שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה ב
מעשה שהיה שראובן גרש את אשתו על תנאי וכתב בשטר השליחות וזה לשונו הולך גט לאשתו ותן אותו בידה או ביד שלוחה בכל מקום שתהיה ותתן אותו על תנאי זה שאם לא אבא ואמצא עמה בפני עשרה אנשים כשרים מישראל מהיום הנזכר עד תשלום שנים עשר חדשים הגט הזה יהא גט והרי היא מגורשת ממני מעכשו ומותרת לכל אדם ואם אבא ואמצא עמה בפני עשרה אנשים כשרים מישראל קודם שיעברו י"ב חדשי' הגט הזה לא יהא גט והריני מאמין את אשתי שתהא נאמנת עלי נאמנה גמורה שלח באתי ולא נמצאתי עמה וכו' ומעתה שמתי אני המגרש פלו' בן פלוני ידך אתה שלוחי פלוני בן פלוני כידי ופיך כפי ועשיית' כעשייתי ונתינתך כנתינתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפילו שלא תאנס שום אונס בעולם והגט אשר נעשה עליו פלוני בן פלוני שליח להולכה בכל הכתוב למעלה נכתב ונחתם וכו' והיהודי המגרש בא בתוך הזמן ולא מצא לאשתו באותה המדינה אשר היתה יושבת בהכי הלכה לה לעיר אחרת ושאל השואל אם הגט הוא פסול אם לאו:
תשובה איברא דאע"ג דכתיב בשטר השליחות מגורשת ממני מעכשיו ויש מקום לגמגם ולומר דשמא חזר בו משליח הולכה ועשאו שליח קבלה דהכי משמע לישנא דמעכשיו וכבר אני כתבתי בס' הפוסקים שלי במעשה כיוצא בזה להחמיר לכתחילה יעויין שם מכל מקום בנדון דידן דחזר וכתב בסוף השטר ומעתה שמתי אני פלוני בן פלוני הנזכר ידך אתא שלוחי פלוני בן פלוני כידי ונתינתך כנתינתי והגט אשר נעשה וכו' דמשמע דשליח הולכה שוייה ולא שליח קבלה אין לחוש ואפילו לכתחלה ומה שיש להסתפק בנדון דידן הוא במה שטוען המגרש כי לה מצאה בעיר כי ברחה ממנו כדי לקיים הגט והוא לא קבל עליו לרדוף אחריה אלא להמצאה עמה במקום שקבלה הגט והרי בא ולא מצאה וקודם שאבוא להגיד דעתי לשואל בנדון הלז' אמרתי לדון היכ שהטמינ' עצמ' כשב' המגרש להמצ' עמ' אם היא מגורש' אם לאו בפ' מי שאחזו אמרינן בראשונ' היה נטמן ביום י"ב חודש כדי שיהי' חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש מעותיו ללשכה יהא שובר את הדלת ונכנס ואימתי שירצ' הלא יבא ויטול מעותיו אמר רב' מתקנתו של הלל נשמע ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת מדאצטריך להלל לתקוני נתינה בעל כרחו הויא נתינ' מכלל דבעלמא נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה ואיכא דאמרי אמר רבה מתקנתו של הלל נשמע הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתי' זוז ונתנה לו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה וכי אצטריך הלל לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה ועד כאן לא פליגי הנך תרי לשני אלא בנתינה דבעל כרחו אי הויא נתינה ואי לאו אבל כולי עלמא מודו דשלא בפניו לא הויא נתינה ואף על פי שיטמין את עצמו ומשום הכי אצטריך ליה להלל הזקן לתקוני שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ולכאורה נראה דבנדון דידן לענין גטין אם הטמינה עצמה כדי שלא ימצא עמה דהגע הויא גט דהרי לא נמצא עמה וכד מעיינן שפיר אשכחינן דלאו מילתא היא דהרי התוספות והר"אש זכרונו לברכה בפסקיו כתבו דהא דשקיל וערי רבה בנתינה בעל כרחו לאו לענין מתנת חנם איירי דמילתא דפשיטא היא דאינו זוכה בעל כרחו ולענין פריעת חוב פשיטא דהוי פרעון ומיפטר אם זכה לו חובו בכפיו בעל כרחו וכן נמי לענין פקדון דתנן בפרק הגוזל בתרא הלוה מחבירו או הפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר הא בישוב מחזיר לו אפילו בעל כרחו אלא הכא מיירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחבירו וחברו יש לו לזכות בדבר אחר נגדו כגון גט על תנאי דמאתים זוז ובתי ערי חומה עכ"ל ונדון דידן לא דמי לשום חד מהנך החלוקים לא דמי לגט דעל תנאי דמאתים זוז ולא לבתי ערי חומה דהתם דוקא הוא דאמרי' דבשלא בפניו לא הויא נתינה משום דא' זוכה בדבר אחד וכנגדו זוכה חבירו בדבר אח' או זו זוכה בגט וזה זוכה במאתים זוז ואמדינן דדעתיה הוא שאם יקבל הוא כמאתים זוז תזכה גם היא בגט וגם כן בבתי ערי חומה קאמר קרא ואם לא יגאל עד מלאות לו וגו' וכל זמן שלא יקבל המעות ואע"ג דהויא מחמת שהטמין אח עצמו קרינן ביה לא יגאל אבל בנדון דידן היא בקשה הגט כדי שלא לשבת אלמנות חיות כי ראתה כי רצונו להרחיק נדוד והוא נתפייס ונחרצ' שאם לא יבא לזמן אשר קבעי ביניהם שיהיה הגט גט ואמדינן דעתיה ואנן סהדי דלא התנה לדעת שתטמין את עצמ' דאם כן לא הוי על תנאי אלא גט מוחלט אם תרצה היא שיכולה להטמין אח עצמה אבל בעל מנת שתת ני מאתים זוז מסתמא אמרי', דאדם רוצה שיהא ידו על העליונה ועל מנת שיקבלם קאמר ובגט דעל תנאי דאם לא אבוא אדם מתנה בשיהא ידו על העליונה ולא רצה שתהיה ידה על העליונה שתהיה הרשות בידה דלהוי גיטה שהלך ותטמין את עצמה ואף על פי שסברות אלו שאנו מדמין הם להחמיר לא הייתי סומך עליהם אלא שיש בידי ראיה ברורה להוכיח דלא הוי גיט' מההיא דאמרי' בפרקא קמא דכתובו' אמר רבה ולענין גטין אינו כן אלמא קסבר רבה אין אונס בגטין מנא ליה לרבה הא ומסיק אלא מהא דההוא דאמר לה אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליהוי גיטה אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לאו שמיא מתיא ודילמא אונסא דשכיח שאני דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה אלא רבה סברא דנפשיה קאמר משום צנועות ומשום פריצות וכו' איכא דאמרי אמר רבה וכן לענין גטין אלמא קסבר רבה יש אונס בגטין ומסיק תא שמע מההוא דא"ל אי לא אתינא מכאו ועד תלתין יומין וכו' אונסא דשכיח שאני דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתנו איהו דאפסיד אנפשי' וכתבו התוספו' דר"ח פסק כלישנ' קמ' דאין אונס בגטין ור"י ז"ל כתב דשלשה ענייני אונס הן דאונס דלא שכיח כלל כההיא דמי שאחזו אפילו ללישנא קמא דרבה דהכא יש אונס ואונס דשכיח כגון ההוא דפסקיה מברא אפי' לאיכא דאמרי אין אונס דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני אבל אונס דשכיח ולא שכיח כגון חלה בהא פליגי תרי לישני דרבא והלכתא כלישנא קמא דרבה עכ"ל וכן כתב הר"אש בפסקיו ומסתברא דהטמינה עצמה הויא מילתא דלא שכיח דטב למותב טן דו מלמיתב ארמלו וכיון שהבעל בא אצלה ורוצה לשבת עמה בטלה דעתה אצל כל הנשים אם תטמין עצמ' ותרצה שיהיה הגט גט דהיכא דלא הטמינה עצמה אלא דהלכה לה ארץ אחרת וכשבא לא מצאה אית לן למימר דהגט הויא גט משום דאפשר לומר דהויא מילתא דשכיח והוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי וכדאמרינן בפ"ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא ערסא רב ששת מצריך משכונה שכונה ורבה מצריך באותה שכונה והא רבה הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו שאני בני מחוזא דניידי וכתבו התוספו' דפסק רבינו תם דהשת' בזמן הזה צ"ל בכל מקום בפני נכתב וא"ג דקיימא לן כרבא ואמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ולא משום שאין בקיאין לשמה מכל מקום צריך לומר בכלי נכתב דהשתא בכל המקומות ניידי כבני מחוזא עכ"ל ואפילו דאמרינן דהויא מילתא דשכיח ולא שכיח הא איפסיקא הלכתא כלישנא קמא דאין אונס בגטין בחלה דהויא מילתא דשכיחא ולא שכיחא איברא דאפשר לומר דדוקא בחלה הוא דאמרינן דאין אונס בגטין דשייך האי טעמא דקאמר בגמ' משום צנועות ומשום פרוצות משום צנועות דזימנין וסברה דלא אניס ומיעגנה ויתבה ומשום פרוצות דאי אמרינן לא ליהוי גיטה זימנין דאניס ואמרה לא אניס ואזלה ומנסבא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אבל היכא דלא שייך טעמא דצנועות ופרוצות לא אמרינן און אונס בגטין ולא נימא דאטו אונס דשייך האי טעמא דצנועות ופרוצות אמרו דבכל אונס דע"ג דלא שייך האי טעמא דאין אונס בגטין וכמו שנראה מתוך מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק דכתובות וז"ל שלשה ענייני אונס הן ההוא דפרק מי שאחזו לא שכיח כל עיקר ואפי' ללישנא קמא דהכא לא שייך למימר משום צנועות ומשו' פרוצות דלא סברי צנועות דנפל עליו בית או נשכו נחש ופרוצו' נמי לא יאמרו כך הילכך אפי' ללישנא קמא יש טענת אונס כי האי דגטין עכ"ל ולכאורה נראה דבנדון דידן לא שייך האי טעמא דצנועות ופרוצות וכדמעיינן אשכחינן דבין דנימא בנדון דידן דשייך טעמא דצנעות ובין דנימא דלא שייך הא אשכחינן דכוותא בפרק כל הגט דאמרינן אין אונס בגיטין אמרינן התם ההוא דאמר אי לא מפייסנא עד תלתין ומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא אפייסה א"ל מי יהיב לה תרקבה דדינרי ולא איפייסה אלמא אין אונס בגיטין וכיון דכן הוא בנדון דידן נמי אע"ג דנימא דהויא אונסא דשכיח ולא שכיח אית לן למימר דאין אונם בגיטין והויא גיטה וכל שכן דמצי' למימר דהויא אונסא דשכיח כההיא דפסקיה מברא דהשתא כ"ע הוו כבני מחוז' דניידי וכדכתבינן אי חשבי' לההיא אונסא דנדון דידן לאונסא דשכיח נפק' מינה דהויא גיטא ואפילו לתשובת הגאון שכתב המרדכי בשמו שפסק כלישנא בתרא דיש אונס בגטין להחמיר ואם מת חולצת ואינה מתייבמת ומכל הני היה נראה דהאי גיטא הויא גט והאי אתת' שריא לאנסוב אלא שיש מקום לחלק ולפקפק ולומ' דהרי בתנאי הגט כתוב אם לא אבוא ואמצא עמה דיש לדקדק דאמאי קאמר אם לא אבוא ואם איתא דהתנה להמצ' עמה בכל מקום שתהיה לא ה"ל למימ' אם לא אבא ומדכתב אם לא אבא משמע דלא התנ' אלא לבא למקו' הגרושין והא ודאי ליכא למימר דנתכוון שאם תבא היא אצלו דאפי' הכי והוי גיטא דודאי דאמדי' דעתי' דבין שיבא הוא אצלה או היא אצלו דלא להוי גיטא וכיון דכן הוא ודאי דמאי דקאמר אם לא אבוא היינו שלא קבל עליו לבא אלא למקום שקבלה הגט ומאי דקאמר ואמצא עמה היינו משום דאם לא קאמר אלא אם לא אבוא לחזר הוה משמע דאי הוה אתי למקום הגירושין ואע"ג דלא הוה נמצא עמה אפי' הכי לא להוי גיטא ולהכי קאמר ואמצא עמה ואיברה דכתב הרא"ש בתשובותיו דהיכא דאיכא לאסתפוקי בתנאי אית לן לקיים המעשה משום דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הוה אמרינן דשום תנאי לא היה מבטל המעשה וכיון דכן הוא בנדון דידן דלא ברירא מילתא דתנאי כולי האי אית לן לקיים המעשה ואכתי יש מקום לחולק לחלוק ולומר דהיינו דוקא בדבר שבממון אבל בערוה חמור' אית לן להחמיר דהא אשכחן דכתבו רבותא בההיא פלוגתא דרבי מאיר דפרק האומר דתנאי שאינו כפול כתנאי בני גד וכו' דאף על גב דאין הלכה כרבי מאיר בגטין וקדושין עבדינן כוותיה להחמיר ואחר שכתבתי כל זה אני מודיע לשואל דכיון דאיכא צדדין להקל ולהחמיר וכפי הנשמע מת בעלה של זאת האשה ונשארו זקוקה ליבם תחלוץ ולא תחיב' כדין ספק מגורשת נאם הצעיר יוסף ן' לב.