שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ח
מעשה שהיה כך היה ראובן הביא עדים לפניהם איך קדש בת שמעון ונתקבלו העדים שלא בפני האשה ושלא בפני מורשה שלה ואחר קצת ימים חזרו העדים מעדותם ואמרו כי את האלהים היו יראים וכל מה שהעידו היה שוא ודבר כזב ושחשבו שהיו עושים מצוה להטיב לזה האיש ראובן יען וביען זאת האשה היתה קרובתו והיתה בעלת ממון ושאל השואל אי אמרינן דכיון שלא נתקבלו העדיו' בפני בעל דין דיכולי' לחזור ולהגיד או דילמ' דבדיעבד הויא עדותן עדות ואינם יכולין לחזור ולהגיד ועוד שכבר שלחו בעדה ולא רצתה לבא:
תשובה עקרא דהאי מילתא איתא פרק האשה שנתארמלה אמרי' התם אמר רבי אבהו מכחישין את העדים שלא בפניהם ואין מזימין את העדי' שלא בפניה' וההזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הויא וכתב המרדכי פ' הגוזל בתרא דרי"בא דקדם מזאת המימרא דאפי' בדיעבד אם קבלו העדות שלא בפני בעל דין לא הוי עדו' לדון על פיו דהכחש' דלא הוי חוב העדים אלא חוב הבעל דין והבעל דין הוא לפנינו משום הכי מכחישין העדים שלא בפניהם אבל ההזמה שהיא חוב העדים אין מזימין את העדים שלא בפניהם ומסיק שהזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא אלמא אפילו בדיעבד לא מהני והוא הדין נמי דכל מילי אם קבלו העדות שלא בפני בעל דין דלא הוי עדות כלל וזאת היא סברת הרא"ש ז"ל גם בנו בעל הטורים כתב זאת הסברא בסתמא בלי שום חולק וכתב המרדכי דיש דוחין זאת הסברא משום דכל עניני הזמה חדוש הן ולא גמרינן מינה ואף על גב דלגבי הזמה לא הוה עדות ולא מידי לגבי מילי אחריני אם קבלו בדיעבד שלא בפני בעל דין הוי עדות ורי"בן כתב דמדמכשר קבלת אונס שלא בפני בעל דין שמע מינה דבלא אונס כשר בדיעבד דאיפסיל על ידי אונס נמי מפסיל הא קמן דהויא פלוגתא דרבוותא אם בדיעבד קבלו העדות שלא בפני בעל דין אי הוי עדות אי לאו ולכאורה יש לתמוה דנראה מדבריהם מריב"א וריב"ן דתרוייהו סבירא להו דהכחשת העדים לא הוי חוב כלל לעדים אלא לבעל חוב ומשו' הכי מכחישין את העדים אפילו לכתחלה שלא בפניהם והלא אמרינן פרק כל הנשבעין דשתי כתות המכחישות זו לזו דנהי דכל כת וכת באה בפני עצמה ומעידה אבל א' מכת א' וא' מכת א' אינן מצטרפין דממה נפשך אחד מהם עד שקר וכיון דכן הוא היה נראה דחוב הוא להם כיון דאין עדותם מצטרף אלא שיש לומר דסבירא להו דכיון דלא ברירא מילתא ומספקא לא מצטרפין לא הוי חובה להם ואין שום א' נכנס והרא"ם בתשובותיו כתב דמסתב' כדברי מה"רם ורי"בא דאילו לראב"יה ורא"בן שדקדקו שקבלת עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות מדקאמר והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא משמע דקבלת עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות דאם לא כן אמאי הויא הכחשה הרי שלא בפני העדים הראשונים היתה ההכחשה של אלו האחרונים וזאת אינה ראיה כצל דהא הכחשתן של העדים אינה מחייבת את העדים אלא את הטוען שהביאם לעזרו וכשהוכחש והפסידו את תביעתו אבל העדים עצמם אינם מפסידין בהכחשתן זו כלום ואם כן הבעל דין הוא התובע ולא העדים ואיכא למימר שהתובע שהוא הבעל דין שם היה בעת ההכחשה ועוד קשה לי בדברי ראבי"ה וראב"ן דהא דמכחישין את העדים שלא בפניהם ואם כן נראה דהכחשת עדים לא הויא חוב העדים דהרי מכחישין לכתחלה משמע ואפי' שנדחוק ונאמר דמכחישין בדיעבד קאמר אפילו הכי קשיא לו טובא חדא אמאי הביאו ראיה לדבריהם ממאי דקאמרי הכחש' מיהא הויא ממאי דקאמר מכחישין העדים שלא בפניהם מוכחא נמי ועוד לדבריהם דלכאורה סבירא ליה דההכחשה הויא חוב העדים אמאי מחלק בין הכחשה להזמה גם צריך עיון בדברי המרדכי מפרק האשה שכתב דברי ראב"יה ואחר כך כתב ויש דוחין וכו' אם לא שנאמר שהוא טעות נפל בספרים והיה ראוי להיות אחר דברי ריב"א וחשבתי לעיין בכל זה לולי שאני חול' וחלוש והשואל בחוץ ואחזור לעיקרא דדינא ואומר ואע"ג דנראין דברי ריב"א מכל מקום פלוגתא דרבוותא הויא וכן כתב הרש"בא בתשובת שאלה וז"ל דאפילו לגבי ממון נראה דאין הדבר ברור אם קבלום שלא בפני בעל דין שלא יהא קבלת' בדיעבד קבלה ויש מן הראשונים שונים שאמרו שאם קבלו עדות' עדות עד כאן וכיון דכן הוא דהויא פלוגתא דרבוותא הויא ספק מקודשת ועוד מטעמא אחריתי דכתב הרש"בא בתשובת שאלה וז"ל ועוד הטענה שאמרתם באמת נכונה היא שאלו אשה שיש עדים שהיתה אשת איש ובאה ואמרה גרושה אני ועדים מעידים אותה הרי זו תנשא אף על פי שהעידו שלא בפני הבעל עד כאן. משמע מדבריו דיש לחלק בין ממונא לאסורא ושלא אמרו דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אלא דוקא לגבי ממונא איברא דעל אותו הנדון מאותה השאלה כתב עוד טענות אחרות כנראה דלא ברירא ליה מלתא ודלמא דאין לחלק בין ממונא לאסורא ועוד מטעמא אחריתי אית לן למימר דהויא ספק מקודשת משום דשלחו בעדה ולא באה וארבע מחלוקות הן בנדון הלז פרק הגוזל בתרא אמר אסי א"ר שבתי מקבלין העדים שלא בפני בעל דין תהי בא רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קבלה מניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשים לילך למ"ה ושלחו לו ולא בא אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה ולא אתא אבל לא פתחו ליה בדינא מצי אמר ליה אנא לבית דין הגדול אזילנא וכו' הסברא ראשונה היא סברת התוספו' שכתבו דבעני שלחו לו ולא בא בהדי שהיו עדיו חולי'או שהיו מבקשי' לילך למדינת הים מדלא קאמר או שלחו וכו' ומיהו בסמוך משמע דבעי למימר או שלחי דקאמר כיון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה ולא אתא משמע דמשום האי מלתא לחודיה דשלחו ליה ולא אתא מקבלים עדים שלא בפני בעל דין ויש לדחות דשאני התם דפתחו ליה בדינ' עד כאן לשונו ואיברא דיש לעיין טובא במאי דקאמרי ומיהו בסמוך וכו' והלא מלתא דפשיטא היא דיש לדחות דשאני התם דפתחו ליה בדיניה ואינ' רוצה להאריך בזה כיון דלאו עקרא דדינא הוא הסברה השנית היא סברת רבינו חננאל לפי מה שכתב המרדכי דתלתא בעינן עד שוהא הוא חולה או עדיו חולים ופתחו ליה בדיניה ושלחו לו ולא בא ואפשר דסבירא ליה לגאון דלא פליגי שמואל ור' יוסי בר חנינא אלא כל אחד מוסיף על חברו ולא פליגי הסברא השלישית היא דדוקא מבקשים לילך למדינת הים הוא דאצטריך דשלחו לו ולא בא משום דיש שהות לשליח בעדו ולהודיעו אבל אם היה חולה או עדיו חולי' אין אדם שליט ברוח ואין צריך להודיעו הסברא הרביעית היא דמאי דקאמר ושלחו לו ולא בא או קאמר ובכל חדא וחדא מנייהו סגי ועוד אשכחינן פלוגתא דאיכא מאן דאמר דרב יהודה אמר שמואל ורבי יוסי בר חנינא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכי היכא דבהוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא עם כל חדא וחד' מנייהו מקבלי' כיון דאיכא תרתי לטיבותא הוא הדין נמי היכ' דאיכ' תרתי דפתחו ליה בדינ' ושלחו לו ולא בא ואיכא מאן דאמר דלא שנא לא פתחו ול"ש פתחו בעינן תרתי חדא מהנהו דקאמר רבי יוסי בר חנינא ושלחו לו לא בא וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ואיכא מאן דאמר דבשלחו לו ולא בא לחוד מקבלין דהיינו הראב"ד ז"ל וכמו שכתב הרש"בא זכרונו לברכה בתשובת שאלה ראוי לחוש לדבריו וכל שכן בהצטרף ראב"יה ורא"בן שכתבו דבדיעבד שלא בפני בעל דין הויא עדותן עדות ובנדון דידן ודאי דהויא ספק ועוד אני אומר דאפילו דלא שלאו לה וקבלו העדות שלא בפניה ראוי לחוש לסברת רב"יא ורא"בן והוי נמי ספק מקודשת ואע"ג דרבו החולקים עליהם וכמו שכתוב בספר מישרים וכלם הסכימו לסבר' ריב"א מ"מ מסתבר לי דלא מבעיא דיש לחוש לדבריהם אלא דהויא ספק מקודשת וכיון דכתב הרש"בא בתשובה הנז' דיש לחלק בין אסור למחו והואיל ואתא לידן אעתיק לך השואל מה שכתב הרשב"א בתשוב' הנז' וז"ל ומשם הגאונים אמר דה"ה כשהעדים אינם במקום אחד אלא זה במקום א' וזה בא' וצריך לצרוף עדותם מקבלים שלא בפני בעל דין וכן דעת דבינו חם ובעל העטור עד כאן ועוד כתב בזאת התשובה וז"ל ולא עוד אלא שנראה שכל שאין בעל דין מצוי כאן מקבלים שלא אמרו אין מקבלים אלא בזמן שבעל דין כאן וכן נראה לי מן הירושלמי דגרסי התם רבי ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש קבלו סהדי דלא באפי דרבי ירמיה יתיב מצטער אפשר שמקבלים שלא בפני בעל דין ר' מונא ורבי פנחס ורבי חזקיה לא עלון לפרקא דההוא יומא דחק רבי מונא ועאל ואשכח לרבי ירמיה יתיב ומצטער אפשר דמקבלים עדים שלא בפני בעל דין ואפילו עמהם באותה מדינה אלמא לא הוה תמיה רבי ירמיה אלא משום שהיה מצוי שם דאלו לא היה מצוי דבכי האי גוונא מודה הוא דמקבלין עד כאן לשונו ויש לדקדק דלא מוכח ההיא דירושלמי דאפילו לומר דלהגדיל ולהפליג מה שעשו שלא כדין הוא דקאמר הכי ואפילו עמהם באותה מדינה אבל אה"נ דאפילו דלא היה עמהם באותה מדינה היה מצטער אלא שיש לומר דאה"נ דסבירא ליה דאפילו לדחות ולומר הכי אבל מכל מקום משמע טפי דאם לא היה מצוי כאן דבכי האי מודה הוא דמקבלין ועוד אני אומר דאע"ג דפליגי רבוותא דאיכא מאן דאמר תרתי צריכי דשלחו לו ולא בא וחד מהנהו דרבי יוסי בר חנינא ואיכא מאן דאמר דתלתא צריכי פחתו ליה בדינא ישלחו לו וכו' וחד מנהו דרבי יוסי עד כאן לא פליגי הני רבותא ז"ל אלא דוקא היכא דמצי לאשתמוטי ולמימר לב"ד הגדול קא איזל נא למקום בית הועד מקום קבוץ חכמים אבל במקום שיש בית דין מומחה דלא מצי למימר למקום בית הועד קא אזילנא אפשר דאליבא דכולהו רבוותא אם שלחו לו ולא בא לחוד מקבלין העדות שלא בפני בעל דין ומנא אמינא לה ממה שכתב הר"אש בפסקיו וזה לשונו לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל כגון שפתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא אתא פירוש שכבר טענו בפני הדיינים ואחר כך הביא התובע עדיו ושלחו בית דין לנתבע שיבא וישמע לתובע ולא בא דמלתא דפשיטא שמקבלין כיון שהודיעוהו ולא בא דברצונו לא יבוא לקבל העדו' עד כאן משמע מדבריו דכל היכא דלא מצי לאשתמוטי ולמימ' לבית דין הגדול קא אזילנא או למקום בית הועד משו' דנקיט דיסקא או משו' דפתחו ליה או היכא דאיכא תרוייהו דהויא מילת' דפשיטא דמקבלין שלא בפניו והוא הדין נמי היכא דאיכא בית דין מומחה וחשוב דבשלחו לו ולא בא לחוד סגי ומקבלין העדות שלא בפני בעל דין וכל מה שכתבתי הוא להלכה ולא למעשה למימר דהויא מקודשת גמורה וכדאמרו וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולענין מעשה אמרינן דהויא ספק מקודשת ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: