שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ד
קטנה שהשיאוה אביה ואמה ומסרוה לחופה לראובן וכמשלש חדשי' רצה ראובן לגרשה ונתרצו אבי הילדה ואמה והקטנה היתה בת שמונה שנים ושאל השואל אם תתגרש הקטנה על ידי עצמה או על ידי אביה או לא תתגרש כלל עד אשר תגדל:
תשובה איברא דבקטנ' ארוסה שאינה יודעת לשמור גיטה ואינה תשובה מבחנת בין גיטה לדבר אחר ולא הגיעה לעונת הפעוטו' אפשר להקל ולמעבד עובדא דתתגרש על ידי אביה דהרי כל הפוסקים כתבו דמאי דתנינן במתניתין בפרק התקבל וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש היינו דוקא על ידי עצמה אבל על ידי אביה יכולה להתגרש ואע"ג דכתב רש"י ז"ל דאינה יכולה אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא ואמר רבי יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חזרת כבר כל הבאים אחריו מחו לה לזאת הסברא מאה עוכלי בעוכלא ורבינו תם הורה הלכה למעשה דלא כוותיה והתוספות הסכימו לדבריו וסייעו לזאת הסברא דאם בשאינה יכולה לשמור א> גיטה אינה מתגרשת אפילו על ידי אביה אם כן לענין קדושי' נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאתקש יציאה להויה והר"ן ז"ל הסכי' לזאת הסברא וכתב וז"ל הילכך ודאי כי אמרינן אינה יכול' להתגר' היינו דוקא על ידי עצמה וכן כתב בעל הלכות ורב האיי גאון והכי מוכ' בירושלמי יעויין שם והראש ז"ל בפסקיו ביבמות בפרק חרש הסכים לסברת ר"ת שכתב וז"ל הא דאמרי' יצאת זאת שאין לה יד לגרש את עצמה הניא לי שמת האב או שנשאת אבל נתארשה ויש לה אב קרינן בה יש לה יד לגרש את עצמ' דיד אביה היינו ידה והוא הדין לתנא דביר ישמעאל דדריש מי שמשתלח' ואינה חוזרת דלא פליגי רבי ישמעאל ורבי ינאי אלא משמעות דורשים איכא בינייהו ועוד כיון שיש לה אב קרינן בה משתלחת ואינה חוזרת שאביה ישיאנה לאחר ולא תשוב אליו ודלא כפרש"י שפירש בקטנה שאינה יודעת לשמור גיטה שאינה מתגרשת אפילו על ידי אביה אף מן האירוסין וכן מוכח בירושלמי בפרקין עכ"ל הא קמן דכולהו רבוותא קמאי ובתראי לא ס"ל כסברת רש"י והוי יחידאה ואע"ג דהוי דבר שבערוה ורש"י ז"ל הוא אבי התעודה ומאור התלמוד ומי לנו גדול ממנו מכל מקום כיון דחזינן דר"ת עבד עובדא דלא כוותיה וכולהו רבוותא קמאי ובתראי כתבו דלא כוותיה הרשות נתונה לכל מורה הוראה להורות שתתגר' הקטנה הארוסה אפילו שאין בה דעת לשמור אח גיטה על ידי אביה ואני בעוניי ראיתי ראיה אחריתי לסברת ר"ת מההוא ירושלמי שרביא ראיה הרמב"ן ז"ל לדברי הרב אלפסי במה שכתב דקטנה הארוסה אפילו שיש בה דעת אינה יכולה להתגרש על ידי עצמה אלא על ידי אביה וכמו שכתב הר"ן וז"ל ועוד סייעו דברי הרי"אף מדגרסינן בירושלמי פרק התקבל גבי הך מתני' נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאתי היא ואביה ואם יש בה דעת היא ולא אביה פירוש לפרושי מתני' אתא דדוקא נקט נערה המאורסה דאילו קטנה מאורסה אביה ולא היא נשאת היא ואביה כלומר היא ואביה שוים בדבר ובקטנה שאין בה דעת ואם יש בה דעת היא ולא אביה ומדמפליג בסיפא בין יש בה דעת לאין בה דעת שמע מינה דרישא דקטנה מאורסה בין יש בה דעת בין שאין בה דעת לעולם אביה ולא היא כדברי הרי"אף ז"ל וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל עכ"ל וכיון דקאמר הירושלמי בקטנה נשואה שאין בה דעת היא ואביה שוים ואינה מתגרשת לא על ידי עצמה ולא על יד אביה משמע דבארוסה אע"פ שאין בה דעת מתגרש' ע"י אביה וצ"ע למה לא אביא ראיה לסברת ר"ת מהך ירושלמי ונחז' לנדון דידן לענין הלכה למעשה דודאי מצינן להקל ולמעבד עובדא בסברת ר"ת ז"ל שתתגרש הקטנה הארוסה אפילו שאין בה דעת ואינה מבחנת בין גיטה לדבר על ידי אביה ושלא כדברי רש"י ז"ל ובאידך פלוגת דר"י ז"ל דרש"י ז"ל סבירא לו בקטנה הארוסה אינה מתגרשת על ידי עצמה ואפילו שוש לה דעת אלא על ידי אביה וקצת הפוסקים ס"ל דכיון שיש בה דעת ומבחנת בין גיטה לדבר אחר מתגרשת בין על ידי עצמה בין על ידי אביה ודאי דבהך פלוגתא עבדינן כוותיה לחומרא לפי שגם הרי"אף הסכים לזאת הסברא ואע"פ שנרא' מהתוספות שחזר בו רש"י ז"ל הא איכא רבוותא אחריתי טובא שהסכימו לסברת הרי"אף וכתב הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתת דרבוותה לא תתגרש אלא על ידי אביה ואחר שכתבתיה זה אבוא לנדון דידן דזאת הילדה היא נשואה ומסרוה לחופה והיא כבת שמונה שנים וכיון דכן הוא זאת הילדה צריכ' בדיקה דכבר אמרינן בפ' התקבל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה וכנגדן בקטנה מתגרשת בגרושי אביה לפי גרסת רש"י ז"ל והנמשכים אחריו ובודאי דעבדינן כוותיהו להחמיר ולא כגרסת הרי"ף להקל דאיהו ז"ל גריס צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לא לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ומלבד זאת הבדיק' איכא בדיקות אחריני הא דאתמר בגמרא בהדיא איזו היא קטנה שהיא יודע' לשמור את גטה כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ותו כתבו התוספות כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר היינו בפעוטות ופעוטות היינו כבר שית ובר שבע וכו' כל חד וחד לפום חורפיה כדאמרינן לקמן וכנגדן בקטנה מתגרש' והשתא אי שיעורא דרב יהוד' דאמר חפץ ומחזירו לאחר שעה קודם לשיעורא דפעוטו' הויא סברת רב יהוד' איפכא לחמרי מסברת רב חסדא וכו' יראה לי דכוונת התוספות היא לומר דחפץ ומחזירו לאחר שעה הוי כשעורא דפעוטות וכשיעורא דמבחנת בין גיטה לדבר אחר והוו תלת בדיקות דאם לא כן הויא סברת רב יהודה איפכא מסברת רב חסדא וכל דמצי' למימר דלא הוו סברות הפוכות אמרינן ומאי דקאמר והשתא אי שיעורא וכו' הוי פירושא הכי דאי הוה אמרי' דשיעור דכל שמבחנ' בין גיטה לדבר אחר הוו אחר שיעורא דפעוטות לא הוה נפיק ולא מידי דנימא דשיעורא דרב יהודה ושיעורא דפעוטו' היו כהדדי ולא הוי שיעורא דרב יהוד' קודם לשיעורא דפעוטות דהרי לא הויא הלכתא כרבא ואף ע"ג דאיהו בתראה אלא כפירושא דברייתא דקאמר כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ובהכי מתיישבים דברי התוספו' ונפקא מינה לענין דינא דכל שנותנין לה חפץ ומחזירו לאחר שעה הויא בדיקה לענין קטנה המתגרשת ומיהו קשה לי בדברי התוספות וצ"ע אמאי לא הביאו ראיה לדבריהם דחפץ ומחזירו לאחר שעה לא הוי קודם לשיעורא דפעוטות דאי הוי קודם מאי הוה מקשי רב חנינא וורדאן מההיא דכיצד משתתפין היכי דמי אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה אלא לאו דלא אתיא שתי שערות אי לאו דהוה ס"ל דשיעורא דחפץ ומחזירו לאחר שעה הוי כפעוטות דאי הוי קודם לא קשיא ולא מידי דאבא אמינא דמתני' דכיצד משתתפין מיירי בשיעורא דפעוטות אם כן זכינו לדון דבחד מהני תלת מתגרשת הקטנה הנשואה על ידי עצמה או בעונת הפעוטו' כל חד וחד לפום חורפיה או במבחנת בין גיטה לדבר אחר או בחפץ ומחזירו לאחא שעה ובההיא דכל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר לא מצאתי דבר מפורש כי אני חולה ושוכב על ערש דוי זה שנה אחת ולא אוכל לחפש בספרים ואפשר לפרשו בכמה פנים חדא דאיכא משאר' דבר אחר דאינו דומה לגיטה דלא הויא שטרא מחמת גיטה דהרי כתב רש"י ז"ל ההיא שטיא הוה ואין לך יצאת זאת שמשלחה וחוזרת גדולה מזאת כיון דהיא משערת דבר אחר שאינו דומה לגיט' ולא הויא שטרא מחמת גיטה ולפי זה אפשר לפרש דאם אבדה גיטה ויתנו לה דבר אחר שאינו דומה לגיטה כדאמרינן ותבחין בין גיטה לאותו דבר אחר תתגרש על ידי עצמה ואפשר עוד למימר דמאי דקאמר כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר היינו שיבדקו אותה בגט ובחפץ שאינו דומה לגט ויאמרו לה שבא' מהם היא מתגרשת ותדע ותבחין שבכתב היא מתגרשה ולא באותו החפץ ואפשר לומר נמי דמאי דקאמ' כל שמבחנ' בין גיטה לדבר אחר היינו דמשלח' ואינה חוזרת ומבחנת ויודע שבגט היא מתגרשת מבעלה ובההיא דנותנים לה חפץ ומחזירו לאחר שעה לא הייתי סומך עליה ואע"ג דנראה מדברי התוספות דמהניא לגבי גט הקטנה המתגרשת על ידי עצמה כיון דהפוסקים לא כתבו הך דנותני' לה חפץ לענין גיטה ובבדיקת הפעוטות כל חד וחד לפום חורפיה צריך בדיקה יפה לעמוד על דעתה וחריפותה אבל להתגרש על ידי אביה לא אפשר ממה נפשך דאם יש בה דעת קטנה נשואה היא ולא אביה ואם אין בה דעת אינה מתגרשת לא על ידי עצמה ולא על ידי אביה וכדאמרינן בירושלמי שכתבתי לעיל קטנה נשואה היא ואביה ופירש הר"ן כלומר הוא ואביה שוים בדבר זה וכמו שאינה מתגרשת על ידי אביה כך אינה מתגרשת על ידי עצמה כך פי הר"ן בפירוש במסכת קדושין וכן נראה בפירוש מדברי הרא"ש ממה שכתב ביבמות בפרק חרש דקטנה נשואה שאין בה דעת שאינה מתגרשת אפילו על ידי אביה כתב וז"ל הא דאמרינן יצאת זאת שאין לה יד לגרש את עצמה הני מילי שמת האב או שנשאת משמע דנשוא' כשאין לה דעת אינה יכולה לקבל את גיטה ושוב כתב ודלא כפרש"י ז"ל דפירש דקטנה דאינה יודעת לשמור את גיטה דאינה מחגרשת בקבלת אביה אפילו מן הארוסין ע"כ משמע דבנשואה כל אפין שוים דאינא מתגרש' בקבלת אביה ויש לתמוה ממה שכתוב בהגהת המרדכי בגטי' וז"ל כתב הרב מלונדריס מה שפירש רש"י ז"ל אבל קטנה אביה ולא היא בשיש לה אב האמת פירש על פי הירושלמי דפרק התקבל והכי אית' התם נערה המאורסה בין היא בין אביה מקבלים את גיטה נשאת היא ולא אביה קטנה טביה ולא היא נשאת הקטנה בין היא ובין אביה ואם יש בקטנה דעת היא ולא אביה והא דאמרינן בכולי תלמודא כיון שנשאת אין לאביה רשות בה היינו ביש לה דעת והא דמשמע בפרק האיש מקדש למאי דסלק דעתין דמייר בשיש לה אב שאם הגיע לידה מגורש' מיירי בנשאת שאין לה דעת עד כאן ולכאור' נרא' ס"ל לרב מלונדריש דמאי דקאמ' בירושלמי נשאת הקטנה בין היא ובין אביה דהוי פרוש' דבין היא ובין אביה מקבלין את גיטה ומשום הכי הוקשה לו ממאי דאמרינן בכולי תלמודא דכיון דנשאת אין לאביה רשות בה ותרץ דהתם מיירי בשיש לה דעת ומשום הכי אביה ולא היא אבל בשאין לה דעת היא ואביה מקבלים את גיטה ואת מהא דהיכי אפשר למימר דקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה לפי שהיא נשואה תתגרש על ידי עצמה ותו איכא לתמוה מאי קאמר והא דמשמע בפרק האיש מקדש שאם הגיע גט לידה מגורשת מיירי בנשואה שאין לה דעת ואפילו אם תמצא לומר דהוי טעות נפל בספרים והכי את ליה למימר דמיירי בנשוא' שיש לה דעת הא נמי ליתא דהרי לפי פירושו כשאין לה דעת בין היא בין אביה מקבלין את גיטה ואי הוה אמרינן דהרב מלונדריס ס"ל דמאי דקאמ' בירושלמי קטנה נשואה היא ואביה דהוי פירושא הכי דלצדדין קתני כשיש לה דעת היא ולא אביה וכשאין לה דעת אביה ולא היא ומאי דקאמר דההיא דפרק האיש מקדש דמשמע דמשהגיע הגט לידה מגורשת דמיירי בקטנה נשואה שאין לה דעת טעות הוא דנפל בספרים והכי אית ליה למימר דמיירי בקטנה נשואה שיש לה דעת והא נמי ליתא דאין סברא ברורה לחלק ולומר דדוקא בנשואה קטנה שיש בה דעת הוא דארינן דאין לאביה רשות בה אבל בשאין בה דעת יש לאביה רשות בה וצריך נמי עיון במאי דכתב והא דדייק הא נערה הרי זה גט וכו' ואיכא למידק ביה טובא אבל כבר כתבתי כי אני חולה ושוכב על ערש דוי ולא אוכל להעמיק בעיון ולמסבר ולהסביר כוונת הרב הזה ז"ל ולענין דינא לא מעלה ולא מוריד כי לא מפיו אנו חיים כי כבר כתבתי דדעת הפוסקים זל"הה דמאי דאתמר בירושלמי היא אביה כלומר היא ואביה שוים בדבר זה וכשם שאביה אינו מקבל את גיטה לפי שיצאת מרשותו כך היא אינה מקבלת כיון שאין בה דעת ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן לב: