שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן כט
היום לקחתי וקראתי מכתבך בשאלתך. אהובי בני שאלה נכונה שאלת בני. לפי המבואר בח"ד דצריכה לפרוש תמיד בל"ט עד שתעבור ולא תראה. ונסתפקת אם הי' אחר הלידה. דמה דתלינן בלידה דוקא לענין שלא להוציאה מבעלה שהקילו. אבל לא לענין שתצטרך לפרוש בל"ט. יפה שאלת. אמנם הדבר ברור לעיני. דהנה לא מבעי' כשראתה מ"ת בל"ט והי' בתוך מלואות ל"ג לזכר וס"ו לנקבה. דמבואר בש"ך דגם בג"פ לא אסרינן ול"ח לוסתות בדם טהור מכ"ש דלא ניחוש לשאינו קבוע דגם בל"ט מותרת אלא אפי' לאחר מלואות ג"כ לא צריכה לפרוש בל"ט. אם הי' סמוך ללידה דהיינו הטבילה הראשונה שאחר הלידה בודאי תלינן יותר בלידה שהוכו הצדדים מלתלות בטבילה דהכי כתבו בשם דיותר מסתברא לתלות בלידה מבטבילה דאין זה טבעה בכך. ויש ראי' מפורשת לזה מהא דבש"ס בנדה ס"ו גבי האי איתתא דאתאי לפני ר"י דכל אימת שעלתה מהטבילה חזיא ואמר לה לכי ותבעלי לו ע"ג הנהר מטעם דלמא דומת עורך פגע ביך. וקשה לפי"ז האיך התיר לה ר"י שתבעל ע"ג הנהר היינו מיד בטבילה ולמה לא חש לה שתפרש עכ"פ בליל הטבילה ראשונה אך בלילה שני' דמספק דלמא הטבילה עם התשמיש גרם לה וגם שם מיירי הסוגיא דראתה ג"פ מחמת תשמיש א"כ עכ"פ הוי לי' לומר שתפרוש ליל הטבילה אלא ע"כ כיון דהי"ל לתלות בהאי איתתא בדומת עירה לא תלינן בטבילה אלא דתלי בזה שיותר מסתברא ומכ"ש כשיש לתלות בחולשת הלידה שהוכו הצדדים וגם בפעם אחד ודאי דלא תלינן בטבילה וא"צ לפרוש ל"ט ומותרת מיד וזה פשוט בעיני. יתר על כן אני אומר גם כששמשה פעם אחד אחר לידה ולא ראתה ואח"כ פע"ש וראתה דע"ז כתב הח"ד דלא תלינן שוב בלידה היינו דוקא לענין החזקה דראתה ג"פ ע"ז שפיר כ' כיון דלא ראתה בביאה ראשונה ואח"כ ראתה ג"פ יותר מסתברא לחוש להוסת שנקבע עתה משא"כ כשלא ראתה אלא פעם אחד אחר טבילתה לחוש ולומר שמה תראה עוד מ"ת כיון שהיא בתוך ימי מניקתה אין לחוש לא מבעי' לדעת הש"ך בסי' קפ"ד ס"ק י"ט שנוטה אחר דעת מהרש"ל דבימי עבורה ומניקתה אינה חוששת. לפעם אחד כיון שמסולקת מדמים. א"כ ע"ז בודאי א"צ לפנים כלל דגם בראתה פעם אחד מ"ת ג"כ לא חוששת אלא אפי' לדעת הפוסקים המבואר בסס"י קפ"ט בב"י ובש"ע ובט"ז שם ס"ק מ"ח דגם בימי עבורה ומניקתה חוששת לפעם א' דצריך פרישה לראי' ראשונה אבל לא בזה שתצטרך לפרוש בראתה פעם א' מ"ת ולחוש לומר שהטבילה גורם כיון שיש יותר לומר דהלידה גרמה וע"ז אין לומר כסברת הח"ד שבביאה ראשונה הי' לה מצוא והרי גם אם נימא שהטבילה גרמה תקשי ע"ז למה לא מצאה בטבילה ראשונה. א"כ שתי הסברות שוות אם מי ימר לתלות ות בהטבילה יותר מלתלות בהלידה ע"ז יותר מסתברא כיון דבאמת בחזקת מסולקת מדמים למה. נימא דהטבילה גרמה ואין צריכה לפרוש בל"ט בימי מניקתה וז"ב בעיני והפוסקים כתבו דזה דתלינן בלידה דוקא לענין להתירה לבעלה אבל מ"מ צריכה נקיים. ונראה בעליל כאשר דקו רבנן להתנות דוקא לענין היתר לבעלה אבל מ"מ צריכה ז"נ ולא יותר ולא התנו גם זה אבל מ"מ צריכה שתפרוש ל"ט ולא אישתמיט פוסק א' לומר ולפרש כן ע"כ נראה בעיני דא"צ לפרוש בזה ל"ט זה העולה ברעיוני וקצרתי ומאפס פנאי עת לקצר: