אור ברסלב
שות מהראש סימן פ

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן פ

סימן עט

ב"ה. חיים ושלום וכט"ס להרב וכו':

אשר דרש ממני בשאלה שהי' שריפה גדולה ר"ל וכל איש מאנשי העיר הי' בהול על ממונו ואין עוזר ואין מושיע והבטיח איש אחד לעני נושא הסבל שימשוך לו בקרון אשר להנושא משך שעה בעד כך וכך וכאשר התחיל פעם אחת חזר בו מעבודתו והבע"ב הבטיח להפועל הרבה יותר עבור כל פעם ועת' טוען הבעה"ב שהי' מוכרח ואנוס והפועל טוען שהי' יכול למצוא אחרים שיתנו לו כך:

תשובה. לימוד ערוך הוא בידינו במס' ב"מ (ע"ה:) וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהם או מטען ושם (ע"ז:) ארנב"י בדבר האבוד וד"ה ע"ש א"כ בנידן שאלתינו דאין לך דבר האבוד יותר מזה אין ביד הנושא סבל לחזור בו ואף דקי"ל פועל יכול לחזור בו זה רק היכי דלא הוי דבר האבוד ול"מ לשי' הרמב"ן ז"ל והג"א שכ' דאפי' היכי דהעה"ב לא הי' מוצא פועלים אחרים בשעה שהשכיר את אלו אלא אפי' לשי' הרשב"א ז"ל דמוקי הך מתני' דמיירי בשעה ששכר את הפועל הי' בידו לשכור פועלים אחרים ועיין בש"ע חו"מ סימן (של"ב) הדבר ברור דנהי דיכול לחזור בו מ"מ היכי שהבטיחו שכר הרבה יותר מדרך העולם וכל מה שהבטיחו הי' רק מחמת אונס ולחץ זו הדחק אין הבעלים מחויבים לשלם לו הרבה יותר מדאי וזה מבואר בגמ' מס' יבמות ובמס' ב"ק (קטז) הרי שהי' בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דמצי אמר לי' משטה אני בך ע"ש. אכן יש לדון בזה די"ל ש"ה דאין לפועל במה שיזכה ובמה יתחייבו הבעלים ולהכי אמרינן נהי דבעלמא שכירת פועלים אין צריך קנין רק בדיבור שהבטיח השוכר לפועל מחויב השוכר לשלם כפי הקציצה זה רק היכי שהבטיח שלא מתוך אונס אבל אם השוכר הוא בורח ומוכרח מחמת אונס להבטיח בזה יכול לומר משטה אני בך ולא נתחייב בדיבורו אבל בנ"ד הפועל יכול לומר ששכרו אתו ופעולתו לפניו שהציל מן הדליקה וקי"ל המציל מן הנהר ומזוטו של ים הרי אלו שלו כש"ס ב"מ (כ"א:) ובמס' שבת (ק"כ.) מקשה הגמ' חשבון מאי עבידתיהו מהפקירא קא זכו ופרש"י ז"ל דהא הצילו לכם קאמר וכ' הר"ן דא"צ לכך דכיון שהוא אינו רשאי להציל ה"ה מופקר לכל אדם מידי דהוי אמציל מזוטו של ים ע"ש. איברא די"ל דשאני התם דלא נחית אדעתא דאגר כפרש"י שם א"כ שפיר אמרינן מהפקירא קא זכו משא"כ בנ"ד דנחית אדעתא דאגר וכיון דלא נתכוין לקנותו ל"ש לומר מהפקירא קא זכי דבהפקר לכ"ע בעי כוונה לקנות וכש"ס יבמות (נ"ב.) העודר בנכסי הגר וקסבר שלו לא קנה וע"ש ובנמ"י פ' חזקת (נ"ד). ואין לומר כיון דהקרון שלו הוי כלים שלו וקונה שלא מדעת כמו חצר דז"א דכיון שהפועל השכיר עצמו עם הקרון ממילא חשיב הקרון של הבעה"ב כמ"ש התוס' פ"ק דב"מ (ט:) ד"ה משוך כו' כיון שהשאילה לו ה"ה כאלו הוא שלו עד לאחר הקנין ויקנה מטעם חצר כו' ע"ש מיהו י"ל דשאני בורח מבית האסורין דיכול לומר משטה אני בך כיון דלא הפסידו משא"כ בנידן שאלתינו הלא הי' ביד הפועל להשכיר א"ע לאחרים שהי' ג"כ משלמין לו שכרו במיטב וזה מבואר בש"ס ב"ק (קט"ז) דנותן לו שכרו כפי שהפסיד ע"ש אך זה נכון בקציצה הראשונה אבל לחזור בו אינו יכול כיון דהו' דבר האבוד וחזינא בתשו' ושב הכהן שהק' על הרמב"ן מגמ' מפורשת מהא דאי' במס' ב"ק (קט"ז.) שיירא שעמד עלי' גייס וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו ומוקי לה רבא בפועלין וכרב דא"ר פועל יכול לחזור ע"ש הרי מבואר דאפי' בדבר האבוד יכול לחזור בו ולענ"ד לק"מ דהא דאין הפועל יכול לחזור בדבר האבוד זה ל"ש אלא היכי דהמלאכה הוא של הבעלים כגון בשכרו להעלות פשתנו דהפשתן ודאי הוא ממון בעלים והפועל החוזר הוא הגורם להפסיד ממון הבעלים משא"כ בדבר של הפקר כגון בשכרו ללקט מציאות בשיירא שעמד עלי' גייס וטרפה דאין זה רק ממון הפקר ובזה לא עדיפא הבעלים מן הפועל ובזה ל"ש דבר האבוד דאדרבא כיון שזה אבוד כבר מן הבעלים אין להבעלים זכות יותר מן הפועל אמנם זה רק היכי שכבר טרפה הגייס וכבר אבוד הוא מן הבעל אבל בנידן השאלה שהסחורה היא עודנה ברשות הבעלים אלא שחושש מפני האש שלא תשרוף הסחורה בזה אם הפועל חוזר בו הרי הוא המפסיד ממון בעלים לכן לדעתי אין הבעלים מחויבין לשלם רק כפי השואה ראשונה כפי מה שהפסידו שהי' יכול להשכיר א"ע לבעלים אחרים ואף דגבי בורח מבית האסורים יכול לומר משטה אני בך ש"ה שלא הפסידו כלום וגם דכל אחד מישראל מחויב להציל את חברו וכמ"ש המרדכי שם ע"ש אבל בנידן השאלה הרי הי' יכול הפועל להשכיר א"ע לאחרים וכמו שמצו' להציל לזה כן המצו' להציל הבעלים ישראל אחרים ולכן שפיר מגיע להפועל שכרו שהבטיח לו בראשונה ודו"ק.

והנלע"ד כתבתי. אלכסנדר שמואל היילפרין

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה