שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
פרק הכותב
תני רבי חייא האומר לאשתו וכולי איכא לעיוני בפשטא דשמעת' ובמאי דכתבו התוספות חדא דמאי מקשי תלמודא במאי דק' וכי כתב לה מאי הוי והא תניא האומר לחבירו ומאי קושיא מהאומר להכותב ועוד קשיא דודאי המקשה הוה סבירא ליה דנשואה ידו כידה דאם לא כן מאי הוה מקשי מהאומר לחבירו דין ודברים שאני התם דהם שותפין וכיון שכן מה תירץ אביי נשואה ידו כידה והלא אף על גב דנשואה ידו כידה אפילו הכי מקשי דכיון דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול אמאי אצטריך דבי רבי ינאי לאוקומי בכותב לה ועודה ארוסה אפי' נשואה נמי ועוד קשה דהתרצן קאמר דמתרי טעמי מהני האי לישנא גריעא דדין ודברים חדא משום דעדיין לא זכה בנכסים ועוד משום דתניא תקנתא דתקנו לתועלתו ויכול להסתלק ממנה ואם כן מאי קא מקשי אי הכי אפילו נשואה נמי והלא בנשואה ליכא אלא חדא טעמא ואפשר לתרץ דהמקשן הוה סביר' ליה דנשואה ידו עדיפא מידה וכיון דבשותפי' לא מהני לשון גרוע דהאומר בנשואה דידו עדיפא מידה דין הוא דלא מיהני לשון גרוע אפילו בכותב והתרצן תרץ דמשום תרי טעמי מהני לשון גרוע חדא משו' דעדיין לא זכה בנכסי' ועוד משום דכל האומר אי אפשי בתקנ' חכמים כגון זו וכו' והמקשן הקשה דטעמא דאי אפשי סגי לחוד ואפילו נשוא' נמי ואביי לא אתא לחדש דנשואה ידו כידה אלא לומר דכיון דהנשואה ידו כידה לא סגי בטעמא דאי אפשי לחוד לומר דלשון גרוע מהני אלא דתרתי צריכי חדא דעדיין לא זכה בנכסים ועוד טעמא דאי אפשי בתקנת חכמים כגון זו ובמאי דכתבו התוספות איכא לאקשויי טובא חדא דהקשו תרתי ולא תרצו אלא חדא ולא תרצו למאי דהקשו דאי אפשי הוי לשון טוב כדמוכח בפ' בתרא דכריתות ועוד יש לדקדק דמאי תרצו דמדקאמר נחלה הבאה לו לאדם דוקא ולא שכר דאתי לו משמע דבלשון גרוע מיירי דבלשון טוב אפי' באה לו כבר יכול להתנות עליה ע"כ ולכאורה נראה דלא מתרצי ולא מידי דאין הכי נמי דבלשון טוב קא מיירי ומאי דנקט נחלה הבאה לאשמועינן דאע"ג דלא בא לעולם יכול להתנות עליה ותו איכא לאקשויי במאי דקאמרי הת' אינו חדוש במה שאין לה מזונות דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה כו' והלא בדין ודברים אין לי בנכסיך נמי מצינן לאקשויי וכי יש לו ליטול פירות בעל כרחו אלא ודאי דהכונה היא לומר דאי קאמר חדא זמנא דין:
ודברים אין לי בנכסי' ובפירותי' תו לא מצי למיהדר ביה וכן במזונו' נמי דהחדוש הוי במה שאין לה מזונות דאי אמרה חדא זמנא איני ניזונ'תו לא מצי למיהד'בה ואפשר לתרץ דלישנא דיכולה אשה לומר קא דייקי דאילו אתא לאשמועי' דתו לא מצי למיהדר בה הוה ליה למימר אי אמרה איני נזונ' ואיני עושה שוב אין לה מזונות ואכתי קשה דאפילו נימא דיכולה להפקיע מעשה ידיה את לאשמועי' אמאי לא נימא דס"ל לרב שהמזונות הם קנויים לבעל אע"ג דהוו דבר שלא בא לעולם ואי נימא שהמזונו' אינם קנוים משום דהוו דבר שלא בא לעולם אם כן לא יהיב טעמא למה נהנה ואם תאמר בלא רב כהנא נמי וכו' וכיון דהכי ס"ל לתוספות אם כן אע"ג דנימא דאתא לאשמועינן שיכולה להפקיע מעשה ידיה מכל מקום ממילתיה שמעינן דיכול להתנות בדבר שלא בא לעולם ותו איכא למידק במאי דמתרצי ויש לומר דהכא מיירי באומר לה שלא על דרך תנאי ואם כן מאי סייעתא מייתי מדרב כהנא דקאמר אדם מחנה עליה:
ותו איכא למידק ונראה דאנשואה קאי דידו כידה אי מהני ליה שום קנין או לא ובנשואה נמי דידו כידה דהוו כשני שותפין איכא לאקשויי דמה יש להועיל שם קנין שהרי למי מקנה אותה והלא לכולי עלמא מפקר לה ואפשר לומר דבנשואה דגוף הקרקע שלה אפי' בלשון הפקר היא קודמת בפירות דחצרו של אדם קונה לו. ותו איכא למידק בהך שמעתא במאי דקאמר אמר אמימר הלכתא מגופה של קרקע קנו מידו אמר רב אשי לאמימר בעורר או בעומד למאי נפקא מינה לכדרב יוסף ויש לתמוה דמאי קאמר למאי נפקא מינה והלא נפקא מינה טובא לענין אי בעומד דוקא קאמר אבל בעורר לא או דילמא אפי' בעורר ואפשר לתרץ בדוחק דרב אשי פשיטא ליה דרב נחמן דקאמר מגופה של קרקע קנו מידו אפילו בעורר קאמר משום דאי אמרינן דדוקא בעומד קאמר אצטריך למימר דרב יוסף דקאמר מדין ודברים קנו מידו אפילו בעומד קאמר וסבירא ליה לרב אשי דלא מסתבר למימר דאפילו בעומד מדין ודברים קנו מידו ומאי דקא מבעיא ליה לרב אשי הוי אי מאי דקאמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו הוי דוקא בעורר או דילמא אפי' בעורר ובעא מיניה דאמימר אי פליגי רב נחמן ורב יוסף בתרתי ומאי דפסק דהלכתא כרב נחמן הוי אפי' בעורר או דילמא דרב נחמן ורב יוסף לא פליגי אלא בחדא דהיינו בעורר אבל בעומד אפילו רב יוסף מודה דמגופה של קרקע קנו מידו ומאי דפסק וקאמר הלכתא לא קאמר אלא בעורר דבעומד לא שייך למימר הלכתא דכולי עלמא מודו והלכה מכלל דפליגי ונפקא מינה לכדרב יוסף ואם תאמר דכיון דהלכתא כרב נחמן מאי נפקא מינה לעמוד על סברת רב יוסף אי פליג בחדא או בתרתי על רב נחמן אפשר למימר דרב אשי לא סבירא ליה כאמימר דהא הלכתא כרב נחמן אלא סבירא ליה כרב יוסף ומשום הכי בעא מיניה דאמימר אי פליג רב יוסף עליה דרב נחמן בחדא או בתרתי ותו לא מידי בהך שמעתא:
ותו איכא למידק במאי דקאמרי התוספות רב אשי אמר בנכסיך ולא בפירותיך למאי נ"מ דלי' ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונ' תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחלה נמי תמכור ומאי קושיא דמצינן למימר דרב אשי סבירא ליה נמי דיד בעל השטר על התחתונה ומשום דסבירא ליה דהני שינויי דבוצינא טב מקרא ומיתה שכיחא ומכירה לא שכיחא שינויי דחיקי נינהו תרץ וקאמר בנכסייך ולא בפירותיך בנכסיך ולא לאחר מיחה ואין הכי נמי דס"ל דיד בעל השטר על התחתונה:
ותו איכא למידק במאי דכתבו התוספות פירי פירות דוקא ואפילו לא כתב עד עולם נסתלק כאילו כתב עד עולם אבל אין לפר' דאי פירי פירות דוקא עד עולם לא מהני דלא פסיק אם תמצי לומר פירי פירות דוקא על עולם למה לי הא קמ"ל דכיון דכתב פירי פירות כמאן דכתב עד עולם דמי משמ' דעד עולם פשיטא ליה טפי דמהני אפי' כשנאמר פירי פירות דוקא ע"כ ותמיהא לי טובא דלא קשיא ולא מידי דמצינן למימר דמאי דקאמר כמאן דכתיב עד עולם דמי היינו כמאן דכתב פירי פירות עד עולם:
ותו איכא למידק בפשטא דשמעתא לפירוש רש"י אמאי לא נסתפק הבעיין אי בחדא מינייהו סגי בפירי פירות או בעד עולם ותו איכא למידק דמאי קאמר הוה אמינא עד עולם דקאמר אפירות קאי ופירש רש"י לא אוכל עירות לא בשנה זו ולא בשנים הבאות אבל פירי פירות אוכל ולפי פירושו צריך לעיין דאכתי מצינן למימר דמאי דקאמר עד עולם הוי לפירי פירות ותלהו בשנה הראשונה ואפשר לתרץ ולמימר דכיון דכתבו רבוותא במאי דקאמרינן יד בעל השטר על התחתונה היינו היכא דלא נעקר השטר לגמרי אלא דמשתמע לתרי אנפי הוא דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכיון דכן הוא היכא דקאמר בפירותיך עד עולם מסתבר למימר דעד עולם קאי אפירות לשנים הבאות דהרי לא גלי דעתיה אפירי פירות אבל היכא דקאמר פירותיך ופירי פירותיך עד עולם מצינן למימר דעד עולם קאי אפירות לשני' הבאות או דקאי אפירי דפירי פירות או דקאי אתרווייהו ואי אמרת אחדא מינייהו אמרינן מכדי שקולים הם ויבואו שניהם הי מיניהו מפקת ואי אמרת דכיון דשקולים הם ויד בעל השטר על התחתונה מפקינן תרווייהו אם כן אנו עוקרים עד עולם לגמרי ולא מהני ולא מידי ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא היכא דלא נעקר השטר לגמרי:
ותו איכא למידק בהאי שמעתא דמאי קאמר את"ל פירי פירות דוקא עד עולם למה לי הא קמ"ל כיון דכתב פירי פירות כמאן דכתיב עד עולם דמי ואם ת"ל עד עולם דוקא הא קמ"ל אע"ג דכתב לה פירי פירות או כתיב עד עולם אין אי לא לא אמאי קאמר תרתי גווני מהא קמ"ל חדא לפירי פירות דוקא וחדא לעד עולם דוקא בחדא מיניהו הוה סגי והוה מצי למימר נמי את"ל פירי פירות דוקא עד עול' למה לי קמ"ל אע"ג דכתב עד עולם אי כתב פירי פירות אין אי לא לא ואפשר לתרץ ולמימר דאורחיה דתלמודא הוי דהיכא דאיכא למימר תרתי גווני קאמר חדא מניהו בחדא ואדא מיניהו בחדא לאשמועינן דתרתי גווני איכא למימר:
ותו איכא למידק בהך שמעתא במאי דכתב רש"י ז"ל הכי גרסי' ולטעמיך דקתני רבי יהודה אומר וכו' כיון דאכלתינהו לפירות פירי פירו' ולא גרסי' דאכלינהו בדשיירה וכו' ויש לעיין היאך מתיישבת אותה גרסא לכאורה אינה אלא מן המתמיהין ואפש' לומר דדייק מדקאמ' ר' יהוד' לעול' אוכל פירי פירו' עד שיכתו' דין ודברי' אין לי בנכסיך ובפירותיך ובפירי פירותי' והוה ליה למימר לר' יהודה עד שיכתוב בפירי פירותיך לחוד ולא הוה ליה למימר פירותיך ומדקאמ' פירותך משמע דאתא לאשמועינן דאי קאמ' פרי פירותיך ולא קאמ' פירותיך הבעל אוכל פירו' שלא נסתל' אלא מפירי פירות והיאך אפשר זה דכיון דאכלינהו לפירות פירי פירות מהיכ' אלא בדשייר הכא נמי בדשיי' ואצטריך למימר לפי הך גרסא דמאי דאיבעיא להו דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירי פירותיך היינו אליבא דרבנן דקאמרי דפירי פירות אינם בכלל פירות מדאצטריך לפרושי בהדיא פירי פירות אבל לרבי יהודה פשיטא ליה דכי היכי דבכלל פירות אינם פירי פירות הוא הדין נמי דכי קאמר פירי פירות לאו מכל מילי סליק נפשיה ומשו' הכי קאמר וליטעמיך וכו' דאי לא אמרי' הכי הוה קשיא אמאי לא פשטינן הבעיא מדקאמר רבי יהודה בפירותיך ובפירי פירותיך ולא קאמר בפירי פירותיך לחוד משמע דכי קאמר פירי פירותיך לא סליק נפשיה מהפירות אלא ודאי כדאמרן דלרבי יהודה פשיטא ליה דכי קאמר פירי פירות לא סליק נפשיה מהפירות אלא לרבנן קא מיבעיא להו ואפשר לומר דהנך דגרסי' הך גרסא הוו גרסי נמי רבי יהודה אומר לעולם אוכל פירות ופירי פירות ומשום הכי כתב רש"י לעיל הכי גרסי' רבי יהודה אומר לעולם אוכל פירות לאפוקי מהנך דהוו גרסי' פירות ופירות דפירות ואתא ר' יהודה לאשמועי' תרתי וכדאמרן דכי קאמר פירות לחוד אוכל פירי פירות וכי קאמר פירי פירות לחוד אוכל פירות ואינו מסתלק מפירות ומפירי פירות עד שיכתוב בפירותיך ופירי פירותיך וקא מבעיא להו אי רבנן פליגי עליה דרבי יהודה בתרתי או דילמא דוקא היכא דקאמר פירות הוא דקאמרי רבנן דאוכל פירות דפירות אבל היכא דקאמרה פירות לחוד מודו ליה לרבי יהודה דאינו אוכל פירות ואפשר לפרש נמי הך גרסא דלעיל דרבי יהודה דקאמר לעולם אוכל פירות ופירות דפירות היינו דאוכל פירות בשנה השניה ובפרש"י הוה אמינא לעולם אפירות קאי לא אוכל פירות לעולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות וכו' ופירי פירות אוכל אפילו בשנה הראשונה ותו לא מידי בהך בהך שמעתא:
ותו בסוף פרקא מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרי' רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם וצ"ע במה שכתב רש"י ינתנו ליורשי' ולא מהני' תפיסה והלא הך דינא דלא מהני' תפיסה לא שמעינן אלא מסיפא דאפי' דתפס קאמר רבי עקיבא דאין מרחמין בדין ואפשר לומר דכוון רש"י למימר הכא מאי דקאמר לקמן במאי דפריך בגמרא מאי אירייא מותר כלהו נמי דיורשין הוו ופרשי' כיון דטעמא דר' עקיבא משום דלא נשבעו בכלהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן ליה מיניה ואיכא למידק דהך סיפא מאי אתא לאשמועינן לרבי טרפון לכאורה כראה דודאי לא אצטריך דפשיטא דכל הקודם זכה דכל דכן הוא דאפילו כשהוא ביד אחרים קאמר ברישא שלא יתננו ליורשים כל שכן דכל הקודם זכה ואי לר' עקיבא נמי לא אצטריך דכיון דטעמא דרבי עקיבא משום דלא נשבעו ודאי דבכלהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן מינה ואי אפשר לתרץ ולומר דסיפא אתא לאשמועינן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל תוב דהך דינא נמי מרישא שמעינן ליה דהא מדברי רבי טרפון ומדברי רבי עקיבא דרישא שמעינן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי איברא דהר"ן ז"ל כתב וז"ל כל הקודם בהם זכה קדמו היורשין זכו ואין מוציאין מיד דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב"ח ולא לכתובה ומאי דאמרי בכולי תלמודא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח מהכא שמעינן לה ע"כ משמע מדבריו דדוקא מסיפא שמעי' הך דינא דמטלטלי וכו' ולא מרישא ותו איכא למידק בהך שמעתא במאי דקאמר עשית כשל תורה ופרש"י ז"ל די לנו לקיי' הלכה כמותו לכתחלה אבל אחר שנעשה ונגמר הדין אין לנו לחזור ע"כ והא ניחא למאי דאמרי' דבהלכה אתמר פליגי אבל לפי מאי דאמרי' דבהלכה כרבי עקיבא מחבירו ואפילו מרבו פליגי אי נמי אי ר' טרפון רבו הוה או חבירו הוה פליגי אם כן היאך קאמר עשית כשל תורה הלא אפילו לכתחלה אית לן למיעבד כרבי טרפון לרבי יוחנן דס"ל דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו אי נמי דרבי טרפון רבו הוה לאידך אי בעית אימא ואם נאמר דרבי יוחנן לדברי דריש לקיש קאמר אפילו הכי קשיא דלריש לקיש אפילו בדיעבד חוזר ואפשר למימר דהכי קאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש אע"ג דס"ל, דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ואפילו מרבו הוה לך לחוש לדברי חבירך דסביר ליה דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו ובדיעבד לא הוה לך למיהדר:
ותו בהך פרקא אמרינן ההיא דהוו מפקדי גבה מליגא דשטרי אתו יורשין קא תבעי להמינה אתו לקמיה דרב נחמן אמר לה אית לך דתבעוה ולא יהבי ניהליהו אמר ליה לא אם כן תפיסה דלאחר מית' ותפיסה דלאחר מיחה לאו כלום היא והתוספות חולקי' בפירושא דהך עובדא דהרא"ש ס"ל בהך עובדא הוו סהדי דאפקידו גבה ההוא מליג' דשטרי וגם ראו עתה המליגה דשטרי בידה דאם לא כן הוה קשיא אמאי אצטריך סהדי דתבעינהו מינה מחיים ולא יהבה ניהלוהו ואמאי לא מהמנא במיגו דנאנסו או במיגו דלא היו דברים מעולם או במיגו דהחזרתי' לך או במיגו חדושי הלכות מושכני' היו אצלי מעיקר' אבל כיון דאיכא סהדי שהפקידו אצלה בתורת פיקדון וגם עתה ראו השערו' בידה אין לה שום טענה להפט' אלא אם כן אית לה סהדי דתבעינהו מחיים ולא יהבה ניהליהו והתוספות לא אסיקו אדעתיהו פירוש הרא"ש משום דודאי דדחיקא מילתא לאוקומי דמיירי דאיכא סהדי דאפקידו גבה ואיכא סהדי נמי דראו עתה המליגה בידה דלא הוזכר מזה כלל והקשו דאמאי צריכ' סהדי נהמניה לדידה במיגו דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי דאע"ג דאין אותיות נקנו' במסירה ובריכה מסירה ושטר לקיחה וכו' ותרץ ר"י דלא חשיב מיגו הואיל ועכשו אינו יכולה לטעון לקוחין הן בידי שכבר אמרה מחיים תפיסנא ומשום דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי בשעה שאמרה מחיי' תפיסנ' לא מהמנא השתא דהוי מיגו למפרע ומיגו למפרע לא אמרינן והביאו ראיה מפרק שבועת הדיינין ובודאי דאהך תרוצא דתירץ ר"י ז"ל לההיא קושיא דהקשה דליהמנה במיגו דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי איתרצו נמי הנהו קושיי דהקשה הרא"ש דליהמנ' במיגו דנאנסו או במיגו דהחזרתי' לך או במיגו דלא היו דברים מעול' דכיון דמיגו לא אמרינן וכיון דקא אמרה מחיים תפיסנא תו לא מצי למימר נאנסו ולא החזרתים ולא היו דברים מעולם ויש לתמוה אמאי לא הקשו התוספות הך קושיא דלקוחין ואצטריכו לכמה מילי לאוקומי ההיא קושית ואמאי לא הקשו מיגו דנאנסו או מיגו דהחזרתים לך או מיגו דלא היו דברים מעולם דהוו דברים פשוטי':
ותו בהך פרקא כתב רש"י ז"ל קרעוה ס"ד וכי אחד נאמן להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן ולכאורה יש להקשות דהא אמרינן לעיל אפכא רבה שבועה אשכנגדה ואפוקי ממונא הוא דהרי היתה נשבעת ונפטרת ומשום קים לי בגוויה מפקינן ממונא מינה והא ודאי לאו קושיא היא דלא הוי אפוקי ממונא אלא אפוקי ספ' ממונא דדילמא ההיא אתתא דהוה חשודה אשבועה לא היתה נשבעת ומשו' דהויא ספיקא אפכה רבה לשבועה משום דקים ליה בגוה דרב חסדא ותו כתבו התוספות חדא דידענא ביה דר' מיאשא דלא אמיד אע"ג דאילו הוה רבי מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא מהימן אע"ג דלא אמיד דאימור מציאה אשכח מכל מקום לא טעני' ליתמי דמילתא דלא שכיחא היא וכו' וצריך לעיון דלכאורה לא קשיא ולא מידי דהרי כתבו התוספות לקמיה בסמוך דמאי דקאמר חדא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא דהנך תרי טעמי אין מועילון זה בלא זה דבעינן דלא אמיד וסימנ' וכיון דכן הוא לא קשי' ולא מידי פשר לתרץ ולומר דמאי דאצטריך להו לתוספות למימר הכי דהוי מילתא דלא שכיחא וכו' היינו לפי פרוש רש"בא אבל לפירושא קמא לא אצטריך ולא מידי וכדאמרן:.
ותו כתבו התוספות לאשה לא יהבינן לה וא"ת דאמרינן לעיל לכתוב' אשה משום חנא ואפילו רבי בנימין לא פליג אלא כשבעל חוב כושל אבל כששניהם שוים מודה דיהבינן לכתובת אשה ולכאור' צריך לעיין דמנא להו לתוספות למימר דרבי בנימין מודה כששניהם שוים דיהבינן לכתובת אשה ואמאי לא נימא דסבירא ליה לאמימר דבשניהם שוים יהבינן לבעל חוב משום נעילת דלח דנהי כשהאחד הוא כושל דיהבינן לכושל שהוא המאוחר אבל כששניהם שוין יהבינן ליה לב"ח והא ודאי לאו קושיא היא כלל דכיון דרבי אלעזר קאמר משום חינא בכל מילי בין ששניהם שוי ובין דהב"ח מאוחר ואי ר' בנימין הוה פליג עליה בתרתי דהיכא דשניהם שוים יהבינן לב"ח והיכ' דאין שניה' שוים יהבינן למאוח' הוה לי' לפרושי דהיכ' דשניהם שוים דיהבינן לבעל חוב אבל כיון דלא איירי כלל היכא דשניהן שוים משמע דמודה ליה לר' אלעזר דיהבינן לכחובת אשה משום חינא ועוד כתבו התוספות ומורי הרב רבי יחיאל השיב למורי הרב בשם ר"י דאפילו לאחר מיתה יהבינן לב"ח קרקע וכו' ואפילו קודם זמן הכתובה לזמן השטר כיון שלא תקנו שתטרוף מן הלקוחות ולא חל שעבוד עליהו כלל וכו' וצריך פירוש לפירושם אפשר דפליגי התוספות על מאי דקאמר רש"י ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה והתוס' ס"ל כמאן דאמר שעבודא לאו דאוריתא ואחד מלוה על פה ואחד מלוה בשט' אינה טורפ' מן הלקותות ותקנו שמלוה בשטר שתטרוף מן הלקוחות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ולא תקנו בכתוב' שתטרוף מן הלקוחות ומשום הכי אין בהם דין קדימה וכוונתם לומר דהך מימרא דאמימ' היא סתמית וכוללת ואפשר לפרש נמי דהאי דקאמרי ואפילו זמן הכתובה קודם לזמן השטר קאי אדלעיל אמאי דקאמרי או אפילו מטלטלי אחר תקנת הגאונים שתקנו דאש' ובעל חוב גובין מן המטלטלין וכתבו דאפילו שתקנו הגאונים שתגבה האשה מן המטלטלין היינו היכא דלא מכרה אבל לא תקנו שתטרוף מן הלקוחות וכיון דכן אין דין קדימה במטלטלין ויהבינן לבעל חוב כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואפשר לפרש נמי בדותק דקאי אמאי דכתיב לעיל בסמוך עדיפא כתובת אשה משום תנא וקל להבין:
ותו כתבו התוספות ויש מפרשים דאתולה מעותיו בגוי קאי וכו' ויש לעיין דאם כן מאי האי דקאמר לא ניחא לי דאעביד מצו' והלא ניחא ליה למיעבד מצוה אלא דטעין ותולה מעותיו בגוי ותו איכא למידק דכיון דכתבו התוספות דמלתא דפשוטא היא דמצוה וכופין וכדאמרן בערכין אם כן מאי פשיט הבעיין מהא דתנן עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והלא הבעיין נמי הוה ידיע ליה דמצו' וכופין ואפילו הכי קאמר לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי ואם נאמר דהתוספות כוונו למאי דכתב הר"אש ז"ל בפסקיו דמיירי בדלית מקרקעי ומבריח מטלעלין או חולה בגוי ומיבעי' ליה אי כייפינן ליה בגופו לקיים מצותו ע"כ וגם בדבריו ז"ל צריך לעיין דלכאורה נראה דקא מבעיא ליה אי כיי פינן ליה שישכיר את עצמו כדי לפרו' לבעל חובו ואם כן הוא אמאי קאמר הר"אש דבתולה מעותיו בגוי או כשהבריח מטלטלין לימא דמיירי בשאין לו לא מקרקעי ולא מטלטלי וצ"ע:
ותו כתבו התוספות אינה מגורשת מדרב ושמואל הרבה יש לתמוה וכו' ויש לומר דדייק מסיפא דמלתיה דמדקאמר דבסימנא לא לא מהני תפיסה מכלל דבצידי רשות הרבים מהניא תפיסה וצריך עיון דכיון דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא אמאי דייקינן סיפא ולא דייקינן רישא דקאמר והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים דמשמע דוקא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל בצידי ר"ה לא מהניא תפיסה:
ותו כתבו התוספות ר' אליעזר על ידי גלגול קאמר לא כפירש הקונטריס דפירש דת"ק סבר דאין מגלגלין אשבועה דרבנן דהא בפרק כל הנשבעין מסקינן דמגלגלין אפילו בשבועה דרבנן והרבה יש לעיין אמאי לא הקשו לפירש רש"י עדיפא מינה דהרי הבעיין בעצמו פירש דבריו דמאי דקא מיבעיא ליה אי רבי אליעזר על ידי גלגול קאמר היינו משום דסבירא להו לרבנן דאמרה ליה כיון דקא דייקת בתראי כולי האי לא מצינא דאידור בהדך ולא מטעמ' דפרש"י דסביר' ליה דאין מגלגלין בדרבנן ואי סבירא להו לתוספות דמאי דפי' רש"י דטעמא דתנא קמא משום דאין מגלגלין בדרבנן היינו לפי מאי דאסיק אדעתיה הפשטן דקאמר ת"ש אמרו לו לר' אליעזר וקס"ד הוי ולאו קושטא דמילתא והוה ליה כאילו קאמר רש"י קס"ד הפשטן ואי הכי סבירא להו לתוספות דפי' רש"י לא מקשו ליה ולא מידי וצריך עיון:.
ותו יש לדקדק בפשטא דשמעתא כי היכי דמספקא ליה לבעיין לדברי ר' אליעזר אמאי לא מספקא ליה בת"ק אי רבי אליעזר לכתחלה קאמר אי ת"ק פליג עליה דוקא בלכתחלה או דילמא אפי' בעל ידי גלגול פליג תנא קמא עליה דר' אליעזר וקאמר דאינו משביעה משום דאמרה ליה כיון דקא דייקת בתראי כולי האי לא מצינא דאדור בהדך ותו לא מידי בהך שמעתא:
ותו כתב רש"י הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית תמיה ולא נעשת אפטרופא וכו' זו שפטרה הבעל מן השבועה והכי תני בהדיא בתוספתא דאהך שפטרה קאי ע"כ ואתא רש"י ז"ל לאפוקי ממה שכת' הר"אש בפסקיו בשם רב האי גאון וז"ל ורב האיי ז"ל כתב דאיירי בשלא פטרה הבעל ואפילו הכי אין היורשין משביעין אותה על האפטרופא שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבוע' עכ"ל ולכאורה צריך לעיין דלפירושא דרב האיי גאון מתני' קשיא רישא אסיפא לרב יהודה אמר רב דקאמר על האפטרופא שנעשית בחיי בעלה דהא ברישא קאמר דאפי' שפטרה בפירוש לא מהני אי לא דפטרה נמי מהיורשין ובסיפא קאמר דאפילו בסתם אם לא השביעה בחייו מחל לה השבועה ולא מצו היורשין להשביעה ולא מצינן למימר דשאני רישא משום דקאמר נדר ושמועה אין לי עליך ודייקינן לישנא דקאמר אין לי דמשמע דמיניה פטרה ולא מיורשיו דהא בסמוך קאמרינן בדלא נדר ובדלא שבועה דיורשין משביעין והתם ליכא האי דיוקא ואפשר לתרץ ולמימר דמאי דפירש רב האיי גאון קאי אמסקנא דתלמודא דמסיק וקאמר אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה וכו' ולא לפי מאי דסליק אדעתיה מעיקרא אי נמי אפשר לפרש דקאי נמי אמאי דסליק אדעתין וסבירא ליה לרב האיי גאון דרב יהודה דקאמר על עלהאפטרופ' שנעשית בחיי בעלה נמי על האפטרופא קאמר ואפוגמ' נמי איירי מתני' ורישא לא אתא לאשמועי' דפטר אפי' אפטרופ' וכל שכן מפוגמת ומאי דקאמר מציעתא דלא מהני מה שפטרה מיניה ליורשיו מיירי בפוגעת לחוד וסיפא דהלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו' מיירי באפטרופא דכיון דהוי טענת שמא אפילו בסתם שלא השביעה בחייו אמרינן מסתמא מחל לה השבועה ולא מצו היורשין להשביעה.
ותו יש לדקדק לכאורה במאי דקאמר בגמרא הפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוט' או דילמ' איערומי קא מערמ' והתוספו' כתבו לעיל דלא חיישי' דמשקרא כיון דאיכא מיגו והא לאו קושיא היא כלל דודאי דלא חיישינן דמשקרא כיון דאיכא מיגו אבל במפרע לא דייק וכסבורה דלא נפרעת אלא מנה וכדי לחז' ולאמת דבריה פוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה ובתוספות איכא למידק במאי דכתבו ותימה לי אם כן כל שעה אתיא לאיערומי לפחות ומאי קשיא להו דהא לעיל נמי נסתפק הבעיין אי חיישי' לאיערומי ואפשר לתרץ דהכי קשיא להו אמאי איפשיט' הך בעייא דפוחת כתוב' ולא הך בעיא דלעיל דפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה:
ותו איכא למידק במאי דכתבו התוספות ועוד אין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות מקשינן הא בפרק הזהב וכולי ובריתא דקתני במסקנת מילתיה דשמואל ותניא בכל מקום ששני' מחייבי' אותו ממון אחד מחייבו שבועה לא תקשי לרב דקסבר כפירות עצמה שתי כסף דאין למדין מן הכללות ע"כ וכוונתם לומר דבשלמא אי הוה אמרי' דשמואל לא אזיל לטעמיה אלא ההיא דשמואל דקאמר לא שנו דהטענה שתי כסף אינו אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל בעד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה ועד אחד מעיד שהוא חייב שבועה אתיא ככוליה עלמא ואפילו רבה מודה בה לא קשיא ולא מידי מההיא בריתא לרב דרב נמי לשמואל בעד אחד מעיד שהוא חייב אבל השתא דקאמרינן דשמואל לטעמיה ורב פליג עליה אפ לו בעד אחד מעיד אם כן תקשי ליה בריתא דקתני כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון וכולי ואצטריך לן למימר דאין למדין מן הכללות וצריך עייון דהרי אפילו דנימא דרב מודה לשמואל אפילו הכי אצטריך לן למימר דאין למדין מן הכללות ולאו בכל דוכתי אתמר כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה דהא איכא כפירות שעבוד קרקעות דשנים מחייבין אותו ממון ועד אחד אינו מחייב שבועה ואפשר לתרץ ולמימר דאפילו הכי הקושי' של תוספות הוא קיים דאי תקשי לן הכי כל שכן דאלימא הקושיא שהקשו התוספות במאי דקאמר ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות דאיכא אדא ועוד חדא מאי דכתבו התוספות דבפרק הזהב לא ילפינן להך מלתא אלא מהנהו קראי דכתיבי גבי שבועה דעל ידי עצמו באה אבל בשבועה שעל ידי עד אחד לא אשכתן ועוד דקשיא בריתא דקתני כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה:
ועוד כתבו התוספות הוציא' גט ואין עמו כתובה וכו' מכל מקו' במקום שכותבין כתובה אין חייב לפרוע עד שתחזיר לו הכתובה דכיון דבמה שנשאר שטר כתובה בידה יכול לבוא לידי הפסד וכולי יש לתמוה דאמאי קראי דכיון דבמה שנשאר שטר כתובה בידה וכו' דעדיפא מינה הוה להו למימר דכיון דהוה שטר כתובה בידו יוכל לומר דפרע הכל דאם לא כן שטר הכתובה בידיה מאי בעי והא ודאי לאו קושיא היא כלל דכיון דאנן קיימינן למאן דאמר אין כותבין שובר לא מהני מה שתחזיר לו הכתובה אלא כדי שלא ישאר בידה דאם יכולה לשמור הכתובה גם כן תשמור השובר וכיון דכן הוא לא מהני אלא לומר פרעתי מנה מיגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך אם אין לה עידי הינומא:
ותו איכא למידק דמאי כתבו וכן בעל חוב שטוען פרוזבול היה לו ואבד וזה מודה שכך הוא אלא שפרעו נאמן במיגו וכו' ואמאי אצטריך להו למימר הכי דהוא נאמן במיגו ובלא מיגו להוי נאמן כדפרש"י ואין עמו פרוזבול זה אומ' השמיטתו שביעי' וכד' חיישינן שמא כבר גבה הגט וזה השמיטתו שביעית:
ותו איכא למידק במאי דקאמר בגמרא חסורי מחסרא והכי קתני כולה רש"בג למאי אצטריך למימר דכולה רש"בג ותו איכא למידק במאי דכתב רש"י מנא לן דקאמר לעיל עדי מיתה גופיהו ליחוש דילמא מפקא והדרא ומפקא ע"כ חדא מנייהו וכו' ויש לתמוה לכאורה בדבריו חדא דאי מקום שכותבין הוא כבר כתבו התוספת לעיל אבל למ"ד אין כותבי' שובר אפי' אית ליה דלא אמר כלם מכל מקו' במקו' שכותבי' כתובה אין חייב לפרוע עד שתחזיר לו הכתובה עד כאן:
ותו איכא למיד' דנראה לכאורה דדבריו סותרות זו לזו דהרי כתב לעיל עדי מיתה גופיהו במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומר לה וכולי:
ותו איכא למידק לפי מאי דפרשי' דמר קשישא שמיע ליה דאלמנה מן הארוסין אית לה כתובה אף על גב דלא כתב לה מדקאמר לעיל עידי מיתה גופיהו ליחוש דילמא מפקא וכו' ומאן לימא לן דלא קא מיירי לעיל באלמנה מן הנשואין וצריך עיון ואפשר לתרץ תרי מיגו תלתא דהנך קושיי דרש"י ז"ל ה"ק ע"כ חדא מינייהו גבי' בלא שטרא שהרי בפירעון ראשון החזיר' השטר וכו' וכונתו לומר דאי נימ' דאלמנה מן הארוסין אינה מבה בתנאי בית דין ומאי דקאמר לעיל וניחוש היינו אם כתב לה אם כן חדא מינייהו גביא בלא שטרא כלומר אם תבוא לגבות פעם שנית ודאי אצלה שטר היה לגבות ואיך תוכל לגבות וכיון דחיישת להדרא ומפקא ודאי דאית לן למימר דאלמנה מן הארוסין גובה בתנאי בית דין ומשום הכי קאמר דניחוש שתגבה פעמים בעידי מיתה ובמקום שאין כותבין כתובה כדכתבו לעיל ותו לא מידי בהך פרקא: