אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה ז

שאלה ו

במותב תלתא כחדא הוינא בי דינא כד אתא קדמנא נ"ר יצחק בכ"הר יוסף ן' עטר ובפני הבחור כהר' יצחק בהר' יום טוב אל קולומברי העיד בתורת עדו' גמורה בתור' אם לא יגיד וכו' איך זה כמו שנה היה כ"ר יצחק אקולומברי הנז' יושב בביתו וביתו היה הבית שדר עתה כר' יצחק ן' ששון שהוא סמוך לבית שמוכר היום היין ר' ברוך ן' יעיש ובין בית כר' יצחק ן' ששון ובית כר' ברוך ן' יעיש הנז' כותל ובו פתח קטן שמשתמשין בו שני השכנים והיה יושב כר' יצחק אלקולומברי הנז' אצלו והיה בידו שנים שלש' גרסום ובתוך כך נכנסה הנערה בת כהר יוסף פיטיל ואמרה הנערה הנז' לבחור הנז' מה זה בידך השיב גרוסים ונתן אותם בידה ואמרה אישטו עי דו פור קידושים והנערה היתה רוצה להשליכ' ואמר העד הנז' לר' יצחק אלוקולומברי הנז' איך תעשה הנבלה הזאת בביתי והשיב מצחק אני ואחר שעה מועטת החזירתם לו עוד העיד בתורת עדות גמור' איך בעת ההיא לא נמצא בביתו שום אדם כי אם הוא העד הנז' ואשתו חנה ור' יצחק אלקולומברי הנז' והנערה בתר' יוסף פוטיל וכל זה העיד בתורת עדות גמורה וקבל עליו כל החומרות שבתורה להגיד האמת והעיד ככל הכתוב לעיל ובאותו פרק ובאותו מעמד בא לפנינו כר' יצחק ן' ששון ובפני רבי יצחק אלקולומברי הנז' העיד בתורת עדות גמור' בתורת אם לא יגיד וכו' וקבל עליו כל אלות שבתור' להעיד כל מה שראה ואמר כדברים האלה אישטי מיז די תמוז או אב בנידורו פארה טריש אניוש שהיה דר בחצר ביסודו ויהי יום מהימי' שהיה בא לביתו ומצא ביתו סגור ונכנ' בבית ר' יצחק ן' עטר שהיה דר בבית עצמו שמוכר היין שם היום כהר' ברוך ן' יעיש הנז' ומצ' שם את ר' יצחק ן' עטר העד הנזכר ואשתו חנה הנזכ' ואת סול אשתו של כהר' יצחק ן' ששון העיד השני ואת ר' יצחק אלקול ומברי ואת הנער' בת ר' יוסף פיטיל וביד רבי יצחק אלקולומברי הנז' הי' שנים שלש' גרוסום ונתן הגרוסים בידה ואמר לה אחרי שנתנם אלה אישטיש עי דו כור קדושים כל זה העיד לפנינו בתורת עדות גמורה ובקבלת כל החומרות הנז"כל זה היה לפנינו ביום ראשון כ"ג לחדש שבט השנ"א באנדרינופולי והכל שריר וקים:

תשובה איברה דאיכא בהנך קדושי כמה ספיקי חדא משום שתיקותא דלאחר מתן המעות דאמרינן בפרקא קמא דקדושי' אמר רבה הויה שתיקותא דלאחר מתן מעות וכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא אמ' רבא מנא אמינא לה דתניא אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת וכו' וכתב הרב רבי יצחק בר ששת דהסכמות כל האחרונים דקיימא לן כרבא דכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא וכן כתב הרש"בא וכן דעת הרמ"בם והרב אלפסי כתב דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע דפריך מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברא אי שדינא להו חייבנא בהו הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו ולאפוקי צריכא גט ולעיולי צריכה קדושי אחריני ולא סגי בהנהו קדושי ולכאור' יש להסתפק בנדון דידו דבתחיל' נתן בסתמא ואחר שנתן אמר לה אישטוש טידו פור קדושין אי דמי לפקדון ואליבא דכולהו רבוותא לא הוו קדושין או דילמא דדמי לההוא גברא דקדיש בציפח' דאס' אמרי ליה והא לית ביה שוה פרוטה תקדיש לי בארבע זוזי דאית לי בה שקלתא ואישתיקא ומסתברא דכל בסתמא הוי ליה כפקדון אלא שהרב רבי ירוחם כתב וזה לשונו המקדש ונתן לה קדושין ואמרו לו מיד אין בו שוה פרוטה וכו' ולפיכך צריכה גט ואם רוצה לקיימה צריכא קדושין אחרים ואם אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וכו' ולפיכך כששתקה אינה מקודשת פי' ודוקא שבאו לידה בתורת פקדון דאם לא כן הוי ספק מקודשת כההיא של מעלה פשוט פרקא קמא דקדושין עד כאן לשונו ונראה שכוונתו לומר דדווקא היכא שבאו לידה בתורת פקדון אבל בסתמא הויא ספק מקודשת וכיון דכן הוא בנדון דידן דבסתמא נתן לה ואחר כך אמר לה התקדשי הוה ליה כמו שבאו לידה בתורת קדושין כההיא דההוא דקדיש בציפתה דאסא שכתב הרב אלפסי דחוששין לה ולסברתו הסכימו הרא"ש ז"ל ובנו בעל הטורים והרב רבי ירוחם ואף על גב דהרמ"בם והרש"בא וזולתם כתבו דלא שנא אם באו לידה בתורת פקדון או בתורת קדושין כההיא דההוא דקדיש בציפתא דאסא בכולהו אמרי' דאין חוששין לה ואף על גב דשלח להו רבינא אתון דשמיע לכו חושו לה משום כבוד רבם אמר להו דאי משום דהוה חייש בעיקר דינא אפילו איהו נמי הוה ליה למיחש כמו שכתב הרב המגיד משנה מכל מקום ספיקא הויא וספיקא דאורייתא לחומרא וכל שכן ספק קדושין דהוי ספק ערוה ומשום הך ספיקא דההיא פלוגתא דרבוותא הוה אזלינן לחומרא אלא דאיכא להקל מטעמא אחריתי דנדון דידן הוי כעד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה דהרי העד א' אומר דנתקדש' בפניו לחוד ולא היה שם אדם אחר וכפי דבריו לא נתקדשה דהרי אפסיקא הלכתא דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושים ואפילו שניהם מודים דאין דבר שבערוה פחות משנים וכמו שכתב הרב אלפסי ושאר הפוסקים דלית הלכתא כרב פפא איברא דהעד השני דקאמר דנתקדש' בפניו ובפני העד הראשון הוה ליה עד מעליא ובנדון דידן לא נתברר אם הנערה מכחשת הקדושין או שותקת או מודה בהם וצריך להשיב על כל הצדדין בפרק האשה אמרינן תנו רבנן שנים אומרים נתקדש' ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא רב כפא תרגמא בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרויהו בפנינו קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים ולכאורה משמע דקשיא הלכתא אהלכתא דהרי הרב אלפסי בפ' האומר פסק כרב נחמן אמר רב שמואל דקאמר דהמקדש בעד אחד דאין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים וטעמא הויא משום דילפי' דבר דבר מממון וכדמוכ' התם וכיון דכן הוא אפילו דנימא הכא דעד אחד אומר בפני נתקדשה הוי היכא דקאמר בפני נתקדשה ובפני אחד מצו פליגא אההיא דפר' האומר דקאמ' אין חוששין לקדושיו ומדכתב הרב אלפסי לאוקמת' דרב פפא משמע דס"ל דהכי נקטינ' לכמו שכתב הר"ן ז"ל והרב המגיד משנה כתב דס"ל להרמ"בם דטפי עדיף כשאין עד אחד אומר כדברי' משאם הוא אומר כדברים והטעם מפני שכל שאין לה עד כלל חזקה אינה מעזה פניה להכחיש העד אם היה אמת דהא ליכא מי שמסייע לה אבל כשהעד אחד אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה ולפיכך לכתחילה לא תנשא ומשום הכי כתב הרמ"בם זכרונו לברכה אמר עד אחד מקודשת היא וזו היא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת עד אחד אומר מקודשת ועד אחד אומר אינה מקודשת לא תינשא ואם נשאת לא תצא שהרי הוא אומרת לא נתקדשתי ונהי דבמאי דכתב הרב המגיד משנה מתיישבים דברי הרמ"בם ואין דבריו סותרות יו לזו מכל מקום קשיא דכיון דאמרינן דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו משום דילפינן דבר דבר מממון הכי נמי הוה לן למימר בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה דתנשא לכתחילה ואפשר למימר דמשום חומרא דאשת איש החמירו לכתחילה ודוקא היכא שהעד אומר בפני נתקדשה ובפני אחר אבל היכא דהעד אומר דלא נתקדשה אלא בפניו התם הוא דאמרינן דשאין חוששין לקדושיו ותנשא אפילו לכתחילה משום דבקדושין אמרינן בתוספתא אחד בשחרית וא' בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפים מה שאין כן בממון דאין הלכה כתנא קמא דקאמר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד אלא כר יהושע בן קרחא דקאמר אפילו בזה אחר זה וכיון דאיכא תרתי חדא דליכא אלא עד אחד ועוד דאפי' אותו העד אומר שנתקדשה בפניו ולא בפני אחר משום הכי אין חוששין לקדושיו ותנשא אפילו לכתחלה ואפילו שניהם מודים ומאי דנקט בברייתא בעד אחד אומר נתקדשה ואחד אומר לא נתקדשה לרבותא נקטיה דאפילו דאיכא עד אחד דקאמר לא נתקדשה אפילו הכי לא תנשא לכתחילה ובהכי ניחא מה שהקשו הר"ן והרב מגיד משנה דמשמ' מהכא דטעמא משום דאידך אמר לא נתקדשה הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומי' דהאי דקאמר נתקדשה ואמאי והא עד אחד בקדושין לאו כלום הוא אבל הרמ"בם סבור דמאי דקאמר עד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה הויא דוקא אבל בעד אחד אומר נתקדשה והיא אומרת לא נתקדשתי תנשא לכתחילה ובודאי דאיירי הרמ"בם בעד אחד אומר נתקדשה בפני ובפני אח' דאי בדקאמר בפני לחוד אמאי קאמר והיא אומרת לא נתקדשתי הא אמרי' דאפילו בשניהם מודים אין חוששין לקדושין ושמעי' ממאי דכתבי' דלדעת הרמ"בם בנדון דידן לא תנשא לכתחילה ודוקא בשהיא מכחישתו אבל בשהיא מודה או אפילו במסופקת אפי' אם נשאת תצא וכמו שכתב הרב המגיד משנה וכתב הרב הנז' שהרא"בד הקשה על הרמ"בם וכת' דאוקמת' דרב פפא בשאינ' מכחשת היא כגוי בעד אחד אומר קדשה אביה ועד אחד אומר לא קדשה אי נמיפ לוה זרק קדושי' והיו קרוב לה ואח' אומ' קרוב לו ואינ' מכחשת ולפיכך לא תנשא לכתחילה אבל במכחש' מותרת היא להנשא ע"כ ולדברי הראב"ד ז"ל בנדון דידן אם היא מכחשת לגמרי או דקאמרה כדברי העד הראשון שלא היה שם אלא הוא לחוד מותרת להנשא לכתחילה אבל אם היא מסופקת אם היה שם אחד או שנים לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא והר"ן ז"ל כתב וזה לשונו דהכא במאי עסקינן כגון ששניהם מודים שזרק לה קדושין אלא שהם חלוקים אם קרוב לה או קרוב לו וכיון שיש כאן שני עדים בזריק' הקדושין ועבידי אינשי דטעו בקרוב לה וקרוב לו אמרינן דמדרבנן לא תנשא דחיישינן שמא בשעת הקדושי' שניהם ראו שקרוב לה היו וזה טועה עכשו ולפי' כתב הרמ"בם בעד א' כשמכחישתו לאו כלום הוא ומותרת הא בשותקת חיישינן שמא נתקדשה בפני שנים ובעד אחד אומר מקודשת ועד אחד אומר אינה מקודשת כתב לא תנשא ואפי' כשמכחישתו לפי שאנו חוששין שמא זה האומר קרוב לו טועה ובשעת הקדושין ראה שהיה קרוב לה וזה נכון לפי' הגמרא אבל הרמ"בם היה לו לפרש עכ"ל ולפי זה אי אמרי' דעבידי אנשי דטעו בכי האי גונא דסבורים שלא היה שם אדם ואפשר שהיה דומיא דקרוב לה וקרוב לו בנדון דידן אמרי' דלא תנשא לכתחילה ואפי' כשנכחישתו אבל אי אמרי' דלא עבידי אינשי דטעו בכי האי גוונא היכ' דמכחישתו תנשא ואפי' לכתחילה ומסתברא דלא עבידי אינשי דטעו בכי האי גונא וכל שכן דאם מכחישין זה לזה בזמן דהאחד אומר דהנה כמו שנה מזמן הקדושין ועד זמן קבלת העדות והאחד אומר שהיה קרוב לשלש שנים וכיון דכן הוא ודאי דלדעת הרא"בד ולדעת הר"ן בנדון דידן אם היא מכחישתו לעד השני דקאמר דנתקדשה בפניו ובפני העד הראשון לית בה שום מיחוש ותנשא לכתחיל' ולדעת הרמ"בם לפי מה דפירש הרב המגיד משנה לא תנשא לכתחילה אפילו במכחישתו ובהגהות הרא"ש כתוב וז"ל תימא אמאי לא תנשא לכתחילה דהוה לן לאוקמא אחזקתה ויש לומר כגון שאנו יודעי' שזרק לה קדושין ספק וחד אמר קרוב לה וחד אמר קרוב לו וכיון דודאי זרק לה לית לן לאוקומא אחזקתה עד כאן לשונו ולפי דבריו היכא דלא ידיע לן דודאי זרק קדושין ואחד אומר נתקדשה ואחד אומר לא נתקדשה תנשא לכתחילה והרב בעל הטורי' כתב עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אימ' לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא היה בה ספק קדושין תנשא לכתחילה ואם זרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו ואחר אומר קרוב לה לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא עד כאן לשונו ונמצינו למדים דבהך אוקמתא דרב פפא איכא פלוגתא דרבוותא וארבע' מחלוקות בדבר הסברא הראשונה סברת הרמ"בם לפי מאי דפירש הרב המגיד משנה דדיוקא במכחישתו הוא דאמרינן אם נשאת לא תצא בכל גווני בספיקי לא שנא ספיקא דקרוב לו או קרוב לה דעבידי אנשי דטעו בה ולא שנא שאר ספיקי דלא עבידי אנשי דטעו ולא שנא אם העד האחד אמר שמעולם לא היה בה ספק קדושין בכל גווני אמרינן דלא תנשא לכתחיל' מהאי טעמא דכתב הרב המגיד משנה דטפי עדיף כשאין עד אחד אומר כדבריה מפני דחזקה אינה מעיזה פניה להכחיש בעד אם היה אמת אבל כשעד אחד אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה ולפיכך לכתחילה לא תנשא והרא"בד והרמ"בם והרש"בא לפי מה שכתב הרב המגיד משנה בשמם ס"ל דאוקמתא דרב פפא במסופקת איירי אבל במכחשת מותרת להנשא לכתחילה ולא חלקו כלל בין ספיקא לספיקא איבר' דהר"אבד לא אשכח גוונא דמצינן למימר דלהוי איהי מסופק' אלא כגון דעד אחר אומ' אביה קדשה וכו' אינמי דזרק לה קדושין ואחד אומר דהיו קרוב לה והאחר אומר דהיו קרוב לו וה"רן ז"ל גם כן כתב בדברי הרמ"בם דרב פפא איירי במכחישתו אבל חלק מספיק' לספיק' דספיק' דעבידי אינשי דטעו כגון בספק קרוב לה או קרוב לו הוא דאמרינן דלא תנשא לכתחיל' אבל בשא' ספיקי דלא עבידי אינשי דטעו בה ואפי' לכתחיל' תנש' ובעל ההגהה סבירא ליה דאפילו בספיקי דעבידי אינשי דטעו בהו אפ"ה תנשא לכתחילה אלא דוקא שאנו יודעים שזרק לה קדושין ספק וכו' ומשמע מדבריו דבזולת עדות העדים קים לן שזרק לה קדושין איברא דאפשר לדחוק הלשון ולומ' דמאי דקאמר כגון שאנו יודעין שזרק לה קדושין וכו' היינו על פי העדים דמעידי' שזרק לה קדושין אלא דפליגי בקרוב לו או קרוב לה אבל פשטן של דברים לא משמע הכי ודברי הרב בעל הטורים אי דייקינן סיפא דמילתיה דקאמר ואם זרק לה קדושין אחד אומ' קרוב לה ואחד אומ' קרוב לו ודאי דס"ל כה"רן ז"ל אי נמי כבעל ההגהה ואי דייקינן רישא דמילתא דקאמר שמעולם לא היה בה ספק קדושין משמ' דאינו מחלק בין ספיקא לספיקא איבר' שיש לתמוה דכתב האוקמתא דרב פפא בסתמא ולא פירש אי קא מיירי במכחשת כדברי הרמ"בם דכת' ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדש' או אם מיירי במסופק' כדברי הרא"בד דכת' דאוקמת' דרב פפא במסופק' ואפשר דסביר' ליה לרב בעל הטורי' דלא שנא במכחש' ולא שנא במסופקת בתרוייהו לא תנש' לכתחילה דכיון שהיא בחזקת פנויה ואין שם אלא עד אחד ואחד מכחישו אם נשאת לא תצא אפילו במסופקת וכיון דהוי ספיקא דעבידי אינשי דטעו אפי' במכחישתו לא תנשא ואחר שכתבתי כל זה אבוא לנדון דידן ואו' דאם זאת הנער' היא מכחשת לדברי העד שאומר שנתקדש' בפניו ובפני האחר וכל שכן אם מכחשת לגמרי הקדושין ומכחשת דברי שניהם אין בה שום מיחוש אליבא דכולהו רבוות' זולת לדעת הרמ"בם לפי מאי דפירש בדבריו הרב המגיד משנ' דטפי עדיף היכא דאיכא עד אחד דמסייע לדבריה דמעזה מעיזה ומשום הכי לא תנשא לכתחילה ואי הכי הוה בנדון דידן מסתברא לי דאין לחוש לאלו הקדושין דהוו ספק ספיקא ספק אם הלכה כדברי הרב האלפסי והנמשכים אחריו דסבירא להו דשתיקותא דלאחר מתן מעות דאמרינן דלאו כלום הוא היינו היכא שבאו לידו בתורת פיקדון אבל אם באו לידו בתורת קדושין חיישינן להו א"ד דהלכה כהר"מבם והרש"בא והנמשכים אחריהם דסבירא להו דכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא לא שנא אם באו לידה בתורת פקדון או בתורת קדושין ואפילו אם תמצא לומר דהלכה כדברי הרב אלפסי דדוקא בשתיקותא דלאחר מתן מעות דפקדון הוא דאמרינן דלאו כלום הוא אבל בשתיקותא דלאחר מתן מעות היכא דבאו לידה בתורת קדושין או כיוצא בנדון דידן מיחש חיישינן להו דילמ' דהלכה כמאן דאמר דכל דמכחשת לדברי העד אע"ג דאיכא עד אחד דמסייע לדבריה לא אמרינן דמעיזה ודלא כהרמ"בם ז"ל ותנשא לכתחילה וכל ספק ספיקא אפי' דאוריתא לקולא ואף על גב דכתב הרב המרדכי דמצינן בכמה דוכתי דספק ספיקא דאורית' לחומרא ומשום הכי היה חושש להחמיר רבי' ברוך בספק אחות חלוצה דאשכחן בבכורו' באשת טומטום דחולצת ולא מתיבמת ואף על גב דאיכא ספק ספיקא ומבהמה המקשה ומפרק עשרה יוחסין ובפרק אלו טרפות הביא הרב הנז' נמי ראיה דאיכא ספק ספיקא לחומרא יעויין שם מכל מקום בנדון דידן ליכא למיחש כלל כיון דבחד מהנך ספיקי דהיינו במה שכתב הרמ"בם דכל דעד אחר מסייעת לדבריה אפילו במכחישתו לא תנשא לכתחיל' הויא סברת הרמ"בם ז"ל סברת יחיד ובר מדין ובר מדין דהנך ספיקי הוי בספק מקודשת ואוקמא אשה בחזקת פנויה ואם היא מודה בקבלת הקדושין אלא שהיה מסופקת אם היה לפני עד אחד כדברי העד הראשון או לפני שנים כדברי העד השני אפשר לדון להקל ולהחמיר אפשר לדון להקל כיון דאיכא תרי ספיקי ספק אם היה לפני אחד ספק אם היה לפני שנים ואם תמצא לומר דהיה לפני שנים דילמא הלכה כמאן דאמר דכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא לא שנא שבאו לידה בתור' פקדון לא שנא שבאו לידה בתור' קדושין ואפש' לדון להחמי' ולחוש לדברי הרב הנז' דכתב דבכמה מקומות מצינו דחיישינן לספק ספיקא כל שכן באיסור אשת איש איברא דבנדון דידן לא קאמר לי בפירוש אלא קאמר איששו עידו פור קדושין ורוב הפוסקים כתבו דכיון דלא קאמר לי דהוה ידים שאינם מוכיחות ואינה מקודשת כלל ואע"ג דקאמר אישטו טידו כזר קידושין והוה ליה כאילו אמר הריני נותן זה בעד קדושי' והרי"בש כתב להחמי' בהריני משום דהוי כמאן דאמר שמקדשה לעצמו מכל מקום לא כתב דהוו קדושין גמורים וכיון דכן הוא אפי' שהיא מודה בקדושין אלא שהיא מסופקת אם היה כדברי העד הראשון או כדברי העד השני והוו להו תלת ספיקי כדאי אלו הספקו' לסמוך עליהם ולהקל בשעת הדחק ואם היא מודה לדברי העד השני הויא ספק מקודשת ודוקא שהיא בוגרת או נערה שאין לה אב אבל נערה שיש לה אב מילתא דפשיטא היא דאינה מקודשת כלל ולא מבעיא אליבא דכולהו רבוותא דכתבי' דלא חיישינן לשמא נתרצה האב דליתא לדרב ושמואל אלא דקיימא לן כעולא וכמו שכתב הרב האלפסי בפרק האיש מקדש דכולהו רבנן קמאי הכי פסקו כגון רב אחא משבח' ובעל הלכו' גדולות ורב האיי בתשובותיו דהלכתא כרבינא ודחו להא דרב ושמואל בין קטנה ובין נערה דהיכא דקדש' עצמה בלא דעתא דאביה דלא הוו קדושיה קדושין ואיכא מאן דחש להא דרב ושמואל וכו' אלא אפי' למאן דחש להא דרב ושמואל בנדון דידן דלא שדכו כל אפין שוים דלא חיישינן לשמא נתרצה האב דהא אמר רב נחמן עליה דההיא דרב ושמואל והוא ששדכו ואיברא שיש מקום לחלוק ולומר דמאן דחש להא דרב ושמואל אפי' בדלא שדיך חש לה' דהא אייתי ראי' מדאביי ורבא דשקלי וטרו אליבא דרב ושמואל בההי' עובדא דאיהי אמרה לקריבאי ואיהו אמר לקריבואי כפתיה ואמר לה תהוה לקריבך אדאכלי ושתו אתה קריבי' באיגרא וקדשה אביי אמר שארית ישראל לא יעשו עולה רבא אמר חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה והך עובד' יראה דלא בשדיך קא מיירי אפילו הכי לית לן לחוש למאן דחש להא דרב ושמואל דהרי כולהו רבוותא פליגי עליה ואפשר דבשום דוכתא לא חיישינן ליה כל שכן בנדון דידן דאיכ' ספיקא בשתיקותא וספיקא דלא קאמר לי אלא הריני ואיברא דאם היא בוגרת או נערה שאין לה אב והיא מוד' לדברי העד השני הויא ספק מקודשת ואף על גב דהוו כעין תרי ספיקי וחו לא מידי נאם הצעיר יוסף ו' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה