אור ברסלב
שות מהראש סימן עט

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן עט

סימן עח

ב"ה. מ"ש בחג הסוכות

בפ' לולב הגזול (ל"ז:) ואמר רבה הדס במחובר מותר להריח בו כו' מ"ט הדס דלהריח קאי אי שריא לי' לא אתי למקצייה ופרש"י דהא במחובר נמי מריח לי' וכ' הרז"ה במאור ז"ל איכא מאן דקשיא לי' מהא דגרסינן במס' עירובין (מ.) הנהו בני גננא דגזו להו עכו"ם אסא ביומא טבא ואסיקנא התם בעינן בכדי שיעשו אלמא אסור הי' במחובר להריח בה ונראה לי כי בני גננא דרכם הי' לבנות אפריון מעצים של הדס להריח לחתן ולכלה ולבני החופה וכמו שנוהגין גם היום במקצת מקומות וזה שאסר להם רבא עד כדי שיעשו מפני שלא הי' אפשר להם בזה במחובר כו' ע"ש. והנה המאור בעצמו הרגיש במה שיש לדקדק עליו דהרי במס' עירובין שם איתא שרא להו רבינא לאוריח' לאלתר וע"ז מקשה הגמ' והא בעינן כדי שיעשו מבואר מזה דלהריח נמי אסור וזה הי' אפשר במחובר ע"ש במאור ועיין בריטב"א ובר"ן שם ובר"ן מס' ביצה פרק אין צדין. והנ"ל עפ"מ דאי' במס' שבת (קכ"ב.) מעמיד אדם בהמתו ע"ג העשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה שמא יטול בידו ויאכיל ושם בתוס' ד"ה משתמש כו' ובד"ה איני כו' מבואר דבעשבים ל"ש בהו שמא יתלוש דלאו מידי דאכילה נינהו רק איסור מוקצה אפי' לר"ש הואיל ולא לקטינהו מאתמול אקצינהו מדעתי' ע"ש ולפי"ז הדס במחובר בשבת מותר להריח בו דל"ש שמא יתלוש כיון דלאו מידי דאכילה הוא וגם מוקצה ל"ש בזה דליכא למימר מדלא לקטינהו מאתמול ע"כ אקצינהו מדעתי' דז"א דכיון דמותר להריח בו במחובר לא אקצי' מדעתי' דהא במחובר נמי מריח בו אמנם זה נכון באינש דעלמא אבל בגננא דדרכם לבנות אפריון מעצי הדס בשביל החתן והכלה להריח בו וזה אי אפשר אלא בתלוש שוב אמרינן דשייך בו מוקצה שהרי המה צריכין שיהי' תלושין ומדלא תלשינהו מאתמול ע"כ אקצי' מדעתיהו וכיון דגזו הנכרים ביו"ט ממילא אסור לטלטלו משום מוקצה וכיון דאסור משום מוקצה ממילא אסור להריח בו שמא יטול בידו דמה"ט אמרו בגמ' מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה שמא יטול בידו ובמס' ביצה (כ"ד:) אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש"י ד"ה אם כו' משום מוקצה כו' ולערב שלא יהנה ממלאכת יו"ט והקשה הר"ן כיון דאיכא טעמא רבה שלא יהנה ממלאכת שבת למה הביא רש"י הטעם משום מוקצה ולהנ"ל א"ש היטב דנ"מ בהדס דל"ש בזה שלא הנה ממלאכת שבת דהא לא נהנה מהתלישה דבמחובר נמי מריח בו אבל מטעם מוקצה אסור וכיון דגזו נכרים לעשות אפריון לחתן וכלה שפיר אמרינן אם יש מאותו המין במחובר אסור אפי' להריח בו משום מוקצה. מיהא אכתי קשה למה הוצרך רש"י להך טעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט תיפוק לי' משום מוקצה וע"ז כ' הר"ן ז"ל דמשום מוקצה מותר לערב מיד ומטעם שלא יהנה אסור לערב בכדי שיעשה. ולענ"ד יתכן דשני הטעמים מתאימים זה לזה וצריכין אהדדי אפי' ביו"ט עצמו דאי לאו הך טעמא שלא יהנה ל"ש לומר מדלא לקטינהו מאתמול אקצינהו מדעתי' דאפשר שהי' יושב ומצפה שהנכרי הגנן יגוז ולא גרע משוחט בשבת שכ' התוס' בפ"ק דמס' חולין (י"ד.) ד"ה מחתכין דלא חשיב מוקצה דיושב ומצפה שישחטנה חש"ו ואחרים רואין ע"ש משא"כ אחרי דחדית לן רש"י ז"ל הטעם דלערב נמי אסורין בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת שבת וכן לשי' התוס' שכ' הטעם שלא יאמר לנכרי לעשות המלאכה ביו"ט שוב הדרינן להך סברא דמדלא תלשינהו מאתמול ע"כ אקצי' מדעתי' ול"ש לומר שהי' יושב ומצפה שהנכרי יגוז דאכתי יהי' אסור שלא יהנה ולפי"ז ד' הבעה"מ מאירין היטב דשאני גננין דדרכן לבנו' אפריון מעצי הדס א"כ אפי' לערב אסורין בכדי שיעש' משום שלא יהנה ממלאכת שבת וכיון שא"א ליהנות אלא אם הוא תלוש ממילא חשיב מוקצה מדלא תלשינהו מע"ש וכיון דאסור משום מוקצה תו אסור נמי להריח בו ושפיר מקשה הגמ' על רבינא דשרא לאוריח' לאלתר ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה