שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ג
ראובן שלח גט לאשתו ובשטר השליחות כתוב איך מנהו שליח להוליך גט לאשתו ותכף שיגיע הגט לידה תהא מגורשת ממנו מעכשיו ומותרת לכל אדם ושאל השואל אם יש לפסול זה הגט אם לאו:
תשובה קודם שאגיד דעתי לשואל בנדון הנז' אעתיק תשובה אתת להרא"ש ז"ל מתחלתה ועד סופה לפי שאני רוצ' לדון ולפלפל בה ומתוך זאת התשובה יתברר ויתלבן הדין דין אמת לאמתו כתב הר"אש ז"ל וזה לשונו לשון שליחות הגט קנינא מיניה שהוא נתן ארבע אמות קרקע בחצרו לרבי שלמה ואגבן מינהו שליח להולכה להוליך גט ליד דונה אשתו ומיד שיגיע הגט לידה תהא מגורשת דכל אדם כדין שליחות אלא אחר כך כתב זה הלשון יונה זה מינה עוד שליח כזה הגט לסופר ואמר תן בעדי הגט הנז' מידך לרבי שלמה הנז' ותכף שיגיע מידך לידו תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם בפנינו עדים חתומי מטה נתן הגט הנזכר כשר ומקויים לסופר הנזכר מידו ליד רבי שלמה הנזכר אי אמרינן בטל שליחות הראשון או לא:
תשובה רואה אני שיונה מינה את רבי שלמה שליח להולכה וצוה הסופר שיתנהו בשליחותו לר' שלמה הנזכר ומה שכתב תכף שיגיע מידך לידו תהיה בו מגורשת ממנו שמשמע שרבי יונה חזר ועשאה לרבי שלמה שליח לקבלה ובטל שליחות הראשון מההולכה כי היה סבור שבידו למנו' שליח לקבלה יראה שאין לתלות בזה שחזר בו משליחות ההולכה חדא דאם כן למה כתב מעיקרא שליחות ההולכה כי דרך הוא שאחר שיגמור כל השליחות בפני עדים כותב הסופ' מנוי השליחות וכותבין בו עדים ואם חזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה כי היה סבור שיש בו כח לעשותו שליח לקבלה אם כן למה כתב שליחות ההולכה אלא ודאי תלינן האי מילתא בטעות הסופר וכך היה הענין אותו המגרש אדם רע היה ושברוהו לגרש ולא רצה להתעכב עד שיכתב הגט ומינה לאלתר את ר' שלמה שליח להולכ' ומחמת שלא רצה להתעכב עד שיכתב מינה אל הסופר שליח שיתנהו בשליחותו ליד רבי שלמה ובשביל שמינה שליח לשליח טעה ואמר שמיד שיגיע הגט ליד השליח תהיה מגורשת ממני וכך היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנהו לאשתי ומיד שיגיע לידה תהיה מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמרו והסופר השמיטו הלכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין אדם עושה שליח לקבלה ויות' מזה אמרינן פ' התקבל האומ' התקבל גט לאשתי דהוי שליח להולכ' וכשיגיע הגט לידה מגורשת ואע"פי שאמ' הבעל התקבל דמשמע לשון קבלה ונמצא שלא עשאו שליח להולכ' ואפי' הכי מגורש' כשהגיע הגט ליד האשה משום דאמרינן אדם יודע שאין הבעל עוש' שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר כל שכן בנדון זה שעשאו בפ' שליח להולכה אלא שנפלה שגגה וטעות בדבר ולא אמרינן שחזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה ועוד דאפילו נאמר דעם הארץ היה ולא ידע שאין הבעל עושה שליח לקבלה אע"פי שמתוך לשון הגמרא משמע דכל אדם יודע זה נראה לי אף כי נאמר שזה לא ידע למה יש לנו לתלות הדבר בחזרה יש לנו לומ' ליפות כחה נתכוון אם תועיל שליחות הקבלה שתתגרש ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו והלשון שכתוב בשטר המנוי ויותר על זה שר' יונה מנה עוד עוד משמע שלתוספת נתכוון ומימר אמר תתגרש כל היכא דמגרשה לכן הן נתלה הדבר בטעות הן בתוספות אין כאן בטול סליחות ההולכה עכ"ל ויש לעיין ולדקדק בדבריו טובא חדא דהוא ז"ל כתב ועוד אפילו נאמ' דעם הארץ היה ולא ידע שאין הבעל עושה שליח לקבלה ואפילו שמלשון הגמרא משמע דכל אדם יודע זה נראה לי אף כי נאמר שזה לא ידע למה יש לנו לתלות הדב' בחזרה וכו' ואתמהא כיון דהר' ז"ל מודה דמלשון הגמ' הכי משמ' דכל אדם יוד' זה שאין אדם עושה שליח לקבלה ומשום הכי קאמ' במתניתין דהאומ' התקבל התקבל גט זה לאשתי לשליח להולכ' שויה א"כ למאי אצטריך למימר טעמא אחריתי אפילו דנימא דלא ידע דאין אדם עושה שליח לקבלה ועוד יש לתמוה בדבריו אמאי קאמר למה יש לנו לתלות הדב' בחזרה יש לנו לומר דליפות כחה נתכון וכו' ותימא דהא אמרינן פ' מי שאחזו וכו' האומר דקדושין מהיו' ולאחר מיחה גט ואינו גט דברי חכמים ר' או' הרי זה גט והלכה כחכמים דקאמרי גט ואינו גט משום דמספק' להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי וכיון דכן הוא אמאי כתב הרא"ש דיש לנו לתלות דליפות כחה נתכוון ה"ל למימר דהויא ספק מגורשת משום ספק' אי נתכוון לחזרה אי נתכוון ליפות כחה ולמאי דאקשינן מעקרא אפשר לתרוצי ולמימר בודאי דעל סתם אית לן למימ' דאדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה ומשום הכי אמרי' דהאומר התקבל התקבל והולך האמר אבל היכא דאיכא הוכחא דנתכון לשליח קבלה אמרי' דאדם זה אינו יודע דאין הבעל עושה שליח לקבלה ומשום הכי אמרינן בגמרא היכא דהאשה אמרה לשליח הבא לי גיטי והוא הלך לבעל ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמו שאמרה דהגט אינו גט ואפי' אחר שיגיע לידה משו' דמעקר קא עקר לשלוחוחיה ואמר שליח קבלה הוינא שליח להולכ' לא הוינא ואמאי אמרינן דמעקר קא עקר לשליחותיה והרי אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה אלא ודאי דאית לן למימר דהיכא דאיכא הוכחא אמרי' דאין אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה והכא איכא הוכחה דכיון דהאשה אמרה הבא לי גיטי והוא שינה הלשון וקאמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי מוכח מילתא דלשליח קבלה נתכוון ומעקר קא מעקר לשליחותיה וטעה שהבעל עושה שליח לקבל' והכ' נמי בתך נדון דהר"אש אע"ג דגבי התקבל מתרצינן דבוריה דמאי דקאמר התקבל התקבל והולך קא' הכא אי אפשר לתרוצי דבוריה דבהדיא תאמר דמיד שיגיע הגט מידך לידו תהיה מגורשת ממני ומשום הכי אית לן למימר דזה האיש לא ידע דאין הבעל עושה שליח לקבלה ולמאי דאקשינן דאמאי לא קאמר דהויא ספקא אי נתכוון ליפות כחה או דילמא דחזר בו ותהוי ספק מגורשת הא נמי לאו קושיא היא דאפש' לתרוצי ולמימר דכיון דאין אדם מצוי שיטעה בדבר פשוט כזה ויחשוב שהבעל עושה שליח לקבלה טפי אית לן למתלי ולמימר דמספקא ליה אי הבעל עושה שלית לקבלה אי לאו וליפות כחה נתכוון ממאי דנימא דפשיטא ליה דהבעל עושה שליח לקבלה א"נ אפשר לומר דשאני התם דדין הוא דמספקא לן אי הנאה הוו אי חזאה הוי משום דאי תנאה הוי הוה ליה למימר מהיום אם מתי ובגט לאחר מיתה נמי לא שכיח כולי האי דטעו אינשי ולא שכיח נמי כולי האי שיחזור האדם תוך כדי דבור ומשום הכי מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל בנדון דידן כיון דליכ' הוכח טפי אית לן למימ' לליפו כחה נתכוין ממאי דנימ' דחז' בו בחזר הוי מילת דלא שכיח' כולי האי ולפי מאי דכתבינן בהבנ' דברי הרא"ש נראה דנדון דידן היינו האי דהר"אש והגט הוא כשר ותלינן דליפות כחה נתכוון אם יועיל שליחות הקבלה שתתגרש מיד ואם לאו שישאר שליחות ההולכה במקומו ולא אמרי' דחזר בו ועשאו שליח לקבלה כך נראין הדברים איבר' דיש קצת מקום לחלוק ולומר דדלמא מאי דכתב הרא"ש נראה לומר דליפות כחה נתכון ולא לחזרה לא כתב מהנך תרי טעמא דכתיבנתא דשייכי נמי בנדון אלא דסמך אמאי דמפרש ואזיל והלשון שכתב ויתר על זה שרבי יונה מינה עוד שליח וכו' משמע שלתוספת נתכוון וכו' וא"נ אע"ג דנימא דנתכוון הר"אש להנך תרי טעמא דכתיבנא דלמא לא היה סומך על הנך טעמי לחוד אלא דעביד סניף להאי טעמא דקאמר והלשון שכתב יחר על זה וכו' וכבר היה מעשה זה ימים רבים קרוב לנדון דידן בגט על תנאי שהיה כתוב בשטר השליחות שיוליך הגט ויחנהו לאשתו על מנת שאם לא יבוא לזמן ב' שנים שיהא גט מעכשו וכו' וחשבנו להקל משום דליפות כחה נתכוון ואי נמי דתלינן בטעות הסופר דמרגלא בפומיה כשהאדם נותן הגט בעצמו ליד האשה על מנת שאם לא יבוא לזמן לכתוב מעכשו ועוד מטעמ' אחריתי דאפשר לומר דמאי דכתוב בשטר על מנת שאם לא יבא לזמן ב' שנים וכו' הן הם הדברים שיאמר השליח לאשה כך עלה במחשבתי להקל ואחר כך ראיתי להחמיר לכתחלה והוא הדין בנדון דידן ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב: