אור ברסלב
שות מהרי בן לב חלק ב פרק אלמנה נזונת

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

פרק אלמנה נזונת

פרק הכותב

כתבו התוספות ואין חייבין בקבורתה ואם תאמר וכו' ויש לומר דאצטריך לאשמועי' אפי' היכא דלא שקלה אלמנה כתובתה וכולי וכונת התוספות היא לומר דמאי דקאמר יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורת' כלומ' אות היורשין שהם ראויין ליירש כתובת' אם הניח מקרקעי חייבים בקבורתה ובהכי מתרצא ההיא קושיא שהקשו התוספות לעיל תיפוק ליה מדאצטריך למתני הך בבא כלל ולכאורה יש לתמוה על דברי התוספות דאימ' כוליה להכי הוא דאת' למימר דבשומרת יבם יורשיה יורשי כתובה חייבים בקבורתה ולא יורשי נכסי מלוג ומשום דבעי למיתני יורשי כתובתה חייבים בקבורתה תנא אין חייבים בקבורתה ומנא להו לתוספות למימר דהיכא דליכא מטלטלי דלא שקלה אלמנה כחובתה אין חייבים בקבורתה ואפש' למימר דהתוספות נמי הכי קאמרי דאי לאו דתני במתניתין יורשיה יורשי כתובתה הוה אמינא דמתניתין אתא לאשמועינן דאפילו היכא דלא שקלה אלמנה כתובתה כגון דליכא אלא מטלעלי וכו' אבל השתא דקתני יורשיה יורשי כתובתה ובשומרת יבם קא מיירי דהא אלמנה שיש לה יורשין תו לא אמרינן במתניתין אתא לאשמועינן להיכא דלא שקלה אלמנה כתובתה וכו' ובהכי ניחא דלא תקשי מתניתי' להרמ"בם ז"ל שכתב מתה האלמנה יורשי הבעל חייבי' בקבורתו נשבעה שבועת האלמנה ואחר כך מתה יורשיה יורשי כתובתה הם חייבין בקבורתה עד כאן וכתב עליו בעל הטורים יראה שחושב יורשי הבעל יורשיה כל זמן שלא כשבעה כיון שאין יורשיה נוטלין כל זמן שלא נשבעה ולא נהיר' כיון שראוין ליירש אותה אילו נשבעה חשיב שפיר יורשיה וכן כתב הרא"בד עד כאן לשונו:

ותו כתבו התוספות תא שמע דאמר רבי זירא אמר שמואל אלמנה מציאתה לעצמה וכו' ואומר ר"ת דאלמנה דקאמר שמואל קאי אמתני' ולא משוה דבלאו הכי לא פשיט שפיר דנזונת תנן כמו שהוכחתי דעל כרחך אליבא דאנשי יהודה קאמר שמואל ודוקא מציאתה אבל מעשי ידיה ליתומי' אלא כי היכי דלא תקשי דשמואל אדשמואל דאיהו סבירא ליה כאנשי גליל עכ"ל ואיכא למידק כי היכי דאצטריך לן למימר דמתניתי' לא סתם לן לא כרב ולא כשמואל לא שנא דנזונ' תנן או נזונת תנן משו' דאפש' למימר דאע"ג דמתניתין כאנשי גליל אתא לאשמועי' דאפי' שנאנשי יהודה מעשי ידיה שלהן וכן נמי אפילו דמתניתין כאנשי יהודה נקט נזונת לאשמועינן דלאנשי גליל דוקא מעשה ידיה שלהן הכי נמי אפשר למימר דאע"ג דשמואל ס"ל כאנשי גליל מאי דקאמ' מציאת האלמנה לעצמה קאמר לאנשי יהודה דאף על גב דמעשה ידיה שלהן מציאתה היא לעצמה ואמאי אצטריך היה לר"תם למימר דאלמנה דקאמר שמואל קאי אמתניתין כי היכי דלא תקשי דשמואל אדשמואל והרי לא קשי' ולא מידי דמצינן למימ' דאף על גב דשמואל סבירא ליה כאנשי גליל מאי דקאמר אלמנה מציאתה לעצמה היינו לאנשי יהודה ויש לומר דהתנא אורחיה למסתם אבל האמורא צריך לפרש ואילו מאי דקאמר שמואל מציא' האלמנה לעצמה לא הוה קאי אאלמנה דמתניתין הוה ליה לפרוש דאיהו סבירא ליה כאנשי גליל לשאר המקומות ולאנשי יהודה מציאת האלמנה לעצמה ותו לא מידי:

ותו כתבו התוספות נכסי בחזקת האלמנה קיימי ואם תאמר מה טעם דלא חשבינן נכסי בחזקת הב"ח ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה על פה וכו' ואיכא למידק ומאי קושיא והלא המזונות הם תנאי בית דין וס"ל לרבי יוחנן דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ומה ענין ב"ח לענין מזונות ואפשר לומר דהך קושיא קאי למאי דפשיט מתניתין אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה להביא ראיה ורב ושמואל לא פליגי אבריתא ומקשו התוספות לרב ושמואל דלית להו הטוען אחר מעשה ב"ד ותו כתבו התוס' ולא דמי להא דאמרי' בהמקבל יתומים אמרו אנו השבחנו בעל חוב אומר אביכם השביח ומסקנא דמלתא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי מאי דקאמרי התוספות ולא דמי קאי אמזונות דכתבו דלעולם יש לה מזונות עד שתתבע כתובה והוקשה להם אמאי קא מבעיא לר' יוחנן והרי איהו גופיה קאמר בפרק המקבל דעל היתומים להביא ראיה דכיון דארעא לגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ומזונות דמיא לההיא כיון דיש לה מזונות עד שתתבע כתובתה ותרצו דלא דמי דהתם ממה נפשך גובה את השבח ומיירי שהיתומי' מודים שקרקע זה לב"ח שאביהם עשאה אפותיקי:

איכא למידק במאי דתרצו לעיל אבל מזונות לעולם יש לה מזונות עד שתתבע כתובה ומשום הכי לא דמי לכתוב' וקשה דהרי כתבו התוספות נשאת עליה להביא ראיה מדלא משכח עליה להביא אלא בנשאת שמע מינה דנתקבלה כתובתה או בתובעה כתובתה בבית דין אפילו במזונות שעברו עליהן להביא ראיה ותו לא מידי.

ותו בהך פרקא כתב רש"י ז"ל מגורש' ואינה מגורשת מן הארוסין ולא לאשמועינן דלא תמכר לכתובתה אלא בבית דין וכו' ולכאורה יש לתמוה דמן הארוסין אין להן מזונות והיכי כתב רש"י דמלתא אגב אורחיה קא משמע לן דמגורש' ואינה מגורשת אין לה מזונות מן היתומים אם מת ואפש' לתרץ דרש"י הכי קאמר דמאי דקאמר במתניתין וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבין דין אין הכי נמי דבספק מגורשת מן האירוסי' קא מיירי הא ודאי מילתא דפשיטא היא דהא מאלמנה מן הארוסין שמעינן לה אלא מלתא אגב אורחיה קא משמע לן במאי דקאמר וכל שאין לה מזונות דהיינו ספק מגורשת ואינה מגורשת קא משמע לן אגב אורחיה דספק מגורשת מן הנשואין אין לה מזונות והכי קאמר ההיא דאין לה מזונות מן הנשואין דהיינו מגורשת ואינה מגורשת לא תמכור אלא בב"ד היכא דהיא ספק מגורשת מן האירוסין והתוס' כתבו אי נמי מצינן למימר דאף המכירה שלא בב"ד קמ"ל דאע"ג דלא מדינא היא נזונת אלא משום דאגידא ביה ס"ד דלא תקינו לה רבנן למכור שלא בב"ד וכו' ואפשר למימר דשמחיים קא מיירי דיכולה למכור שלא בב"ד ודברי רש"י ודברי התוספות אפשר לפרשם באנפא אחרינא וזה הפירוש הוא נכון ותו לא מידי:

ותו כתבו התוספות בבתוליה כדרכה אין שלא כדרכה לא דליכא למימר עד שיהו כולן קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה וכו' ולכאורה יש לתמוה אמאי אצטריך להו לתוספות להך תירוצא כיון דכתבו לקמיה ונרא' לי דמשמע ליה טפי לאוקומי בבעולה שלא כדרכה משו' דמשמע בבתוליה במקום בתוליה כלומר במקום בתוליה בעינן שתהא בתולה ואפש' לארץ דבתרוצא דנראה לי וכו' תו לא אצטריך לתרוצא קמא והכי קאמר להאי תרוצא מיהו קשה אימא דבתוליה אתא לרבות בוגרת ומשום הכי אצטריך לתרוצי ולמימר דמשמע ליה לאוקומי בבעולה שלא כדרכה וכולי ובהכי לא קשיא ולא מידי ואי נמי הפשר למימר דאין הכי נמי דשקולין הם ויבואו שניהם ומבתוליה משמע למעוטי בוגרת ולמעוטי בעולה שלא כדרכ' ואי לאו בית דבבתוליה הכי הוה אמרינן דאין לחלק ביניהם אבל כיון דכתיב ביה יתירא על כרחין אית לן לחלק ומשמע ליה טפי וכו':

ועוד כתבו אבל מבעלה וכו' אורחייהו דהתוספות למיהב טעמא לדבריהם כגון הכא דכתבי דמיוד דבתוליה הזה ממעטינן בעולה שלא כדרכה ואמאי לא קאמרי דמבתולה בלא יוד וכו' ואפשר למימר נמי דמאי דכתבו אבל מבתולה וכו' דהוי הצעה למאי דקאמרי לקמיה ומיהו קשיא אימא בבתוליה. אתא לרבות בוגרת וכו' דאי הוה אמרינן דמבתולה בלא יוד וכו לא הוה קשיא אימא בבתוליה אתא לרבות בוגרת ולא בעולה שלא כדרכה דאי הכי בבתולה לחוד הוה מרבינן בוגרת וממעטינן בעולה שלא כדרכה:

ותו כתבו התוספות בהך פרקא הא מדסיפא בדאוזיל דלא אפשר לפרש לאחרון יפה מנה ודינר יש לה דהא כתובתה ד' מאות זוז במנה ותימא אי בדזילא מאי אירייא זילא בלא זילא נמי מכרה בטל וכו' ואיכא למידק במאי דקא אמרה דהא כתובתה ארבע מאות זוז דהרי כיון דמכרה לזה במנה ולזה במנה שפיר אפשר לפרש במנה שלה:

ותו איכא למידק במאי דקאמר דלא אפשר לפרש ומאי קושיא דכל שכן דפשיט שפיר טפי אי תרויהו בדלא זילא וא"ת דכונתה לומר אימא איפכא אפילו הכי פשיט מסיפא ואפשר לפרש דכונת התוספות הוה לומר דכיון דקאי המקשן למאי דקאמר לא בדאוזיל הוה ליה לאקשויי הא מדרישא בדאוזיל סיפא בדלא אוזיל ואפילו לפי דבריו ולמאי אצטריך ליה למימר הא מדסיפא בדאוזיל וכו':

ותו איכא למידק בהך שמעתא במאי דכתב רש"י ז"ל אמאי מעל אע"ג דליכא למימר הכא טעמ' דאפושי שטרי מיהו אי בעלמ' מעביר על דבריו הוי על כרחין לא עשה שליחותו וצריך פי' לפירושו וכוונתו לומר דבזבין לי כובא ואזל וזבן ליתכא איכא צד אחד דטבא עבדי לך וכו' ואיכא צד אחד דלא ניחא דליפשו שטרי עלאי ובהך בריתא דטלית וחלוק ליכא שום צד מהנך דצד דטבא עבדי ליכא דהרי קנה טלית וחלוק ולא שייר מהדינור וצד דלא ניחא לי דליפשו שטרי עלאי נמי ליכא לפי רש"י וכיון דכן הוא שקולים הן ויבואו שניהם היכ' דליכא שום צד לא לטיבותא ולא לריעותא והיכא דאיכא צד לטיבות' וצד לריעותא:

ותו איכא למידק בהך שמעתא במאי דכתבו התוספות אבל אם נפרש דחשיב ליה מעבי' אף על פי שלא היה שוה אלא תרתי שדי בצמצום תימה אם כן בקטנית נמי אמאי מעל וכו' וצריך עיון היכי מתיישב להך פירושא פשטא דשמעת' דקאמר לקמיה היכי דמי אי לימא דמזבני בשומא היכא דיהיב לה סלע מוזלי גביה טפי אמר רב פפא באתרא דכילי בכנה דאמרי ליה כנה כנה בפרוט' ואפשר לומר דהכי פירושא דאי הוי מזביני בשומא הוו מזבני בבת אחת דומיא דחלוק ובודאי מעל דהוו נותנין לו שוה תרתי סרי בשית אבל בקטנים היכא דמזבני כנה כנה אף על גב דנתנו לו שוה שש בשלש דילמא לא הוו נותנין בשלש הנשארים דהוה מתחרט כיון דיש שהות בינתים והכי מתיישב פשטא דשמעתא ואפילו הכי פירשו התוספות דאין סברא לומר כן דהא פשיטא דאם נתנו לו תחלה שוה שש בשלש כמו כן בשלש הנשארים היו נותנין לו שוה שש:

ותו איכא למידק כיון דקאמר דיקא נמי דקתני א"כ הבעיא כבר היא אפשיט' ואם כן מאי האי דקא הדר למיפשט מתא שמע היתה כתובתה ארבע מאות וכו' ואפשר לתרץ ולמימר משום דאיכא למדחי דלהודיעך כחו דרבי יהודה נקט דאייתי ליה שוה שש בשלש ואין הכי נמי דאפילו דאייתי ליה שוה שלש בשלש דסבירא ליה לתנא קמא דשניהם מעלו:

ותו איכא למידק בשמעתא דשום הדיינין במאי דקאמרי התוס' ונראה לי דהכא מיירי בשליח דעלמא ולעיל דקאמר רב נחמן דמצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ביתר משתות איירי ולכאורה נראה דאיכא טעות סופר במאי דקאמר ביתר משתות דהוה ליה למימר בשתות דבשתות נמי מכרו בטל וכדקאמר במתניתין מכרו בעל והכי איתא בפיסקי הר"אש:

ותו איכא למידק דאמאי אצטריך להו לתוספות למימר דביתר משתות מיירי הוה להו למימ' כדמפרשי' לקמיה ההיא בקדושין דמאי דקאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי היינו כדי להחזיר האונאה אבל מכרו קיים ואפשר לתרץ ולומר דלא מצי לפרושי הכי משום דודאי איירי בשתות כיון דקאמר אין אונאה לקרקעות ואי בפחות משתות לחוד מיירי אפילו במטלטלין אין אונאה אלא ודאי דבתרתי קא מיירי בפחות משתות ובשתות ואם כן מאי דקאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הוה איצטריך למימר דלצדדין קתני בשתות מכרו בעל ובפחות מכרו קיים ומחזיר האונאה ומשום הכי כתבו התוספות דביתר משתות קא מיירי ולא כתבו כדלקמיה ותו לא מידי:

ותו כתבו התוספות ומאי שנא דתנן וכו' הכי פריך אלמא במידי דעביד שליח דטעי אמרי' דמעשה שלו קיים וכו' לכאורה נראה דהתוספות נדחקו לומר דאמאי פריך למאי דקאמר והלכתא שליח כאלמנ' הוה ליה לאקשויי נמי למאן דאמר שליח כדיינין דהרי בההיא דתרומה הוי הטעות יתר משתות ותרצו דשקולים הם דהתם בתרומה עבידי דטעו בעשרה פיחת או הוסיף ובמקח וממכר בפחות משתות ולא קשיא לא למ"ד שליח כאלמנה ולא קשיא למאן דאמר שליח כדיינין ויש לדקדק דאמאי לא נימא דמקשה בין למ"ד שליח כאלמנה ובין למאן דאמר דשליח כדיינין ואפשר לתרץ ולמימר דאין הכי נמי אלא דקושטא דמלתא קאמרי ותו לא מידי בהך פרקא:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה