אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה טו

שאלה יד

הר צורי תושב גאלי'פול נסע מאנדרינופל יו"א יו' מרחשון שנת השי"ג לבא לביתו ולא בא ואחרי ימים עברו חמרים מתושבי גאלי"פול ואמרו איך ראו על אם הדרך ביער קיר קבאק קצת מצנפת ירוקה ואגרת אחד כתובה עברי והביאוהו פה גאליפול והראוה ליהודים ובראות אחיו של ה"ר צורי האגרת הכירוה שהם שלחוה לו ובכן הלכו לבקשו במקום שמצאו החמרים האגרת ולא מצאו כלום ובקשו בכל היער ומצאו קצת עצמות אדם מפוזרים אחד הנה ואחד הנה וקצת מבגדיו והכירו שהבגדים ההם היו של ה"ר צורי אחיה' ובכן לקטו העצמות והביאום פה גאליפול וקברום בצד קבורת אביהם ויבכו אותו אחיו ואחיותיו ואמווקרוביו ואשתו וכל משפחתו ויעשו עליו אבל שבעת ימים ויספדוהו כמשפט בחדש ובשנה כדרך שמספידים לכל ההרוגים והזכירהו ביניהם ולא נודע ולא נשמע ממנו עד היום ד' בשבת י"ו לחדש תמוז משנת השי"ט ליצירה פה גאלי"פולי במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימי' לתתא כד אתא קדמנ' הנבון הר' משה פישת יצ"ו ועמד על רגליו אחר האייום והגזום הראוי לעשות העיד בתורת עדות איך ביום ב' סוף חדש טבת משנת השי"ג כשהיה יוצא מפתח חצרו פגעו בו שתי נשים תוגרמות ואמרו לו יהודי מתושבי העיר הזאת אתה והשיב להן כן מה תגזרו אמרו לו בית צורי שהרגו היכן הוא אמר להן הנה הוא אמרו לו בית משה אחיו היכן הוא אמר להם בחצר אח'דרים יחד אמרו בחסדך בא עמנו והראנו היכן הוא אפשר שנהיה סבה להביא להורגי צורי בידו ואמר להם באיזה אופן יבאו לידו אמרו לו אישפחי אחד ראה גופו הרוג במקום אחד סוף דבר מה תאמר הראה לנו ביתו ועשה חסד אז הראה להן הפתח למרחוק והלך לוכל זה אמר לפנינו ה"ר משה הנזכר בתורת עדות דברי' כהוייתן לא פחות ולא יותר ומה ששמענו ועבר לפנינו כתבנו וחתמנו לעדות ולראיה עוד העיד בפנינו ה"ר משה הנזכר שיום שלישי אחד לשבט פגע עם הנבון ה"ר אברהם הלוי בעל אחות אשת צורי הנזכר וספר לו כל מה שאירע עם התוגרמות איך כתב כל דבריהם להיות לו למשמרת לעת הצורך והשיב לו ה"ר אברהם לוי הנזכר אני מחלה פניך בין מצד החכם נ"ע בין מצד האלמנה בין מצדי שתכתוב גם כן העדות שאני יודע שבבואי אל ביתי ראיתי שתי נשים תוגרמות יוצאות מן החצר שאני והאלמנה דרים בה ושאלתי להן לאי זה ענין נכנסת' פה השיבו לי לענין שמוע' אמרתי להן מה שמועה השיבו לי שבא אישפתי אחד מכפר שלהן ואמר כשהיה בא עם משרתו דרך קיר קבאק ראה שני גופים הרוגים לחים וכהגיעו אצלם ראה והכיר שהיה גוף אחד מהם גוף צורי ואמר בלשון תוגרמה זאבאלי צורי מה מעשה נעשה לך מי יתן שלא הייתי מכיר אותך מעולם ולא הייתי אוכל עמך לעול' לחם ומלח מה הועיל לך כל מה שיגע' שהכל נשא למאייכוניא ונתקרב אל הגוף השני ולא הכירו אבל אמר שהיה נער אחד מוכה מכת חרב בלחיו זהו מה שאמר האישפחי האל היודע אם הרגם הוא בעצפו כי כנראה לנו שהאי' שפחי יש לו ידיעה ומגע יד בזה הענין אלו הדברים העיד אברהם הנזכר להרב רבי משה בתורת עדות ומיד בא לפנינו אבדה לוי ואחרי האייום והגזום הראוי להעשות במי שבא להתיר אשה עגונה שכל גופי התורה תלויים בה שאם חס ושלום נמצא עולה בשפתיו מרבה ממזרים בישראל וגדול עונו מנשוא גם אחר שהשבענוהו שבועה חמורה בשי"ת בנקיטת חפץ להגיד האמת כפי מה שעבר לא פחות ולא יותר דברים כהוייתן ממש אמר לפנינו שכל מה שתמ ה"ר משה אמ' לו באותו הזמן אות באות וחל' פניו שיכתבנו מפני השכח' לשומרו בעת הצורך שהוא לא ידע לשמרו כמוהו ומה ששמענו ועבר בפנינו כתבנו וחתמנו גם היום הנז' הלכנו לבית רבי אברהם הנז' אמר להם שם האלמנה הנז' ושאלנו לה אם באו בביתה נשים לאמר לה איזו שמוע' מהריגת בעלה ואמר' לנו שבאו שתי נשי' תוגרמו בביתה ויבכו עמה על הריגת בעלה ואמרו לה שבא מכפר שלהם אישפחי' א' דרך קיר קאבאק וראה מרחוק ב' גופי' הרוגי' ותמה בראותו אותם ואחר שנחאק נתקרב אליהם והכיר הר' צורי והיה ראשו מתוך ולא נשאר דבוק במפרקתו כי אם מעט מזער ובכה עליו ואמר בלשון תוגרמה זאב ב"אאלי צורי זאבאלי צורי אלו הדברים אשר שמענו מפי האלמנה ילמדנו רבינו:

תשובה החכם השלם המובהק יצ"ו ראה ראיתי מה שכתב כבודך על זאת השאלה הגדלת תושיה כבן עזאי בשוקי טבריה כתב כבודך בסוף הפסק כי לא רצית לסמוך על דעתך להתירה כך היא דרכו של תורה ויודעי דעת ומביני מדע יראי השם וחושבי שמו כמוך אין לבם גם בהורא' ואצל גדולת' וענותנות' ויש לנו לקח מוס' השכל מגדולי עולם אשר לבם היה כפתחו של אולם ולא היו סומכים על דעתם והיו נמלכין בזולתם וכל שכן אנן יתמי דיתמי ובהך שריותא דהך אתתא איכ' לאסתפוקי תלתא ספיקי וכבר חכמתך נשא ונתן בתרי מינייהו והסביר הדברים על בוריין על אמתתן האירו ברקי' זקוקין דינור דנפקין מפומך ואענ' אף אני חלקי ואכתוב להדר חכמת' הספ' הג'כי לבי נוקפי עליו ואין ולאו ורפיא בידי ולא ידענא מה אידון ביה ולא אכתוב כי אם ראשי פרקים ריש מילין אומר בהיות כי בעונותי זה לי יותר מחמשה חדשים כי אני שוכב על ערש דווי ולאהבת כבודך שלא להשיב פני הדד חכמתך ריקם נתחזקתי לכתוב שורתי' אלו על ידי המוביל הלז הספק הראשון במאי שהלכו התוגרמים לבקש בית צורי והלכו לבית האלמנה וספרו לה המאורע ולכאורה דמיא למאי דאמר בפרק כיצד רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו ופרכי' בגמרא מאי שנא הרגתיו ומאי שנא הרגנוהו אמר רבי יהודה באומר אני הייתי עם הורגיו והתניא אמרו לו לרבי יהודה מעשה בליסטים אחד שבא ליהרג בקפודקיא ואמר להם לכו אמרו לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה בכניסתו ללוד והשיאו את אשתו אמ' להם מש' ראי' באומ' אני הייתי עם הורגין והא לסטים קתני שנתפס בלסטיות וכו' וכתב הנמקי יוסף וז"ל והקשו ז"ל ומאי קשיא דילמא מל"ת ותרץ כיון דאמר אמרו לאשת פלוני מתכוין להעיד עד כאן ובד מעיינן שפיר אשכחינן דנדון דידן לא דמי לההיא עובדא אדרבה דדמי למאי דאמרינן בפר' האשה בתרא מאן איכא בי חואי שכיב חיואי ופרש"י ז"ל מי מאנשי ביתו של חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי עד כאן הא קמן דיש לחלק בין היכא דשאיל על האשה להיכא דשאיל על אנשי הבית דהיכא דשאיל על האשה או דאמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה שנראה דמתכוין להתיר והוי מתכוין לעדות אבל היכא דשאיל על אנשי הבית חשבינן ליה מסיח לפי תומו ובנדון דידן כיון דלא שאלו על האשה בהדיא אף על גב דשאלו על הבית איפשר למימר דהוי מסיח לפי תומו והספק הב' דיש להסתפק בשריותא דהך אתתא הוא שהתוגרמות אמרו שאי' שפחי א' ראה גופו הרוג ונהי דהתוגרחו' במה שאמרו הוה ליה כאלו הזכירו שמו ושם עירו ושם אביו כיון שאמרו לו להר' משה יהודי מתושבי העיר הזאת אתה בית צורי שהרגו היכן הוא ובית מושב אחיו היכן הוא אם כן הוה ליה כאילו הזכירו שמו ושם עירו והזכירו נמי שם אחיו משה אבל יש להסתפק דילמא האי" שפחי לא אמר להן אלא שראה של צורי הרוג ולא הזכיר אלא שמו ודילמא צורי אחר הוא ואי משום הך ספיקא נמי איפשר להקל דלא תלינן להחמיר למימר דדילמא האי שכחי לא אמר לתוגרמות אלא צורי סתם אדרבה דתלינן להקל ולמימר דהאישפחי פירש להן לתוגרמות בפירוש שראה לצורי מגאלי"פולי נהרג כי היכי דתלינן להקל בגוי מפי גוי דהגוי הראשון נמי ספר במסיח לפי תומו ולא על ידי שאלה ולא מחמ' אמתל' לאיים או בדרך התפארות ואפילו הרב ר' יצחק דסבירא ליה דע"י גוי מפי גוי לא שרינן אשה לעלמ' לאו מטעם דחיישי' דדילמא הגוי הראשון לא ספר במסיח לפי תומו כתב כן אלא מטעם דמסיח לפי תומו חדוש הוא וחדוש הבו דלא לוסיף עלה כמו שנראה המעיין בספר תשובותיו ואיברא דיש מקום להחמיר ולמימר דלא דמי ההוא דתרומת הדשן לנדון דידן וקל להבין הספק השלישי שיש להסתפק בשריותא דהך אתתא משום דנראה מתוך דברי התוגרמות דנחכוונו להרע לאי" "שפחי דהרי אמרו להר' משה איפשר שנהיה סבה להביא להורגי צורי בידו וכשדבר עם רבי אברהם לוי אמרו לו ואל היוד' אם הוא הרגם בעצמו כי כנר' לנו שהאישפחי יש לו ידיעה ומגע יד בזה הענין וכשדברו לכר' משה אמרו לו סוף דבר מה תאמר הראה לנו הבית ועשה חסד כל אלה הדברים מורי' שהיו מתכוונות להרע לאישפחי ואם כן הוא אין עדותן עדות וכמו שכתבו הרמ"בם ז"ל במה דברים אמורים שלא היה שם אמתלא בשיחת הגוי שמא לא נתכוון אלא לדבר אח' כגון שאמ' לאחר עשה עמי כך וכך שלא אהרוג אותך כמו שהרגתי את פלוני שאין זה מסיח לפי תומו שכוונתו להטיל אימה על זה עד כאן וכדאמרינן בגמרא ואי לא קטילנא לך כמו דקטילנא לפלניא ואף על גב דכתב מה"רם ז"ל בתשובת שאלה דבההיא עובדא דההוא גוי דקאמר לישראל שקול אספסתא ושדי לחיותא בשבתא ואי לא קטילנא לך כי היכי דקטילנא לפלוני ישראל דאמרי ליה בשיל קדר' בשבת ולא בשיל וקטלתיה דשאני התם דמוכחא מלת' מתוך דבריו דלמירמ' אימתא הוא דקא עביד אבל היכא דאמר הרגתי לפלוני דלא מוכחא מילתא דלערמה אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר ומהימן וכתב הרב בעל תרומת הדשן בספר הכתבים סימן רנ"ג דלא תלינן להחמיר אלא אם כן מוכרח מתוך דבריו טובא דמשקר יעויין שם הפילו הכי בנדון דידן יראה דיש פני' להחמיר דנראה דמוכח טובא דלא הווו הנך תוגרמות מל"ת אלא דנתכוונו להרע לאיש פחי וכמו שכתבתי וכעת אני תולה וחלוש מאוד ולא אוכל להעמיק העיון ואין ולאו ורפיא בידי ולא אורה להקל בערוה חמורה במילי דתלו בשקול הדעת ואיכא לאסתפוקי טובא ואודיע לכבודך כי היום כמוט"ו שנה היה מעשה בסלונקי ביהודי אחד שנתארח לילה אח' בכפר החד של תוגרמים ואותו היהודי קם בחצי הלילה ללכת לדרכו והפציר בו התוגר בעל הבית הרבה שימתין עד אור הבקר כן יקרא' אסון והיהודי. היה רוצה ללכת על כל פנים ואמר לו התוגר למה אתה מתחייב בנפשך הלא ידעת אם לא שמעת כי יהודי אחד זה ימים לן לילה אחד בזה הכפר שהיה שמו כך וכך והיה לו חנות בסלונקי בשוק של הסוחרים וקם בחצת הלילה ללכת לדרכו והרגו אותו רחוק מהכפר כמו ג' מילין ומצאו אותו בני הכפר הרוג גופ' דעובד' הכי הוה וקרובי האשה הלכו אחרי כמה ימים והרבו עלי רעים לעיין בשיריותא דההיא אתתא ונסתפקתי ואי אמרינן דכוונתו היה לאיי' ליהודי שלא ילך בחצות הלילה לפי שהיה ידוע לכל בני הכפר שלן בביתו ואם היו הורגין אותו היה איפש' להתגלגל ולהתנפל עליו שהוא הרגו סוף דבר שסלקתי ידי מאותו הדי' ולא רציתי להטפל בו לא להחמיר ולא להקל איבר' שא' מן החכמים המובהקים אשר בשאלונקי כתב להקל וגם קצת מחכמי קושטאנדינה הורי להקל והותרה האשה ואיברא דאותו הנדון אינו דומה לנדון דידן דהתם אומדנא בעלמא הוא דדילמא היה מתפחד שלא ירגו אותו ויתגוללו עליו אבל לא מוכח מדבריו כלל אבל בנדון דידן מוכח מדבריו טובא פעם ופעמים ושלש דהיו מתכוונות להרע לאישפחי ולא הוי מסיחות לפי תומן הכלל העולה שכבודך הפליא עצה הגדיל תושיה מפסק אשר כתבת אלא שיש לפקפק ולהחמיר ואחר שכתבתי זה הפסק שלחו האשה בלי שום פקפוק וגמגום והיתרה ונשאת בהסכמת הכל ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה