שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה י
ראובן רצה להרחיק נדור דרך אוניה בלב ים וקרובי אשתו שלו ממנו שיתן גנו זמן לאשתו ונתפייס ראובן לתת לה גט זמן והיה נחוץ ללכת וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח שיתן אחר שילך ושאל השואל אם מצינן למיעבד כהאי גוונא:
תשובה איברא דאמרינן פרק המגרש כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול אמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פשיטא כתבו בתוכו תנן מהו דתימא הני מילי לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול קא משמע לן ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר להו רבא להנהו דכתבי גיטא שתקוה שתוקי לבעל עד דכתביתו ליה לתורף דגיטא והלכתא כרבא כפי מה שפסקו הפוסקים ופירשו התוספות דבכל שאר תנאים איירי וכן פרש"י שתקו' שתוקי נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי וכן כתב הרמ"ב' וכן אם התנה בפה קודם כתיבת התורף הרי זו ספק גרושין עד כאן והר"ן ז"ל כתב דמאי דאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתקוה שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף דגיטא היינו כדי שלא יזכיר חוץ שפוסל על פה לפני התורף משום גזר' אבל אי אמר על מנת לא מפסיל כלל דכיון דעל מנת אפילו נכתב הגט לפני התורף אינו פוסל אלא משום גזרת חוץ על מנח דעל כה הויא ליה גזר' לגזירה דהיינו על מנת על פה אטו חוץ על פה וחוץ על פה אטו חוץ בכתב ולקמן מוכח דלא גזרי בהאי עניינ' גזירה לגזירה עכ"ל הר"ן ורש"י והרמ"בם הסכימו לדעת אח' דכל שנכתב שום תנאי קודם כתיבת התורף אפי' שיתקיי' התנאי הגט הוא פסול משום דאם נכתב חוץ מפלוני קודם כתיבת התורף פסול וגזרי' כל שאר התנאים אטו חוץ אבל התוספות כתבו דכל התנאים שיתקיימו אפילו שנכתבו קודם כתיבת התורף לא איכפת לן דליכא דמגזר כיון דליכא בהו שיור אם לא על מנת שלא תנשאי גרידא דהוי שיור ולפי דברי התוספות מאי דקאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקוה שתוקי עד דכתביתו לתורף דגיטא היינו לומר שאם יזכירו שום תנאי קודם נתינת התורף אינם יכולין לחזור בהם שצריכין לקיים התנאי אבל אם הזכירו התנאי את' כתיבת התורף יכולין לחזור בהן וכן נמי אם נכתב התנאי לפני התורף אי אפשר למחקו ולבטל התנאי משום גזרת חוץ מפלוני אבל אם יתקיים התנאי הגט כשר ולפי דברי התוספות בגט שכיב מרע שנכתב התנאי דאם מתי קודם כתיבת התורף הה הגט כשר וכמו שכתב הרא"ש בתשובת שאלה לדעת התוספות איברא שהוא ז"ל כתב שלא מלאו לבו להקל לפי שראה הרמ"בם שכתב כיצד מגרש אדם על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי ואין צריך לומר שלא יכתוב בגט על תנאי זה גרש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים ולחתום כותבין גט כשר בלי שום תנאי בעולם ואחר כך נותנין לה הגט ואומר לה הרי את מגורשת ממני על מנת כך וכך או יאמר להם ולשליח תנו לה הגט על מנת כך וכך כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט הרי זה כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים ובין שכתבו אחר חחימת העדים אבל אם כתבו קודם התורף אפילו אם כתב על מנת כך וכך הרי זה ספק גרושין וכן אם התנה על פה קודם כתיב' התורף הרי זו ספק גרושין עד כאן לשונו וכיון דכן הוא דהרמ"בם ז"ל כתב דאפילו על פה אין להזכי' שום תנאי קודם כתיבת התורף יראה לכאורה דלית תקנת' כלל אלא בשיכח' הגט ויחת' קוד' שירחיק נדוד זה האיש ראובן איבר' דיש חולקי' על הרמ"בם וכמו שכת' הרש"בא בחידושו דדע' הרא"בד והר"ם הלוי והרמ"בן זכרונ' לברכה סביר' להו דחוץ דבעל פה אינו פוסל לפני החורף מדינ' אלא גזר על פה אטו בכת' והילכך על מנת דעל פה הויא ליה גזרה לגזר' וכולי האי לא גזרינן ואף הרב ז"ל הסכי' לדבריה' והביא ראי' ממאי דגרסינן בתוספת' אמר לשנים תנו גט על מנת שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים על מנת שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרונים אח הראשונים והרשות בידה רוצה ממתנת רוצה תתן אלמא אפילו באומר לשנים תנו דהוא כאומר כתבו ותנו על תנאי כן והוא לפני התורף אינו פסול מ"מ לא עבדינן עובדא דלא כהרמ"בם ז"ל דלאו יחידא' הוא דהרי כתב הרש"בא שלדעת רש"י ורבותינו בעלי התוספות והרמ"בם מאי דקאמר רבא שתקוה שתוקי היינו כדי שלא יזכיר שום תנאי דלא כהרא"בד והרמ"בן והר"מה דס"ל כדי שלא יזכיר חוץ קאמר ולכאור' יש לתמוה דהרש"בא ז"ל משוה סברת הרמ"בם לסברת התוס' והלא התוספות ס"ל דאפילו נכתבו שאר התנאים בגט לפני התורף ונתקיימו הגט כשר אלא שיש לו' כל חד וחד לפום שטתיה לשיטת הרמ"בם על פה פוסל אפילו בשאר תנאים אפילו שירצה לקיים את התנאי ולדעת התוספות היינו כשאינו רוצה לקיים אח התנאי אלא שרוצה לבטל וכדכחתבינן לעיל ומ"מ חזינן דהרמ"בם ז"ל ורש"י ז"ל ס"ל דבעל פה בשאר תנאים לפני התורף פוסל ואפילו שיתקיים התנאי ואי נמי יש לומר דהרש"בא לא ראה סברת רבי' יצחק כדמוכח מחדושיו שכתב סברת רבינו יצחק בשם הרב בעל המאור וכיון דכן הוא לא עבדינן עובדא דלא כוותייהו איברא כהרא"ש ז"ל אע"ג דכתב דלא מלאו לבו להקל דלא כהרמ"בם ודלא כרש"י לא כתב כן לענין בעל פה דלפני התורף אלא לענין דאם התנאי דשכיב מרע נכתב לפני התורף ולאו הא בהא תליא וכדאמרן לעיל וכד מעיינן שפיר אשכחינן דאפשר לצאת ידי כולם כשיאמר ראובן לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו גט לאשתו פלונית ולא יזכיר להם שום תנאי אלא סתמא וכשיתנו הגט ביד פלוני שהוא ממנה שליח ליתן את הגט לאשתו ואחר כך יאמר לשליח בפני עדים אחרים הרי שאמרתי לעדים שיחתמו ולסופר שיכתוב גט לאשתו ושיתנו דגט בידך ליתן אותו ביד אשתי והריני עושה וממנה שליח לך ליתן הגט הנז' לאשתי על מנת שאם לא אבוא עד זמן כך שיהיה גט משעת נתינה ואם אבוא לא יהיה גט ואם לחשך אדם דסוף סוף הרי אמר לשליח בפני עדים שיתן הגט על תנאי ועדיין לא נכתב הגט ונמצא כשנכתב שנכתב על תנאי ואית לן למיגזר אטו תנאי דחוץ דהוי שיור בגט הא ודאי צריכה לפנים ואי מאי דכתב רש"י בתנאים דעל מנת דעל פה דלפני התורף הוא פוסל מדינא ואף על גב דרובא דרבוותא פליגי עליה לא הייתי סומך על דעתי לחלק חלוקים להקל אבל כיון דהוי משום גזר' דתנאי דחוץ וכדמשמע פשטא דשמעתא סמכתי במאי שכתבתי במעשי שבאו לידי דכיון דהסופר והעדים לא ידעו מהתנאי שפיר קרינן ביה דנכתב בלא תנאי ולא איכפת לן במאי דידעי אחריני וכן ראיתי קצת מגדולי סאלוניקי שהיו נוהגים בכך איברא דהרמ"בם לא פסיל ליה לגיטא בתנאים דעל מנת דעל פה דלפני התורף משום גזרה אלא מדינא וכמו שכתב וז"ל וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גרושין עכ"ל וכתב הרב המגיד משנה וז"ל ומה שכתב רבי' כאן ולעיל ספק גרושין לא ראיתי לא' מן המפרשים אבל יצא לו מן הירושלמי שבפרק כל הגט ששם מוכיח שפסול כל התנאי' בגט הוא מחמת שאין ברירה דאף על פי שנתקיימו מכל מקום בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והוא ז"ל בגמרא דידן לא פליג בהא דלא אידכר בגמרא גזרה בדינין אלו אלא לדעת רבי אבל לדעת רבנן דקיימא לן כוותיהו לא הצריכו כלל דכולהו פסולי דרבנן דינא נינהו מחשש ברירא דהוי ספק מגורש' זהו דעתו ז"ל עכ"ל אפילו הכי מסתברא להקל ולסמוך על זה החלוק שחלקתי דהרי לא מצינו זאת הסברא דחשש ברירא אלא להרמ"בם וכמו שכתב המגיד משנה וכיון דכן הוא בנדון דידן איכא תרי ספיקי להקל ובדרבנן חדא כיון דמתקיים התנאי וכמה דרבוותא סבירא להו בתנאים דעל מנת אינ' פסולי' אלא בשלא נתקיימו וחדא דהוי תנאי דעל מנת דעל פה דכמה מרבוותא סבירא ליה דאפילו לפני התורף לא חיישינן ליה דמאי דקאמר רבה להנהו ספרי דכתבי גיטא שתקוה שתוקי עד דכתביתו לתורף היינו כדי שלא יזכיר חוץ קאמר וכספא המאור המאור כדי שלא יזכיר שאר התנאים ויכתבם בגט ואם יאמר אומר אם הרא"ש לא מלאו לבו לעבור על דברי הרמ"בם איך יוכל שום אדם להקל בנדון הלז בחלוקים דלא ברירא כולי האי לאו מילתא היא דבאותו נדון לא מלאו לבו להר"אש משום דהויא תנאה דעל מנת דנכתב לפני התורף וליכא אלא חדא פלוגתא דהרמ"בם ורבינו יצחק אבל בנדון דידן דהתנאי אינו נכתב אלא על פה ואיכא פלוגתא דרבוותא אי אמרינן דתנאים דעל מנת דפוסלים בגט בשנכתבו לפני התורף הוי דוקא היכא שלא נתקימו או אפילו שנתקיימו ואת"ל דהוי אפילו שנתקיימו הרי איכא פלוגתא דרבוותא אחריתי דאיכא מאן דסבירא ליה דדוקא בכתב הוא דפסלי אבל בעל פה תנאים דעל מנת אפילו לפני התורף לא פסלי וכיון דכן הוי כעין ספק ספקא ובדרבנן משום גזרה דאטו חוץ דלאו מצינו חשש דברירא אלא להרמ"בם וכדכתבינן ואפילו הכי לא הייתי סומך להקל אם היה הדבר ידוע לסופר ולעדים מהגט אבל כיון דאין התנאי ידוע לסופר ולעידי הגט אלא לאחריני אית לן להקל וכדכתבינן ואם יאמר אומ' דזה האיש ראובן הולך לדרכו ועדיין הגט לא נכתב ואיך יזכר בקלף ובדיו הא נמי לאו מילתא היא דהרי כתב הר"ן על מאי דאמרינן אמר רב חסדא יכילנא למפסלינהו לכולהו גיטא וזה לשונו שמעינן שאין צריך שיתן הבעל הקלף משלו והדיו והקולמוס כמו שכתבו קצת מחברים אלא בההוא זוזא דאיקנ' ליה רבנן קונה הסופר הקלף וזוכה לו לבעל והוה ליה כשלוחו וזוכה לו אבל אם הקלף שלו הוא יש שכתבו שצריך שיזכה בו הבעל או שליחו דאין הסופר זוכה לו במה שהוא שלו וכו' אבל אחרים אומרים שאינו צריך דבאותן דמים שהיא נותנת לסופר אקנו ליה רבנן בין קלף בין דיו בין טרחו ועמלו של סופר עד כאן לשונו וכיון דכן הוא לדעת אבל אחרים אומרים לא צריך ולדעת המחמירין דעבדינן כותייהו יאמ' לשליח מהגט שיזכה בקלף ודיו מהסופר ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: