אור ברסלב
שות מהראש סימן פד

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן פד

סימן פג

ב"ה. לכבוד שארי תלמידי הרב הגדול וכו'. מ' מנחם מענדיל נ' באב"ד האבד"ק האמער בוקאווינא:

ע"ד אשר שאל על המקוה שהתיבה שבתוכה נקובה כמוציא רימון ונתנו בתוכה צימענט הסותם כל הסדקים והנקב שבתיבה נסתם עי"ז:

א תשובה. לענ"ד המקוה כשרה בלי שום חשש דידוע דמין צימענט הוא עשוי לבנין ולשי' הרמב"ם מוכרח להיות דרך בנין שיהי' מחובר לקרקע בבנין ואפי' לשי' הרא"ש דס"ל דסתימת הנקב מגרע אין בזה חשש לשיטתו שהרי כ' להלכה בקבעו ולבסוף חקקו כשר גם לטבול בתוכו כיון שלא הי' עליו שם כלי בתלוש וה"נ בנידון השאל' שעשו נקב כמוציא רימון נתבטל מתורת כלי והוי כקבעו ולבסוף חקקו ואף לפי מה שכ' האחרונים וכבר הרגיש בזה בתוס' רי"ד במס' שבת (ט"ו.) דמוכח בש"ס ב"ב (ס"ו.) דאפי' בקבעו ולבסוף חקקו לא אמרינן תלוש ולבסוף חיברו שמחובר אלא לענין שאובין דרבנן אבל לטבול בתוכו דנוגע לענין איסור דאו' לא מהני נלענ"ד דבנ"ד לכ"ע חשיב כמחובר וחילי דידי מהא דאי' במס' סנהדרין (מ"ז:) בהא דאמרו שם קברי' דרב הוי שקלא עפרא כו' קרקע עולם הוא כו' במחובר לא מיתסרא מיתיבי' החוצב קבר כו' בקבר בנין ופרש"י בקבר בנין שבנאו למעלה מן הקרקע דכותי' בעכו"ם בית שבנאו מתחילה לעכו"ם אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש כו' ע"ש וכ"כ רבים מהקדמונים וקשה מדוע דחקו לפרש שמיירי בקבר בנין שבנאו למעלה מן הקרקע ובפשיטות הי' יכולין לפרש שבתוך החפירה מהקרקע עשו כותל המערה בבנין אבנים. ובמס' ב"ב (ס"ד.) אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ופי' הרשב"ם בחפירה בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין בבנין חופרין בור בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים כו' ע"ש ובתוי"ט שם והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' שבת (מ"ח:) שלל של כובסין כו' חיבור לטומאה כו' מספרים של פרקים ואיזמל של רהיטני חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה ומקשה בגמ' ממ"נ אי חיבור הוא אפי' להזאה נמי אי לא חיבור הוא אפי' לטומאה נמי לא כו' והקשו התוס' בד"ה אי חיבור דבשלל של כובסין נמי תקשה לן הכי אי חיבור הוא אפי' להזאה נמי אי לא חיבור הוא אפי' לטומאה נמי לא ותי' ר"י דשלל של כובסין ודאי לא הוי חיבור אלא מדרבנן אפי' בשעת מלאכה שאינם צריכן זה לזה ולהכי מדמה לה לבית הפך ולבית התבלין שכל אחד הוא תשמיש בפני עצמו אבל מספרים של פרקים פשיט' לי' דבשעת מלאכה הוי חיבור דבר תורה כיון שמשמשין שניהם תשמיש אחד וצריכים זה לזה בשעת מלאכה ע"ש ובחי' הרשב"א שם. ובמס' עירובין (כ"ה.) הרחיק מן הכותל ד' ועשה מחיצה הועיל פחות מג' לא הועיל דהוי כמוסיף על עבוי הכתלים טח בו טיט כו' כיון דלא יכול למיקם בפני עצמו לאו כלום הוא ע"ש. ולפי"ז א"ש דרש"י מוכרח לפרש במס' סנהדרין דמיירי בקבר בנין למעלה מן הקרקע דבכה"ג יש לומר תלוש ולבסוף חיברו חשיב תלוש ולא הוי כמחובר כיון דקרקע הבית והבנין שעליו בכותלי הבנין כל אחד הוא תשמיש בפני עצמו ואפשר להשתמש להניח ע"ג קרקע בלי שום בנין שעליו ואפשר להשתמש בכתלים בלי הנחה ע"ג קרקע ואין צריכן זה לזה בשעת מלאכה אכן בחפירה בקרקע תיחוח ובונין לו כותל אבנים בזה לכ"ע הוי כמחובר כיון דהקרקע והבנין שניהם משתמשין תשמיש אחד ושניהם צריכין זה לזה כיון דכותל הקרקע רך הוא ואי אפשר למיקם בפני עצמו דעפר תיחוח הוא וכן הכותל לא יכול למיקם בפני עצמו א"כ שניהם תשמיש אחד הוא וצריכים זה לזה והמשתמש בכותל הרי משתמש בכותל הקרקע ובכותל אבנים ובזה פשיט' דהוי חיבור דבר תורה. ועפי"ז דן אנכי מכ"ש לענין מקוה בחפירה בקרקע תיחוח דאינו מחזיק המים בלעדי אם יתנו לתוכה תיבה של עץ והתיבה בפני עצמה ג"כ אינה יכולה להחזיק המים דנקובה היא בשולי' ואם מחברם בבנין כראוי כמ"ש הרמב"ם מחברם יחד בחיבור חזק בל ימוט וע"י שניהם אפשר להחזיק המים לכ"ע חשוב מחובר ואם שופך אח"כ בתוכו הצימענט בכדי שלא יהי' חשש זוחלין ויהי' ראוי לתכלית טהרת הטומאה שיהי' כשר עצהיו"ט מכ"ש דחשיב חיבור לקרקע וקרינן ביה מעין ובור יהי' טהור:

ב וזולת זה חשש סתימת הנקב ל"ש אלא היכי שלא ניקב הכלי אלא בכדי טהרתו דעדיין שם כלי עליו כש"ס זבחים (צ"ה.) כלי אמר רחמנא ע"ש בפרפ"י והתוס' ובזה שייך סתימה אבל בניקב כמוציא רימון דבטל מיני' שם כלי לגמרי ל"ש בזה ענין סתימה ע"י בנין וחשיב שפיר מחובר לקרקע.

ובפ' הבונה (קי"ב.) עייל' שופתא בקפינא דמרא ר"א מחייב משום בונה כו' וכ' הבעל המאור אנו כך קבלנו אין בנין בכלים ה"מ בשני כלים שמחברין ב' קטנות אבל בכלי אחד ד"ה יש בנין וברמב"ם ה' שבת (פ"ו) המכניס יד קרדום בתוך העץ וכן התוקע עץ בעץ כו' עד שנתאחד ה"ז תולדת בונה ע"ש.

ג ובמס' פסחים (כ"ה:) הנאה הבאה לו לאדם בע"כ אביי אמר מותרת כו' אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על רבן יב"ז שהי' יושב בצלו של היכל ודורש כל היום והק' השעה"מ ה' מעילה (פ"א ה"ה) מה ראי' מייתי אביי שאני היכל דבונין אותו בחול ואח"כ מקדישין כדאי' במס' מעילה (י"ד.) והיכי דבנאו ולבסוף הקדישו חשיב כמחובר ואין מועלין בו כדאי' במס' מעילה (כ ולענ"ד י"ל עפ"י מה דאי' במס' עירוכין (לב:) הקדש שלא נפדה כהלכה שחיללו ע"ג קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף והק' התוס' ד"ה ונתן וא"ת דאמרי' בונין בחול ואח"כ מקדישין אלמא מחללין מעות הקדש על הבנין ותי' דהתם חשיב תלוש טפי כיון דאי לא קדיש עומד לתלישה ע"ש לפי"ז ממילא נמי לענין מעילה חשיב הקדישו ואח"כ בנאו כיון דבשעה שנתחלל על מעות הקדש הי' הבנין חשיב תלוש וז"ב:

ד ובש"ס ע"א (מז:) בית שבנאו מתחילה לע"א ה"ז אסור כו' ובגמ' אמר רב המשתחוה לבית אסרו ומקשה ע"ז אלמא קסבר תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי והא אנן בנאו תנן ומשני בנאו עד שלא השתחוה לו השתחוה אעפ"י שלא בנאו והרי"ף השמיט הך מימרא דרב וכ' השעה"מ ה' אישות (פ"ג ה"ג) אולי סמך עצמו אמ"ש בפ' נגמר הדין דקבר של בנין אסור ופרש"י בקבר בנין שבנאו למעלה מן הקרקע דכותי' בע"א בית שבנאו מתחילה לע"א אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"א וקבר לע"א איתקש אלא שדברי רש"י תמוהים במ"ש דבית שבנאו מתחילה לע"א אסור מטעמא דתלוש ולבסוף חיברו חשיב כתלוש והא ליתא דטעמא דתלוש ולבסוף חיברו אינו אלא לענין המשתחוה כשהוא בית אבל בנאו לע"א אסור מטעמא דחייל שם ע"א עליהו כשהן תלושין וזה מבואר מסוגי' דפ' כה"צ וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ ופרש"י נכון היטב עפ"י מ"ש רש"י שם בסוגיא ד"ה אעפ"י שלא השתחוה וקסבר תנא דידן ע"א אסורה מיד אעפ"י שלא נעבדה ע"ש. ולפי"ז להך תנא דס"ל דנאסרה מיד ודאי אין הטעם משום תלוש ולבסוף חיברו חשיב תלוש אלא מטעם דחייל עליהו שם ע"א בתלוש אכן לפי מה דקי"ל כרע"ק דע"א של ישראל לא נאסרה עד שתיעבד א"כ בית שבנאו מתחילה לע"א לא נאסרה עד שישתחוה לו כמבואר בש"ך יו"ד סימן (קמ"ה סק"ח) מוכרח כפרש"י דהא דבית שבנאו מתחילה לשם ע"א אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"א וקבר לע"א איתקש ודו"ק:

ובירושלמי מס' שבת (פ"ט ה"א) ובמס' ע"א פ' כה"צ (ה"ו) ר"ז ר"ה בשם רב המשתחוה לבית אסרו כו' מתני' פליגי על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה כו' היתה כלי וחיברה בסיד כו' ע"ד פוסל את המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא וההן בית לאו כמי שחקקו ואח"כ חיברו רב פתר לה סיתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן ופי' הק"ע הקיצוץ שמקצצין האבנים הוא הגמר והקיצוץ נעשה קודם הבנין וזה סותר מה דאי' בגמרא בבלי ריש פ' הבונה (קב:) מסתת משום מאי מחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש ובפ' כלל גדול (ע"ה:) רבה ור"ז דאמרי תרוייהו כל מידי דאית בי' גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש וכיון דרב ס"ל מסתת אינו חייב משום מכה בפטיש ע"כ לא ס"ל סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן והרמב"ם בה' שבת (פ"י הי"ח) כ' המסתת חייב משום מכה בפטיש והתעוררו מדוע לא כ' להלכה כרב והא קי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ולהנ"ל י"ל דהרמב"ם סמך א"ע על הירושלמי דמוכח דרב ס"ל דסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן אכן בגמרת בבלי מוכח דרב ס"ל דאינו חייב אלא משום בונה ולא משום מכה בפטיש וע' בהג"מ ה' שבת שם שהביא בשם הרא"ם שכ' דרב פליג על שמואל וס"ל דאינו חייב משום מכה בפטיש ורב מלתא דפסיקא נקט המשתחוה לבית אסרו ואפי' באבני דלא משפיא ובמס' מעילה (כ.) נטל אבן או קורה של הקדש כו' בנאה בתוך ביתו ה"ז לא מעל עד שידור תחתי' ובגמ' למה לי עד שידור כיון דשניא מעל אמר רב כגון שהניחה עפ"י ארובה וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע לי' לרב דא"ר המשתחוה לבית אסרו. נראה משום דבס"ד דמיירי שסתת האבן פר"ש י"ל דכ"ע מודו בזה דחשיב תלוש הואיל וסיתותן גמר מלאכתן אכן אחרי דחדית לן דמיירי שהניחה עפ"י ארובה ויתכן דמיירי באבני דלא משפיא קאמר לימא מסייע לי' לרב דא"ר המשתחוה לבית אסרו אע"ג דס"ל דלא אמרי' סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן ממילא ה"ה באבנים דלא משפיין נמי אמרינן תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש. ובפ' הבונה (ק"ב:) בפרש"י ד"ה והמכה בפטיש כו' וזה גמר מלאכה של חוצבי אבן כו' ושם בר"ן ד"ה המכ' בפטיש כו' לאחר שחצב את האבן מכה בפטיש והיא מתפרקת ונופלת והוי גמר מלאכתו של אבן ובמס' יומא בירושלמי (פ"ג ה"ו) אבני קודש צריך שתהי' חציבתו בקודש ע"ש ובמלחמות פ"ק דסוכ'. ולפי"ז מה שהק' השעה"מ בהא דאביי ס"ל לא אפשר וקא מכוין מותר מדריב"ז ישב בצלו של היכל ודרש. מה ראי' היא שאני היכל דהוי מחובר ואין מועלין אלא בתלוש ולהנ"ל א"ש דכיון דאבני ההיכל צריך שתהא חציבתן בקודש וזה גמר מלאכתן והי' אבני גזית אבנים יקרות כ"ע ס"ל דבכה"ג תלוש ולבסוף חיברו חשיב כתלוש והוי כקדם הקדישן ודו"ק. ובנידן שאלתינו שהתיבה נקובה כמוצא רימון כבר כתבתי דבזה לכ"ע חשיב מחובר קרקע וטהור וקרינן בי' יהי' מקוה טהור.

אלכסנדר שמואל היילפרין:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה