בא הנה רבי מנחם הנז' הודע אליו שנהרג הוא והחמר אשר הוליכו ובחפשו אם יש איזה עדות להתיר אגודות מוטות בתו העגונה באו אנשים נגשים אל יי' מבני ישראל ואמרו כי הם שמעו קצת עדיות מתוגרמים מסיחים לפי תומם וכששמענו אמרנו עת לעשו' ליי' ולהושיב בית דין לקבל העדיות אולי ימצא טוב טעם להתיר את האשה האנושה הנז' לכן במותב תלתא כחדא הוינא יתיב אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנ' היקר כר' משה ששון יצו' ואח' האי והגזו הראוי להעשו' לו מן הדין אם לא יגיד וכו' ועו' הוספנו איומי' וגזמי' לאמ' כי אל יבטיחהו הסבר' לומ' שבוראי נהרג ומכח הסבר' הישר' יוסיף דברי' אש' לא שמע מהתוגר ונמצ' מתיר אשת איש לשוק ומרבה ממזרים בישראל והו' עון פלילי גם גזרנו עליו בחרם בקול אלה קללה נמרצת כי לא יגיד כי אם דברים כאש' שמעם מהתוג' בלי תוספת אפילו דבר הקל ובכן עמד על רגליו והעיד בתור' עדות כי פגע בתוגר דודו של החמר אשר הלך עם היהודי הנז' ושאל ממנו בעד אחיו אבי החמר הנזכ' כי היה לו צורך ממנו על דבר קאפוגיליק והשיב התוגר הלא העני הולך משועמם שנהרג בנו כי כן הגידו אליו תוגרמים מכפר לאנגאזאדה שראוהו נהרג והכירוהו באזירו שהוכיח עליו וגם שלא היה לו חלוק אז שאלו בעד היהודי והשיב כי לא נתן לבו לדעת אם ההרוג אחר שהיה עמו היה יהודי או ארמאי אול' כי ראה הרוג אחר אצלו ובודאי היהודי היה הואיל והיו הולכים אחד זה מה שהעיד רבי משה הנז' בתורת עדות היום ח' לניסן משנת הש"ך ליציר' פה שיר גם באות' שעה ובאותו מעמד בא כהר' אברה' שאביו יצ"ו ואח' האיום והגזום הנז' בתורת עדות כי פעם ופעמים רבות שאל מאותו אבי התוגר החמר הנז' אם נתגל' איזה דבר פה שירוץ מיהודי אחד שיצא עם בנו ללכ' לשאלנקי ולא נודע מהם דבר ושוב לא חזר בנו איליו עוד זה מה שהעיד רבי אברהם הנז' פה שירץ וקים גם באותו שעה ובאותו מעמד בא הר' יעקב קי"גאליש ואחר האיום והגזו' בכל הנז' לעיל בעדו' הר' משה ששון ועוד קפץ ונשבע בספר תורה כי לא יגיד ויעיד רק קשט אמרו אמת כל אשר שמע מפי תוג' אחד ובכן עמד על רגליו והעיד בתורת עדות כי פעם אחד נמצא עם תוגר אבי החמר הנז' ועבר אצלם תוגר אחר יורוק מלאנגאזאדה ואמר לתוגר אבי החמר חייבים אנו לקבל עלינו לבלתי השכיר סוסינו ליהודים כי בלכתנו עמה' חיינו תלוים לנו מנגד כי בהיותי בשריץ ראיתי את בנך שהשכי' סוסו ליהודי אחד להולכים לשאלונקי יחד משריץ בנך והיהודי ואחר כך ראיתים הרוגים מושלכים ארצה אצל הכפר קאפושתיגי זה מה שהעיד ר' יעקב הנז' בתורת עדות כנ"ל והכל שריר וקים גם באותו שעה ובאותו מעמד בא היקר כהר' יחזקאל סימן טוב יצו והעיד בתורת עדות אחר האיום והגזום כי הוא דבר עם קצת תוגרמים קוינאריס קרובי החמר הנהרג וספרו לו הענין איך הלכו לבקשם אולי ינתנו לקבורה וכי מצאום נהרגים ויאכל כל בשרם זה מה שהעיד רבי יחזקאל הנז' בתורת עדות וקיים בששי בשבת שלשה ועשרים יום לחדש ניסן משנ' חמשת אלפים ושלש מאות ועשרים ליצירה במותב תלתא כחדא הוינא יתבי אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתא לקדמנא היקר כהר' יעקב בהלול יצו ואחר האיום והגזום הראוי להעשו' לו מן הדין וכו' עמד על רגליו והעיד בתורת עדות כי יעקב מלכו הנז' נתאכסן בחצירו עם שיירה גדולה של יהודים וכי היהודים הלכו להם לעת קושלוק עם החמורים שלהם מקומי' רגינה וכי רבי יעקב הנזכ' נתעכב פה כי לא מצ' חמר ובלכתו הולך ומבקש בכל עבר ופינה מצא חמר אחד ונתפשר עמו ואחר חצות יצא עמו שניה' לבד' נסעו מתו' חצירו וכמדומ' לו שהי' זה חדש אב דאשתקד עוד העיד ר' יעקב בהלול הנז' שאח' קצת ימי' חזר דרך פה אח' מהיהודי אשר הלכו לעת קושלוק ושאל על ר' יעקב מלכו הנז' לאמ' אם חזר פה שריץ ר' יעקב מלכו לפי שלא הלך לשאלונקי ובודאי נהרג הואיל ולא הלך לשאלונקי וגם פה שירץ לא חזר זה מה שהעיד ר' יעקב בהלול בתור' עדות קיי' גם באותו שעה בא הנבון כה"ר חיים גאנצולה יצו והעיד בתורת עדות ופי' ששמע דיבת רבים ביום שהלך שהעי' כה"ר חיים יצו וקיים במותב תלתא כחדא הוינא יתבי אנחנא בי דינא דחתמין לתת' כד אתא קדמנא היקר רבי יוסף לוטאביש יצו ואחר האיום והגזום וכו' עמד על רגליו והעיד בתורת עדות איך הוא עצמו ראה את הר' יעקב מלכו הולך דרך שאלונקי עם התוגר היורוק בן היורק הזקן אב הנהרג הנז' בשא' העדיו' וכי הם היו הולכי' לבדם ואין איש אתם ואחרי כן ספר אליו הזקן היורוק אב הנהרג איך נהרג בנו עם אותו היהודי אשר הוליך אותו מפה שיריץ זה מה שהעיד הר' יוסף הנז' בתורת עדות היום כ"ה לניסן משנת הש"ך פה שיריץ וקיים:
תשובה לחפזון השואל וגם כי בספר הנסקים אשר צויתי להדפיס בהיותי בסאלונקי כתבתי כמה תשובות בענינים כיוצא בזה אמרתי לקצר וריש מילין אומר בעדות הר' משה ששון יש לפקפק מהא דאמרינן בפרק בתרא דיבמות אבא יודן איש צידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובבא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו אח אשתו והר"אש כתב ואין אנו חוששין שמא אותו היהודי שהלך עמו נתרחק ממנו ונתלוה עמו יהודי אחר ועל אותו היהודי אמר שמת בדרך וקברו עד כאן לשונו ולכאורה נרא' דפליג הרמ"בם על הר"אש ז"ל שכתב וז"ל יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסי' לפי תומו ואמ' איש שיצ' עמי מכאן מת משיאין את אשתו עד כאן לשונו ובודאי שהרב ז"ל הוציא הדין ממאי דאמרינן מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך וכו' ונראה מדבריו שיש לחוש לשמא נתלוה אליו יהודי אחר עמו בדרך ולכן פירש המימרא וכתב יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו וכיון דכן הוא דהוי' פלוגתא דרבוותא אין חששין לשמא נתלוה אליו יהודי אחר אי לאו היה נראה לכאור' דיש לנו להחמי' איברא שאני פסקתי בס' הפסק' שלי דעבדינן עובד' כדברי הר"אש לפי שראיתי בקצ' תשובות מהאחרוני' שכתבו סברת הר"אש לפסק הלכה ולא הזכירו סברת הרמב"ם ז"ל ומ"מ זה העדו' הוא בטל ואין בו ממש שהרי קאמ' שהכירו באמרו שאזורו מוכיח עליו וחיישינן לשאלת כלים ודילמא גברא אחרינא הוא וגם בזה העדו' יש פקפוקי' רבי יעקב מלכו הנז' לאמר שיצא מכאן עם אמר אח לבד ויורוק היה זה מה אחרים באופן שנתבטל זה העדו' הראשון העדו' השני מכר' אברהם שאביו מילתא דפשיט' הו' דלאו מידי הוא העדות הג' מרבי יעקב קי' גאליש שעגיד כי פעם אחר נמצ' עם התוגר אבי החמר הנז' ועבר אצלם תוגר יורוק ואמר לתוגר אבי החמר חייבים אנו וכו' גם בזה העדות לכאור' נראה דיש להסתב' בו תרתי חדא דלא אמר קברתיו וכתב הרמ"בם יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואף על פי שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו וכתב הרב המגי' משנה דלא ס"ל להרמ"בם שצריך שיאמר קברתיו אלא דוקא כשאינו מכיר שמו משום דלא מצינו בגמרא שהזכיר קברתיו אלא דוקא בהנהו עובדי מישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמ' חבל על יהודי שהיה עמי וכו' ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין באנטוכי' ובא גוי ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והך לאו מילתא הוא ובודאי דאין לנו לחוש לדברי הרמ"בם אחר דכל הפוסקי' הם חולקי' עליו דלא מצרכינן קברתיו אלא דוקא במים ובמלחמה היכא דשייך למימר בדדמי ורובא דרבוות' סבורים דהרמ"בם בכל מקום מצריך לומר קברתיו ואפילו ביבש' ואפילו דהזכיר שמו בפירוש אלא שהרב המגיד דקדק וכתב דהרמ"בם בעצמו כתב למעלה וז"ל היה גוי מל"ת ואומר אוי לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה ולא תימא דאפשר דהיכא דלא הזכיר שמו ששאר הפוסקים יסכימו לדעתו שהרי לא הזכיר זה החילוק שום אחד מהפוסקי' וכגון האי אם איתא דהוה ס"ל זה החילוק הוה להו לאודועי ולא הוו שתקי מניה וגם מדברי הרב המגיד משנה נראה דלא בריר' ליה זה החלוק שהרי כתב שיש להשיב עליו וגם נראה להסתפק דיש מרבוותא בתראי דס"ל דהיכא דאינו יודע מתי נהרג תלינן להחמיר למימר דדילמא דראה אותו אחר ג' ימים והרשב"א כתב דהיכא דלא ידעי אם הוא תוך שלשה או אחר שלשה איכא למימר דאין מעידין עליו דהוה ליה ספיקא דאוריתא ולחומרא ואיכא למימר דכיון דמכירין אותה חזקה זהו אלא דחשו רבנן ודוקא שנודע שעברו ג' ימים וכל ספיקא חששא דרבנן הוא ולקולא ולישנ' דמתניתין מכרעא לחומרא דקתני אין מעידין אלא עד ג' ימים ולא קתני כל שעברו ג' ימים אין מעידין עליו והדבר צריך תלמוד עכ"ל גם זה הספק לאו מילתא היא דהא דהוה עבדינן לחומרא ה"מ בעד הרואה ולא ידע אם נהרג בתוך שלש' אי לאו אבל בעד השומע מפי אחר תלינו למימר דהעד הראשון היה יודע דנהרג בתוך שלש' ומנא אמינ' לה דאית לן לחלק בין עד השומע לעד הרוא' מההי' דכת' הרב ר ישראל בס' הפסקי והכתבי' וז"ל ויות' יש להקל בעד השומע מבעד הרואה והביא ראיה לדבריו מההיא דכתב הרמ"בם וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעם מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתו שמת שואלים אותו היאך ראיתה ובמה ידעת שמת וכו' ודומה לזה כתב בספר תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה ספר ע"כ הא קמן בהדיא דס"ל לרב ז"ל דגוי מפי גוי לא, חיישינן למימר דילמא הגוי הראשון לא ספר במ"לת אדרבא תלינן להקל ואפילו הרב רבי יצחק בר ששת דס"ל בתשובת שאלה דגוי מפי גוי אינו כשר לעדות אשה לאו מטעמא דחיישינן דילמא הגוי הראשון לא ספר במ"לת כתב כן אלא משום דמל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף כמו שיראה בתשובותו המעיין וכיון דכן הוא אנן נמי נימ' בנדון דידן דדילמא העד הראשון נתברר לו שנהרג בתוך שלשה ימים ותלינן להקל ולא להחמיר וגדולה מזאת כתבתי אני בספר הפסקים דבים אם היה העד מכי העד תלינן להקל דדילמא העד הראשון שנה אותו ממקום למקום או שנו אותו אחרי' לפניו דסגי בקברתיו ולא חש לו' זה הפרטיי' נשספר זה המעשה לעד השני דבשלמא קברתיו הוא דבר רשום אם היה שקברו היה מספר אותו אבל אם שנה אותו ממקום למקום אינו דבר רשום שיזכירנו איברא שאני לא סמכתי על זאת הסברה לחוד להתיר בים בלא קברתיו בעד מפי עד אלא דוקא בדאיכ' תרתי לטבותא חדא דלהוי עד מפי עד ועוד דלהוי העד הראשון גוי מל"ת לפי שכתבו ההגהות מימונו' דבגוי מל"ת כיון שאינו מכוין להעיד לא חיישינן ביה דאמר בדדמי אבל בחדא לטבותא לא התרתי ונחזור לנדון דידן דתלינן להקל דהעד הרואה ידע שבתוך ג' ימים נהרג אוראה אותו שלם שבגופו ופרצוף פנים עם החוטם ולא היה נחבל בפניו וכתב הרא"ש ז"ל והיכא שאינו נחבל בפניו נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו בתביעו עין כל גופו וצורתו כי צורתו אינה משתנה כל כך ונראה הוא לעינים שמכירין אדם מת בטביעות עין אחר כמה ימי' עד כאן לשונו וכל שכן היכא דמספיקא והעדות שהעיד רבי יחזקאל סימן טוב כי דבר עם קצת תוגרמים קוינאריש קרובי החמר הנהרג הנז' וספרו לו הענין איך הלכו לבקשם אולי ינתנו לקבור' וכי מצאו נהרגים ויאכל כל בשרם ודאי דזה העדות הוא בטל כיון דקאמ' דנאכל כל בשרם ומכל מקום לא מצינן למימר דכיון דלא פורש בשאר העדויו' אם ראוה בפרצוף פנים עם החוטם או אם היה נחבל בפניו או שנאכל כל בשרם ילמוד סתום מן המפורש וכי היכי דאותם הקרובים ראוהו שנאכל כל בשרם הא נמי דילמא כל הנהו סהדי נמי ראוהו בכ"הג הא נמי ליתא ולאו מילתא היא דכיון דעדות הר' יעקב קי"גאליש שכתבנו שהוא עדות מספיק ועדות כר' יחזקאל סימן טוב אינם מעידים על יום ידוע ולא על שעה ידועה אלא בסתם אפשר למימר שבתחילה ראה אות' אותו התוגר היורוק מלאנגאזאד' הנז' בעדות הר' יעקב ואחר כך ראו אותם הקרובים שהלכו לבקשם ובתחילה היה גופו שלם ופרצוף פנים עם החוטם ולא נאכל בשרם ואחר כך נאכל כל בשרם כשהלכו הקרובים באחרונה לבקשו אחר שאמרו לו לאבי החמר שנהרג והיהודי ההול' עמו וזו אינה צריכה לפנים ועדות ר' יעקב בהלול ור' חיים גאנגולא ודאי דאין בהם ממש אבל עדות רבי יוסף לוטאביש הוא מספיק להתיר זאת האשה ואף על פי דלא הזכיר בעדות הנז' אם כשספר אליו הזקן היורוק אבי התוגר איך נהרג בנו עם אותו היהודי וכו' היה מל"ת או משיב על שאלה ואיברא דלכאורה נר' דאע"ג דהיכ' דלא אפשר למיקם עלה דמילת' הוה תלינן להקל וכדכתבי' לעיל במל"ת מפי מל"ת דתלי' להקל דהגוי הראשון מל"ת מ"מ הכא דר' יוסף לוטאביש איתיה בשירץ ואפשר דנישייליה דילמא דלא שרי' להאי אתתא בהך סהדותי' עד דנשייליה וכד מעיינן שפיר אשכחי' דלאו מילתא היא מתרי טעמי חדא דלא חיישי' לב"ד טועין ובודאי כשקבלו העדות מרבי יוסף לוטאביש שאלו את פיו אם הזקן היורוק ספר אליו במ"לת וכל שכן שידענו שה"בד שקבלו העדות היה בית דין יפה יודעי דעת ומביני מדע וראש הדייני' הוא מהחכמים המובהקים והרשומים ועוד מטעמא אחריתי שהרי כתוב בהקדמת העדויות וז"ל באו אנשים נגשים אל השם מבני ישראל ואמרו כי הם שמעו קצת עדויות מתוגרמים מסיחים לפי תומם ע"כ והיכ' דליכא הנך תרי טעמי דאמרינן כגון שבא לפנינו יהודי אחד שאמר מכי יהודי אחד שהוא במקו' פלוני ששמע מכי גוי אחר שנהרג פלוני אפש' להחמיר ולומר דלא שרינן ליה לאינתיתיה עד שנדע מפי אותו היהודי ששמע מהגוי שנהרג פלוני ואם היה אותו הגוי מסיח לפי תומו או משיב על השאלה כיון דאפשר למיקם עליה דמילתא הוה ליה כמאן דאיתיה קמן דנשייליה הכלל העולה מהדברי' שזאת האש' היא מותר' להנשא ע"פ עדות ר' יעקב קיגא"ליש ורבי יוסף לוטאביש שניהם כאחד טובי' ואף על גב דבעדות ר' יעקב קיגאליש יש מקום לפקפק בו בעדות רבי יוסף לוטאביש אין בו שום פקפוק והאשה היא מותר' להנשא ולית בה שום מיחוש ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן"לב: