שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן א
הא דהקשו כלם על הלכות א"י דנשים לכתחלה לא ישחטו ולא כן איתא בזבחים ר"פ כה"ז דנקט לשון דיעבד משום טמא ולא משום נשים ורבים נדחקו ליישב ובעיני לק"מ לפי דאיתא בשלהי חגיגה גבי חומר בתרומה מבקודש עיי"ש בתוס' דע"ה אינו נאמן על התרומה ועל הקודש לטהר יין ונסכים נאמן משום דאימת הקודש עליו ונזהר בשמירתו וכיון דחזינן בע"ה שנחשד ואינו שומר בתרומה אבל מפני אימת הקודש נאמן בשמירה גלל כן לא גרעו נשים לענין שחיטה דבחולין שפיר קאמרו דנשים קלין בדעתן ולא יזהרו מלעשות איזו קלקול כמו שהי' ודרסה וכדומה אבל מפני אימת הקודש נזהרו יותר ושם בר"פ כה"ז לענין קדשים נשים ישחטו אפי' לכתחלה אבל בחולין פסק הרמ"א דלא ישחטו לכתחילה דיש לחוש לקלקול מפני שדעתן קלה וז"ב:
אמנם לכאורה יש להוכיח דאין נשים שוחטין בקדשים. דהנה מה דקימ"ל שחיטה כשרה בזר ילפינן מהא דקרא סמך ושחט דרשינן במנחות י"ט מה סמיכה בזר אף שחיטה בזר וקימ"ל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ואם אין סמיכה בנשים לא נשמע דשחיטה כשרה בנשים דבעינן דומיא דסמיכה דאין היקש למחצה והרי גם לענין שליחות הי' ס"ד דבעינן לשחיטה בבעלים דומיא דסמיכה אי לאו קרא דגלי רחמנא ביוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו. א"כ ראוי ללמוד דאין שחיטה בנשים בקדשים וראוי לעורר בזה לכאורה.
איברא די"ל דע"כ שמעינן דיש שחיטה לנשים בקדשים דאל"ה האיך משכחת קרבן נשים מה"ת דנשים מביאין קרבנותיהם איך משכחת דאם אינן בשחיטה א"כ מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליחו מצי עביד דמזה מוכח דהני כהני שלוחי דשמיא נינהו בקידושין ל"ו דאי שלוחי דידן נינהו קשה מי איכא מידי כו' ומעתה כיון דשחיטת קדשים לאו עבודה היא דליכא למ"ד דסובר שחיטה עבודה כמ"ש התוס' מנחות ד' ה' עיי"ש א"כ מדמצינו בתורה קרבנות נשים ע"כ גם השחיטה כשרה בנשים דבזה דלאו עבודה ל"ה כהני שלוחא דרחמנא דלאו בכלל עבודה היא מדכשרה בזר ובכל הפסולין ונמצא מוכח מזה דשחיטת קדשים כשרה גם בנשים רק ואך בחולין בה' חיי וב"י בשם האגור דלכתחלה אין נשים שוחטין מפני חשש דקילו להו ולא נזדהרו כ"כ כמו בקדשים כנ"ל וז"ב:
והנה במה דאמרינן בכמה דוכתי דשחיטה לאו עבודה היא פירש"י מדכשרה בזר. והקשו בתוס' יומא מ"ב ובזבחים י"ד ב' דמה פי' הוא זה על מה דפריך בזבחים והרי שחיטה דא"א לבטלה וכשרה בזר ומשני שחיטה לאו עבודה היא מה תשובה היא זו הרי הקשה שהי' לה לפסול בזר וצריך להתבונן בזה ליישב פירש"י ז"ל. ונלענ"ד לפרש דה"פ דמהיכן ילפינן דכשרה בזר מהא דהיקשא דסמיכה. א"כ ממילא שמעית מיני' דלאו עבודה הוי כמו סמיכה דהס"ד הי' דצריך בעלים דוקא או לאו קרא דיוה"כ. א"כ זה כונת רש"י ז"ל מדכשרה בזר היינו מהא דיליף דשחיטה כשרה בזר היינו מן היקש דוסמך נשמע מזה דלאו עבודה הוי ומש"ה לא תקשי מדא"א לבטלה כיון דקרא מוכיח דלאו עבודה היא וז"ב:
והנה בתוס' זבחים ד' ה' הקשו למאי דאמרינן ביומא לרב שחיטת פרו פסולה בזר דכתיב אהרן וחוקה וכיון דלר"ש במנחות דשחיטת פרו פסולה בזר. ע"כ משום דחקה אשחיטה כתיב ור"ש סובר במנחות י"ט דשחיטה לאו עבודה א"כ לא קאי חקה אשחיטה וצריך ליישב. ונלענ"ד בישוב הדבר על נכון, דהנה בלמדי סוגיא דיומא מ"ב קשיא לי שם כגמ' ולשמואל דאמר פרו פסולה מ"ש פרו משום דכתיב אהרן וחקה פרה נמי הא כתיב אלעזר וחקה ובתוס' שם סד"ה שחיטה כתבו ואמר לי מורי הרב רשבר"ש בשם הר"י קלצין זצ"ל דמהתם ליכא למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסול אפי'בשאר הכהנים אלא בכ"ג לחודי' אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה אסמיכה דלא עבודה היא ובעינן בעלים ע"כ. והשתא מה פריך לשמואל דהתם פרו פסולה לאו משום עבודה אלא דפסול גם לשאר כהנים דבעינן בעלים משא"כ פרה ומש"ה כשרה וצ"ע רב לפרש סוגי' הש"ס אליבא דהך סברא דמהרי"ק הנ"ל. אמנם נ"ל דהנה באמת אי שחיטה לאו עבודה היא ממילא לא קאי חקה אשחיטה כמו דיש פלוגתא אי קאי חקה על דברים שנעשים בבגדי לבן לחודא או גם על דברים שנעשים בבגדי זהב. ויש להבין דחקה לא קאי כי אם על הא דמקרי עבודה. אמנם זה דוקא אם נימא דהא דשחיטה פסולה בזר משום עבודה אבל אם נימא דמשום בעלים מחמת שהוא פרו של כ"ג ואינו אלא בו לבדו משום בעלים אין חלוק יש לומר דגם על השחיטה קאי חקה כיון דנעשה בבגדי לבן והוא הבעלים וממילא פסול בדיעבד בזר או אפי' בכהן הדיוט ששחט הפר של הכ"ג לכן שפיר פריך לשמואל דפרו פסולה דאהרן וחקה על שחיטה ג"כ א"כ פרה נמי היינו כיון דהיא הנותנת משום דשחיטה לאו עבודה. ואפ"ה קאי חקה עלה משום דבעינן בעלים וקאי חקה גם על דבר שאינו עבודה ממילא יש לנו לדון בפרה דקדשי בה"ב היא וכולם אינן מיקרי עבודות ושוה שחיטה לשאר העבודות וקאי חוקה גם על השחיטה וכמו דקאי חקה על שמיטת פרו משום בעלים ופריך מכח ממ"נ אי סובר דשחיטה עבודה היא מש"ה קאי חקה בפר יוה"כ ופסולה בדיעבד. א"כ גם פרה נמי ואי לאו עבודה היא אלא משום בעלים האי סברה נמי דדמי שחיטה לכל העבודות משום שהוא הבעלים של הפר כן נמי פרה דמי שחיטה לכל העבודות וז"ב והבן פי' הגמ'.
ומרוחנא בזה בישוב קושי' אליבא דר"ש דסובר לאו עבודה היא וסובר דשחיטת פרו פסולה בזר. ולהנ"ל לק"מ דכך אמר ר"ש גלי רחמנא ביוה"כ בפרו של כ"ג ש"מ בעלמא לא בעינן בעלים וחזינן דסובר הא דושחט את פר החטאת אשר לו משום בעלים ולא משום עבודה ואפ"ה חקה אשחיטה כתיבה ומש"ה פסולה ולק"מ וא"ש ודוק. ומיושב בזה קושיתי שהרגשתי מה דקאמר ר"ש גלי רחמנא גבי יוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ש"מ דבעלמא לא בעי בעלים וקשה לי למאי דאיתא ביבמות ל"ג זר ששמש חייב שתים משום זרות ומשום שבת ומוקי בשחיטת פרו עיי"ש א"כ מה קאמר גלי רחמנא גבי יוה"כ הרי י"ל דבעלמא בעינן בעלים כמו בסמיכה אלא דביוה"כ גלי דחייב משום זרות דבעינן כהונה ומשום עבודה ולא משום בעלים א"כ איך מוכח מיני'. שוב פקחתי עיני שבס' המקנה הרגיש בזה ובקידושין ד' ט"ז שם פירש"י גבי קנין עבדים דכל קרא דמבעי' לגופי' לא אתי לדיוקא א"כ קשה טובא לכאן אולם להנ"ל לפי דברי ניחא ולק"מ דר"ש סובר דשחיטה לאו עבודה היא א"כ אין לומר דפסולה מטעם זרות דבעי כהונה כיון דלא קאי חקה אשחיטה דלאו בכלל עבודות היא וע"כ מטעם בעלים ע"ז שייך שפיר לומר דקאי חקה דאינו כשר אלא בו מטעם דצריך בעלים ומני' דייק דבעלמא ל"ב בעלים ולא קאי עיקר קרא לדיוקא רק לגופי' דבעי בעלים דאי לאו קרא הו"א דמהני שליחות כמו בכל דוכתי והבן וז"ב. ובהיותי בזה יתבאר דברי מרן מהרש"א ז"ל בקידושין דשקלי' וטרי' שליחות בקדשים מנ"ל יליף מדריב"ק ושחטו והקשו בתוס' שם אמאי לא יליף מדגלי קרא גבי יוה"כ ש"מ בעלמא ל"ב בעלים והקשה מהרש"א אמאי לא נימא דנילוף בממ"נ מיוה"כ דבעינן בעלים ותי' דא"כ לישתקי קרא מיני' מהיכא נדע שליחות ע"כ ועמדו כלם אדונינו מהרש"א ז"ל נכנס בפרצה דחוקה בקושי' ופירוקא קשיתו מאהרן וחוקה תמוה ודן כללא רחוקה דאיך נימא דיליף מפרו של יוה"כ בממ"נ דבעינן בעלים דוקא הלא התם חקה כתיבה ואין למדין מחוקה ועכובה וגם תירוצו אינו מובן והקושי' לדידי' כחומה נצבה אחר דיליף מן פסח ושחטו ש"מ דמהני שליחות השתא תקשי מנ"ל למילף מפסח דמהני שליחות נילף מפרו דיוה"כ דבעינן בעלים ובזה לא שייך לומר דא"כ לישתק קרא ז"א דאי לאו קרא דיוה"כ הו"א דיליף מן ושחטו בפסח דמהני שליחות גלי לן קרא ביוה"כ דבעינן בעלים דוקא כדקימ"ל כל היכא דאיכא למדרש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ונשאר הקושי' של המהרש"א ז"ל ומצוה לתקן דברי מאור עינינו מהרש"א ז"ל אמנם נ"ל לפי המבואר דקושי' המהרש"א לפי מה דקימ"ל שחיטה לאו עבודה והא דגלי קרא דצריך בעלים אינו אלא לכתחלה ובדיעבד מהני שחיטתו בזר ג"כ כשרה כיון דבאמת ילפינן שליחות מן ושחטו וע"כ גלי קרא יוה"כ רק לכתחלה ומשום בעלים ולא משום זרות דשחיטה לא עבודה וע"ז מקשה מהרש"א ז"ל על קושי' תוס' שהקשו מדגלי קרא גבי יוה"כ דצריך בעלים ש"מ דבעלמא לא בעי בעלים. וקשה על תוס' מאי מקשו דלמא גלי לן קרא דהתם משום זרות כקושי' הנ"ל. וע"כ צ"ל דקושיתם היינו דכיון דשחיטה לאו עבודה ע"כ לאו מטעם זרות אלא מטעם בעלים וא"כ דשחיטה לאו עבודה לא קאי חקה על שחיטה. ומש"ה שפיר הקשה מהרש"א דאי חקה לא קאי אשחיטה א"כ י"ל דנילף בממ"נ דבעינן שליחות כיון דאכתי לא נדע דמהני שליחות וממילא גם בדיעבד לא מהני ועולה יפה קושיתו וע"ז יפה תירץ דא"כ לישתק קרא מיני' ומנין לנו שליחות בקדשים וע"כ הקשו תוס' דנילוף בעלמא לא בעינן בעלים ומהני שליחות מה אמרת דא"כ השתא דאיכא קרא דושחטו בפסח תקשי נילוף בממ"נ מיוה"כ ז"א כיון דאיכא גלוי דעת דמהני שליחות הנה יען דקימ"ל דשחיטה לאו עבודה היא ולא קאי חוקה אשחיטה ואינו אלא לכתחלה ובדיעבד כשרה בזר דמנין לנו לומר לעכב כיון דלא שינה עליו לעכב ואינו אלא לכתחלה והבן היטב ומפורש ומתבאר היטב דברי מרן ז"ל וז"ב ודוק. עוד י"ל קושי' שני' עפ"י קושי' תוס' ביבמות ק"א ד"ה ואמרו לו דנילף מדכתיב בהו דלא מהני שליחות גבי סמיכה וסמך ידו ולא יד שליחו ועוד גבי חליצה ש"מ דבעלמא מהני שליחות ותירצו דהוי שני כתובים ואין מלמדין כו'. ומעתה נתפרש דברי מהרש"א ז"ל דשפיר משני קושיתו הנ"ל דהיינו כיון דבקדשים לא יש שני כתובים רק גבי פרו של אהרן וגבי סמיכה וסמך ידו והשתא איך נילף בממ"נ מפרו דלא מהני שליחות נישתק קרא מיני' ולא ידענא שליחות מה אמרת אם לא יכתוב בפרו נילף מן פסח ושחטו ז"א דאם לא יכתוב בפרו נילף מן סמיכה דל"מ שליחות אדיליף מן פסח לקולא ניזל לחומרא ללמוד מן סמיכה ונמצא עולה יפה דברי מרן ז"ל ולא ירדו לדעת מהרש"א ז"ל ודברים מדוקדקים היטב ולפי המבואר בתוס' ביבמות ק"א ד"ה ואמרו לו בסוף הדיבור מיושב קושי' תוס' והבן היטב ודו"ק:
ובבואי לזה העלו רעיוני לפרש דברי הש"ס ברכות ל"א אל הנער הזה התפללתי אמר ר"א שמואל מורה הלכה בפני רבו הוי שנ' וישחטו את הפר ויביאו הנער אל עלי משום כו' אלא אמר להם עלי קראו כהן ליתו וישחט חזנהו שמואל דהוי מהדרו בתר כהן למשחט אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למשחט שחיטה כשרה בזר אייתיהו לקמי' דעלי אמר לו מנא לך הא אמ"ל מי כתיב ושחט הכהן והקריבו הכהנים כתיב מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את. וכל המורה הלכה בפני רבו ח"מ אתי' חנה כו' ודברים אלו תמוהים מאוד היעלה על הדעת דעד שמואל לא ידעו הכהנים ועלי הכהן רבן של ישראל ויהי' נעלם ממנו דשחיטה כשרה בזר והוא דבר שתינוקת ב"ר ידעו ומימות משה עד שמואל הכהן נעלמה מהם הלכה פסוקה זו. אין הדעת סובלתו זאת. ועוד שנית אם ממנו נתחדשה הלכה זו מפני מה אמר שהוא מורה הלכה בפ"ר אין זה מורה הלכה בפ"ר אלא כשהדבר ידוע ויש מקום לשאול ברבו אליו תסוב הוראה להורות ותלמוד המקדים לומר ולהורות בפ"ר בזה חייב אבל דבד שנעלם ורבו לא שנה פרקו והתלמיד יודע חלילה לו לשתוק אדרבא מחויב הוא לענות ולהגיד ואסור לכבוש ידיעתו ואם לא יגיד ונשא עונו כנביא הכובש נביאתו. ועיין ביו"ד רמ"ב סעי' ג' וש"ך שם סק"ג וגם בדבר הפשוט וידוע לכל כמו נותן טעם לפגם דמותר יכול להורות כדאיתא שם סעי' ז' ומה דשחיטה כשרה בזר הוי דבר הפשוט וידוע לכל ושמואל לא הי' יודע שהדבר נעלם מעלי הכהן רש"י ולמה רצה לחייבו על שהורה הלכה שאין כן הדין וראיתי שעמד בזה בס' הצל"ח ככל הנ"ל והגאון הצל"ח ז"ל האריך למעניתו לפלפל הרבה ואני בעניי למדתי ליישב בפשיטות ובקצרה לפי האמור למעלה. דהנה לזה שהשחיטה כשרה בזר יש שני לימודים בגמ' בראשון משום שלא נאמר ושחט הכהן אלא והקריבו הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה שנית מן ההיקש וסמך ושחט מה סמיכה בזר אף שחיטה בזר ונ"מ בין שני הלימודים הלו אם ההיקש מסמיכה נשמע דבדיעבד כשר בזר אבל לכתחלה מצוה בכהן יותר וכמו מצוה בו יותר מבשלוחו מהא דמהני שליחות כן גם בהא דכשר בזר אבל העיקר הוא הכהן ולהכי עשאו הכהנים קבע דשחיטה אלו המיוחסים לכהונה כמ"ש התוס' בקידושין ע"ז ובכתובות כ"ד יע"ש. משא"כ מקרא דמקבלה ואילך מצות כהונה נמצא קודם קבלה אין כאן שום מצוה בכהנים ול"ש לומר מצוה בכהנים יותר דאין להם שום שייכות קודם הקבלה אבל מהא דסמיכה נלמד דכשר בזר אבל לכתחלה שייך לכהנים יותר גלל כן ה"פ דכבר הי' ידוע לעלי הכהן ולכהנים דשחיטה כשרה בדיעבד בזר. אלא דכהנים עשו קבע ולא היו מניחים למען לא יקרב איש זר גם לשחיטה כמ"ש התוס' כי אם מיוחסים וראוים לכהונה וכהנים נבדקו מכל שום פסול משא"כ איש זר לא הכל מוכן וראויים להכי מהדרי בתר כהנא לשחוט את הפר ושמואל הרואה דמהדרו שפיר אמר להו למה לכו למיהדר כי פשוט הי' בעיניו דכשר בזר ולא הורה הלכה בפ"ר. ועלי שאל לו מנא לך הא דס"ל דנלמד מן וסמך ושחט דומיא דסמיכה אבל מצוה בו יותר וכמו בשחיטת פרו דמצוה לכתחלה לאהרן ובדיעבד שחיטת פרו כשרה בזר. ע"כ שאלו מנא לך הא והשיב מקבלה ואילך אמ"ל מימר שפיר קאמרת היינו דאם לפי דעתך דעיקר הלימוד מן והקריבו הכהנים דכשרה בזר ואין שום מצות קודם קבלת הדם שפיר קאמרת דא"צ למיהדר בתר כהן. אבל האמת אינו כן אלא דהלימוד מן סמיכה ומצוה בכהן יותר מבזר ושכבר עשו קבע כן לכן דן אותו למורה הלכה בפ"ר שהי' חולק בזה על רבו אם יש בכהנים לעשות בו קבע למיהדר בתר כהן כנ"ל וז"ב ונכון: