שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ט
ראובן גרש אשתו ובשעת כתיבת הגט אמר לפני הסופר והעדים שהיה רוצה לתת אותו הגט לאשתו על מנח שתתרצה ותתפייס במחצית הנדוניא ושתעשה לו שטר מחילה בדיני ישראל ובערכאות ובשעת נתינת הגט לא הזכי' התנאי ואחר שנתן הגט טעון ראובן דאע"ג דלא הזכיר התנאי בשעת נחיב' הגט דאדעתא דתנאה דהתנה בשעת כתיבת הגט יהיב גיטא שלא תגבה אלא מחצית הנדוניא יורנו רבינו אם הדין עם ראובן:
תשובה לא נתברר בשאלה אם התנאי שהתנה ראובן היה קודם כתיבת התורף או לאחר כתיבת התורף דאם היה אחר כתיבת התורף כל אפין שוין דאינן פוסל אח הגט דהרי אפילו שנכתב אחר התורף היה הגט כשר אליבא דכולי עלמא דאפילו רבה דמחמיר טפי מר' זירא קאמר מחלוקות לאחר התורף ורבי סבר גזרינן אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אטו לפני התורף והלכה כרבנן אבל אם אמר התנאי על כה לפני התורף לדע' רש"י והרמ"בם הגט פסול משום דאינהו סביר' להו דמאי דקא' רבה להנהו דכתבי גיטא שתקוה שתוקי לבעל עד דכתב חו לתורף דגיטא היינו שלא יזכירו שום תנאי ולכאור' איכא לאקשויי כי היכי דלא גזרינן תנאי' דעל מנת כשנכתבו אח' החורף אטו כשנכתבו לפני התורף משום דהוא גופיה גזר' ואנן ניקו' ונגזור גזר' לגזרה הכי נמי לא הוה לן למגזר כשאמר על פה תנאים דעל מנת לפני התורף אטו כשכתבו דאינהו גופייהו לא הוו אלא גזירה אטו דחוץ מלופני איך ניקום ונגזור גזרה לגזרה וכן נמי לא הוה לן למגזר אטו דחוץ מפלוני על פה דלפני התורף דאיהו גופיה לא הוי אלא משום גזרה ומי שיעיין בחדושי הרש"בא ימצא תשובה לזאת הקושיא דאפשר לומר דסבירא להו דחוץ בעל פה לפני התורף פסיל מדינא ולא משום גזרה והלכך לא הויא אלא חדא גזרה והוי הגט פסול מדרבנן ולדעת הרמ"בם לא הוי פסול מדרבנן מטע' גזרה דהרי הוא ז"ל כתב שאם אמר על פה לפני התורף דהויא ספק מגורשת ומנין לו לרב ז"ל דהרי בגמרא לא הוזכר אלא טעם דגזרה ואלמלא הרב המגיד לא מצינו ידינו ורגלינו בטעמו של דבר דפירש דהרמ"בם סבירא ליה דהויא ספק מגורשת מטעם דאין ברירא וז"ל ומה שכתב רבי' כאן ולעיל ספק גירושין לח ראיתי לאחד מן המפרשים אבל יצא לו מן היין ושלמי שבפרק כל הגט ששם מוכיח שפסול כל התנאים בגט הוא מחמת שאין ברירה דאף על פי שנתקיימו מכל מקום בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והו ז"ל סבור דגמרא דידן לא פליג בהא דלא אידכר בגמרא גזרה בדינין אלו אלא לדעת רבי אבל לדעת רבנן דקיימא לן כוותיהו לא הזכירו כלל דכולהו פסולי דרבנן דינא אינהו מחשש ברירא דהויא ספק מגורשת זהו דעתו ז"ל עד כאן לשונו וכתב הרש"בא בחדושיו דהרא"בד והר"ז הלוי והרמ"בן סבירא להו דאם אמר על פה לפני התורף אשאר תנאי' הגט כשר משום דחוץ על פה לפני התורף לא פסיל מדינא אלא משום גזרה ואין גוזרין גזרה לגזרה וכיון דכן הוא בנדון דידן אם אמר על פה לפני התורף יש לנו לחוש ולהחמיר כסברת רש"י והר"מבם וכל שכן דהרמ"בם סבירא ליה דמדינא פסול וכן נראה מדברי הרב המגיד דיש לנו להחמיר היכא דבשאר תנאים התנה לפני התורף ואפילו בעל פה שכן כתב וז"ל ודעת רש"י ובעל התוספות הוא כדברי רבי' שלא להכשיר שום תנאי בגט לפני התורף ואפילו בעל פה וכן ראוי להחמיר עד כאן לשונו ואיברא דיש מקום להקל משו' דהקדים המעשה קודם לתנאי ולא כפלי' לתנאי והויא פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר דהיכא דאמר מעכשו או על מנת דכאומר מעכשו דמי לא אצטריך למכפל תנאה ולא להקדים תנאי למעשה וזו היא סברת רבינו חננאל והר"אש ואף על גב דאיכא מאן דפליג מכל מקום פלוגתא הויא והוי כעין ספק ספיקא ספק הוי תנאי וספק לא הוי תנאי ואת"ל דהוי תנאי ספק אם תנאה בעל פה קודם כתיבת התורף פוסל הגט או לאו ומסתברא דאינו פוסל את הגט אלא היכא דהוי תנאי כהלכתו דאי לאו הכי הוה ליה כמאן דליתיה איברא דיש לעיין במה שכתב הרב המגיד וז"ל וכבר נתבאר פ"ו מהלכות אישות שהמתנה בדבר שאי אפשר לקימו שאינו תנאי והמעשה קיים ואם התנה בתנאי זה אפילו בכתב לפני התורף הרי הוא כאלו לא התנה כלום שאינו אלא כמפליג בדברים וכשר וכן כתב ז"ל וכן הביאו בתוספתא עכ"ל יראה מדבריו דדוק' בתנאי שאי אפשר לקימו הוא דיש לומ' דאפילו התנה בכתב קודם התורף דהוה ליה כאלו לא התנה כלום שאינו אלא כמפליג בדברים אבל היכא דלא הוי התנאי קודם למעשה או דלא כפליה לתנאה אע"ג דלא הוי תנאה מ"מ גזרינן כי היכי דלא אתי למטעי בתנאי בחוץ מפלוני ואיבר' דאפש' לומ' דמטעמ' אחריתי נקט הר' המגיד דב' שאי אפש' לקיימו ולא נקט דלא כפליה לתנאיה או דהקדים המעשה קודם התנאי וקל להבין ומ"מ פשטן של דברים משמע דדוקא נקט דבר שאי אפשר לקיימו וכדאמרן אבל הר"אש כתב בתשובה בגט שנכתב תנאי לפני החורף ולא כפליה לתנאי דהגט כשר משום דתנא' לאו כלום הוא כיון דלא כפליה יעויין בתשובותיו כלל מ"ו וכיון דכן הוא אית לן למימר דאפילו שאמר התנאי על פה לפני התורף אפי' הכי אינו פוסל הגט משום דהוי כעין ספק ספקא וכדאמרן לעיל והיינו דוקא אם רוצה לקיים התנאי ולכתוב שטר המחילה אבל אם אינו רוצה לקיים התנאי ולכתוב שטר המחילה צריכין אנו לחקור ולדעת אם נאמר דאדעתא דתנאה נתן הגט או דלמא כיון דבשעת נתינת הגט לא הזכיר התנאי מחיל לתנאי' ועקרא דהאי מלתא איתא פרק מי שאחזו גרסינן התם אמר לה בפני ב' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא וחזר וא"ל בפני שנים ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו אחרונים את הראשונים רצתה משמשתו רצתה נותנת מאתים זוז ואיכא בהך בריתא כמה פירושי מרבוותא פרש"י דמיירי כגון שלא מסרו לה לפני שנים הראשוני' שאם מסרו לה איגרשה לה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן וחזר ואמר לה בפני ב' אחרים תנאי אחר ומסרו לה והרמ"בם כתב דבכי האי גונא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים דדבריו הראשונים אינם כלום שהרי לא התנה עמה ולא עוד אלא אפילו אמר לה בתחלה בפני שנים על מנת כן אתן לך גט ובשעת מעשה התנה תנאי אחר בטלו דבריו הראשונים דלא משכחת לה דלא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא כעין דגרסי' בתוספ' אמר לב' תנו גט זה לאשתי על מנת שתמתיני לי ב' שנים וחזר ואמר לב' תנו גט לאשתי על מנת שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים וכו' דהתם הוא דוקא דלא בטלו משום דהתנה השני תנאים קודם מעשה וכשמסר לה לאחר כן מסרו לה בפני כולם סתם ועל התנאים הראשוני' מסר ומי שרוצה לעמוד על עקרן של דברים אלו יעיין בחדושי הרש"בא באותו פרק וע"כ לא פליגי רש"י והרמ"בן ז"ל אלא היכא דהתנה ב' תנאים אם בטל התנאי השני את הראשון או אם לא בטל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדאמרן אבל היכא דהתנה תנאה חדא לחוד כ"ע מודו דאדעת' דתנאה קא יהיב גיטא וכמו שכתב הרש"בא בשם הרמ"בן וז"ל ולא דמיא לההיא תוספתא דקדושין דזה אומר במנה וזה אימר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה לזה וקדשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש אלמא דעל דעת ראשון גמרו מעשה שאני התם דסתם הוא אבל התנ' תנאי אחר אין לנו עכ"ל הא קמן בהדיא דאדעתא דתנאה קמא קא יהיב גיטה ומהברייתא ותוספתא דילן נמי מוכח בהדיא דהרי התנה קודם מעשה ואף על פי כן תנאה הוי וכיון דכן הוא זכינו לדין דבנדון דידן הם התנה התנאי אחר כתיבת התורף הגט הוא כשר וצריך לקים התנאי דאדעתא דהכי קא יהיב גיטא ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: