שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן פה
שוי"ר וחיים נעימים לבני היקר הרב הגדול החריף ובקי מ' חיים יונה נ"י:
מכתבך עם שו"ת קבלתי לנכון והנני למלא שאלתך להשיב על אתר. ותורף השאלה, בפרה שהנכרי אמר בשעת מכירה שכבר ילדה והיא נותנת חלב הרבה ואח"כ נתעברה וילדה זכר. והמשרתת נכרית צותה לנכרי ועשה מום:
תשובה. לענ"ד נראה שהישראל יתן הס"ב לכהן ויאמר לו שאם זה חולין נותן לו במתנה ואם זה בכור הוא נותן לו עפ"י התורה והמצות. ואפרש שיחתי טעמי ונימוקי. בש"ס בכורות (ל"ד.) תמן תנינן הצורם אוזן בכור ה"ז לא ישחוט עולמית דר"א וחכ"א נולד לו מום אחר ישחוט עליו ופרש"י ובכהן קא מיירי ואינו מובן מה בעי רש"י בזה ומה דוחקא לפרש דמיירי בכהן. והנ"ל דקשיא לי' לרש"י בתרתי חדא לר"א דקניס עולמית אפי' אם יפול בו מום אחר ואמאי יפסיד הכהן בחטא של הישראל ותו גם לרבנן קשה ואמאי אסור בעוש' בשוגג שלא במתכוין מ"ש מן המבשל בשבת דס"ל לי' לר"מ דלא קנסו שוגג אטו מזיד ומותר אף לעצמו אולם בגמ' גיטין (נ"ג:) מקשה מ"ש שבת ומ"ש שביעית ומסיק נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ולפי"ז א"ש כיון דמבואר בגמ' בכורות שם (ל"ה:) דכהנים הוא דחשידו אמומי ישראל לא חשידי אמומ' א"כ המשנה דצורם אוזן בכור ה"ז לא ישחוט עולמית ע"כ מיירי בכהן דחשידי אמומ' אבל בישראל עכ"פ מותר שלא במתכוין ול"ש קנס שלא ישחוט עולמית ואפי' ע"י מום אחר וז"ב בעזה"י אכן זה נכון בודאי בכור מיהא בספק בכור דנאכל במומו לבעלים ישראל א"כ י"ל דמגרע גרע וגם ישראל נחשדו בזה ועכ"פ אסור לישראל.
ושם בגמ' בעי אי לדידי' קנסו אי לממונו קנסו ונ"ב דבספק בכור ל"ש קנס אלא לדידי' אבל ל"ש לומר לממונא קנסו דלמה להו לרבנן לקנוס ממ"נ אי זה חולין בודאי שרי ואי זה בכור והוי ממון כהן מדוע יפסיד הכהן. והנה נודע שי' הג"מ מס' חולין (פ"ח תשמ"ב) שכ' נכרי שצרם אוזן בכור אפי' נתכוין להתירו מותר ע"ש והובא דעה זו בד"מ ביו"ד. ולכאורה תמוה שהרי מבואר בגמ' ההיפך. והנ"ל עפ"י מ"ש התוס' שבת (קכ"א.) ד"ה ואם כו' דדוקא בחוץ לתחום הבא בשביל ישראל זה שרי בשביל אחר דלא הוי אלא איסור דרבנן אבל באיסור דאו' אסור לכל העולם ע"ש. ולפי"ז דוקא בבכור הראוי למקדש והמטיל הוי איסור דאו' להכי אסור עולמית אפי' לאחרים אכן בזה"ז דלא הוי אלא מדרבנן בזה ש"א דעכ"פ מותר לאחרים. ובפסקי תוס' תמורה כ' דבזה"ז אסור להטיל מום בבכור ובקדשים שרי והרי"ט אלגזי נתקשה בזה ע"ש:
ואמרתי דבשלמא לכל הקדשים הדין נותן דנועל דלת בפניו א"כ ממילא אזלא לאיבוד והוי כחטאות המתות משא"כ בבכור דכ' התוס' בכורות (נ"ג.) דאסור לנעול דלת בפניו א"כ נהי דלא חזי להקרבה מ"מ דינו כקדשים בזמן בה"מ בהנך דאזלו לרעי' דאסור להטיל בהו מום מה"ת. והתוס' הק' מדוע לא התירו בבכור לנעול דלת ואמרתי עפ"י פרש"י בפ"ק דמס' ב"ק (י"ב) בכור מוכרין אותו לכהן וכן כהן לכהן ע"ש וביאר הש"מ בשם הרא"ש כונת פרש"י משום דכהן בקי בה' קדשים אבל ישראל אינו בקי ויש חשש תקלה דגיזה ועבודה ע"ש. ובמס' זבחים (ע'.) כ' התוס' דלהכי כונסין אותו לכיפה משום דאיכא חששות הרבה ואפשר לבא לידי תקלה ע"ש ולפי"ז א"ש דבשלמא במעשר בהמה דהוי של ישראל דלא בקיאי בה' קדשים ויש חשש תקלה התירו לנעול דלת בפניו משא"כ גבי בכור דהוא לכהן הבקיאים בה' קדשים ול"ש חשש תקלה גבייהו להכי לא התירו צער ב"ח ובזיון קדשים לנעול דלת בפניו וז"ב בעזה"י. ובזה מקום אתי להקל בספק בכור דקי"ל דנאכל במומו לבעלים א"כ הוא לישראל דיש בזה חשש תקלה דגיזה ועבודה. א"כ מן הדין מותר לנעול דלת בפניו וא"כ דטבו לי' עבדי' למה לן צב"ח ובזיון קדשים והלא טוב יותר לעשות מום ע"י הנכרי אמנם חלילה להורות כן לכתחלה מיהא היכי שכבר נעשה המום ובנידן שאלתינו שדעת הרא"ש שהיכי שהפרה חולבת שרי ונהי דלכתחילה יש להחמיר כהר"ת וכמ"ש הרמ"א מיהא היכא דיש עוד צד להקל קי"ל להקל ולהכי נ"ל בנידן שאלתינו שלא להתיר להבעלים ישראל שלא יהנה מזה מיהא עכ"פ מותר להכהן. את זה כתבתי בעזה"י על אתר הנלע"ד.
והנני מברכך בכט"ס. אלכסנדר שמואל היילפרין: