שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
פרק אלו נערות
איכא למידק בהך שמעתא קמייתא טובא דמאי קאמר קנס אין מכר לא ומאי קושיא דאנא אמינא דהכי קאמר מבת שלם ועד שתבגר יש לה קנס אבל מכר אין לה בכל הזמן אלא עד שתביא שתי שערות וכן נמי במאי דמשני אימא אף קנס במקום מכר לא היא דהרי אין לה מכר עד שתבגר:
ותו איכא למידק במאי דקאמר אלא שיתא קראי כתיבי וכו' ועדיין הקושיא במקומה עומדת דנראה לכאורה דריש לקיש ורב פפא לאו הכי קאמרי דהרי קאמר ריש לקיש נערה נערה הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ורב פפא נמי קאמר בתולה בתולות הבתולות חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות:
ותו איכא למידק דאמאי אצטריך חד לג"ש הוה סגי דלימא כסף ישקול כמוהר הבתולות ולא הוה אצטריך הא' לגזרה שוה דחד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין או לאיתויי חייבי כריתו' ובמדה דבא ללמוד נמצא למד היינו למדין שיהא כסף זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולו' כזה וכדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה בא ללמדינו אלא מקשי נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור ומה נערה המאורסה ניתן להצולה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:
ובתוספות איכא למידק במאי דכתבו אייתרו ליה תרי קראי חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות חד רבויא כתיב באונס וחד במפתה ואם תאמר ומנא לן דחד לאיתויי חייבי כריתות וכו' לכאורה נראה דמילתא דפשיטא היא דחד רבויא כתיב באונס וחד כתיב במפתה וכן נמי לא מקשו כלל במאי דקאמרי ואם תאמר ומנא לן וכו' דהרי תשובתו בצדו דמגזרה שוה ילפינן אונס ומפתה מהדדי וצריך עיון להבין דבריהם:
ותו כתבו התוספות איכא בינייהו בעולה לכ"ג פירש בקו' בעולה שלא כדרכה וקשה דפלוגתא דר' מאיר וכו' דאמר ר"י דמר עקיבא פריך שפיר וכו' איכא למידק דלא מקשו ולא מידי ואי קושייהו קושי' פירוקיהו לאו פירוקא דנראה לכאור' דלא מקשו ולא מידי דמאי דמצי לאקומי מוקים ומאי דלא מצי לאוקומי לא מוקים ופירוקיהו לאו פירוקא דנהי דמרבי עקיב' פריך שפיר אבל מרבי ישבב ומרבי סימאי לא פריך שפיר דכיון דסביר' ליה כד' עקיבא מצי למיסבר כחד מהנך תרי תנאי דפליגי אליבא דידיה ולא קשיא ולא מידי וצריך עיון:
ותו כתבו התוספות שעקירה צורך הנחה היא קשה דאמרינן במרובה גבי גנב ומכר בשבת דפטור וכו' תדע ללישנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה אמאי נקט רבי אבין זרק חץ לנקוט מעביר וכו' לכאורה יש לתמוה דנראה דהוקשה להם לתוספות דאמאי לא נימא דרבי ירמיה מפליג בין מצי לאהדורי ובין לא מצי לאהדורי וכלישנא דאי נמי דסבירא ליה לר' אבין הכי ועדין הקושיא במקומה עומדת ומאי קאמר תדע דללישנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה ולא תרצו ולא מידי למאי דהקשו וכד מעיינין שפיר אשכחינן דודאי דהתוספות ברירא להו דאותה סוגיא דפרק מרובה לא פריך ולא מידי ללישנא בתרא דסוגיין דהכא אלא דפריך ללישנא קמא דהכא ואפ"ה הוקשה להם דאפילו ללישנא קמא נהי דר' אבין סבירא ליה דבין מצי לאהדורי ובין לא מצי לאהדורי אמרי' עקידה צורך הנחה ולא מפליג בין מצי לאהדורי ללא מצי לאהדורי מכל מקום מאן לימא לן דללישנא קמא אפשר לחלק בין מצי לאהדורי ובין לא מצי לאהדורי אלא דרבי אבין סבירא ליה דאפילו בדמצי לאהדורי אמרינן עקירה צורך הנח' היא וכל שכן בדל' מצי לאהדורי וכיון דכן הוא אע"ג דאשכחינן דר' ירמיה פליג עליה דרבי אבין במנסך דמצי לאהדורי כאן לימא לן דפליג עליה אף בדלא מצי לאהדורי ותרצו דההיא סוגייא דפר' מרובה ודאי דלפי לישנא קמא דהכא פריך דלישנ' קמא דהכא ס"ל דלא מסתבר כלל לחלק בין מצי לאהדורי ללא מצי לאהדורי דאי לאו הכי אמאי לא נקט רבי אבין המעביר סכין לאשמועינן רבותא אלא ודאי ללישנא קמא סבירא ליה דאין לחלק כלל בין מצי לאהדורי ובין לא מצי לאהדורי ולא הויא רבות' ללא מצי לאהדורי דאי הוי' רבות' לינקוט מעביר וכיון דכן הוא ואשכחינן דר' ירמיה פליג עליה דרבי אבין במצי לאהדורי הוא הדין דפליג עליה בלא מצי לאהדורי וההיא סוגיא דפרק מרובה אתיא כלישנא קמא ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם נראה לר"י דלא פריך אמתניתין דהתם אמאי לוקה וכולי יש לדקדק בדבריה' חדא דכיון דאמרי דהא פשיטא משכחת לה מלקות בלא קנס כגון בוגרת ומפותה או בעולה וכיון דהא פשיטא ליה למקשה אמאי קשיא ליה אחותו בוגרות נמי הא איכא בושת ופגם והא ודאי לאו קושיא היא כלל דמצינן למימר דהמקשה הוה קשיא ליה בדברי החרצן דאמאי לא קאמר באחותו בוגרת ותו לא מידי דהוה ליה למימר באחותו בוגרת ומפותה ותו איכא לדיוקי דלפי מאי דפירש ר"י ז"ל מאי האי דקאמר התרצן כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת במאי קאמר באחותו בוגרת לא חדש דהא פשיטא ליה למקשן ובאחותו נערה לא חדש כלום דהא ודאי דמתניתין דפרקין באחותו בערה קא מיירי וכבר הוקשה לתוספות הך קושיא ותרצו ומשני עלה דמתני' ואפילו באתרו ביה דממונא משלם ולא לקי והיינו דקאמר כאן באחותו נערה כלומר דמתניתין קא מיירי באחותו נערה בכל מילי בין דאתרו ביה ובין דלא אתרו ביה וממונא משלם ולא לקי ומיהו קשה דאמאי קשה לר"י דהיא פשיטא דמשכחת לה מלקות בלא קנס וכולי והלא אורחא דתלמודא הכי הוא דאע"ג דפשיטא ליה הכי אפילו הכי מקשה מכח הסתם דמתניתין דאלו הן הלוקין סתמא קתני הבא על אחותו ומשמע אפילו נערה דלוקה ואינו משלם ומתניתין דפרקין קאמר ואלו נערות שיש להן קנס ומשלם ואינו לוקה ורמיין אהדדי ואמאי נייד ר"י ז"ל מהאי פירושא דהכין הוא אורחא דתלמודא ותו לא מידי בהך שמעתא:
ותו כתבו התוספות החרשת והסוטה פירש בפ"ה דאי הוה פקחת לטעון הויא טענה מאי ארסתני נאנסתי וקשה וכו' לכאורה יש לתמוה דנראה דהיינו דמקשה תלמודא לקמיה דקאמר אימור דאמר ר"ג וכו' והא ודאי לאו קושיא היא כלל דהתוספות הוקשה להם דלא מהני פתח פיך לחזקה רעועה כגון האי דאי נאמנ' היכא דטענה ליה היינו משום מיגו או משום בריא ושמא בריא עדיף ויש לתמוה דאם כן לפירוש ר"י נמי אי החזקה דכלהו נמי חבוטי מחבטן הויא חזקה גמורה לא אצטריך פתח פיך לאלם ואי אינה חזקה גמורה לא מהני פתח פיך כדאמרן לפירוש רש"י והא נמי לאו קושיא היא כלל דודאי דלר"ג הויא חזקה גמורה אבל מכל מקום אי לאו פתח פיך הוה אמרינן דכיון דלא טענא דילמא אי לא הויא חרשת היתה מודה דלאו מוכת עץ היא ותו היכא לתמוה לכאורה במאי דקאמרי התוספות ורשב"א הקשה לפי' ר"י וכו' ואם איתא דכל הנשים בחזקת מוכת עץ קיימי משום דחבוטי מחבטן אם כן אמאי קאמר יש להם קנס ואם היא ודאי מוכת עץ אין לה קנס והא ודאי נמי לאו קושיא היא כלל דאע"ג דהויא בחזקה מוכ' עץ מכל מקום איצטריך לן פתח פיך לאלם כדאמרן עד כאן לא קאמר ר"ג אלא משום דטענה איהי וכיון דאצטריך להאי טעמא לא אמרינן פתח פין לאלם אלא להנאתה אבל הכא אי אמרי פתח פיך לאלם לא הויא להנאתה אלא להפסידה הקנס והיה אפשר לומר נמי תרוצא אחרינ' וקל להבין ותו לא מידי:
ותו איכא למידק במאי דכתב רש"י וז"ל לא אתית ג"ש ומפקא לקרא מפשטיה לגמריה דאת' פשטיה לאשמועינן הא אורסה לעצמה וחד מתרויהו לאפנויי אי נמי לא מפני ליכא למיפרך מידי עכ"ל ולכאורה יש לתמוה טובא דאי איכא חד מתרויהו לאפנויי אם כן אמאי לא דרשינן מלא אורסה הא אורסה אין לה קנס לגמרי והוה מקיימינן פשטיה דקרא לגמרי וכדאמרינן לעיל אלא מעתה נערה ולא בוגרת הכי נמי דלעצמה בתולה ולא בעולה הכי נמי דלעצמה ופשטיה דשמעתא לא משמע מאי דמשמע פי' רש"י לכאורה אלא דקי' לן דאית ג"ש הואיל והמקראות סתומי' לענין שקלים ולענין חמשי' וכמו שכתבו התוספות ומשום הכי לא מקיימי' פשטיה דקרא לגמרי לאפנויי לג"ש והג"ש נמי לא עקר פשטי' דקר' לגמרי ודרש' הא אורסה לעצמה ועוד יש לתמוה למאי דמשמע לכאורה מפי' רש"י ז"ל דקאמר דאיכא חד לאפנויי לג"ש ונראה לי דלא מופנ' הוא כלל דאצטריכו תרויהו לעצמה חד לאונס וחד למפתה למילף הא אורס' לעצמה דבל או ג"ש לא הוה יליף אונס ממפתה ולא מפתה מאונס דאורסה לעצמה כי היכי דלא שקלים וחמשים אי לאו ג"ש וכיון דכן הוא אצטריך חד מתרויהו לאפנויי לג"ש הא ליכא שום חד וכדאמרן:
ותו איכא למידק טובא במאי דכתבו התוספות בשמעתא דצער במאי אמר שמואל צער שחבטה על גבי קרקע חדא דכתבו דליכא צער דביאה כי באה אחר כן וכו' ומפשט' דשמעתא משמע לכאורה דכי קאמר משל דמפותה למה הדב' דומה וכו' ואמר רב נחמן בר אבוה פקחות שבהן אומרות וכולי ואמר אביי כמיא חמימי על רישיה דקרחה וכולי מחמת צער ביאה קאמרי ואפילו שנאמר כך אפשר לתרץ דהמקשן הוא דהוה סבירא ליה הכי אבל התרצן לא ס"ל הכי דלא מכרעא מלתא כולי האי דהא חזינן דרש"בא לא ס"ל הכי אפילו לדעת המקשן:
ותו איכא למידק במאי דכתבו התוספות אי הכי מפותה נמי יש לה צער פסוק רגלים כמו אנוסה ואמאי קאמר אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון ואמאי לא קאמרי התוספות דלמתניתין פריך דמפותה נמי לחייב בצער דלמפותה נמי יש לה צער פסוק רגלים וצריך לדקדק נמי אי הרב דודו חולק על דבריו הראשונים וכבר היה אפשר למימר דהתוספות סבירא להו דמקשי' לבריתא ולמתניתין נמי והיותר נכון דהתוספות הוקשה להם דאמאי קשיא ליה למקשן אי הכי מפותה נמי לחייב ולא קשיא ליה אנוסה נמי ליפטר. אי נמי הוה ליה לאקשויי ממה נפשך אי חייש לסופה להצטער תחת בעלה אונס נמי ליפטר ואי לא חייש מפתה נמי לחייב מאי דס"ל לתנא דבריתא דחיישי לסופה להצטער תחת בעלה ומשום הכי תרצו התוספות דלא מקשי ממתניתין אלא אבריתא דכיון דחיישי לסופה להצטער תחת בעלה אלא דקאמרי' אינה דומה נבעל' באונס לנבעל' ברצון והרי דומי' הם דתרויהו אית להו צער פיסוק של רגלי' והרב דודו הוה ס"ל דאמתניתי' מקשי וטעמא דלא מקשי אי הכי אונס נמי ליפטר משום דאפשר למימר דמתניתין ס"ל דלא אמרינן שסופה להצטער תחת בעלה דהא אפילו בעולה מצטערת בכך ומשום הכי מקשי בעולה נמי לחייב ולפי זה הדרך איכא למידק ולאקשויי טובא חדא דאמאי לא קאמרי התוספו' במאי דקא מקשי אי הכי מפותה נמי היינו בדכתבי אינהו דמפותה נמי יש לה צער פיסוק רגלים כמו אנוסה ואם כן שקולות הן ותרויהו לחייבו או לפטרו אי אמרינן שסופה להצטער תחת בעלה לפטרו ואי לא אמרינן ליחייבו ותו איכא למידק בדברי הרב דודו דעדיין הקושיא במקומה עומד' דאמאי פסיקא ליה מלתא למקשן דלא אמרינן סופה להצטער תחת בעלה ולא פרי' ממה נפשך ואי אמרת דפסיקא ליה מילתא דלא אמרינן מטעמא דכתב אם כן לימא דפסיקא ליה מלתא דלא אמרינן סופה להצטער תחת בעלה דאיכא כמה תנאי דלא חיישי וכמו שכתבו התוספות לעיל וכבר הוה אפשר למימר פירוש ופירושים בכונת התוספות דלא הוה קשיא ולא מידי מאי דאקשינן אבל זה הדרך הוא יותר נכון אע"ג דאיכא למידק מה שדקדקתי וצריך עיון:
ותו כתבו התוספות אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תימא לר"י במאי מיירי אי בקטנה או בנערה וכו' ואומר ר"י דנהי שאינה יכולה לעכב על אביה וכו' ולכאורה יש לתמוה דהשתא ס"ל לתוספות דאפי' נערה או קטנה דלא מצי איהי למאן והיא נשאת אפילו הכי מהניא המיאון דידיה כי היכי דמשלם קנס וכן נמי בבוגרת דלא מצי אביה למאן והיא נשאת בעל כרחו אפילו הכי מהניא המיאון דידיה כי היכי דלישלם קנס ובסוף הדיבור כתבו התוספות דקרא לא אתא להיכא דנשאת דודאי דאינו משלם קנס כיון דנשאת אלא להיכא דלא נשא' וחדושא אתא לאשמועינן דלא נימא דדוקא היכא דהוא מעכב הוא דמשלם קנס אבל היכא דהיא מעכבת בהיותה בוגרת או אהיה בהיותה קטנה או נערה הוה אמינא אף על גב דאינה נשא' לא ישלם קנס כיון דאיהו לא מעכב קמ"ל דכיון דאינה נשאת לא ישלם קנס והא ודאי לאו קושיא היא דמצי' לתרוצי דהתוספות כתבו בסוף הדבור דלא סבירא להו כסברת ר"י ז"ל ומיהו קשה וצריך עיון מאי קשי' ליה לר"י וכי בשאין לה אב או שבגרה מה צריך קרא תיפוק ליה וכן אביה בקטנה או נערה מה צריך קרא ומאי קושיא דמצינן למימר כדקא אמרי בסמוך דקרא לא אתא למימר שיכולה לעכב דמלתא דפשיטא היא. אלא למימר דאם תעכב בבגרה או בשאין לה אב דישלם קנס וכן אביה אם יעכב בהיותה קטנה או נערה דישלם קנס דלאו מלתא דפשיט' היא דהוה אמינא דדוקא היכא דהוה מעכב הוא דמשלם וכדאמרן ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות הכי גרסינן ממאי מדקתני האונס חייב והמפתה פטור יתומה פשיטא וכו' יראה דהוו ספרים דהוו גרסי יתומה שנתארסה ונתגרשה הוא דמפתה פטור הא לא נתארסה ולא נתגרש' מפתה חייב אלא הא קמ"ל וכו' ואיברא דיש לתמוה בגרסת התוספות דכיון דהוה מצי לאקשויי קושי' דלמה אמאי מקשו קושיא דפשיט והוה מצי לאקשויי כדאמרן דמשמע דדוקא משום שנתארסה ונתגרשה הוא דמפתה פטור הא יתומה שלא נתארסה ונתגרשה מפתה חייב ואמאי הרי קנסה לעצמה והיא מחלה ותו איכא לאקשויי אמאי לא משני דתרתי קא יתומה ושנתארסה ושנתגרשה ובתרויהו חדושא אשמעינן ביתומה אשמועינן דאונס חייב ולא ממעטינן לה מדכתיב לאבי הנערה ובנתארסה ונתגרשה אתא לשמועינן דמפתה פטור דלא תימא דקנסה לאביה ולא הוה דחיק כולי האי כדדחיק במאי דמשני ביתומה מה יתומה לעצמה אף נערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה ותו לא מידי בהך פרקא: