שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ה
אשה הביאה גיטה בידה ואין עדים מצויין לקיימו והבעל ערער ואמ' שעל תנאי כך וכך נתן לה הגט והיא אומרת שלא היו דברים מעולם וגט כריתות היה בלי שום תנאי ושאל השואל אם הוא נאמן או אם נאמר דכיון דהוא מודה בגט והגט יוצא מתחת ידה לאו כל כמיניה לטעון שום טענ' לבטל את הגט:
תשובה עיקרא דהאי מלתא איתא פרק האומר אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושי' רב הונא אמר בעל נאמן רב חסדא אמר שליש נאמן ולא פליגי אלא היכא דשלשתן בעיר אחת דאם אית' דלגרושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב נהלה אבל כשאינם בעיר דלא שייך האי טעמא אפילו רב הונא מודה דהשליש נאמן ואפליגו בהך מימרא רבוותא דאיכ' מאן דפסק כרב הונא דהוא רביה דרב חסדא ואיכא מאן דפס'' דהלכה כרב חסדא דפריך בגמרא ולהמניה לשליש מי קא נפיק גיטה מתחת ידיה דנהמניה משמע דהלכתא כרב חסדא ורבוותא דפליגו עלייהו כתבו דשאני התם דאין הבעל מכחישו אבל היכא כשהבעל מכחישו לעולם אימא לך דאין השליש נאמן וצריך לחקור ולדעת אי פלוגתא דרב הונא ורב חסדא הויא היכא דהגט מקויים אבל היכא שהגט אינו מקוים אפילו רב חסדא מודה דנאמן הבעל לומר לפקדון מגו דמצי למימר מזוייף הוא או דלמא בכל אנפי פליגי רב הונא ורב חסדא ואם נאמר דאפילו רב חסדא מודה היכא דהגט אינו מקוים דנאמן הבעל במיגו דמזוייף הוא שמעינ' דבנדון דידן דהבעל הוא נאמן למימר דעל תנאי מסרו לה כיון דאין עדים מצויין לקיימו במגו דאי בעי אמר מזוייף הוא ואם נאמר דרב חסדא איירי אפילו בגט שאינו מקויים שמעינן מינה בנדון דידן דאין הבעל נאמן וכן נראה בתשובה אחת מהרב אלפסי ז"ל שהעתיקה הרב המגיד ובעל העטור וז"ל תשובה לרבינו אלפסי אשה שעשתה שליח לקבל גט מבעלה ולהביאו לה ונתנו לה בעדי מסיר' והגט יוצא מתחת ידה אלא שלא נתקיים בחותמיו ובא בעל וערער ואמר מזוייף הוא והשליח אומר אני הייתי שליח קבלה והבעל מסרו לה על דעת כן והשיב הגט בטל כל שלא נתקיים שאין שליח נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אלא בתורת פקדון נתנו לה אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בעדי חתימה או בעדי מסירה שהקבלן ידו כיד האשה וכשם שהאשה אינה נאמנ' בלא עדי חתימה או מסירה אם טען הבעל מזוייף הוא כדאמרי' אין העדים חותמים בגט אלא מפני תקון העולם דזמנין דמייתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים והוצרכו עדי חתימה במקום עדי מסירה כך שליח אינו נאמן וכשם שאם הודה הבעל בכתיבת הגט אלא שטען שלא נתנו לה אינו נאמן אלא היא נאמנת כדאמרינן ומודה רב הונא וכו' כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידו וטען הבעל שלא נתנו לה אין הבעל נאמן דקיימא לן כרב חסדא דאע"ג דרב הונא רביה הוא הלכתא כרב חסדא עד כאן הא קמן דסבירא ליה לרב אלפסי ז"ל דהיכא מודה הבעל שכתב הגט דתו לא מצי למטען טענת פקדון ולא טענה אחריתי לבטל את הגט ואף על גב דלא נתקיים הגט בחותמיו ומתוך דברי הר"ן ומתוך דברי התוספות משמע דרב חסדא דקאמר דשליש נאמן מיירי דוקא היכא שהוא מקוים מדכתב וז"ל רב הונא אמר בעל נאמן וא"ת א"כ בכל שליח מביא גט במקום למקום ניחוש דילמא אתי בעל ומערער ואמר לפקדון נתתיו בידו ואילו תנן אמרינן בפרקא קמא דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכו' כבר נשמר רש"י מזה שפירש דבשניהם בעיר אחת עסקינן עכ"ל ומאי קושיא נימא דרב הונא איירי בשאינו מקוים אלא ודאי משום דסבירא ליה דרב חסדא לא קאמר דהשליש נאמן אלא היכא דהוא מקוים דבשאינו מקוים הבעל נאמן במיגו דאי בעי מצי טעי' מזוייף הוא כך נראה לכאורה איברא שיש מקום לדחות אבל הרמ"בם ז"ל כתב בהדיא דלא כסברת הרב האלפסי ז"ל וז"ל הוציא הגט מתחת ידה ואמר גרשני בעלי הרי זו נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקוים כמו שבארנו בא הבעל וערער אם אמר לא נחתי לה אלא נפל ממני ומצא' אותו אינו נאמן שהרי הודה שכתבו לה והרי הוא יוצא מתחת ידה אבל אם אמ' הבעל על תנאי היה פקדון היה מעולם לא כתבתיו מזוייף הוא יתקיי' בחותמיו או בעידי מסירה כמו שבארנו ואם לא נתקיים אינה מגורשת וכו' עכ"ל ושמעינן מדבריו תרתי חדא דכל ומן שלא נתקיים בחותמיו מצי הבעל לטעון שעל תנאי היה או פקדון היה דלא כסברת הרב האלפסי ושמעינן נמי דאע"ג דאינו מקויים אם טען נפל ממני ומצאה אותו אינו נאמן וטעמא דמילתא הויא משום דהלכה כמאן דאמר מודה בשטר שכתבו לקיימו ואם אינו מקיימו מצי הלוה לומר פרעתי במיגו דאי בעי טעין מזוייף הוא וכן נמי בנדון דידן סבירא ליה אל הרב ז"ל דכל זמן שהגט אינו מקוים מצי טעין הבעל לפקדון נתתיו בידה או על תנאי היה במיגו דאי בעי קאמר מזוייף הוא אבל אי קאמר נפל ממנו אינו נאמן משום דלנפילה לא חיישינן ולא נאמן מטעם מיגו משום דהוי כמיגו במקום עדים ואנן סהדי דכל אינש זהיר בשטריה ולא נפל מידיה ולפי דבריו ז"ל מאי דקאמר לרב חסדא דשליח נאמן היינו היכא דנתקיים בחותמיו דהא אפילו באשה עצמה אמרינן דהיכא דלא נתקים מצי אמר לפקדון נתתיו לה או על תנאי היה והרב המגיד כתב על דברי הרמ"בם וז"ל ומה שכתב כאן שאם הבעל טוען שנפל ממנו שאינו נאמן וג"כ אינה צריכה לקיימו הוציאו הרב ז"ל ממה שיתבאר בפרק זה שביוצא מידי שליח קבלה שאין הבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו בידו וכ"ש ביוצא מתחת ידה שאינו נאמן לומר ממני נפל ולא חיישינן לנפילה לפי שאין כדיני ממונות ומפורש שם בגמרא דאפילו רב הונא עליה דרב חסדא בשליח מודה באשה כמו שנזכר למטה אבל ודאי בשקר' עליו ערער ואמ' מזויף הוא יתקיי' בחותמיו עכ"ל וצריך לעיין בדבריו דהיכי קאמ' דהוציאו הרב ז"ל שאם הבעל טוען שנפל ממנו שאינו נאמן אפילו שלא נתקיים ממה דקאמר רב חסדא בשליש שהוא נאמן היכא דאמר הבעל לפקדון ומאי ראיה והלא לדע' הרמ"בם מאי דקאמר רב חסדא דשליש נאמן היינו היכא דנתקיים הגט בחותמיו ואלו בנפל כתב הרמ"בם דאפילו שלא נתקיים אינו נאמן הבעל לומר ממני נפל ועוד היכי קאמר דהוציא הרב ממה שיתבאר וכו' והלא הדינים בשניהם הם מתחלפים דאילו בשליש לא מהימן הבעל לומר לפקדון ואילו באשה מהימן וצריך עיון הא קמן ממאי דכתבינן דהויא פלוגתא דרבוותא דהרמ"בם ס"ל דנאמן הבעל לומר על תנאי היה או בפקדון היה מיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא ולדעת רב אלפס לא מהימן ואגב גררא אמינא לדון בתשובה להרש"בא דשייך בנדון דידן כתב וז"ל מה ששאלת אם אין התנאי תוך השטר ונתרפא והיא מכחשת לו ואומר' שנתנו לה בלי תנאי מאן מודע שעדי הגט בעצמן אין נאמנין בשכתב ידם יוצא ממקום אחר ואין חוזרין ומגידים ועדים אחרי' נמי אינם נאמנים כיון שכתב ידם של עדי הגט יוצא ממקום אחר:
תשובה אע"פי שכתב ידם של עדים יוצא ממקום אחר אלוהיו כאן עדים אחרים שהעידו שהבעל הכתיבו על תנאי האשה היא אסורה לעלמא משום דהוו להו תרי ותרי כי ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה והבא עליה באשם תלוי קאי כדאיתא פרק האשה שנתארמלה ואפילו דמאן דאמר פרק ד' אחין תרי ותרי ספקא דאוריית' ומפקי לה מחזקתה וכ"ש למאן דאמר ספקא דרבנן ואוקי אתתא בחזקתה והבא עלי' בחטאת קאי גדולי ההוראה כן פסקו דספק דרבנן הוא ואלוקי אתתא אחזקתה ואם אשת כהן היא אסורה לו וכן אם קבלה קדושין מאחר אסור' לשניהם ומ"מ מסתברא שאם העדים האחרים מעידים שנתנו לה בתנאי אלו ודאי נאמנים שהרי עדים אלו אינן מכחישין את עדי הגט ולא עדי הגט מכחישין את אלו שאלו החתומים מעידים שנכתב ונחתם בלי תנאי ואלו מעידים שבשעה שנתנו לה בפניהם נחני לה בתנאי ואין זה דומה לתנאי היו דברינו ולא לשני' החתומים על השטר ובאו ב' אחרים ואמרו פסולי עדות היו אנוסין היו עכ"ל יראה מחוך זו התשובה דאם העדים בעצמם יאמרו תנאי היו דברינו לאו כל כמינייהו היכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר ואפילו היכא דאיכא סהדי אחריני וקאמרי על תנאי נכתב הגט לא מהימני אלא ספקא הוי דהוי תרי ותרי ולמאן דאמר תרי ותרי ספקא דאורייתא הבא עליה באשם תלוי ולמאן דאמר תרי ותרי ספקא דרבנן ומדאוריתא אוקמי' אחזקתה בחזקת א"א ומדרבנן הויא ספק מגורשת ואם אשת כהן אסורה לו אבל היכא דליכא סהדי אחריני אלא הם בעצמם כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו תנאי היו דברינו אינם נאמנים וצריכין אנו לומר דסבירא ליה להרש"בא דמאי דאמרינן תנאי היו דברינו נאמנים היינו היכא דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דלא כסברת רבינו האי גאון ז"ל וכתב מן הראשונים שכתב הר"ן ז"ל דס"ל דאפילו כשכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים דאלו לפי סברתם כיון דמצי למימר תנאי היו דברינו והוא הדין נמי דסהדי אחריני מצי למימר דתנאי היו דבריהם היכא דליכא סהדי חתימה קמן דקאמרי דלא היו תנאי דבריהם ומשום דהרש"בא זכרונו לברכה סבירא ליה דתנאי היו דבריהם אינם נאמנים בשכתב ידם יוצא ממקום אחר משום הכי קאמר דהוה ליה כאלו העידו שנכתב בלא תנאי ואם באו עדים שנכתב בתנאי הוו להו תרי ותרי והוי ספקא או דאוריתא או רבנן משום דמכחישין אלו את אלו אומרים נכתב בלא תנאי ואלו אומרי' נכתב בתנאי והיכא דקאמרי הנהו סהדי אחריני שהגט נמסר על תנאי השתא לא מכחשי הנך להנך דהא והא איתא איתא דנכתב בלא חנאי ונמסר בתנאי או היה כוונת הרב ז"ל בזאת התשובה וליכא למימר דמיירי הרב ז"ל היכא דאיכא סהדי חתימה וקאמר דלה הוה תנאי ומשום הכי קאמר הרב ז"ל דהוו תרי ותרי אבל איתנהו קמן סהדי חתימ' ואתו סהדי אחריני ואמרי על תנאי נכתב אה"נ דסביר' ליה לרב ז"ל דמהמני הנהו סהדי אחריני הא לאו מלתא היא דלא משמע הכי ממאי דכתב בתחלת דבריו וז"ל אע"פ שכתב ידם יוצא ממקום אחר אלו היה כאן עדים אחרים וכו' וכיון דכן הוא מסתברא לי דלא עבדינן עובדא כדבריו של הרב ז"ל בזאת התשובה אלא דאי אמרי סהדי חתימה דתנאי היו דבריהם הם נאמנים חדא משום דאיכא מרבוותא דסבירא להו דאפילו בכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר תנאי היו דברינו ואפילו למאן דאמר אינם נאמנים הני מילי בגט ממון דאנן סהדי דאלו תנאי היו דבריהם הוו כתבו ליה בשטרא אבל בגטי נשים אפילו דמצינן למכתב תנאים דעל מנת אחר התורף מ"מ כבר נהגו דלא לכתוב שום תנאי בגט והרב האלפסי הפריז להחמיר וכתב בתשובת שאלה וז"ל אבל אין רשאי שיכתוב התנאי בגט עצמו בתחתיתו או באחוריו משום דאי כתבו בגט הוה ליה לבעל זכיה בגבי' וא"כ אין זה כרשות עכ"ל וכיון דכן הוא לא מצינן למימר דכיון דנכתב הגט בלי שום תנאי הוה ליה כאלו העידו שלא היה תנאי וכיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר שוב אינם חוזרין ומעידין לומר דעל תנאי היו דבריהם דכיון דלא כתבינן שום תנאי בגט ודאי דלא אמרינן הכי וכדכתבינן וכן נמי אי אתו סהדי אחריני וקאמרי דעל תנאי נכתב וליתנהו סהדי חתימה קמן מהימני מהנך תרי טעמי דקאמרי' חדא דלסברת רב האיי גאון אפילו בשכתב ידן יוצא ממקום אחר באמנים לומר תנאי היו דברינו ועוד דאין רגילות למכתב תנאים בגיטא ואלו אמרי העדים עצמם שעל תנאי נמסר אפילו לדעת הרש"בא מילתא דפשיטא היא דנאמנים והרי אינם חוזרים ומגידים וכמו שכתב דסהדי אחריני מהימני למימר דנמסר הגט בתנאי ואינם מכחישין אלו לאלו ותו לא מידי בפירושא דהך תשובה ונחזור לנדון דידן ואומר דיראה לכאור' דהויא פלוגתא דרבוותא היכא שהגט אינו מקוים והבעל מערער שעל תנאי נתנו לאשה או לפקדון דלדעת הרמ"בם ובעל הטורים מהימן למימר הכי ולדעת הרי"ף בתשובה לא מהימן ולפי מה שכתב הרש"בא בחידושיו יראה דיש לחלק בין פקדון לתנאי דבטענ' פקדון לא מהימן הבעל משום מילתא דלא שכיחא שיפקיד הבעל הגט ביד האשה וכי היכי דאמרינן דלנפילה לא חיישינן הכי כמי דלהפקיד הגט ביד האשה לא חיישינן דהרי כתב וז"ל וקשיא ליה רב חסדא למאי אצטריך לטענת נאמנותו של שליש כיון דשליח קבלה בעדים הוא וידו כידה נהימניה כדהימנינן לה בגט יוצא מתחת ידה ובעל אומר לפקדון דלא משגחינן ביה וי"ל דלא דמי דלדידה לא עביד איניש דמפקיד לה וגדולה מזאת אמרו דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה וכו' יעויין שם ולעקרא דדינא במאי דשאיל השואל אמינא דאע"ג דאמרינן דהרב אלפסי ז"ל חולק על דברי הרמ"בם אית לן להחמיר כדברי הרמ"בם ואי טען דעל תנאי היה או פקדון היה נאמן במיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא והרב בעל הטורים כתב סברת הרמ"בם בלי שום חולק ובכל זה שכתבתי לא נתקררה דעתי כי רבו כמו רבו הספקות והדקדוקים בהך שמעתא ובהך דינא ובודאי דהרב בעל הטורים מאי דכתב בבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושי' ומאי דכתב נמי ערער לומר שנתנו לה על תנאי ולא נתקיים התנאי או בתורת פקדון דתרווייהו קא מיירי בגט שאינו מקויים דהכי דייק לישניה אבל מי שידקדק בדברי הרמ"ב' יראה דבההיא דבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושים לא מוכח דבגט שאינו מקויים קא מיירי ובההיא דבא הבעל וערער אם אמר לא נתתיו לה מוכח בהדיא דבגט שאינו מקויים קא מיירי וכבר חשבתי בדרך אחד להשוות ולכוון דברי הרמ"בם ודברי הרי"אף בתשוב' וגם לתרץ דברי הרב בעל הטורים דלכאורה סתרן אהדדי דבשליש אומר לגרושין כתב דהבעל נאמן כרב הונא ובשלשתן בעיר ובגט שאינו מקויים ולא מטעמא דאי בעי אמר מזוייף ובההיא דאם בא הבעל וערער ואמר לא נתתיו לה לכאורה נראה דאצטריך לטעמא דאי בעי אמר מזוייף וגם חשבתי להסביר לשואל דברי הרב המגיד ובודאי כי יש בהם דילוג וחסרון לשון וכעת אני חולה ושוכב על ערש דוי זה לי שנה אחת ואולי יחנן השם בבריאות ואשובה לעיין בההיא שמעת' ובדברי הפוסקים וכעת תו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: